ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
כ"ף · אות כז
כת"י קי"ל שהמוציא על חבירו כת"י שהוא חייב לו מנה והלוה טוען שפרע לו חמשים דהלוה. נשבע שבועת התורה ומפטר דקי"ל כשאר מודה במקצת דחייב שבועה דאורייתא כיון דאין בכת"י שעבוד קרקעות דמה"ט נאמן לומר פרעתי דלא קפיד עליה אם עדיין הוא אצל המלוה אבל אם החוב בשטר ותבעו מיניה אחר בע"פ וכפר בא' מהם דאינו נשבע אלא היסת כיון דהשטר בתקפו וחל שעבודו על הקרקעות הוי הילך ועיין בטוש"ע ס"סי פ"ב וסי' פ"ח סכ"ט ובסמ"ע סי' ס"ט סק"ו דאפי' אם הכת"י יש בו נאמנות דתו ל"מ למימר פרעתי ודינא כשטר להאי מלתא מ"מ כיון דלית ביה שעבוד קרקעות לא חשיב הילך וכמ"ש מרן בש"ע סי' פ"ח שם והש"ך שם ובסימן ס"ט סק"ח חלוק בדבר דאינו נשבע אלא היסת ואנו אין לנו אלא פסק מרן בש"ע: