ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
יו"ד · אות יא
ירושת הבעל לאשתו מומרת. שלחו מתם על דין עסק ראובן שהיה לו קרקע חצי חצר א' ונלב"ע וחל"ש והניח אחריו אלמנתו ובת א' ושאר עזבונו ועמדה האלמנה וקנתה הקרקע חצי חצר האחר ונשאת הבת ואח"ז יצאה מהכלל רח"ל והאלמנה הנז' נלב"ע וחל"ש ואין עדים בדבר שנשבעה שבועת האלמנה והפת אשר לה הירושה מכח אביה או מכח אמה כבר יצאה מהכלל ולאו בת ירושה היא וקרובי הבעל אומרים להם משפט הירושה כיון שלא נשבעה על כתובתה ויורשי האלמנה אומרים כיון שנכתב שטר המקנה בשמה זכתה בקרקע ההוא ואחיה יורשה ובעל המומרת אומר אע"פ שאין אשתו בת ירושה איהו קאי בחריקה ויורש זכותה עמד השואל ושאל דבר מי יקום עפ"י התורה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב על אחרון ראשון ארישא קאי מ"ש הב"י א"הע סי' צ' וז"ל מ"כ שהשיב אבי העזרי שהבעל יורש את אשתו המומרת עכ"ל והדברים סתומי' אם ר"ל אפי' נבעלה לגוי שאסורה לבעל אפי"ה ירית לה אע"ג דלאו בת חזרה היא או"ד כשלא נבעלה דוקא דמצי שפיר מהדר לה אמטו להכי שפיר ירית לה אבל כשנבעלה שאסור' לבעל ותו לא קיימא לחזרה איכא למי' דלאו אשתו קרינן בה ולא ירית לה או"ד סבר לה מר כדעת ר"ח דביאת נכרי אינה אוסרת האשה על בעלה מידי דהוה אביאת בהמה כמ"ש התוס' בפ' בן סורר ומורה דע"ד בד"ה והא אסתר וכו' ע"ש וכיון שכן ל"ש לן בין נבעלה לגוי ללא נבעלה בכל גוונא בעל ירית לה כיון דאי הדרא בה לדת יהודית שפיר מצי לאהדורי ולפ"ז נמי דלדעת התוס' דפליגי שם על ר"ת וס"ל דביאת גוי אוסרת ממילא מומרת שנבעלה לגוי און הבעל יורשה איברא דמ"ש הט"ז שם משם הרמב"ם וז"ל הנושא אשה שהיא אסורה לו הואיל ויש לו בה קידושין אם מתה תחתיו יורשה עכ"ל ופי' הטור כגון איסורי לאוין ע"ש אלמא אע"ג דבאיסורא קיימא מכי נשאת לו אעפ"כ אם מתה תחתיו יורשה וכ"ש מומרת דמעיקרא בהיתר אתת לידיה אלא שהיא קלקלה מעשיה ונאסרה עליו כשנבעלה שפיר ירית לה שוב מצאתי להב"י סי' רפ"ג שהביא משם ה' צדוק כהן הובא במרדכי בפ"ק דקידושין דמומר אינו יורש את אביו ולראבי"ה נראה דכמו שמוריש לבניו ה"נ מוריש את אביו ונראה דלראבי"ה אפי' לדברי הגאון נראה דהאב יורש את בנו המומר דאמאי קנסינן לאב וכן בעל יורש את אשתו מומרת אפי' מת מורישה לאחר שהמירה דתה זכה הבעל בירושתה וכן פסק ראבי"ה הלכה למעשה וכתב מרן ע"ז בפ"ד ויש לתמוה דהא כיון דהמירה דתה פקע מינה דין אישות שהרי אסור לשהות עמה ואיך יירשנה ואפשר כיון שאם תחזור לדת האמת ויתברר שלא נבעלת לאחר ברצון מותר להחזירה ולא פקע מינה דין אישות עכ"ל ולא ידעתי מה יענה מרן ז"ל בנושא אשה מחייבי לאוין הואיל ויש לו בה קידושין אע"ג דאסור לקיימה וכל ימיו בעמוד והוצא קאי אפי"ה אם מתה יורשה ועו"ק דבמרדכי שם כתוב לאמר וז"ל ונראה לראבי"ה וכן בעל יורש אשתו המומרת אפי' אם מת מורישה לאחר שהמירה זכה הבעל בירושת' ואע"פי שאינה ראויה לקיימה והוי איסור דאורייתא משנבעלה לגוי מוהיא לא נתפסה שאף הגוי במשמע וכו' עכ"ל דמה"ט מקנא לה ע"י כדאיתא בסוטה דכ"ה עכ"ל ושלא כדעת ר"ת דס"ל דביאת גוי אינה אוסרת אלא כדעת התוס' שחלקו עליו קרי בחיל דאפי' נבעלה לגוי והיא אסורה לו מדאורייתא ומה שהכריח מרן דכיון שהמירה פקע ממנה דין אישות הרי המרדכי מסיים בה וז"ל אע"ג דאיסור דאורייתא הוא מקרייא שארו בר דלגבי טומאה דגלי קרא וכו' עכ"ל והנה מאי דפשיטא ליה דגבי טומאה גלי קרא היינו ממ"ד בפ' האשה רבה ד"צ ע"ב אהא דתנן ולא זה וזה מטמאין מנ"ל דכתיב כי אם לשארו וכו' ואמר מר שארו זו אשתו וכתי' לא יטמא בעל בעמיו וכו' יש בעל שמטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ע"כ אלמא אי לאו דגלי קרא דלא יטמא בעל שפיר הוה מטמא לה אע"ג דאסורה לו וקרינן בה שארו מינה דגבי נחלה דליכא מיעוטא וכתיב ונתתם נחלת שארו לו שפיר קרינן בה שארו אע"ג שהיא אסורה לו וירית לה איברא דבפ' כיצד דכ"כ אהא דתנן מי שיש לו אח מ"מ וכו' ואחיו לכל דבר אתמר עלה למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו דאם כהן הוא ולו אח ממזר מטמא לו ופריך פשיטא אחיו הוא ומשני סד"א הואיל וכתיב כי אם לשארו וכו' ואינו מטמא לאשתו פסולה ה"נ וכו' אינו מטמא לאח פסול קמ"ל ופריך ואימא ה"נ ומשני התם לאפוקי קיימא ופירש"י הילכך לאו אשתו היא הכא אחיו הוא ע"כ מהאי לישנא משמע כיון דלאפוקי קיימא לא קרינן בה שאר וכך לי לענין ירושה כמו לענין טומאה ובצפייתנו צפינו בתוספת' בפ"ב דיבמות דקתני אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואינו מטמא לה וכו' ע"ש וגי' זו קיימו אותה הרשב"א והריטב"א בחי' שם בפ' כיצד ובפ' האשה רבה ע"ע כי באו בדרך ארוכה ולא ע"ט האסי"ף תני תנא דשנייא ענין ירושה מענין טומאה דאע"ג דאינו מטמא לה הא מיהא יורשה וכדברי ראבי"ה דשאני גבי טומאה דגלי לן קרא וכדפי' ולא גמרי' מינה לשארו דנחלה דבשלמא גבי טומאה דכהן מוזהר ועומד לנפש לא יטמא ולגבי שארו שרי רחמנא ומדכתי' לא יטמא בעל דשמעינן מינה דאינו מטמא לפסו' ואהדריה קרא לאיסורא משא"כ גבי ירושה דתליא בה אישות כל זמן שלא גירשה אע"ג דלאפוקי קיימא שפיר ירית לה אמנם הא דמייתי ראבי"ה ממומרת שמתה בעלה ירית לה מקוצר דעתי לא הבינותי דהתם לאו לאפוקי קיימא דאי נתפשה ליכא לתא דאיסורא משא"כ במומרת דאסורה לבעל וצע"ד ולפ"ז עלו דברי ראבי"ה כראי מוצק ע"פ התוס' וגמרין כדכתיבנא וחזי הוית לתרי אריוותא הרב האיי גאון והרב שרירא גאון הובאו בס' הפרדס דכ"ו ע"ב סברי מרנן דבעל המומרת לא ירית לה כיון דאשתמדה תו לא מקריא שארו וע"ש וה"נ חזי הוית לרב פלטויי גאון הובא בס' שערי צדיק בשער ד' ח"ד דפסיק ותני דבעל לא ירית לאשתו המומרת כותייהו דרבנן וכטעמייהו ע"ש ולא ידענא במאי ניחא להו ליתובי דעתא בהך תוספתא וגמרין ואתה דע לך דבעיקר ירושת המומר למורישיו כמה דיות נשתפכו ועיין להרב מוהרד"ך בית נ"ג מה שהאריך בזה וה' לח"ר סי' ר"ך והרדב"ז ח"א סי' קצ"א ובחדשות סימן תקצ"ו והרב מוהר"י אדרבי סי' רע"ג וש"מ וה' מוהרש"ך ח"א סי' קל"ו וה' נחלת יהושע סי' כ"ה וה' משפטים ישרים סי' ח' והרב תורת חסד סימן רנ"ח וה' עדות ביהוסף סי' ב' וה' בני משה סי' נ"ח והרב עדות ביעקב סי' ע"ב שלישית ולא באנו להאריך אלא לקצר:
ולעיקר הלכה פשיטא ופשי' דכל הני דשוו רבנן בדבורייהו מכי מייתא מומרת ובעל קאים למירת אבל בעוד רשעים בחייהם והרשעה כלה נצבה חיה רעה שגל כלב חי מאין הרגלים לבעל לבא לרשת משכנות לא לה ואם נפשך לומר דנהי דהשתא מיהא לא ירית לה הא מיהא מוקמינן להו נכסי דמיתנא כנ"מ דבעל אכיל פירי נלע"ד דנ"ד לא מוקמינן ליה לבעל בנכסיה כלל חדא עין רואה תלתא סרכין גאוני ארץ רב פלטוי ור' האיי גאון ורב שרירא זיע"א כחדא שריין הם אמרו בעל לא ירית לאשתו מומרת אע"ג דקשיא לן בגווה וכדכתי' מי יבא אחרי המלכים האלהים האדירים האלה ולהפקיע ירושה דאוריי' בלי שום פלוג' ולהחזיק ביד הבעל דאיכא מ"ד דירושת הבעל אינה אלא מדרבנן ועוד בה בצירוף דעת רשב"ם ודעמיה דמי שנתן דעתו לגרשה שוב אינו יורשה כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ץ ובנ"ד איכא סהדי דבעלה כבר כתב לה גט כריתות בעודה ביהדות לכשהרגיש אורחותיה אורחות עקלקלות ובעוד שלא קיבלה את גיטה יצאה מן הכלל רח"ל ולשלשה לו בא מודעת זאת בכל הארץ כי בנמוסי הגוים אין המומר מוריש מורישיו וא"כ בעל זה שבא לזכות מכחה דעת ה' מוהרשד"ם ח"מ סי' שכ"ב כיון דבדיניהם אין להם זכות לירש הבא מכחה הרי הוא כמותה ואומרים לו כך דנים בדיניהם ע"ש שהאריך ה"נ דכוותה כנלע"ד הקצרה אם יסכימו עמי אחי ורעי יושבי על מדין יצ"ו:
ע"ה עוזיאל אלחאייך יצ"ו: