ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
יו"ד · אות כ
יתומים שאלה מעשה ברוכל א' דרכו של איש לחזר על בתי נכרים אשר לפנים מן החומה ולעתותי ערב שב אל ביתו ויקר מקרהו יום ה' אך יצא יצא הלך לדרכו כפעם בפעם ובין הערבים ראה אותו יהודי א' במבואות הנכרים ולעת ערב איחרו פעמיו ולא שב אל ביתו ולא הכיר את מקומו וקול הקריה הומה לא ידעו מה היה לו אדהכי והכי עמד ראובן בכח השררה יר"ה וסגר דלתי ביתו באמרו כי חייב לו סך מה ויהי בבקר והביא שר ושופט העיר והוציא את כל אשר ימצא לו והניחם ביד שליש ע"י סופרי עש"ג במדה ובמשקל ועוד ידו נטויה לקחת את כל אשר יאמר כי הוא זה שלי ע"י סימנים ע"י עש"ג ואז עמדו קרובי הרוכל ההוא לקבול בב"ד יצ"ו נגד ראובן באמרם אליו שכל מה שלקח הוא אשר לא כדת ויהי כמשיב באמת שהרוכל חייב לי דמי המטלטלין אשר תפסתי כמו שהוא מבואר בפנקסי וגם יש לי עדים הסרסור וא' ממשרתי הבית שהוא חייב לי ועדיין לא הגיע זמן הפירעון ועדיין הדבר שקול וביום ב' שלח שוטר א' לשר העיר יצ"ו לאמר כבר נמצא היהודי ההרוג אשר אתם מבקשי' ואז עמד שר העיר נר"ו ושלח מיחידי סגולה לקחתו ומצאו אותו מחותך לשמונה חלקים והראש אך למחסור ואולם קרוביו הכירוהו ע"י סימנים ואף את כליו וקברוהו הן עתה יורה המורה ושכמ"ה יען כי נמצא לרוכל הזה ב' בנות קטנות כדת מה לעשו':
תשובה אם באנו להטפל בשריותא דהאי אתתא הלא כל האר'ש אר'ש רחבת ידים כיד ה' הטובה עלינו בס"ד ולא על דבר זה באנו בשאלה אמנם את זו אגיד מ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' נחלות ופסקו מרן ז"ל בח"מ סי' רפ"ד וז"ל מי שטבע או שנהרג ולא הכירו פניו אבל היו סי' מובהקים בגופו וכו' יורדים לנחלה וכו' עכ"ל והכא בנ"ד כבר נתקבל העדות הסי' שהיו לו וכמ"ש אצלי בפסק שכתבתי בשריותא ולהתירה מכבלי העיגון הלא הוא כמוס עמדי בס"ד ואע"ג דלאו סי' מובהקים מ"מ גרועים מיהא לא הוו והו"ל סי' אמצעיים דלענין להשיא את אשתו לא חשיבי הא מיהא לענין ממון מהנו ומעלו וכמ"ש הכ"מ והסמ"ע וה' כנ"הג ז"ל והוא פשוט ביותר וא"כ כיון שהבנות יורדות לנחלה וקמו להו נכסים בחזקתייהו מאן חשיב מאן ספין לאפוקי ממונא מיתומים קטני' ואע"ג דקא טעין דאית ליה סהדי ואכתי לא מטא זמניה מ"מ הלכה רווחת שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן כמי שאינו בעולם דמי כמ"ש בסי' כ"ח וסי' ק"י יעו"ש:
איברא כד דייקנא אשכחנא תברא למאי דכתיבנ' דעכ"ל דלא כתבו באם היו לו סימנים בגופו שיורדין לנחלה אלא לכשיעידו על הסי' עדים כשרים להורדת נחלה אבל בעדות קרובים לא מהנו להורדת נחלה נהי דמהנו לנשואי אשה מ"מ בשאר עדות לא מהנו וכן אתה מוצא דע"א מהני להתיר את האשה ואעפ"כ להורדת נחלה לא מהני כדאיתא בכתו' דק"ז מיהו חזי' דהאי מלתא באשלי רברבי תליא הריב"ש ז"ל בסי' שנ"ה הו'רה גבר דע"א לא מהני להורדת נחלה מיהו הרשב"ץ בח"א מסי' ע"ג עד סי' פ"ג האריך בראיות להוריד בצירוף האומר ואע"ג דה' כנ"הג בסי' רפ"ד כתב בשם רבו ז"ל העד העיד על דברי הריב"ש שהם סולת נקיה נראה כיון דבימיו לא נראית תורת הרשב"ץ כתב כן ואין לנו עסק ביני אריוותא וכן גמל"ת וא"כ חזר הדין כיון דלא נחתי לירושה אכתי לא חשיבי נכסי יתומים קטנים ולא חשבינן ליה אלא כמי שהלך ואינו מצוי בעיר דמקבלים עדות שלא בפניו כמ"ש שם סי' כ"ח סי"ו ע"ש וכמדומה שע"ז סמך מוהר"ש חקון בתשו' נ' מייתי לה ה' כנ"הג ז"ל בהגהב"י אות ע' לשם שכתב אם הב"ד אינו נראה וקרוב שמת וכו' פשיטא דבכ"הג מקבלין עדות שלא בפניו עכ"ל אמור מעתה דלכאורה בנ"ד שורת הדין לקבל עדות ואם אמת היה הדבר נחתינן לנכסי הרוכל ואכיל ראובן וחדי:
ותבט עיני להרב המבי"ט ז"ל בח"ב סי' קנ"ד שכתב על מה שהשיג הראב"ד ז"ל לשם בה' נחלות וז"ל י"א דכתובה אינה גובה שאיני קורא בה לכשתנשאי תטלי וכו' עכ"ל וכתב עליו הרב ז"ל וז"ל מפני שמדברי רבינו שתלה הטעם שבממון הקלו א"כ ה"ה לגבות כתובה שהיא ממון אלא כיון דתנאי ב"ד לכשתנשאי דמשמע דמורין לה שתנשא דוקא משו"ה לא גביא א"כ מוכח דבשאר ב"ח גובה כיון דבממון הקלו וחשבינן ליה לגבי ממון כמת ודאי:
וכתב עוד דמה שהקלו בממון היינו דאדרבא דטבא עבדינן ליה שלא עזבונו בלא קרנא ויאבד העושר ההוא ע"כ הוא שיהיה בחזקת מורישם אבל להוציא מהם כתובת אשה לא אם כן לפ"ז לאו משום תנאי ב"ד אלא דלא הקלו בממון אלא לתועלתם ולא להוציא מהם א"כ ה"ה לשאר חוב דעלמא דלא גבו והיינו דנ"מ בין ב' טעמים אלא דאכתי א"ל דלא נ"מ מידי דטעמיה דהרב ז"ל דכתו' אשה אינה גובה משום דטעמא טעים דכתו' לא ניתנה ליגבות מחיים אבל שאר חוב דעלמא גובה ממה נפשך דאי דיינינן ליה לומר דעודנו חי אלא שנתעלם מן העין הלכה רווחת דנשבע על שטר שבידו וגובה כמ"ש רס"י ק"ו יעו"ש ואם כבר מת דינא נמי הכי הוא:
עוד כתב ומיהו ביתומים קטנים אפי' למ"ד שאיני קורא בה לכשתנשאי דהרי אם נשאת לא תצא דליכא משום חנא וכו' ר"ל בשלמא בגדולים כיון דתנאי ב"ד לכשיהיו לה צד נישואין תטלי והרי יש לה צד נישואין אבל ביתומים דקי"ל דאין נזקקין לנכסיהם ושאני אשה דמשום חנא הכא שהדבר תלוי ביד הב"ד ליזקק לנכסי קטן ואם שלא ברשות ב"ד שתנשא פקע מינה כלילא דחנא והו"ל כשאר ב"ח דעלמא ולא גביא מנכסי יתומים קטנים והבן ואין ללמוד מדבריו ז"ל לנ"ד דלא גבי מיתומים קטנים דנ"ד שאני דאיכא למימר עודנו חי ומה"ט אין היורשים יורדים לנחלה דשאר מלוה ניתנה לגבות מחיים וכתובה שאני:
ברם דאכתי איכא למיקם עלה דמלתא ולומר דלא גבי ממ"ש ה' המבי"ט בח"א סי' קל"ה שנשאל על שהלך למקום א' ולשם לא הגיע ולמקומו לא חזר והוגד ע"י גויים שנמצא א' הרוג בדרך דן ידין הרב ז"ל דמדאוריי' אתתא דא שריא דכיון דבישוב הוא ולא חזר לביתו כפעם בפעם וגם לא נודע איה מקומו רוב מי שנשמע עליו דבר זה א' מני אלף שימצא אח"ך שהוא חי ומדאורייתא אזלינן בתר רובא כמו שהאריך ע"ש ואין ללמוד מזה להורדת נחלה דנזיל בתר רובא ונחתינן ליורשים לנכסיה דשאני לן איסורא מממונא וכדאיתא בר"פ המוכר פירות דאיתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר מכר טעות דבתר רובא אזלינן ורובא לדדייה זבני ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך דכי אזלינן בתר רובא באיסורא בממונא לא ע"כ וא"כ יפה דן ויפה הורה דאתתא שריא דבאיסו' ס"ל דאזלינן בתר רובא אבל לענין ממון לא אזלי' בתר רובא דקי"ל כשמואל בדיני ואע"ג דבפ"ק דסנהדרין אמרינן ק"ו מד"ן לד"מ ובד"ן אזלינן בתר רובא ואפי' ברובא דליתיה קמן כמו רוב נשים לט' ילדן כבר כתבו התוס' לשם דרובא לדדייה זבני לא חשיב כהנך רובא ומשו"ה לא אזלינן בהו לממונא אלא דלפ"ז ק' דהתם בהמוכר מותבי' עליה דשמואל מהמוכר עבד לחבירו ונמצא גנב וקאמר לאו משום דרובא הכי איתנהו ומשני לא דכלהו הכי איתנהו משמע דרובא לא מהני בשום ענין דא"ל מדלא משני דהך רובא חשיב טפי כמו רוב נשים לט' ילדן וראיתי בש"מ לשם שתי' דה"נ קאמר דהאי רובא חשיב טפי ומקרי ככלהו עש"ב ומעתה מאחר העד העיד בנו האיש משה ספרא רבא דישראל הוא ז"ל דא' מני אלף שיצא עליו קול וימצא חי האי רוכל חשיב טפי כמו רוב נשים לט' ילדן דמודה ואזיל שמואל דאפילו בממון אזלינן בתר רובא חשי' כהאי וכגון דא צריכא רבא עד אשר יסכים עמי האיש אדוני הארץ ומרי גם הוא המשי"ח וסיעת מרחמוהי הי"ו:
ועוד מן הדא ממ"ש רשב"ם ז"ל לשם יכול לומר לו וכו' דבממונא לא אזלינן בתר רובא אלא אחר טענה טובה ועוד כתב לשחיטה מכרתיו לך וכו' ואפי' לסומכוס דאמר ממון המוטל בס' יחלוקו ה"מ כגון שור שנגח את הפרה וכו' אבל הכא וכו' אזלינן בתר אותו הטוען יפה דעת עליון דמודה שמואל דהיכא דליכא טענה טובה לנתבע אזלינן בתר רובא ובהכי ניחא כמי הא דאמר שמואל בהמדיר המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים וכ"כ התוס' בד"ה על בעל יעו"ש וכן בהך שור שנגח את הפרה דפריך מינה ומשמע ודאי דלשמואל ניחא ולכאורה ק' כיון דחד מנייהו לית ליה טענה טובה אמאי לא אזלינן בתר רובא דרוב פרות יולדות ולא מפילות כבר כתב רשב"ם ז"ל דמדלא קתני ואיני יודע אלא קתני ואינו ידוע מש' דקאי אב"ד ואין עדי' בדבר אבל קושטא דכל א' קא טעין בריא וכו' ע"ש שמעת מינה הא דלא אזלינן בתר רובא ומפקינן היינו כשטוען טענה טובה וכן הא דבעי למימר דרב ושמואל כתנאי דרב כרבי אחא דמחייב אפי' גמל האוחר ושמואל כת"ק אפי' בשור המועד ליגח לפי הס"ד דרובא וחזקה כי הדדי נינהו אע"ג דהתם לית ליה לנתבע טענה טובה אלא דשמיע ליה דחזקה מהניא כרובא בטענה יפה:
וראיתי לה' מח"א ז"ל בה' שומרים סי' כ"א שכתב ע"ד רשב"ם והתוס' הניתנים למעלה וז"ל וא"ל מההיא דמייתי להוכיח משור שנגח וכן מגמל האוחר ואע"ג דהתם לית ליה לנתבע טענה טובה ואנכי לא ידעתי איך לשון רשב"ם לא שזפתו עין רואה גם בהך דגמל האוחר כבר כתבתי מאי דנלע"ד ודבריו צ"ע וגם לא דק בלישניה ודוק ותשכח ואין כאן מקום להאריך בזה ועיין מ"ש מר"ן הב"י בסי' רפ"ה בשם הר"י בן הרא"ש ובשו"ת מוהר"ש הלוי בח"המ סי' א"ב ומאחר שנתבאר לפי ע"ד דבכ"הג נחתינן לנכסיה וקרינן בהו שפיר נכסי דיתמי הדרן למאי דקמן ולומר דלא גבי ב"ח את חובו כדאמרי' בפ' שום הדיינים דאין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ היתה רבית אוכלת בהם ונתבאר בטו' סי' ק"י שאפי' במלוה בשטר ואפי' היה כתוב בשטר כל תנאי שבעולם אין נזקקין וכ"ש בנ"ד דאפי' כת"י לוה לית ליה ואי משום פנקסו שכתוב בו וקי"ל דחנוני דנשבע על פנקסו ונוטל ע"ש בסי' צ"א הא ליתא דאם כן כל א' יעשיר את בנו שכותב בפנקסו שחייבים לו הזולת אלא ודאי שאני הך דחנוני שא"ל בע"ה תן לפועלי וכמ"ש בתשו' הרא"ש כלל פ"ו ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' ל"ב ובפנקס לוה עצמו דקי"ל דיש לדון ע"פ פנקסו של אדם ואפי' להוציא מיתומים קטנים כמ"ש הש"ע סי' צ"א אוקמה הסמ"ע דהתם שיש רגלים לדבר שמ"ש בפנקס הוא אמת וכמו שנת' בלשון הש"ע והש"ך מוקי לה בתוך זמנו דלא נקשי מר"ס ק"ז ע"ש ועיין לה' ב"ד ח"מ סי' כ"ו באורך קצת ובאמת שבדברי הרש"ך מוכיח בתשו' הרא"ש ז"ל שם שכתב דמעיקרא כתב דהוי כמו תוך זמנו ואח"ך החליט דהוי תוך זמנו צא ולמד מנדונו של הרא"ש דיש רגלים לדבר מכמה הוכחות ועכ"ז צירף כל הטעמים שלא להוציא באומרו ומכל הנך טעמי דכתי' לעיל ע"ש והכא בנ"ד דליכא שום חדא לטיבותא מאין הרגלים להוציא מיתומים קטנים מחוט עד שרוך נעל:
ואם אמור יאמר הא איכא סהדי דידעי דעסק זה של שמ' ושעדין לא הגיע זמן הפירעון הא ודאי ליתא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן כמי שלא בפניו דמי כמ"ש הש"ע סי' כ"ח ואין לומר דחיישינן שמא לכשיגדילו היתומים מייתי להו סהדי וכה"ג מקבלין כמ"ש בסי' ק"ס ס"י שאם כבר פרע למוחזק מקבלים קודם שיבא המערער שאם יבא המערער הו"ל נוגעין בדבר ע"ש בהגה דשאני התם דלא נודע המערער ועוד דיתומים שאני וכמ"ש הטור שם בסי' ק"י ע"ש ומורי הרב נר"ו חלק דשאני התם דבריא היזקא שיש שם מערער בודאי אבל בנדון דסימן כ"ח דילמא מייתי ואת"ל דמיירי בגוסס דרוב גוססים למיתה הא מיהא איכא מיעוטא דלא מייתי וכיון דכן הוא מוקמי' לה אדינא דאין מקבלין ש"ב בע"ד ועיין לקמן באות ק' מדין קבלת עדות סימן בס"ד ואל תשיבני ממ"ש מור"ם ז"ל דבדבר הברור ומוכיח שאין בו חשש מקבלין אפי' שלא בפני בע"ד ע"ש והכא כיון דקיהיב סימנא מוכיח מתוך הפא'תורא כי הוא זה אלא דאית לך למימר דילמ' קנאם ראובן במעות בעין דמיהם בם השתא ניקום ונקבל העדאת העדים דעדיין לא פרע שלא הגיע זמן הפירעון הא ודאי בורכא היא דמור"ם ז"ל שם קאי אמ"ש מרן בכל מקום שאמרנו וכו' והיינו כהך דצוה תנו שדה או מנה ושאר מילי דאיתנהו התם וכמו שביאר הסמ"ע אבל בנ"ד אין שום הוכחה אלא עפ"י עדים וכבר נתבאר דאין מקבלים עדותם עד אשר יגדילו הנערים:
ואם לחשך אדם לומ' דנהי דלא יהבינן לשמעון מידי מצי אמר שמ' שיניחום ביד שליש עד אשר יגדלו הנערים דדילמא כלי קרנא ודמי למ"ש הש"ע סי' ע"ג דאם הלוה מבזבז בנכסיו ועדין לא הגיע זמנו ובא המלוה לב"ד לעכב נכסיו דשומעין לו וכתב מור"ם וכן בכ"מ שנראה לב"ד וכו' ע"ש והרי ידים מוכיחות הויין דאי ממתינים להם עד שיגדלו אכלי להו יתמי זוזא זוזא אף אתה אמור לו דשאני התם דשטרו בידו ומלוה ברורה אלא שמחוסר זמן הוא אבל הכא דליכא שטר ולא כת"י לא דיינינן ליה וכ"כ הטור סי' כ"ח משם הראב"ד ז"ל וכתב מרן הב"י ז"ל שכן כ' הרא"ש וריב"א ע"ש ועיין בהסמ"ע והש"ך ז"ל לשם ועיין ברי"ו שהביא דבריו הרב ב"י וד"מ שם סימן ק"י ועיין בש"ך לשם ועיין במוהרשד"ם ח"מ סי' י"ד ומ"ש עליו ה' מוהר"ש הלוי ז"ל סי' ל"ד וה' פמ"א ח"א סי' כ"ח וה' אנגי'ל סי' ע"ב וה' מוהרח"א ח"א סי' מ"ז:
וראיתי להכנ"הג סימן ע"ג בהגהב"י אות מ"ה שכתב בפשיטות משם הת"י סי' ק"ט דאין לעכב ביד מי שהם ע"ש ואילו בסי' ק"ח בהגהב"י אות מ' כתב בשם מהר"ם מטראני והרדב"ז ז"ל דמעכב ע"ש ולא זכר שר דעת הת"י דהוא ז"ל נמי בחוב שבשטר הן היום נראה בעליל שו"ת אהלי יעקב למוהריק"ש ז"ל ושם בסי' ל"ה פשיטא ליה דמעכבין וכ"ש אם הממון ביד אחר וטעמו כי היכי דמשתעבדנא לך ה"כ משתעבדנא לב"ח דאתי מחמתך עש"ב ונראה דלהלכה הכי נקטינן ודאי דהאי דינא ליתיה אלא בדנקט מלוה בידיה שטרא מעליא וכתיב עלויה הנפק אבל בלא"ה אע"ג דאית ליה סהדי דההלואה אכתי לא מטי זמן גוביינא לא אמרי' לקבל סהדותייהו ומעכבין נכסי עד כי גדלי להו יתומים כמ"ש הטור משם הראב"ד בס"ס כ"ח ועיין בסמ"ע וש"ך ואפי' למאי דמסיק הרב אהלי יעקב כדעת הרב המאירי ז"ל דאי טעין הב"ח דילמא מייתי להו סהדי באורך הזמן קבלו עדותם ותהיה בידי עד אשר יגדלו היתומים דשומעים לו ע"ש אפי"ה מודה דאין מעכבין וכ"ש לדידן דגרירנא בתריה דמרן ז"ל דפסק שם בסי' כ"ח דאין דנין ע"פ עדות שנתקבלה שלא בפני בע"ד כמ"ש הב"י באורך ובס' בד"ה ע"ש דאין שומעין לו דוק ותשכח ועיין לה' כנ"הג סי' ע"ג בהגב"י אות ל"ז וצ"ע ועיין למופת דורנו הרב מוהרח"א נר"ו בס' חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ט"ל: ולענין מה שקדם ותפס כבר ידעת מ"ש הטור רס"י ק"י אם תפס וכו' בענין שהחזיק בו ולטעון לקוח הוא בידי מותר לו לתפסו ובש"ע כתב דמהניא לו תפיסתו ובדברי הטור נחלקו רבנן סבוראי דמרן הב"י ז"ל ק"ל לשונו ולפיכך השמיט תיבת מותר ולא העלה אותה בשלחנו הטהור והב"ח ז"ל אוקמא לאפוקי מס' שהביא הבע"הת בשם איכא מ"ד ע"ש והש"ך יצא לידון בדבר חדש דלפום מאי דקי"ל דטעמא דאין נזקקין משום חשש צררי ואם תפס וקי"ל בגויה דלא תפס דשרי ליה מריה לתפוס מיהו אם בא לב"ד והודיע שתפס מפקי' מניה וכעובדא דרבא בר שרשום ע"ש ואין דבריו ז"ל מבוררים לע"ד דהתם שאני דלא מצי אמר לקוח הוא בידי דנפק קלה עלויה דארעא דיתמי למר כדא"ל ולמר כדא"ל אבל הכא מיירי ביכול לומר לקוח הוא בידי ולהחזיק בו ע"ש ודוק היטב וצ"ע דבריו אמנם בנ"ד כ"ז לא נ"מ כלום כיון דכל תפיסתו מעיקרא היתה ע"י עש"ג שכתב תחלה על השליש הישראל שהושלשו אצלו וגם אח"ך כשחזר ולקח מיד הישראל השליש חזרו וכתבו עליו שקבל מיד השליש סך כ"וכ מה תועיל תפיסה זו דודאי לא מצי להחזיק בו ולטעון לקוח הוא בידי וא"כ אין זו תפיסה אלא חטיפה וסגירת הבית שיש בה הסחורה לא מעלה ולא מורדת ל"מ בנ"ד שסגרו הבית ע"י גוים אלא אפי' סגרו אותה ב"ד כל עוד שלא שמו לב"ח הסחורה לאו גוביינא היא ועיין בטור בסי' ק"ד ס"ה מ"ש בשם אביו הרא"ש ז"ל אלא דיש לדקדק דמאותה תשובה משמע דבעינן השומא וגביה ע"י ב"ד והיא מוצאת מכלל ע"ג סי' ג' ולשם מייתי הטור בסעיף יו"ד משם אביו הרא"ש ז"ל דאפי' הגביה ע"י ב"ד מהני במטלטלי ועיין בזה להרב בית דוד ח"מ סס"י יו"ד והדברים פשוטים ונכונים לע"ד ועיין להב"ח ז"ל ס"ו וס"י והאורו"ת סק"ה ובה' פרח מט"א ח"ב סי' כ"ו ע"ש: