ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
כ"ף · אות ט
כתובה פעם א' נמצאתי בז' ברכות בא' שנשא גרושה מן האירוסין וכשקראו הכתו' מצאתי שכתוב בה א"ל לפ' בתולתא ושומא הייתה בלבי דחיישינן דילמא מיית האי בעל והו"ל אלמנה ותנשא לכהן והיה רע בעיני הדבר עד שמצאתי להרב זקן אהרן ז"ל סוף סי' מ"ב שכתב שאין לפקפק משמיה דגאון בתיקון שטרות שלו והטעם דגירושין קלא אית להו ע"ש ואע"ג דאמרי' עבידי אינשי דמקדשי ומגרשי בצנעא היינו היכא דגרשי ארוסה שעדיין לא הוחזקה בא"א אבל בנשואה דהוחזקה בא"א קלא אית לה ולפ"ד למדנו דבנ"ד שהיא גרושה מן האירוסין דלית קלא חיישינן שמא ישתקע הדבר ושם גירושין וכשתתאלמן קרו לה אלמנה ולא גרושה ומנסבא לכהן. שוב מצאתי להרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' קפ"ג דכתב דבשאר גירושין לא חיישי' דקלא אית להו אבל במגורשת מן האירוסין דלית לה קלא חיישינן. והילכך כותב מתרכתא ושכן הוא ז"ל נוהג. ובה שעתא כאן נמצא וכאן היה נהירו דעיינין רב רחומאי ה' ר' משה סוזין נר"ו שד"ר אר"ץ ירושלים תובב"א וערער שלא להגיה או לעשות שום גלוי וצריך להחליף כתובה אחרת כמ"ש ה' בית דוד ז"ל ונומיתי דלא אמרה הרב ז"ל אלא כשטעה בשמות או בזמן או בעיר אבל בנ"ד אינו אלא גלוי מלתא לאפרושי מאיסורא לכשישתקע הדבר ב"מ והסכימו עמי חבירי הי"ו ולמקצת ירחין גמרו בדעתם הבעל ואשתו לעלות ההרה ההר הטוב לשכון כבוד בארצנו ת"ו ונשתדלתי עד שגליתי אזן בכתו' דמתרכתא מן האירוסין היא דודאי בכ"הג איכא למיחש טובא ואני תפלה שלא יבא לידי מדה זו כיר"א ועיין במוהר"ם סי' ס"ו ובה' יד אהרן שם: