אור ברסלב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

טי"ת

חי"ת

אות א

טבח קי"ל טבח שקלקל אם בשכר אפי' אומן חייב לשלם כמו שנת' בסי' ש"ו ס"ה ע"ש ול"ש לן בין הקדים לו שכרו ללא הקדים ודאמרי' בהגוזל דצ"ט ע"ב א"ר זירא הרוצה שיתחייב לו יקדים לו שכרו לאו דוקא אלא ר"ל יקדים הקצבה בשאינו קבוע לשחוט בשכר ורב"א במקובצת הביא דעת הרמ"ה מסקרסטא ז"ל כדכתי' ודעת הרמ"ה דדוקא בהקדים וכן נראה דעת הרשב"א ז"ל שהובא במקובצת לשם בד"ה אמר רב פפא וכו' עש"ב:

ש וב טבעת. דין נותן טבעת על המקח עיין בד"ה סס"י ר"א כנ"הג הגהב"י ז"ל סי' ק"ן שם ורשום אצלי במקום אחר וכבר נתבאר בהב"י ז"ל סימן ר"ד בשם הירושלמי והגה"מיי ע"ש ובהרדב"ז החדשות ח"א סימן תנ"ב ע"ש ובדרשותי הארכתי בזה בס"ד עיין בדרוש שבת זכור:

אות ג

טבעת דין טבעת הקידושין כנ"מ דידה עיין כנ"הג אה"ע סי' צ' אות פ"ו ע"ש וזוכה בה האלמנה לבד מסכי כתובתה והבעל יורש אותו לאחר מותה ע"ש אות ה' ובסי' צ"ג בהג"הט אות ה' ובסי' ן' מ"ש משם מוהר"ם מלובלין ז"ל ומדין הטבעת ע"ש וע"ע בכנ"הג ח"מ סי' צ"ז בהג"הט ועיין בה' בית שמואל ר"סי ן' ועיין בספר בית דוד חא"הע סימן ל"ב:

אות ד

טוב מי שקבל עליו ליתן בגדים טובים לחבירו אין המקבל יכול לומר שיהיו טובים ביותר רק שיהיו בינוניים דמקרו נמי טובים ה' צמח צדיק בתשו' סי' י"א ע"ש והראיה השנית שהביא לא מכרעא כאשר ירדוף הקורא נראה ונדחה ועיין בתשובת פרי הארץ ובתשו' הרב לחם רב סי' יו"ד נראה דהכי ס"ל דטובים דקאמר ר"ל העוברים בין הסוחרים ע"ש וע"ע במקו' לבתרא במ"ד לדס"ט ובש"ע סי' רי"ו ע"ש ובסמ"ע שם וכעת מצאתי להרב החסיד בקו' לשו' בני אדם במע' אות ט' שהביא דברי הרב צ"צ הניתנים למעלה ובאות יו"ד הביא דברי ה' לח"ר הנאמרים באמת וכתב ה' ז"ל וזה מסכים לדברי הצ"צ ע"ש:

אות ה

טבח בע"פ שנת תקע"ב בדק שוחט א' כבש של חבירו והכשירו ונכנס בודק אחר אחריו ומצאו סריך וסביך וכשקראו לבודק הא' השב השיב כי שכחה היא לפניו לפתוח צד הב' ולבודקו ומדברי הרשב"א סימן ך' וסימן תרל"ב שכתב שאין לו התנצלות בטענה זו דא"כ לא משכחת לה העברת הטבח מעולם והרב מוהריב"ל והרב מוהרימ"ט כתבו דדוקא השוחט לעצמו ומוכר לאחרים דהו"ל הנאת חמוד ממון אבל בשוחט לאחרים ובודק לא מחמרינן עליה כולי האי אלא בקבלת דברי חברות בג' סגי ע"ע וע"ע בכנ"הג י"ד סי' קי"ט מ"ש בזה. ואני עני מצאתי עוד לה' יכין ובועז בח"א סי' ה' שכתב כן והאריך להוכיח בדבר ושכ"כ הראב"ד בס' איסור משהו עיין עליו וע"ע לה' זקנו הרשב"ץ ח"ג סי' קע"ב וע"ע להרב גבעות עולם סי' ב' מה שהאריך בזה וע"ע להפר"ח שם וע"ש ה' ש"ך שם משם ה' מהרש"ל דבסגופים כפי ראות עיני הב"ד סגי והכל לפי מה שהוא אדם כמ"ש הרבנים ז"ל וכן עשינו מעשה וסלקנו ידו חדש א' וקבל עליו תעניות אשר גזרנו עליו והחזרנוהו לכשרותו בהסכמת חברים המכשירים הי"ו:

אות ו

טופס לא נחלקו הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ס"ח והרשב"א ז"ל בח"א סימן תתפ"ט והריטב"א והנמק"י ז"ל שנתבאר במרן הב"י ז"ל סי' ס' והסמ"ע והב"ח והש"ך סס"י י"ו אלא בשטרי הלואה שאינם צריכים שאלת חכם אבל בשטרי מתנות ומודעות שיש בהם פרטי דינים לכ"ע אפי' בלא טענת מזוייף יהבינן ליה שאין מי שיחוש לממונו יותר ממנו ואי לאו בר הכי הוא יראהו למי שירצה אולי ימצא לו זכות דאפושי במחלוקת לא מפשינן לומר דאף בשאר שטרות שאינן שטרי מלוה חולק הרשב"א ז"ל כנ"הג ח"מ מה"ב שם בהגה"בי אות י"ד וע"ע בשו"ת המיוחסות להרמב"ן ז"ל בס"סי ה'. הן היום נראה בעליל תשו' הרב כנ"הג בס' עץ הדר סי' כ"ט ושם כתב כמ"ש בספרו כנ"הג ע"ע ועיין בתשו' הרשב"ש סי' תקע"ז וחוט המשולש ח"ג סי"ג ומעשה בא לפני מי שגדול ר' אבא זלה"ה והרב דן ידין וסיעת מרחמוהי וכן הורו וכן אח"ז רב בא מעשה לפני הרב חק נתן הורה גבר כוותייהו ולע"ע מצאתי לה' גור אריה סי' י"ו שכתב וז"ל אבל ליורש הדעת נותן דלכ"ע יתנו לו טופס הואיל ולא ידע במילי דמורישו וכן פי' מוהר"ר נסים ספורנו זצ"ל בתשו' כ"י שאפי' בשטר מקויים והר"ד אומר אנו נעיינו בשטר אם יש זכות ליורשים יכולים היורשים לומר אנו רוצים הטופס ולדקדק בו מאד ע"כ וכן נעשה הלכה למעשה מאת מעלת בני הישיבה פ"ה מנטובא יע"א עכ"ל וע"ע לה' כנ"הג בתשו' שם סי' רמ"ד ומדברי מהרלנ"ח סי' צ"ו מוכח דלמאן דס"ל דלא יהבינן טופס לתובע אפילו ליתומים נמי דבהכי קא מיירי הרב ז"ל ע"ע:

אות ז

טעות ראובן ושמעון שותפים וביררו החשבון הדק היטב וחלקו השותפות שהיה ביניהם ואח"ז עמד ראובן ותבע משמעון שטע' בחשבון מסך מה שלא נכנס בחשבון ושמעון טוען כבר חלקנו השיתוף ולא נשאר בינותינו מאומה הדין עמו. דבר משה ח"ב סי' י"ג ע"ש:

אות ח

טעות מי שחייב עצמו בחושבו כי מן הדין חייב ואח"ך הוברר שאינו חייב בדין עיין ש"ות ה' כרם שלמה סי' ז"ך ועיין מש"ל בס"ד וכן אם טען שחייב עצמו במה שנתחייב אביו בחושבו כי אביו הניח לו ברכה ועכשו לא מצא אין בדבריו כלום ע"ש:

אות ט

טעות מי שנתפשר עם חבירו בשביל שא"ל א' מן החכמים שאין הדין. עמו הויא פשרה בטעות וחוזר מוהריק"א ז"ל בדין גביית כתו' ולאו דוקא שא"ל כן אחד מן החכמים אלא אפי' טען דלא מסיק אדעתיה שהדין עמו אי הויא מלתא דעביד אינש למטעי נאמן ש"ות מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' י"ד כנ"הג ח"מ מה"ק סי' כ"ה בהג"הט אות ס"א ועיין כנ"הג סי' ע"ט בהגב"י אות י"ב ועיין בתשו' הכנ"הג שנדפסו כעת בח' עץ הדעת סי' ך' דל"ג ע"א במי שיש לו כתובת בנ"ד של אמו וכשחלק נכסי אביו עם אביו חלקו בשוה דלא ידע דזוכה יותר על אחיו מה שנוטל בתורת ירושת כתובת אמו דהויא מחי' בטעו' ושמהר"י אדרבי חלוק עליו ע"ש:

אות י

טעות הגוי. כתב ה' בנימין זאב סי' ק"ט דמצוה על ישראל להחזיר לגוי אם טעה ואפי' שהגוי הטעה את עצמו משום קידוש הש"ית הכנ"הג חח"המ סי' קפ"ג בהגהב"י אות נ"ד חלק עליו בזה והתיר ע"ש ועיין לה' מח"א ז"ל בהלכות גזילה סי' ד' באורך:

אות יא

טעיתי טענת טעיתי בהודאתי עדיפא מטענת משטה הייתי בך הש"ך ז"ל ר"סי פ"א ע"ש ועיין בתוס' גיטין די"ד בד"ה ולא פש גביה וכו' גבי הנהו גנאי וכו' ע"ש:

אות יב

טעיתי יש להסתפק בת"ח דגמיר וסביר ומוחזק בעיני הב"ד דלא טעי בהכי דידע הדין אם נאמן לומר טעיתי בדין או שכח דבר א' מלימודו לפיכך שורת הדין אם בטענה זו בא א להוציא אינו נאמן ואם להחזיק מה שבידו נאמן ובמקום שבועה אפי' בא להחזיק אינו נאמן כנ"הג ח"מ מה"ק סי' ע"ט בהגהב"י אות י"ד:

אות יג

טעיתי ראובן שהמחה את שמעון אצל לוי ואמר טעיתי כעובדא דהנהו גינאי דפש ה' אסתירי זוזי לגבי חד עיין בגיטין די"ד ובהמש"ל פ"ו מה' מכי' דין ט' ע"ש:

אות יד

טעיתי בהודה לפני ב"ד לא מצי לומר טעיתי כנ"הג סי' קכ"ו בהג"הט אות כ"ו ע"ש וכן אם כתב המחילה בכתב ידו עיין ש"ות מים חיים:

אות טו

טעיתי ראובן יש לו ד' בנות ונשא ב' בחייו ונלב"ע ואח"ך נישאו האחיות הנשארות מתפיסת הבית והיה הנשאר חלקו אותו שוה בשוה ולעת עתה טען א' מבעלי האחיות הנשואות בחיי אביהם כי בשעת חלוקה לא נודע לו שורת הדין שהבנות הנישאות אחרי מות אביהן ינשאו מחלקם בירושה וס"אד דינשאו מתפיסת הבית כדרך שנישאו אחיותיהן ועכשו האיר ה' את אור עיניו במה ששמע מפי א' מרבני העיר יצ"ו דאין להם לינשא אלא מחלקם בירושה והויא מחי' בטעות והדרי בי:

תשובה הנה האדון ה' מוהרי"קו ז"ל בשורש ך' ענף פ"א הביא תשו' רבי' אביגדור ז"ל במחזיק ג"ש שאינו יודע בע"ד שמן הדין אינו יכול לעשות ולבסוף נודע דכשלא כדין עשה דודאי אין לו חזקה כלל כי מה שלא מיחה לפי שלא היה יודע שהמחזיק היה עושה שלא כדין וכו' דאם הוא דבר שתדע' מצי טעין הכי נאמ' למחזיק צא וברור אכילתך וכו' והרי לך שיכול לומר שלא הייתי יודע שהייתי יכול למחות בכל דבר שאפשר לדעת לטעות וכו' עכ"ל והרב מוהריק"א ז"ל בתשו' סי' יו"ד מדיני גביית הכתובה דף א"ך ע"ב כתב וז"ל שמה שנתפשר הוא לפי שא"ל החכמי' שיש ספק בדין ועכשו שהוברר הדין לדעתו ז"ל הוייא פשרה בטעות וחוזרת ע"ש וה' מוהר"ם אלשיך ז"ל בתשו' סי' י"ד כתב אחר שהביא תשו' מוהריק"ו ז"ל סי' קי"א וז"ל ומהראיה שהביא נראה ברור שאפי' לא אמר למורשה דבר כי אם שהיה טוען דאסיק אדעתיה שכתו' חמותה קודמת נראה דמהימן דהוייא מלתא דעבידי אינשי למטעי ואנן סהדי דמסתמא הכי אסיק אדעתיה וכו' דלאו כ"ע דינא גמירי וכו' עכ"ל. גם ה' מוהר"י לבית לוי ז"ל בסס"י ע' הביא דברי ה' מוהריק"ו ז"ל שבשורש ך' ושבשורש קי"א ומסיק וז"ל הרי לך בהדיא שאפילו קבל מעות על המחילה ואפי' שכתב לו כל חזוקי סופר כל היכא שנתחדש לו אח"ך ידיעה אחרת שיש לו זכות עליו המחי' בטלה וכו' עכ"ל. גם מוהרשד"ם ז"ל בח' ח"המ סי' שכ"א הביא דברי הגאון מוהריק"ו ז"ל הנאמרים באמת ותלה להו כיפי ע"ש ובתשו' הרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רכ"ח כתב בפשי' לא שנא טעה מעצמו ל"ש הטעוהו אחרים אם הדבר ברור שנעשה ע"י טעות חוזר הקנין ע"ש והיינו היכא דטעי בדטעו אינשי וכדברי מוהריק"ו ואחוזת מרעהו ז"ל גם אשו"ר לה' מוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ק"ב נשאל על נדון קרוב לנדונינו ובסוף דבריו כתב וז"ל ולפי דרכנו למדנו שכל שהיה מוטעה במחילה ויש לומר שע"ד כן לא היתה כוונתו למחול את שלו מחילה בטעות כזו אינה מחילה כלל וכו' עכ"ל וע"ע בשו"ת הרשב"ש ז"ל סי' ס"ט ע"ש:

ודע דמהך עובדא דרב ענן דבדקא דמיא דפ' חזקת דל"ב דמייתי לה ה' מוהריק"ו ז"ל שם והנגררים אחריו ז"ל י"ל דאע"ג דלא טעין דלא מחל אלא משום דלא גמיר דינא אנן בדידן טענינן ליה מדקאמר ליה כי היכי דמר לא ירע דאי הוה ידע דלאו דידיה לא הוה שקיל ה"נ איהו לא ידע וכו' ועיין לעיל אות י"ד מה שרמזתי בזה בס"ד:

אות טז

טעיתי הא דנאמן לומר טעיתי באיסורין ולא פסלינן ליה לעדות וכן לענין דחשבינן ליה חשוד ושכנגדו נשבע ונוטל אי בעינן דוקא במלתא דטעו בה רובא דעלמא וכאותה שאמרו לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו או"ד אפי' למיעוטא וכההוא עובדא דהנהו קבוראי בפ' זה בורר עיין בתשו' הריב"ם ז"ל סי' קנ"ט ומר"ן הב"י סי' ל"א:

אות יז

טעיתי ראובן שנתן מעות לשמעון בחשבו שהם שלו ואח"ך טען ואמ' שטעה בחשבונו והם שלו ושמ' אינו יודע בבירור אם הם שלו ישבע ראובן שטעה אע"פי שאין שמעון טוענו בריא הרדב"ז ח"א סי' י"ד כנ"הג סי' צ"ג אות ה' בהג"הט:

אות יח

טענינן ליה היכא שהדין נותן שאם יטעון טעיתי בדין דנאמן אפי' אי לא טעין טעני' לי' כן מתבאר מדברי מוהריק"ו ומוהרשד"ם ז"ל כנ"הג ח"המ מה"ק סי' ע"ט בהגהב"י ז"ל אות ט"ו:

אות יט

טענינן ללוקח אם המוכר לא היה נאמן בדבריו אלא עד שיביא עדים וראיה גם הלוקח דאתא מחמתיה לא טענינן ליה עיין מוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ק"ח וח"ב בח' ח"מ סי' ז"ך ובס' בתי כהונה סי' מ':

אות כ

טרפא עדים שנטלו בק"ס על החוב אם גובה ע"י ממשעבדי או לא עיין בטור סי' ע' שכתב ואם יש בו קנין חשיב כמלוה בשטר כדפ"ל וכתבו מרן הב"י ז"ל סי' ט"ל ועיין כנ"הג סי' ט"ל בהג"הט אות י"ז:

אות כא

טרפא דעת רש"י ז"ל שאין הלוקח יכול לסלק הב"ח במעות אלא היכא שקנאה באחריות. דהוא עומד במקום המוכר ומוכר גופיה מצי לסלק הב"ח במתן דמים אבל קנאה שלא באחריות לא דכאיש אחר הוא עכ"ל מהרש"א ז"ל בחי' לכתו' דצ"ב ברש"י בד"ה ופייסיה וכו' עכ"ל:

אות כב

טרפא נסתפקתי במי שנתקשר בשדכנות למשך זמן ה' שנים והמתחרט מהם יתחייב לחבירו סך מה וכתוב בשטר בכל חיזוקו סופרי ב"ד ע"פ מ"ש בטוש"ע חא"ה סי' נ"ה ובטוש"ע ח"המ סימן ר"ז ע"ש ובתוך הזמן מכר א' מהצדדין קרקעות שהיו לו ולסוף ה' שנים מיאן בכתף סוררת לקיים הזווג ונתחייב בסך הקנס הקצוב ביניהם ולא נמצא אתו בני חרי מי מצי למטרף ממשעבדי שמכר ביני ביני או לא מי אמרי' דשטר זה לא ניתן לגבות בודאי לא אמרינן בכ"הג לקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו דמ"מ אמרי מאן לימא לן דממאן ואתי לידי חיובא כלל או"ד כיון דעביד אינש דמחליפא שיטתיה בשנותו את טעמו ומקרא מלא דבר בן אדם ויתנחם הו"ל לאסוקי אדעתייהו ולאזדהורי והשתא דלא מזדהרי אמרי' בהו לקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו וכעין זו איכא לאסתפוקי במאי דקי"ל מלוה שהוציא שט"ח על חבירו וטען הלוה פרוע ומלוה אומר איני יודע דפטור הלוה ואם חזר הלוה ואמר עיינתי בחשבוני ונתברר לי דשטרא לאו פריעא הוא וחוזר וגובה בו אפי' ממשועבדים אם מכר הלוה ביני ביני בעוד שאמר מלוה איני יודע ולא הספיק לו' עיינתי בחשבוני עד שלא נמצא ללוה נכסי ב"ח מי מצי טריף דאמ"ל מלוה כיון דכי הדרנא ודייקנא הדרנא וגבינא ביה הו"ל לאזדהורי או"ד אמ"ל לקוחות אנן אפומך קא סמיכנא ואנח מרעת לשטרא וכבר ראיתי להש"ך ז"ל בסי' נ"ט עלה ונסתפק בזה ע"ש ונראה מדבריו ז"ל דעתו נוחה לומר דלא גבי אלא דאפשר לומר דגבי ומריהטא דלשון הנמק"י ז"ל דלא איפסל שטרא לגמרי משתמען מלוהי כדעת הש"ך דלגמרי אינו נפסל ואהני לגבות ממשועבדים שמכר אחר שחזר ואמר עיינתי וכן העתיקו בסס"י ס"ה יע"ש אלא שמדברי הפרישה שדייק מדלא כתב השטר פסול משמע דס"ל כהריטב"א וכו' ולא העתיק תיבת לגמרי וכן בסמ"ע ע"ש דייק טפי דלא נפסל כלל. הן היום נראה בעליל ס' בית אברהם לה' מוהר"א ישראל ז"ל דמסתבר ליה דגובה בו דהו"ל לאסוקי אדעתיי' לקוחות ומשמע ליה הכי ממ"ש מרן הב"י ז"ל בסי' קי"א בשם הרשב"א ז"ל דמלוה שנתרשל לגבות חובו ואשתדוף בני חרי דחוזר וגובה מהמשועבדי' דלוקח יחוש לעצמו ע"ש ולע"ד לא מכריעא דהתם לא איתרע שטרא כלל משום דנתרשל אבל הכא כי אמר איני יודע איתרע שטרא ודוק:

הדרן לדידן דאת"ל דהכא גבי מזביני דביני ביני שניא דא דמעיקרא כי נכתב שטרא לשום גוביינא נכתב לא כן בנ"ד דלא נכתב ודאי לגוביינא ומכתובת אשה דטרפה מהמשועבדים אע"ג דלא בודאי גביא דלכי קדמא ומייתא לא גביא כלל מ"מ מעיקרא לשם גוביינא נכתב אלא דלכי מייתא מפקיעא הלואתה משא"כ הכא בנ"ד דלא נכתב אלא לקיים הזווג ושלא יש צד חיוב כלל אלא הא דלכי ממאן חד מנייהו רמיא חיובא מהשתא וממ"ש הרשב"א בתשו' הביאה הב"י ברס"י ר"ז בראובן שהתנה עם אלמנה שאם תנשא לך' שנה שתתחייב לו בסך ק"ק זוז דפסק דנמכר ע"י כתי' ומסירה ע"ש והיא ל'ו נדפ'סה בח"ג סי' ס' ע"ש ובודאי דצריך למכתב ליה קני לך האי שטרא גופיה ושעבו' דאית לי ביה אלמא דבדאית שעבוד דב"ח אין ראיה דכי נמי לית ליה שעבוד קרקע מצי מזבין תדע דהא כת"י אע"ג דלא גבי ממשעבדי כדתנן בס"פ ג"פ ובטוש"ע סי' ס"ט אפי"ה נקנה בכתי' ומסי' כמבואר בש"ע סי' ס"ו ס"ו וע"ש בסמ"ע ז"ל סקי"ז ע"ש:

איברא דממאי דאמרי' פ' חזקת דמ"א למ"ד המוכר שדה בעדים גובה מנכסים משועבדים ור"ל שמכר שדה באחריות שהלוקח טורף ממקרקעי שמכר או משכן אחר זמן המכירה ע"ש בפירשב"ם ז"ל שמעת מינה דאע"ג דעביד דלא אתי כיון דאתי שפיר טריף ה"נ דכוותיה מיהו אכתי מהא לא ארייא דשאני התם דאגלאי מלתא דמעיקרא בריא בחיובא הוה מוכר בשעה שמכר והו"ל למידק טפי אבל הכא בנ"ד מימר אמרי מכאן ולהבא הוא מתחרט ובכ"הג לא הו"ל לאסוקי אדעתייהו דלוקחים:

ובפרק המוכר דף ע' איתא התם בעא מניה רב עמרם מר"ח המפקיד אצל חבירו בשטר ואמ"ל החזרתי' לך מי מהימן או"ד מצי א"ל מפקיד שטרך בידי מאי בעי וכו' ע"ש ובס"פ ג"פ פסק הרי"ף ז"ל דבכת"י נאמן לוה לומר פרעתי והרז"ה ז"ל חלק עליו משום דמצי א"ל אידך שטרך בידי מ"ב וכתב עליו הרמב"ן דטעם הגאונים משום דבשטר אית ביה טרפא מהלקוחות ואם איתא דפרעיה הו"ל למשקל מניה שטרא אבל הכת"י דלא גבי ממשעבדי לא חייש ליה מ"ה נאמן לומר פרעתי ולא איכפת ליה אי שטרא בידא דמלוה ע"ש שמעת מינה דבשטר פקדון גבי ממשעבדי אע"ג דלא נכתב לחיובא דפקדין בעי לאהדורי בעיניה ואפ"ה אם נתחייב גובה ממשעבדי מדקא' ליה שטרך בידי מ"ב אי לא דאית ליה מגו דנאנסו ודאי דמיא לנ"ד:

שוב מצאתי בתשו' הרשב"א סי' קל"ז דל"ז דפשיטא ליה דלא גבי ממשעבדי בשטר פקדון ומהך מותיב להרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי דסברי מרנן דבכת"י לא מצי א"ל שטרך בידי מ"ב כיון דלא גבי ממשעבדי ע"ש ועיין לקמן באות פ' מדין פקדון סי' מאי דכתי' בעניו' בס"ד:

האמנם ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' מלוה ופסקו הש"ע בר"ס פ"ב במוציא שט"ח על חבירו ואינו מוצא לקיימו וטען הלוה פרעתי דנאמן ואם חזר ומצא עדים לקיימו דהרי הוא כשאר השטרות וגובה בו וכתב עליו הרב פרישה וסמ"ע והב"ח ז"ל דקמ"ל לגבות בו מהלקוחות דביני ביני ע"ש וכ' הש"ך ופשוט הוא גם הכנ"הג לשם באות ה' כ"כ ואנכי לא ידעתי כיון דלהש"ך פשיט' ליה הכא אמאי מספק"ל בסי' נ"ט ואדרבא דעת עליון מוכחא לשם דקרוב לומר דלא גבי וצ"ע איך שיהיה ממנו נקח לשאלתינו דגבי אלא דאיכא למדחי כדכתי' דהתם נמי נכתב ע"ש חיוב מעיקרא ולגבות משא"כ בנ"ד דלא נכתב על החיוב אלא דאי ממאן יתחייב בקנס:

שו"ר להכנ"הג בסי' קע"ו בהג"הט אות ל"ג דפסק בשטר השותפות למ"ד דמשלם הפחת מביתו לא גבי ממשעבדי ע"ש מלתא בטעמא והא ודאי מהכא תפשוט בעיין כנלע"ד הקצרה וע"ע:

ועמ"ש הרא"ש במציעא השייך לדף ק"ח אהא דאמרינן התם זבן לגוי גוי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא וכו' שמותי ודאי משמתינן ליה וכו' כתב וז"ל משום שהחמירו עליו חכמים שיכתוב לו שטר שעבוד על נכסיו ויחול השעבוד מעתה ומעכשו וכו' עכ"ל משמע דוקא עד דמשעבד נכסיו בהדיא אמטו להכי חל השעבוד מעת המכי' האל"ה לא וטעמא משום דלא נכתב לגוביינא אלא אי אירע היזקא ועיין במרן הב"י סס"י רצ"א מ"ש בשם רי"ו ז"ל ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' קס"ח:

אות כג

טרפא אם נשתתפו בשטר ואירע הפסד אם שטר זה ניתן ליגבות ולטרוף ממשעבדי לדעת האומרים משלם הפחת מביתו הסכמת הכנ"הג סי' קע"ו בהג"הט אות ל"ג דלא גבי ואפילו אירע הפסד קודם מכירה כיון דמתחלתו לא היה ראוי לגבות בו ממשעבדי:

אות כד

טרפא קי"ל מלוה בשטר גובה מהלקוחו' כמ"ש בטוש"ע סי' ט"ל וק"ל ובכמה ד דוכתי ראובן לוה מנה משמעון בניסן ע"י עדים ובק"ס ולא נכתב השטר ובאייר מכר ראובן קרקע אשר לו ללוי ובסיון נכתב השט"ח של שמ' וכתוב לאמר שההלואה היתה בניסן ונתאחר עד סיון וכשבא שמעון לגבות חובו מראובן לא נמצא אתו מאומה רק הקרקע שמכר ללוי בין זמן הלואה לזמן כתי' השטר עמד השואל ושאל אי מצי טריף מניה הך ארעא דבתר זמן ההלואה ובתר עידי ק"ס אזלינן דקלא אית להו או"ד בתר שטרא אזלינן דשטרא הוא דמפיק לקלא יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב בראש אמיר הא דגרסי' בפ' חזקת דמ"א ג' לקוחות מצטרפין אמר רב וכולן בשטר הוינן בה אלמא סבר רב שטרא מפיק לקלא ועדים לא מפקי לקלא והאמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים וכו' והא דלא ניחא ליה לשנויי הא דקאמר רב וכולן בשטר מיירי במכר להם שכותב שדי מכורה לך דלית ביה סהדי ואידך בסהדי בלא שטר ותרוייהו כהדדי נינהו דלית להו קלא משו' דאי ס"ד במכר בשטר שדי מכורה לך מאן מפיק לקלא אלא ודאי בשטרא דסהדי דקלא אית ליה אהא פריך שפיר ותו מדנקט ובולם בשטר משמע דלא משכחת לה באנפא אחרינא ומשני התם לקוחות נינהו דאפסידו אנפשייהו דעדים מפקי קלא משא"כ במלוה ומהדרינן למפרך ממתניתין וממלתיה דרב גופיה דאמר מלוה בעדים אינו גובה מן הלקוחות והא דלא ניחא ליה למימר דמלוה בעדים דקאמ' היינו בדליכא ק"ס דכיון דליכא ק"ס לא מפקי קלא משו"ה אינו גובה מן הלקוחות ורב דקאמר מר המוכר שדהו בעדים וכו' היינו בדאית ביה ק"ס. שתי תשובות בדבר חדא דלישנא דרב חד לישנא הוא ואדרבא הו"ל לפרושי מלתיה דמיירי בק"ס דהיא גרמא לאפוקי קלא דלא נימא עדים גרידי מפקי לקלא וקשיא אידך דרב ומתני' ותו תנא דמתני' דמפליג בין מלוה בשטר למלוה בעדים ליפלוג וליתני בדידה במלוה בעדים גופה בין ע"י ק"ס לשלא ע"י ק"ס אלא ש"מ כל דליכא שטר אלא בעדים ל"ש לן בין ע"י ק"ס לשלא ע"י ק"ס דכולהו לית להו קלא ואין גובה מן הלקוחות וקשיא דרב אדרב ומשני מאן דיזיף בצנעא יזיף אבל ע"י שטר גובה מן הלקוחות דהוה ליה טפי מהלקוחות ע"ש מכאן משמע דמלוה בעדים אפי' ע"י ק"ס אינה גובה מהלקוחות דלית קלא ולא מפרסמא מלתא אלא ע"י שטרא ובפ' ג"פ דקע"ב גרסי' א"ל רבא בר שילת להנהו דכתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתבו ואי לא כתבו יומא דקיימתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשקרא ופסק רשב"ם דעדי קנין לא מצו למכתב אלא מיום שנחתם השטר ואי כתב ליה מזמן הלואה פסול אבל לר"ח ז"ל פסק דעדי קנין אינהו מפקו לקלא אמטו להכי טורף מהלקוחות מזמן הקנין ע"ש. וסברא זו נמצאת נמי לרשב"ם בפ' מי שמת יע"ש. וכבר עמדו ע"ז גדולי ישראל נ"ון והרמ"ה ז"ל בפ' ג"פ סי' ק"ט כאן שנה רבי משנתו כשיטת הרשב"ם ז"ל דהתם ולא הזכיר על דל שפתיו סברת ר"ח ז"ל אבל הרמב"ן שם כת' משם הגאונים ורבני ספרד דע"י עדי הקנין טריף שפיר מהלקוחות דמשעת הקנין יצא הקול ומסיק ומכאן סמכו המחברים לומר שאינו יכול לומר פרעתי ע"ש וטעמא דמלתא דכללא כליל הרמב"ן בס' המלחמות שלהי פ' ג"פ אהא דכתב הרי"ף התם דבהוציא עליו כתב יד וטען לוה פרעתי מהימן ולא מצי למימר ליה אידך אי הכי שטרך בידי מ"ב והיינו טעמא כיון דלא גבי ביה ממשעבדי משום דלית ליה קלא אמטו להכי לא חש ליה משו"ה מהימן לומר פרעתי יעו"ש ומינה כיון דס"ל דע"י עדי ק"ס גבי ממשעבדי ממילא לא מהימן לומר פרעתי ובדעת הראב"ד ז"ל רבנן פלגן בהדייהו דבשיירי המקו' כתב לאמר דהראב"ד ז"ל והרשב"א ז"ל סברי מרנן כרשב"ם ע"ש אמנם הרב בע"הת ש' נ"ו ח"א סי' ד' סתם לן כדעת ר"ח ז"ל ואח"ך כתב וזה שפסקנו חולק עם ר"ש ז"ל והביא דברי רשב"ם דפ' ג"פ בקצת חלופי גירסאות ומסיק והרי"ף ז"ל כתב בתשו' שהקניין יש לו קול וטורף וכן כתב הראב"ד והרמב"ם ז"ל עכ"ל והרב בעל העיטור במאמר זמן דף ז' הביא דברי רבי' חננאל ז"ל כמו שכתב רשב"ם והק' עליו מהך דר"ש דאמר חוץ מגיטי נשים ולקמן יתבאר בס"ד:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה