אור ברסלב
ספר משכנות הרועים יו"ד › אות כד

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

יו"ד · אות כד

אות כג

יתומים ראובן נלב"ע וחל"ש והניח אחריו ב' בנים קטנים א' כבר ט' כבר עשר וא' כבר שית כבר שבע ואלמנתו ובא שמעון לפני ב"ד יצ"ו ובידו שט"ח מקויים ובנאמנות עליו ועל ב"ך בין בכלו בין במקצתו בין בתוך זמנו בין לאח"ז עד שימצא פירעונו כתוב ע"ג או קרוע קב"ד או שוברו יוצא כנגדו וזמנו בכ"ח אדר שהוא זמן תחלת הפירעון ונלב"ע ראובן בתחלת אלול ולפי סדר הפירעון עברו כ"ב חדשים ומכלל הח' חדשים מח' אדר עד תחלת אלול ימי חליו אשר חלה ומת בתוך חליו ומכללם עוד מועד'י ר'גל לבני ברית ולשאינם ב"ב וטען שמעון דא"נ דלא מצינא למגבי דעבר זמנו מקרי והילדים רכים ואיכא למיחש לשובר הא מיהא בעינא מנייכו רבנן לעקל מעזבונו כנגד מה שהוא חייב כי חש בראשו פן יקרה אסון לנכסי המת מכמה טעמים ולא ימצא ממה לגבות את חובו או לפחות שימשכנו איזה קרקע מקום בטוח כפי הנראה לב"ד והפירות יזכו בהם היתומים והקרן קיימת עד אשר יגדילו הנערים כ"א כפי שניו ויגבה ממנו חלקו כדת של תורה עמד השואל ושאל אם שומעין לו או"ל ושכמ"ה:

זאת אשיב אנא דאמרי הלא זה הדבר נפתח בגדולים והאיתנים מוסדי ארץ הא' אדם הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תק"ד וכ' דאין האלמנה ניזונית מנכסי יתומים אלא לאחר פירעון הב"ח שהב"ח קודם למזונות האלמנה הילכך מוציאין הנכסים מתחת ידה ומניחין אותם ביד שליש עד אשר יגדלו היתומים ואם לא נשארו עוד נכסים אחרים ליזון מהם אז ניזונים מהם ואם כלו הפסיד הב"ח ואם טען הב"ח שיונחו הנכסים במקום בטוח לריוח היום ויזונו מהריוח והקרן קיימת לשיגבה חובו לכשיגדלו שומעין לו דזה נהנה וזה אינו חסר עש"ב מדברי רבינו הגדול למדנו דלענין הנחת מעות ביד שליש אף על גב דהב"ח לא אסיק אדעתיה למטען הכי מלתא דרמיא על הב"ד למעבד הכי כי היכי דלא לימטי פסידא לב"ח ודמי להשבת אבדה אבל שיונחו הנכסים להתעסק בהם להרויח לא עבדי ב"ד מידי כה"ג דלא בקיאי לגברי מאן איהו מהימן ובקי בטיב מש"ומ ומאן איהו לא מהימן וכו' הילכך כי טעין הב"ד עליה דידיה רמיא מלת' לאהדורי אגברא מהימנא ובקי בטיב מש"ומ והוא יחוש לעצמו אבל להניחם בתורת פקדון כ"ע מקום בטוח מקרו דלאו ברשיעי עסי' לשלוח יד בפקדון של היתומים אשר הופקד ע"פ הב"ד אמטו להכי הב"ד מאליהם ישתדלו להניחם ביד שליש וכדכתי' ועוד נלמוד מדבריו ז"ל דהיכא דאין בנכסים ליזון היתומים לאחר שעקל מה שהוא כנגד החוב שהיתומים ניזונים מהם ואם כלו הפסיד הב"ח ע"ש ואע"ג דגבי יתומים גדולים ב"ח גובה את חובו והם יחזירו על הפתחים לשאול אוכל לנפשם שאני התם דכיון דמטא זמנייהו לפרוע לב"ח אביהם הו"ל נכסי דמיתנא לאו דידהו נינהו אלא דב"ח אבל ביתומים קטנים כיון דאיכא למיחש לצררי או שובר ולא רמיא עליהו לפרוע לב"ח חשבינן להאי נכסי דמיתנא דיתמי נינהו ודידהו קא אכלי ואין מעכבין את התינוקות מליזון מנכסי אביהם מפני הב"ח דדילמא לכי גדלי משכחי שובר:

וראיתי לה' המבי"ט ח"ג סי' רי"ד שכתב ונ"ל דאפי' במקום שאין נזקקין משום חששא דצררי או שובר שאין מניחין נכסי הלוה ברשות היתומים או אפוטרופוס כשהנכסים הם כנגד החוב או יותר מעט דאם יאכלו ויתפרנסו היתומים מהם לא ימצא המלוה מה ליקח כשיגדלו ולא ימצאו שום עדות על צררי או על שובר ונמצא דאכלי דלאו דידהו אלא יהיו הנכסים ביד האפוטרו' ויאכלו היתומים מן הריוח ולא מן הקרן דהא חששא דצררי חששא בעלמא היא ולזכות היתומים נגעו בה ולא אלימא להפקיע החוב שחייב אביהם וכו' עכ"ל עין רואה וה' המבי"ט חלוקים בעיסתן דהרדב"ז ס"ל דאפי' אם הנכסים כדי החוב יזונו היתומים ואם כלו הנכסים פסידא דב"ח הוא ואילו הרב המבי"ט פסיק ותני דאינם ניזונים אלא מן הריוח אבל הקרן לא תגע בו יד:

וראיתי להכנ"הג סי' ק"ח בהגב"י אות מ' שכתב וז"ל טען הב"ח שימכרו הנכסים ויניחו דמיהם במקום בטוח שיאכלו היתומים הריוח וישאר הקרן קיים לשיגבה ב"ח חובו לשיגדלו מסתברא לי שומעין לו כיון דזה נהנה וזה אינו חסר הרדב"ז ח"ב סי' קע"ג וכ"כ הר"מ מטראני ח"ג סי' רי"ד ונראה מדבריו דאפי' לא טען הב"ח כן עכ"ל ואתה דע לך שאם תשו' הרדב"ז שרמז הרב ז"ל היא אשר הצגתי לפניך צריך לדעת למה תלה הדבר שנראה לו ז"ל מדברי ה' המבי"ט דוקא והלא גם הרדב"ז כן נראה מדבריו וכדכתיבנא ואם נפשך לומר דע"כ ל"ק הרדב"ז אפילו בדלא טעין הב"ח אלא כלפי מ"ש שם שאע"פ שהלמנה מנה היא תפסה מוציאין מידה משו"ה כתב דעל הב"ד להוציא מידה דלא תהנה לה תפיסה אבל בלאו ה"ט איכא למימר ס"ל דאין ב"ד נזקקין להוציא הנכסים מרשות היורשים ולהניחם ביד שליש אלא עד דטעין הב"ח משו"ה תלה הדבר הרב שמדברי הרב המבי"ט נראה ולא כהרדב"ז וכיון דאשכחנא דה' המבי"ט ס"ל הכי אמרינן ודאי שגם דעת הרדב"ז כן ולא לאפושי פלוגתא ביני רבנן ז"ל ואם תשו' זו בצביונה ובקומתה לא נמצאת לה' כנ"הג אלא מה שהעתיקה ע"כ לומר דס"ל דהמבי"ט והרדב"ז פלג'ן בהדייהו דהרדב"ז כתב ואם טען הב"ח וכו' וה' המבי"ט לא תלה בטענת הב"ח אלא שדבר זה מחוב המוטל על הב"ד לעשות כן כי היכי דלא לימטי פסידא לב"ח אמנם לפי התשו' הנמצאת אצלינו המבי"ט והרדב"ז דלא כחדא שריין לפי מאי דכתיבנא ולענ"ד דע"כ ה' כנ"הג לא ראה גוף התשו' דודאי פליגי בענין אם יכלו הנכסים במזונות היתומים וכד ברירנא ותבט עיני לה' מוהריק"ש שבתשו' סי' ל"ה נשאל על דנא פתגם והעמיק הרחיב וסבר לה מר דנכסים שברשות אחרים מגבין אותם לב"ח ואע"פ שהיתומים קטנים ודיינא דעבד עבד אבל לעכב מה שהוא ביד היורשים מעכבין ב"ד ונותנים ביד שליש עד שיגדלו כל שיראה לב"ד שיש חשש בזבוז וכליון עכ"ל והמתבונן בדבריו וראיותיו ז"ל יראה יראה דס"ל נכסי דמיתנא בחזקת הב"ח הוו אלא משום חששא רחוקה וקלושה דצררי ושובר ובודאי דאין היתומים ניזונים מהם כל היכא דליכא אלא כדי החוב וכדברי ה' המבי"ט וכן מתבאר מדברי מופת דורנו מוהרח"א ז"ל בספר חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ט"ל שנשאל בראובן איש דל ורזה ולית ליה מגרמיה כלום וחל"ש וטען שמעון כי כל הנמצא אתו הם שלו ויש לו ע"א והיתומים קטנים והסכים הרב ובית דינו להניח המעות ע"י הב"ד אצל נאמן עד אשר יגדלו ע"כ דברי הכנ"הג וה' מוהריק"ש הניתנים למעלה מעתה קם דינא דל"מ כשהב"ח טוען לעקל ולהניח הנכסים ביד שליש נאמן ע"י הב"ד ושלא יאכלו אלא מהריוח כדי שיספיק להם או לא יספיק דלא אכלי יתמי אלא מדידהו ולאו דלאו דידהו אלא אפילו לא טען הב"ח הדבר מוטל על הב"ד לעשות כדבר הזה וינוחו ברכות על ראשם:

והנה בעתה עת לדבר דאם רצה המלוה למחול קצת מהחוב ולגבות השאר לאלתר אם רשאין הב"ד ליזקק לנכסי יתומים קטנים ודמי לשטר שיש בו רבית וכתובת אשה דנזקקין או לא ראש המדברים בענין זה הרשב"א בתשו' סי' אלף וט"ו והביאה מרן הב"י בסי' ר"ץ ס"ה שאול נשאל באפוטרו' של יתומים קטנים שמכר קרקע של מורישם לפרוע חובת אביהם כי נתפשר עם ב"ח ונתפייס בפחות וכשהגדילו ערערו על הלוקח לבטל מכירת האפוטרו' והשיב הדין עם הלוקח דהוי כשטר שיש בו רבית וה"ט מהני לכל ריוח שיש ליתומי' ומוטב שנמכור עכשו ולא ניחוש לספיקא דצררי ושובר ע"ש הא למדת דעת עליון דלא שני לן הפסד דידהו כגון רבית ומזונות אשה ול"ש רווחא דמחילת קצת החוב דבכלהו נזקקין ומגבין וכמדומה שעל תשו' זו סמך הר"ן ז"ל בתשו' סי' ל"א שכ' בסו"ד וז"ל נדון זה בשאר חוב דעלמא דאין נזקקין ואע"פ כבר הורה זקן הרשב"א ז"ל בתשו' סי' פסק דבהניח קצת מהחוב נזקקין וחוליה מתשו' הרשב"א הלזו ולא הזכיר גם תשו' מרן ותלמידו הרב המבי"ט שם בח"ג סי' רי"ד פסיק ותני הכי ונסתייע מתשו' הרב מוהרי"א סי' קס"ב ולא זכר שר תשו' הרשב"א והר"ן ורבו הנאמרים באמת גם בנו הרב מוהרימ"ט ח"מ אע"פ שפקפק קצת בדברי הרשב"א מ"מ זו הלכה העלה ומורין כן וע"ע להרב מהר"ש חסון בס' משפטים ישרים גם מור"ם בהגה רס"י ק"י פסק דבהנחת קצת מהחוב נזקקין עין רואה שבעה עינים עיני ישראל מתנבאים בסגנון א' דכל היכא דאיכא רווחא קצת ליתומים קטנים נזקקין ומגבינן וכעת חזי הוית להכנ"הג ח"א ח"מ סס"י ע"ד שעמד בפרט זה ברוח מבינתו כי רבה ותצא דינא כהלכות גוברין גבורי חיל מאריות גברו זכר כלם לחיי עד זיע"א כי"ר:

ואולם עדין הלב מהסם כי לא פורש שיעור הנחה זו ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין הן אמת כי הרואה דברי הר"ן שכתב ואפי' מעט וכל הבאים אחריו נקטו לה הכי ומור"ם ז"ל נקט לה בלשון קצת יראה דבכל דהו דאיכא הרוחה ליתמי סגי ובדוק ובחון בדברי הרבנים הללו העולים למעלה כמה החלישו חששת צררי ושובר עד כי אמרו הבו דלא לוסיף עלה ואמרי' בכה"ג לא אמרו רבנן אין נזקקין כיון דהחוב מבורר ומקויים אלא לתועלת היתומים נגעו בה וכל היכא דאיכא צד תועלת אמרי' דיו פוק חזי מ"ש הרב גו"ר ח"מ כלל ג' סי' י"ד אחר שהטיל חלש'ים על עיקר דינא דאין נזקקין מסיק וכתב בנתינת חפץ א' ליתומים די ונזקקין ולא זו בלבד אלא אפי' שלא יתן ליתומים כלל רק שימחול לאביהם על שארית החוב אע"פי שאביהם לא נמצאו במכתתו ממה לגבות שארית חובו והיתו' פטירי ועטירי מ"מ בהא ניחא דעביד למיתנא דמחיל מורישם בקבר חשיבא טובת הנאה ונזקקין ומגבין ע"ש הבט ימין וראה חולשת חששא דצררי ושובר דמה"ט אמור רבנן אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים דבכל דהו דאיכא צד הנאה דחינן לה ונזקקין ומגבי' ונהירנא כד הוינא טליא יתובי יתבינן וברו'כי ברכי'נן בין ברכי דרבנן בבית דינו של שם גדול הנאמר עט"ר דין אב'א למלכא ועמו שר האלף אלו'ף מג'דיאל ד"ן ידין וסיעתא דשמיא זיע"א זה היה מעשה והנה איש א' חכם מהרשומים הוציא שט"ח א' מקויים אלא שעבר זמנו על יורשי ראובן קטנים וקטני קטנים ויענו הב"ד נו"ן הלא ידעת כי איש חכם אתה דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אין לך תקנה אלא לוותר קצת מהחוב ואז דינא הוא דנזקקין ויען ויאמר כדבריכם כן הוא נעשה ונשמע והיו נושאין ונותנין בדבר היכי לדיינו דייני להאי דינא ודנתי לפניהם בקרקע לדון בזה כזה האופן והענין כי הרגיל פה מתא יע"א שמי שממשכן קרקע חבירו בעד מאה גרושוש יזכה בי"ב גרושוש לשנה פירות קרקע אמנם לא יבצר מהאחריות המתרגשות לבא מבעלי גוף הקרקע או שאירע איזה מפולת באותו קרקע ואין ביד ב"ה לבנות או מחמת הלוה שמצאו עליו איזה שטרות מוקדמים או שאינם ב"ב ולהם משפט הקדימה ולפעמים שימצא עליו איזה חוב לשררה יר"ה וכמה מיני הרפתקי ועוד בה שצריך כמה כרכורין בגביית קרנא ופירי וזה מעשים בכל יום בדינא ודיינא אי לזאת שהראוי הוא שנעריך הק' גרושוש ששה גרושוש למאה מידי שנה בשנה ומעתה יתום ששנותיו י"ב שנה ועדין חסר הוא שנה א' לפרוע חובת אביו יניח המלוה מחובו ששה למאה ומי שעדין צריך שתי שנים שיגיע לפרקו צריך המלוה להניח לו בחלקו י"ב למאה וכן אתה הולך ומונה לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים וייטבו הדברים בעיניהם נמנו וגמרו ואמר יישר ותסתיים שמעתתא מפומך דודאי בנכסי יתומים קטנים מי יקום בחריקייהו להטפל בכל הני טצדקי וכן נעשה מעשה ומאז והלאה כך היו דנים והולכים ומי יבא אחרי האלהים האדירים האלה וכך נאה לנו להורות ותועלת גדולה היא ליתומים כי בעו"ה ספו תמו כמה וכמה מנכסי יתומים קטנים יען הצנועי' מושכין את ידיהם מלהיות אפוט' על היתומים ה' הטוב יכפר בעד:

אמור מעתה בנדון שלפנינו ברוב זמן ח' חדשים חלף עבר ימים אשר אין בהם חפץ כמו חלאים עד עת בא קץ גם את הב' חדש ניסן אשר אין דרך לגבות הקפות בו וכן חג השבועות ורגל מועדת לשאינם ב"ב והמלוה קים לן בגויה דגברא מהימנא ודחיל חטאין הוא בכל כי האי הדעת נותנת בהנחה מועטת מן המעט אשר גבלו ראשונים די והותיר אע"ג דהאידנא לא אזלינן בתר האומדנות כמ"ש הרי"ף בפ' הכותב משם הגאון והרמב"ם בפכ"ד מה' סנהדרין והטוש"ע סי' רצ"ז ע"ש וכבר כתב ה' מוהרימ"ט ח"א סס"י קי"ב דה"מ לאפוקי ממונא מהיורשים שלא בשטר ולא בעדים אלא באומדן דעת הדיין כהאי עובדא דפ' הכותב דפ"ה ועלה קאי הרי"ף ז"ל והנמשכים אחריו אבל אם החוב מבורר בשטר בעדים אלא דאיכא למיחש כגון צררי ושובר בהא ודאי אזלינן בתר אומדנא אפילו האידנא לאפוקי ממונא מהיורשים וכבר הארכתי לעיל במע' אות א' מדיני האומדנות בס"ד ע"ש והסכמנו אני וחבירי שיניח המלוה רביע החוב ויגבה ג' רבעים כעת ויעלה לחשבון אשר גבלו ראשונים כמדובר והוצרכתי להאריך בזה יען דנסבין חד מן חברייא למימר שהנכון הוא שימחול מחצית חובו לזאת יחרד לבי ויתר מי שמע כזאת דרבוותא אמרי אפי' מעט ומור"ם אמר מקצת ואנן ניקום ונחדש בה דבר מעתה ולומר עד חציין ולא ידענא מנא להו לוותר בנכסי אחרים ודי בזה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה