אור ברסלב
ספר משכנות הרועים יו"ד › אות א

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

יו"ד · אות א

יו"ד

יבום קי"ל היבמה הולכת אחר היבם כמ"ש בטוש"ע א"הע ריש סי' קס"ו נשאלתי על דין עסק רש"ל תלתא אחי הוו איתן מושבם בעיר ארג'יל יע"א היא ארץ מולדתם ולוי הוא הקטן קבע דירתו עם כל אנשי ביתו בפה מתא תונס יע"א שנות מספר הסמוך לעשרים שנה וראובן הגדול נדבה רוחו אותו אותה נפשו לשכון כבוד בארצנו תובב"א ועלה האיש מעירו ארג'יל ויצאה אשתו עמו ותהי עליו שם יד ה' וחיל"ש ובר וברתא לא שבק ותצא נעמי מדחי אל דחי סורה וגלמודה ויקר מקרה ותבא פה העיר מתא תונס יע"א ותבעה את לוי הדר פה מתא ותען ותאמר לו עליך המצוה לכנוס או לפטור ולוי השב ישיב מה לי ולך כי באת אלי הלא שמ שמעון אחי יפת הגדול לו משפט הגאולה ליבם או לחלוץ ועוד בה כי אני א"א ליבם דתלו בי טפלי בנים וב"ב ומה מני יהלוך אלא מצות חליצ'אבל שמ' אחי אפשר שמייבם יען בן אין לו ולעולם מצות יבום קודמת לדידן אף היא תשיב אמריה העזה פניה ותאמר לו מה לי עוד לעצבי'ם עצב'י בסמי'ם רוש ולענה מדינה ומדינה סכנת דרכים לא אוסיף עוד להבט ארץ מולדתי ע"כ אחת היא על כן אמרתי כנוס או פטור יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב בראש כל מראי'ן תשו' מ"ש מרן בב"י בשם הריטב"א בסי' קס"א וז"ל ומ"ש שיש לו אשה ובנים מ"מ אינו מאותן שכופין להוציא אלא דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה בו המצוה יותר ובו משיאין עצה ומבקשין אע"פי שאינו גדול לדעת מורי הרא"ה וכו' עכ"ל ופשיטא לענ"ד דכשאין לו בנים חשיב כמי שאין לו אשה ובו המצוה אע"פי שאינו גדול וכן מתבאר מדברי ה' משפט צדק ח"ב סי' א' דף ג' סו' ע"א דמייתי לדברי הריטב"א הללו למי שלא קיים מצות פ"ור אע"ג דיש לו אשה ע"ש אלא דבנ"ד דשמעון הגדול יושב בארץ מולדתו אי כייפי' ליבמה שתלך אחריו או"ד כיון דלוי איתיה קמן כייפי' ליה או לייבם או לחלוץ בפ' כיצד דף כ"ד שנינו מצוה בגדול ליבם ובגמ' מפיק לה מדכתי' הבכור ע"ש מכאן אמרו מצוה בגדול ליבם דאורייתא היא ובפ' החולץ דט"ל תנן התם הקטן שתלה בגדול ואמר המתינו לו עד שיבא ממד"ה אין שומעין לו מדקתני ואמר המתינו לו עד שיבא ולא קתני שתלך אחריו למקום שהוא שם ש"מ דאין היבמה הולכת אחר היבם אלא כשהיבם יושב במקום דירתו והיבמה היתה במקום אחר בכ"הג היבמה הולכת אחר היבם אבל אם היבם יצא ממקום דירתו ודעתו לחזור אינה חייבת לילך אחריו אלא אדרב' המצוה עליה דידיה רמיא לבא למקום דירתו משו"ה לא מצי למתני אומר שתלך היא אצל היבם דפשי' דאין שומעין לו בזה אלא אפי' אומר המתינו לו עד שיבא אין שומעין לו וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה וכבר הולידה והחזיקה הנמק"י בשם הרא"ה ושכן הוא בירוש' כמ"ש בס"פ ז"ב והביאו מרן בב"י שם סי' קס"א ופסקו מור"ם ז"ל שם אלא דאיכא למימר דממתני' לא תידוק דא"נ אמרי' שאפי' שהיבם אינו בארץ מולדתו וקביעות דירתו היא הולכת אחריו לעולם להתירה ה"מ כשאין מצוי אצלה אח אחר דמצי שפיר להתירה אבל כשישנו לאח אחר בהא ודאי אמרינן דא"צ לחזר אחר האח הגדול והפוגע בה מתירה לאלתר דמשום מצוה בגדול לא רמינן עלה דתטרח ותזיל וכל עצמה לא באה אלא להתירה והאיכא אח אחר דמתירה שפיר ומינה נמי דלא כייפינן לגדול לבא ממד"ה להתירה דהאיכא אידך אח אחר דמתירה. איברא דהדין דין אמת דא"צ לילך אחריו כשהוא במד"ה ומיכף נמי כייפינן ליה ליבם גדול כמ"ש הנמק"י בשם הירושלמי כמדו' שוב אחז"ר ראיתי להרב פנים מאירות ח"ב סי' א' דט"ו ע"ד דהוא ז"ל נמי אייתי לדברי הנמק"י ודייק ממתני' כדוקיין וכבר כתבתי מאי דנלע"ד ואה"נ בתר דשמעינן להאי דינא דכל שאינו במקום דירתו אפי' בדליכא אחר אין היבמה הולכת אחריו אלא דכייפינן ליה שיבא ויקיים מצותו אמטו להכי שפיר דייקא ממתני' דלא קתני שאומר לה שתלך אחריו דאדרבא עליה דידיה ליהדר לבא אחריה למקום דירתה איברא דאיכא למימר לדעת הירושלמי דכייפינן ליבם לבא במקומה א"נ כשאמר המתינו אין שומעין לו וכייפי' לחלוץ הא דכייפי' לדידיה נכפייה לגדול דייתי כי היכי דלעביד מצוה בגדול דמדאורייתא כדכתי' ועוד בה דילמא גדול בעי ליבומי דהא תנא סבר מצות יב"ק כמתבאר מהגמרא התם ומה"ט פי' הריטב"א בחי' כמ"ד מצות יב"ק כיון דסתם לן תנא כוותיה ע"ש איך שיהיה בין ייבם בין יחלוץ מצוה בו שהוא גדול ונכפייה דייתי וליכא למימר דמתני' בדלא ידעינן היכא קאי משו"ה כייפינן לקטן אבל אה"נ היכא דידעי' ביה היכא קאי כייפינן ליה דייתי לכנוס או לפטור דא"ה לא הו"ל למסתם לן דאין שומעין לו סתמא כיון דנ"מ טובא לענין דינא אלא פשיטא מתני' אפי' בדידעי' היכא קאי מתניא והנה במאי דאפליגו ר"י וריב"ל בביאת קטן וחליצת גדול הי מנייהו עדיפא דמ"ס ביאת קטן עדיפא ומ"ס חליצת גדול עדיפא ופריך למ"ד ב"ק עדיפא ופריך למ"ד ב"ק עדיפא מדתנן תלה בקטן עד שיגדיל נינטר דילמא גדיל ומייבם ונהדר ולטעמך דאמרת ח"ג עדיפא חלה בגדול עד שיבא ממד"ה אמאי אין שומעין נינטר דילמא אתי וחליץ ור"ל וכ"ש אי מייבם וכ"כ הרשב"א שם בחי' אלא כל שהויי מצוה לא משהינן ומדמדמה שיהוי מצוה לגבי קטן דהיינו קטן ממש כמ"ש רש"י בפי' המשנה למי שהוא במד"ה ש"מ דלגבי שהוי מצוה ל"ש לן בין אשתהי זמן מרובה בודאי כגון קטן ממש לשהויי מצוה דאפשר שאינו זמן מרובה דאפשר דעביד ואתי כל שעתא ושעתא הוא אהא מהדר שפיר כיון דעל שהויי מצוה לזמן מרובה אין שומעין לו ולא משהינן כ"ש בקטן דודאי משהינן לזמן מרובה דודאי לא משהינן איברא לפום מאי דמייתי תו תלמודא אית דאמ' וכו' ובחליצת קטן וגדול פליגי ואותביה מדקתני תלה בגדול עד שיבא ממד"ה אין שו"ל ואי ס"ד ח"ג עדיפא אמאי איש"ל נינטר דילמא אתי וחליץ ומהדר ליה ולטעמך תלה בקטן עד שיגדל נינטר עד דיגדיל ומייבם אלא כל שהויי מצוה לא משהינן דמאי מהדר ליה בשלמא גבי קטן כיון דקטן ממש שפיר לא משהינן מצוה כולי האי אבל במי שהוא במד"ה דלאו בודאי לזמן מרובה משהינן למעבד מצוה חליצה בגדול והדרא קו' לדוכתה אלא ודאי דס"ל לתלמו' כל דאיכא שהויי מצוה בין לזמן מרובה בודאי בין שאינו לזמן מרובה בודאי לא משהינן ומה"ט גופיה אין ממתינין לו עד שנכופנו לבא ליבם או לחלוץ אע"ג דמצוה בגדול דשהויי מצוה הוא:

וראיתי לה' ת"הד סי' ל"ה שהביא סוגיא הלזו ויצא לידון בדבר חדש וז"ל ומ"מ מוכח התם דדוקא בראוי להסתפק שתעבור המצוה אזי לא משהינן לה אבל כשאין ראוי להסתפק לא ותדע דאמאי נקט תנא ובגדול עד שיבא ממד"ה ליתני עד שיבא ממדינה למדינה בא"י דלא משהינן אלא דוקא נקט בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבא ממד"ה לא משהינן משום דשמא ימות הקטן והגדול לא יבא לעולם ממד"ה ותעבור המצוה לכך לא משהינן אבל ממדינה למדינה שקרוב הדבר שיבא משהינן עכ"ל. ואנכי לא ידעתי מהיכן מוכיח מהתם דדוקא בדראוי להסתפק שתעבור המצוה הוא דלא משהינן אבל בלאו הכי משהינן ואי משום דוקייא דמתני' דדייק מדקתני מד"ה ולא קתני ממדינה למדינה בא"י הא ליתא דא"ה הול"ל תדע וכו' דהוא סיומא דמילתיה ולא הול"ל ותדע וכו' דמשמע דזו ראיה לבר מאי דמוכח מהתם ואפשר דדייק ה' ז"ל כדוקיין מלישנא דא"ד דמאי דמוכיח מקטן עד דגדיל שאני קטן שהוא זמן מרובה אבל במי שהוא במד"ה שאינו לזמן מרובה אלא עכ"ל דמתני' בחדא מחתא מחתינהו וכי היכי דבקטן דאי"של משום דזמן מרובה וחיישי' לשמא ימות ותעבור המצוה דכוותיה נמי גבי גדול בשוהה לזמן מרובה ושמא לא יבא לעולם ממד"ה ותעבור המצוה אבל בשאין ראוי להסתפק שתעבור המצוה שפי' משהינן וכ"ת מאן לימא לן דח"ג עדיפא ומתני' דומיא דקטן קתני בדראוי להסתפק אהא קאמר ותדע מהיכא פשיטא ליה מדנקט מד"ה ולא נקט ממדינה למדינה בא"י והנה מאי דפשי' ליה להרב ז"ל דמד"ה הוא מקום רחוק וחיישינן שלא יבא וכו' כ"ה דעת התוס' ברפ"ק דגיטין אהא דתנן התם המביא גט ממד"ה וכו' דמשמע רחוק כמו האשה שהלך בעלה למד"ה וכמו פרעתי בפני פ' ופ' והלכו למד"ה ע"ש וראיתי לה' מוהראנ"ח בח"א סי' ע"ח אחר שהביא דברי הת"הד הללו כתב וז"ל ואע"פ שמדברי הרמב"ם נראה שהוא חלוק בדבר זה שכתב תלה בגדול שהוא בעיר אחרת אין שומעין לו דנראה שכל שהוא בעיר אחרת בעלמא אע"פ שאינו במד"ה אמרי' שהויי מצוה לא משהינן וכו' ע"ש ובאמת אנכי הרואה דרבינו ז"ל בפ"ז מה' גירושין כתב המביא גט ממקום למקום וכו' ואחריו נמשך מרן ז"ל בש"ע סי' קמ"ב אמנם הטור שם כתב ממד"ה ע"ש ובהאשה שהלך בעלה למד"ה וכו' כתב רבינו בפי"ט מה"גי דין ט"ו למד"ה וכן הוא לשון הטור והש"ע סי' י"ז ס"ד ע"ש וכן בפרעתי בפני פ' ופ' והלכו להם למד"ה כן הוא לשון הגמ' בשבועות רמ"א וכן הוא לשון רבי' ברפט"ו מה' מלוה והטוש"ע סי' מ' ס"ג ע"ש ובר"פ כ' דייני גזירות תנן מ"ש בעלה למד"ה וכו' ומייתי עלה פלוגתא דרב ושמו' בפוסקין מזונות לא"א וכג' חדשים הראשו' כ"ע מודו דאין פוסקין ורבי' בפי"ב מה' אישות דין ט"ו כתב למדינה אחרת ע"ש והטוש"ע סימן ע' ס"ה כתב מד"ה ע"ש והמתבאר בדברי מרן בב"י דע"כ במקום רחוק אבל במקום קרוב פוסקין לה מיד ע"ש וכן הא דתנן התם דק"ז מ"ש בעלה למד"ה ועמד אחר ופרנס וכו' דבינו שם דין י"ט לא כתב אלא הלך בעלה וכו' ובודאי דסמיך ואזיל אמ"ש דין ט"ו למדינה אחרת ובדף ק"ט תנן מ"ש למד"ה ואבדה דרך שדהו וכו' ורבינו בפט"ו מה' טוען דין י"א העתיק לשון מד"ה ואחריו נמשך מרן בש"ע סי' קמ"ח אמנם הטור שם העלים לשון המש' והעתיקו ללשון אחר ע"ש הן אמת דבהך לא נפ"ל מידי לענין דינא אם הלך למקום קרוב או רחוק ובפ' כיצד דכ"ה תנן המביא גט ממד"ה וכו' ורבינו בפ"י מה' גרושין דין י"ד כתב סתם שליח גט ח"ל ואחריו נמשך הש"ע סי' י"ב אבל הטור שם כ' כלשון המשנה ובפ' נערה רמ"ח תניא מש"ב למד"ה ומתה אשתו וכו' ורבי' בספי"ד מה' אישות כתב היה במדינה אחרת וכו' וכן הוא לשון מרן בש"ע סי' פ"ט והטור כתב למד"ה כלישנא דברייתא ע"ש ורבינו שם דין ך' כתב מי שנשבית אשתו והוא במד"ה וכו' וכן בפי"ח דין כ"ד כתב האשה שהלכה היא ובעלה למד"ה וכו' ובפי"ב דין ח"י כתב יש מן הגאונים שהורו שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה למד"ה וכו' וכן שם בפח"י בדין י"ו כתב או שהיה היבם במד"ה וכו' אבל ממ"ש עוד בדין י"ט שנתחלף הדבר באשה שהלך בעלה למד"ה אין הוכחה דלישנא דמתני' קתני שנתחלף להם ע"ש ובפי"ג מה' יבום דין י"ו כתב מ"ש וכו' למד"ה כלשון הבריית' ובפ"ד מה' פיסולי המוקדשין דין י"ד כתב מד"ה כלישנא דבריית' ובפ"ט מה' תרומות דין ג' כת' במדינה אחרת ולישנא דמתני' במד"ה גיטין דכ"ח א"כ אין ראיה מלשון רבינו דזמנין קרי ליה מד"ה וזמנין קרי ליה מדינה אחרת או עיר אחרת כמדובר אלא שה' מוהראנ"ח דייק טפי דאם איתא לדברי ה' מוהרי"א דדוקא למד"ה שהוא מקום רחוק הוא דאין שומעין לו ומש"ה מתני' דייקא למתני מד"ה למימר דאם הוא ממקום קרוב שומ"ל למעבד מצוה דאורייתא דמצוה בגדול וכ"ש שהוא ייבם כדכתי' א"כ איך רבינו כתב למדינה אחרת מש"ל למעקר מצוה בגדול דא"נ בשאר מילי לא דייק רבינו כ"כ למנקט הכי ולמנקט הכי שאני הנך דלא נ"מ טובא לענין דינא אבל הכא הו"ל למידק טפי אלא ש"מ שהרמב"ם חלוק בזה אס' ת"הד וס"ל דכל שהויי מצוה ל"ש לזמן מרובה ל"ש לזמן מועט לא משהינן אעפ"י שנעשית בגדול דטפי עדיף מחליצת גדול אע"ג דקי"ל דחליצת גדול עדיפא והטור בסי' קס"א נקט לשון רבינו וכתב וכן אם היה הגדול בעיר אחרת וכו' אף על פי שברוב המקומות נקט לשון מד"ה כמו שהעתיקו לפי דעת ה' מוהראנ"ח נראה דבא לאפוקי מס' הת"הד דממדינה למדינה ש"ל וכן נראה דעת המרדכי בפרק החולץ דף ז"ך שכתב תלה בגדול וכו' כתב המימון וכו' וכן אם היה היבם בעיר אחרת וכו' עכ"ל ולכאורה ק' דמה בא להשמיענו מדברי המימון מאי דלא שמעינן ממתני' וגמרא ע"כ נלע"ד דאתא לאפוקי מס' הרב ת"הד ז"ל דמד"ה דוקא אבל ממדינה למדינה ש"ל אלא מד"ה לאו דוקא וכמו שכתב המיימוני ז"ל:

וראיתי להב"ח שם בסי' קס"א עמ"ש הטור וכן אם היה הגדול במדינה אחרת וכו' כתב וז"ל ואע"ג שבמשנה נקט מד"ה לאו דוקא מד"ה אלא לכל מקום רחוק קרו ליה מד"ה וכו' עכ"ל נראה דמה שהרגיש הרב בכאן טפי משאר דוכתי משום דבהנך לא נ"מ מידי לענין דינא אבל הכא נ"מ טובא לענין דינא וכדכתי' אך מה שרצה לפרש דהיינו דוקא כשחלוקים בלשון נקראים מקום רחוק וכל שאין חלוקים בלשונותם מקרי מקום קרוב ומשהינן וגמר למלתיה מהך דסימן ע"ה ע"ש הרואה יראה דלא שמה מתייא ולקמן יתבאר בס"ד:

ואתה דע לך דבפ' הכותב דפ"ח אהא דתנן התם שלא בפניו כיצד הלך לו וכו' איפליגו ר"א שר הבירה ורבא בבא ליפרע שלא בפני הלוה ורבא ס"ל דמגבין לו שלא יהא כל א' לוה ממון מחבירו והולך לו למד"ה וכתב עלה הרי"ף ז"ל דאי מצי לשדורי ליה ומודעי ליה מודעינן וכתב הטור בסי' ק"ו בשם הרמ"ה שאם הוא קרוב שיכול השליח לילך תוך קל"ח ימים מודיעין ליה וכו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונ"ל כדי שילך השליח ויחזור תוך ל' יום שהוא זמן ב"ד וכו' עכ"ל וזהו דעת מרן בש"ע כמש"ש ע"ע נמצאת אומר דבמד"ה רחוק טפי מקל"ח ימים בהליכה והחזרה אבל קל"ח ימים בהליכה וחזרה מקום קרוב קרי ליה הרמ"ה והרא"ש לא פליג עליה אלא משום דזמן ב"ד שלשים יום וטפי לא וע"ע במ"ק דכ"ג דלזמן ל' יום קרו ליה זמן קרוב ע"ש ואע"פ שמרן בב"י כתב ע"ד הרמ"ה שט"ס הוא בדברי הרמ"ה כבר הושג מהרב"ח ובהיותי בזה הענין ראיתי תשו' א' להרשב"א בח"ב סימן שנ"ט והובאה בב"י בקיצור שאול נשאל בהא דאר"ן כדי שלא יהא יושב במד"ה מד"ה דוקא קאמר כלומר מקום רחוק אבל במקום קרוב לא או"ד ל"ש והשיב כשהוא רחוק יותר ממהלך יום א' וכו' הילכך כל שהוא קרוב מהלך יום א' וכו' אבל כל שהוא רחוק יותר ממהלך יום א' הרי זה מקום רחוק לענין זה וכו' ובסו"ד הביא דברי הירושלמי דפ' הכותב משנה ח' דמשלחין ג' אגרות שלשים יום לכל אגרת ע"ש ובח"א סי' אלף פ"ד כתב ומסתברא שאם היה במקום רחוק כדי שילך השליח ויודיענו תוך שלשים יום שולחין אחריו ג' אגרות וכו' עכ"ל והיינו כפי שיטת הירושלמי ובהך דח"ב שכתב כל שהוא יותר ממהלך יום א' חשיב רחוק סיים בזה וכן כתב הרמב"ם וכו' הן אמת שהרמב"ם כתב שאם יבא השליח במהרה שולחין לו וכו' ולא נתן רבינו קצבה בדבר ומרן בב"י הביא משם תשו' הרשב"א שכתב וז"ל ובתשובה אחרת אחר שכתב הירושלמי כתב כלשון הזה וה"ר משה שכתב מודיעין אותו אם אפשר להודיעו מהרה אולי לגו שלשים יום קרי ליה מהרה ואם למהר יותר איני יודע למה עכ"ל וזה ודאי שלא כדברי אותה תשו' דח"ב אשר הובאת לך דס"ל יום א' ומסיים בה וכ"כ הרמב"ם ע"ש גם הרא"ש בפ' הכותב שם כתב והאי אפשר לשדורי ולאודועי שכ' רב אלפס ירצה לפרש האי אפשרות בכדי שילך השליח ויחזור תוך שלשים יום וכו' עכ"ל וכ"כ הטור שם בשם הרא"ש אמור מעתה דעת הרי"ף לפ"ד הרא"ש שלשים יום וכד' הרמב"ם לפי דברי הרשב"א כמדובר ומ"ש הרל"ם ע"ד רבינו שכתב במהרה שהרא"ש פי' שלשים יום ע"ש אינו מדברי הרא"ש אלא מתורתו של הרשב"א וכדכתי' איך שיהיה תני תנא כיצד הלך לו למד"ה וכו' ורבינו כתב למדינה אחרת וקאמר דמהלך שלשים יום בהליכה ובחזרה דהיינו ט"ו יום וכ"ש לפי מ"ש הרל"ם ע"ש א"כ תבנא לדיננא דמהלך ט"ו יום חשיב מקום קרוב ורבינו קרי מדינה אחרת בדין תלה בגדול ובדין הנפרע שלא בפניו וחד שיעורא לתרוייהו אמור מעתה כיון דמפה למתא ארג'יל יע"א מהלך ט"ו יום למרבה אין כופין את הקטן לחלוץ ודחינן לה משום דח"ג דאורייתא וכ"ש דאפשר שהוא מייבם דעדיף טפי כיון שאין לו בן ומשיאין לה עצה שתלך כיון שהוא שקט על שמריו בארץ מולדתו ואין לומר כיון דכל עיקר מה שהוטל על היבמה לילך אחר היבם אינו אלא משום שהוא בא להתירה וכיון דאיכא את המתירה תו לא רמיא עלה לילך אחר הגדול לקיים מצוה בגדול דהאי מצוה לאו על דידה קיימא אלא על האחין ומשום אח גדול לקיים מצוה בגדול שדינן עלה גודא רבה כי היכי דתטרח ותיזיל הא ליתא דא"ה כי פריך תלמודא ננטר ליה לקטן עד דגדיל או לגדול עד דאתי וחליץ לישני וכי משום דלקיים מצוה בגדול תתעגן ותיזיל וכ"ש שמזונותיה משל עצמה והיכי מעגנין לה ומפסידין אותה מזונות כי היכי דלקיימו מצוה בגדול ואמאי איצטריך לטעמא דשהויי מצוה לא משהינן:

וראיתי להנמק"י שכתב אעפ"י שאחיך במד"ה גדול ממך כיון שאתה גדול האחים אשר לפנינו עליך המצוה דשיהוי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה עכ"ל ולא ידעתי מהיכן גמר לה דמשום עגון נגעו בה ובגמרא לא אמר אלא משום שהוי מצוה ולא אדכר לחשש עגון כלל דאכתי איכא למיקם עלה דמלתא דשאני הך הבא ליפרע שלא בפניו דליכא טעמא דשיהוי מצוה אבל בנ"ד דאיכא שהוי מצוה מאין הרגלים לשהויי מצוה עד שמודיעין לו דתבעי ליה שלשים יום בהליכה ובחזרה ואע"פי שהת"הד סי' רס"ט בסו"ד כ' וז"ל ומ"מ אשכחן דמאחרין כמה מצוות כדי לעשות כתקנן ובהכשר ובהידור וכו' ע"ש היינו לאחר הפדיון עד יום ל"א ומשכחת לה נמי ג' ימים כגון י"ט שחל להיות ביום חמישי דה"נ מאחרין עד יום א' וכמ"ש הרב עצמו בסי' ל"ה גבי ברכת הלבנה שמאחרין עד ד' ימים אבל טפי לא:

והנה מאי דפשיטא ליה לתלמודא דשהויי מצוה לא משהינן ומה"ט דחינן למצות חליצה בגדול דהוי דאורייתא לא ידענא מהיכא נפ"ל לתלמודא וראיתי לה' פנים מאירות שם די"ו ע"א שכתב דנפ"ל מהא דכתב רש"י בפ' בא מהמכילתא הא דכתי' ושמרתם את המצות א"ת המצות אלא את המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך מצוה עשה אותה מיד וע"כ אתי אפילו לקיים את המצוה יותר מן המובחר אין ממתינין דאי למצוה גופה להקדים פשיטא דהא כבר ילפינן דזריזין ומקדימין למצות מאברהם אלא ע"כ אתי ללמוד דמצוה הבאה לידך עשה אותה מיד ואפי' להמתין על המצוה לעשותה יותר מן המובחר אין ממתינין עכ"ל ומתוך דבריו ז"ל שהוא סובר דהך דרשה דא"ת. היא דרשה גמורה וזה אינו דא"ה מאי דכתי' כי בעצם היום הזה הוצאתי וכו' מאי שיאטיה לגבי חימוץ המצוה אלא עכ"ל דאינה דרשה גמור' ואסמכתא בעלמא היא ומה שהביאו רש"י בפירושו אע"פי שאינו פשוטו של מקרא תי' הרב קרבן חגיגה סי' כ"ה. מדהו"ל למכתביה בהדי מצות המצוה ונטריה עד מצות יו"ט ללמדך וכו' ע"ש והאי ודאי אינה דרשה גמורה וביומא דל"ג אהא דאמרינן דישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה' נרות יהיב טעמא רבה משום דאין מעבירין על המצות ופירש"י הפוגע במצוה לא יעבור ממנה ונפ"ל במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות לא תמתין לה עד שתחמץ ותיישן עכ"ל והתם במצות שקולות דמה לי דישון המזבח מ"ל הטבת נרות אבל למעבד מצוה יותר מן המובחר לא שמעינן לה וא"א לדברי הרב ז"ל הו"ל לרש"י לפרש מאברהם גמרינן לה אלא עכ"ל דמאברהם לא גמרינן אלא כשיש מצוה לפניו שמצותה כל היום זריזין מקדימין לעשותה בבקר ומצאתי להרדב"ז בחדשות סי' תקכ"ט דפשי' ליה דהך דרשה דמכילתא אינה אלא אסמכתא בעלמא ע"ש והרב החסיד בקונט' ארעא דרבנן אות א' סי' א' בסי' ט"ו הביא תשו' הרדב"ז הלזו ע"ש ודע דהא דאין מעבירין על המצות ושהויי מצוה לא משהינן תרי מילי נינהו דהא דאין מעבירין מיירי כשיש ב' מצות לפניו כגון דישון המזבח והטבת הנרות ובעי למעבד תרוייהו אבל אי לא למעבד' לא גמרי' מניה אלא נעביד לתדיר לחודיה כמ"ש התוס' ביומ' שם בד"ה אין מעבירין וכו' ע"ש ובפ"ק דמגילה דף ו' אמרי' דר"א סבר דאם נתעברה השנה קורא באדר הסמוך לשבט בכל שנה ושנה וקאמר תלמודא מסתבר טעמא דר"א דאין מעבירין על המצות ופרשי משבא לידך תקדים לעשות כדתניא במכילתא ושמרתם את המצות אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה עכ"ל וכבר דחו התוס' שם מהאי סוגיא לדברי התוס' דיומא ע"ש מיהו בקריאת מגילה בין שקורא באדר א' או ב' ליכא שום יותר המובחר אבל אה"נ אי איכא למעבד הך ביותר מהמובחר לא אמרו אין מעבירין אלא אדרבא מהדרינן ומשהינן לה עדיף טפי וע"כ הא דאמרי' גבי מ"ש הגדול במד"ה אין ממתינין לו דשהויי מצוה הוא היינו דוקא כשהוא שוהה זמן רב ומעתה מ"ש הרדב"ז בראשו' סי' י"ג מי שהוא חבוש ונתן לו השר יום א' להתפלל ודעת חכמי הדור לברור לו יו"הכ או יום פורים משום מקרא מגילה ופרסומי נסא דבעינן עשרה וכו' והרב חלק עליהם וכתב אבל מה שראוי לסמוך עליו הוא דאנן קי"ל דאין מעבירין על המצות הילך המצוה א' שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו היא קלה או חמורה וכו' ע"ש נלע"ד דמודה הרב ז"ל שאם היה יו"הכ או פורים קרוב לנתינת הרשות ימתין לעשות המצוה מן המובחר וכמ"ש הרב תה"ד סי' רס"ט אשר הונף ואשר הורם ולפי האמור בדעת הרדב"ז מתרצא שפיר מה שהק' עליו הרב מוהר"ץ אשכנזי סי' ק"ו מהך דפ' התכלת דהתם ליכא אלא שהות דחד יומא מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר דאי אמרינן תדיר עדיף כל כהאי גוונא שפיר משהינן ולית בה משום אין מעבירין על המצות וכדכתי' בעניו' איברא דאכתי פש גבן מאי דפשיטא להת"הד דמד"ה דומיא דקטן שהוא לזמן מרובה אבל ממדינה למדינה לית לן בה אבל לזמן מרובה חיישינן שמא ימות הקטן ותעבור המצוה נראה מדבריו דלא חיישינן למיתה אלא כשהוא לזמן מרובה אבל לזמן מועט לא הרב בית יעקב סי' קמ"ב דק"ד ע"ד תמ'ה תמ'ה יקרא מהא דתניא האומר לאשתו ה"ז גטיך שעה אחת קודם מיתתי אס' לאכול בתרומה מיד ומדאמרינן בריש נדרים האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר מההיא שעתא הוי נזיר מידי דהוה האומר לאשתו ה"ז גטך שעה א' קודם מיתתי וכו' ע"ש והא ודאי פשיטא דאינו עובר מדאורייתא. דלא קבל נזירות עליו עדין אלא דאיתיה באיסור בל תאחר היכא דעברו עליו ג' רגלים וכ"כ הרשב"א בחידו' לשם וכן בקדש חזיתי לה' המאירי בחי' לנדרים בס' בית הבחירה לשם ע"ש אלא שמלשון הרמב"ם בפ"א מח' נזירות ה"ז נזיר מיד ואם איחר נזירותו עובר בבל תאחר ואין לוקין על לאו זה עכ"ל לא משמע הכי מ"מ מ"ש ה"ז נזיר מיד לאו למימרא דאסור בחרצן ושאר חיובי נזיר אלא לומר דחייב לקבל הנזירות עליו מיד ועיין בס' הרב המאירי והרא"ש שם וכתב הרא"ש דאפי' למ"ד שמא ימות לא חיישינן הכא דלזמן מרובה דלהוי נזירות חיישינן ע"ש וכ"כ ה' המאירי דהכא ממשיך זמן רב דימי נזירות ע"ש:

אפס כי עז מ"ש עוד הרב ועיין ביבמות פרק ד' אחין בסוגיא דילמא אדמייבם חד מיית אידך וע"ש בתוס' עכ"ל דאדרבא מהך סוגיא דקאמר למיתה דתרי לא חיישינן ע"ש בתוס' וע"ע לה' מוהר"ץ אשכנזי סימן מ"א דף ך' ע"א מ"ש בזה ומה שהקשה עוד ה' בית יעקב מהא דאמרינן שלא יאמר לה' קרבן ופי' המפ' דשמא ימות קודם שיסיים דבריו ונמצא מוציא ש"ש לבטלה וכו' ע"ע כבר בא חכם הרז'ים מוהרח"א ז"ל בס' פתח עינים בחי' ליומא ובס' מדבר קדמות בתחלת פ' בראשית והטיח דברים כלפי פי' זה והוכיח מרבני ישראל דהטעם שמא יחזור בו ע"ש ומעובדא דר"פ כן יאיר שהביא הרב בית יעקב אהמ"ר אין ראיה כלל גם מפ' הזרוע דק"ל לק"מ דהתם מי יימר דאתי כהן חבר אבל הכא זמן ממילא אתי וע"ע לה' שע"ה בפ"ד מה' סוכה דין י"ו מה שעמד בסוגייא דמיתה שכיחא ע"ש מכל מאי דאמרן נתברר לדינא דלזמן מועט לא חיישינן למיתה כמ"ש התוס' ולהמשך ל' יום חשיב זמן מרובה וחיישי' למיתה כי הך דנזירות והיכא דהוו תרי אע"ג דממשיך זמן יותר משלשים יום לא חיישינן אבל למד"ה דהויא דומיא דקטן עד שיגדיל אה"נ דחיישינן ולא משהינן המצוה אע"ג דאידך חליצת גדול עדיפא: והרב פנים מאירות שם הק' עוד מהא דאמרי' בפ' הישן דכ"ה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה שהעוסק בקבורת המוטלים עליו ומטמא להם היא מצוה קלה אעפ"י שע"י טומאה מתבטל ממצוה חמורה דהקרבת ק"פ כמו שמבואר שם ובפירש"י שם ולע"ד לא שמה מתיא דהתם ב' מצות לפניו ואי עביד להך תו לא מצי עביד לאידך אמטו להכי שפיר אמרי' דיעשה הקלה הבאה לפניו וממילא תדחה אידך אע"פ שהיא חמורה אבל ביש לפניו מצוה א' ומשהה לעשותה מן המובחר אה"נ דמשהינן כל היכא דליכא למיחש שמא תעבו' המצוה. איברא בהא דאבעייא לן בפ' התכלת מוספין דהאידנא ומוספין דלמחר הי מנייהו עדיף אמאי לא פשיט מהך דהעוסק במצוה קלה פטור ממצוה | חמורה אם לא שנא' דמצות הקרבת הקרבן מצוה א' היא מוסף או תמיד ולהכי מבע"ל אי אמרי' תדיר עדיף משהינן ליה למחר וכדכתי'. שו"ר לה' צמח צדיק סימן קכ"ז שהביא דברי הת"הד הללו ופלפל בחכמה ובמקצת נתכונתי לדעתו ת"ל וה' עבודת הגרשוני סי' י"ב העתיק כל תשו' וחלק עליו וס"ל דמשהינן לקיים מצות חליצה בגדול ע"ש והרב נאמן שמואל סי' ס"ד האריך בזה ומ"מ בנ"ד שהאח הגדול יושב בארץ מולדתו בזה לא נחלק אדם מעולם שצריכה היבמה לילך אחריו ודברי הרב צ"צ וה' פנים מאירות וה' נאמן שמואל כשאין יבם יושב בעירו וס' פני יהושע שהזכיר הרב יד אהרן לא ראיתיו עד הנה וכיון דאיכא אח. גדול ואין לו בנים דקרוב הדבר לייבם ומצות יבום קודמת וא"נ אינו מייבם הא מיהא הא מקיים מצות חליצה בגדול אכתי עלי דידה רמיא לילך אחריו ול"מ מהכא להתם דאינו אלא מהלך ט"ו ימים אלא אפילו רחוק הרבה כמ"ש התייר הגדול מהר"י אבן מיגאס ז"ל בתשו' סי' מ"ה ואין לנו לכוף לקטן לחלוץ ודחינן ספק הקרוב לודאי מצות יבום ומצות חליצה בגדול משום טרחא דידה וכבר נתבאר דבכ"הג לא חשיב שהוי מצוה ובדוק ובחון בתשו' הרבנים הניתנים למעלה דכלהו מיירי שהיבם אינו יושב בארץ מולדתו והכי נמי מיירי מתני' דתלה בגדול עד שיבא כדכתי' והנלע"ד כתבתי אם יסכימו אחי וריעי הי"ו:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה