ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
חי"ת · אות עט
חליפין לפי מ"ש הריטב"א ז"ל בשם ל הרי"ף ז"ל והביאו מרן הב"י בסי' ס"ו מחו' י"ו דכל דבר שקניינו מן התורה א' ישראל וא' גוי שוין כמ"ש תורה א' לזה ולזה נאמרה אבל דבר שקנייתו אינה אלא מדבריהם לישראל נאמרה ולא לב"כ ורמזתיו לעיל באות ג' סימן ט"ו ולקמן באות ק' סימ' ע"ש:
אמור מעתה נובין ונדון בק"ס דגמרינן ליה מושלף איש נעלו א"כ הוי דאורייתא ולזה ולזה נאמרה או"ד כיון דכתי' וזאת לפנים בישראל אהדריה קרא ולישראל נאמרה ולא עשה כן לכל גוי או"ד אה"נ דמעיקרא ישראל הוא דהוו מקנו בק"ס והשתא מיהא הושוו כגר כאזרח הארץ והנה ברפ"ב דבכורות אהא דאר"ל ישראל שנתן מעות בבהמות בדיניהם אעפ"י שלא משך קנה וכו' ואמרינן עלה מאי בדיניהם אי נימא בדיני דגופיה וכו' אם גופו קנוי לך בכסף וכו' מה אחוזה נקנית בכסף שו"ח וכו' עכ"ל ולא הבינותי זה נהי דכשקונה עכו"ם אחוזה מישראל קניינו ע"י כסף וכן כשקונים ישראל מישראל ע"כ הא מיהא לקנות הישראל מעכו"ם מנלן ומאי ק"ו דעביד מגופו לקנין ממונו והתו' כתבו ז"ל אבל בגוי לא מסת' שמועיל שטר לפי שק"ס לא שייך בגוי עכ"ל ואיכא למידק דע"כ לפ"ד ז"ל כי פריך הש"ס א"כ בשט"וח נמי וכו' צ"ל דשטר דנקט לאו דוקא ולא ק"ל אלא מחזקה א"כ מעיקרא לימרו הכי דשטר דנקט לאו דוקא ומאי דוחקייהו לפרש דכשקונה מיש' וכו' מיהו לא ק"מ דבשלמא מא כי מהדר תלמו' למפרש ונקט שטר שפיר מצינן למימר ל"ד וסרכיה דעיקר דרשה נקט אבל בעיקר הדרשה מאי סירכא דנקט ואזיל מ"ה אוקמוה בישראל:
ג וכתבו עוד התוס' שם בד"ה מה אחוזה וכו' וז"ל כדאמר בפ' חזקת גוי מכי יהיב זוזי אסתלק וכו' עכ"ל ולע"ד ראיה זו איני מכיר דהתם בישראל הקונה מגוי מיירי שכל קנין הוי בכסף מ"ה כי מטו זוזי לידיה אסתלק אבל בגוי שקונה מישראל לא איירי כלל ועוד קשה דהתם ע"כ בשטר ראייה איירי ובאתרא דכתבי שטר אבל הכא דמיירי בקנין אחוזה ע"כ בשטר אקנייתא שכותב מוכר ללוקח שדי מכורה לך וכדאיתא בקידושין דכ"ו ע"ש ושטר הקנאה גופיה גמרי' ליה מדכתי' בס' המקנה כדאי' התם בקי' וכיון דמדאורייתא הוא לזה ולזה נאמרה וכדכתי' ועק"ל בדבריהם ז"ל דהכא תפסו במושלם דלא שייך שטר בגוי ולקמן בד"ה מיד וכו' הק' וז"ל ודילמא הא מיד גוי בש"וח וכו' וזה ודאי סותר הקודם ודוחק לומר דשטר כדי נסבוה וכדכתי' לעיל וה"נ מוכחא ריהטת לשונם דקמהדרי אקנין דחזקה לחוד: שו"ר לעט"ר הראש המעון ז"ל בספר הבהיר חק נתן בחי' לשם שנתעורר בסתירת דבריהם וניחא ליה ז"ל דמעיקרא כ' ז"ל לפום קושטא דישראל במשיכה וגוי בכסף א"כ בגוי לא שייך שטר אבל השתא מקשים ז"ל דילמא לא דרשי' הכי אלא בגוי בשט"וח ובהכי איתנח ליה למרן ז"ל לישנא דגמרא דנקט שטר וכדוקיין אלא דאכתי לא איפרוק הא דמסייעי למלתייהו מהך דחזקת ולפום מאי דק"ל ודילמא בשטר וכו' רצ"ל דלא כשמו':
עוד כתבו ז"ל ודילמא הא גוי בחליפין ותי' דחליפין שוין בגוי כישראל וכו' ולשם בד"ה ד"ת וכו' כתבו וז"ל ואת"ל שיקנו חליפין בישראל ולא בגוי ולא כדפירש' לעיל וכו' עכ"ל נמצאת אומר דלא ברירא להו מלתא אי חליפין שייכי בגוי או לא ומריש הו"א דקנין חליפין דמיירי ביה התוס' הכא הוא חליפין סחורה בסחורה או בשאר מטלטלין ובהא הוא דאין ולא ורפיא בידייהו אבל ק"ס פשיטא דלא שייך בגוי כלל כלל לא:
איברא דבפ"ק דקידושין ד"ח אהא דאפליגו רבה ור"י במקדש בשיראי קודם שומתן דלרבא מקו' ולר"י אינה מקו' ולחד לישנא דא"ל דתקני לי בכל דהו דודאי ש"פ אלא דר"י סבר דומיא דכסף דקייץ ומסייע למלתיה מדתניא גבי ע"ע דאינו נקנה בתבואה וכלים מכסף מקנתו בודאי בשו"פ וע"כ טעמא הוי משום דלא קיץ ולרבה הא דאמעוט תו"ך היינו מקנין חליפין דבעלמא קונים ע"י כלי מנעל ותבואה מכל דבר וכו' והיינו בק"ס ולא שהוא מחליף בתו"ך וכן מהא דפריך לר"ן דאמר פירי אין קונין ע"י וכו' דמיירי בק"ס ועיין בהזהב דף מ"ו בד"ה ופירי וכו' בתוס' וה"המ ברפי"ג מה' מכירה ע"ש סוגיא דהכא אזלא ומוכחא דאפי' בק"ס גוי קונה שאר מטלטלי לבד מע"ע דמכסף מקנתו אימעוט דאי בעלמא אין קו' ע"י סודר בגוי קרא למה לי למעוטי בקנין ע"ע ואין לומר דלא מוקמי' לה בהכי אלא לרבה אבל לר"י לאו בחליפין מתניא אלא משו' דלא קייצי ולרבא נמי לא מוק' לה בחליפין אלא לפום חד לישנא דבא"ל בכל דהו ולמ"ד פירי עושה חליפין אבל לר"ן דאמר פירי אין עושה חליפין מוקי לה בדלית בהו שו"פ כדאי' התם אבל לאידך לישנא דא"ל בחמשין ושוו חמשין ל"פ בקיץ ומוקמי' לברייתא משום דלא קיץ ודכ"ע בעינן דקיץ א"נ בדלית בהו שו"פ וכדאוק' לר"ן התם אבל בקנין חליפין לא משתעי בריי' ומצי' למימר דאין קנין חליפין בגוי כיש' הא ליתא חדא דמנ"ל דרבה ור"י ותרי לישני בדרבה ור"י בהכי נמי פליגי ומסת' דלהך לישנא דבן' ושוו ן' ע"כ דמוקמו לה תרוייהו בקנין חליפין אלא דלהך ליש' מוקי לה ר"י בטעמא דלא קיץ ובהכי ניחא מ"ש התוס' שם בבכורות דק"ל ודילמא בחליפין שהוא מקנה ממונו כדאמרינן בקידו' וכו' ומאי ניהו חליפין וכו' עכ"ל דמאי קו' דרבה הוא דמוקי לה התם בהכי לחד לישנא ומאן לימא לן דאביי סבר כרבה וכהך לישנא ודוחק לומר דקו' אי ס"ל אביי כרבה וכהך לישנא לוקמה בחליפין אבל לפום מאי דכתי' ניחא דרבה ור"י ולישני ל"פ בהא מלתא כלל דלכ"ע ק"ס מהני בגוי כשאר קניינים כישראל וברפ"ק דקידושין אהא דבעינן למימר מניינא דרישא למעוטי דא דאשה בחליפין לא מקנייא נפשה פריך ואימא ה"נ דמקניא הקשו התוס' דהיכי סא"ד דמקניא האשה בק"ס והלא כל עיקר לא גמרינן אלא משדה עפרון וש"ע גופיה לא מהנה בק"ס דלא אשכחן בגוי כדאמרינן בבכורות מדישראל בחדא גוי נמי בחדא ותי' דלבר מחליפין קאמר דשוה בגוי כישראל ומסתייעי מהך דמכסף מקנתו ולא בתו"ך ומאי ניהו חליפין עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דגוי קונה מטלטלי בק"ס כישראל אלא דבישראל קונה ע"י עדים דהוו שלוחי דקונה אבל בגוי דלאו בר שליחות הוא צריך למכתב וקנינא מניה דהא לישראל מ"ש שהעדים שלוחים לקבל הקנין ואין שליחות לגוי אלא וקנה הגוי כתבי' כמ"ש התוס' ועיין בתי' שם והנה בפלוגתא דר"ש ור"ן בפירי אי קונים ע"י ק"ס קי"ל כר"ן דפירי אין קונים ע"י כמ"ש בטוש"ע סי' קכ"ה ס"ב ע"ש וע"כ בריית' מיירי בדלית בהו שו"פ לרבה ור"ן דקי"ל כוותייהו וכמ"ש בטוש"ע א"הע סי' ל"א ע"ש ובטוש"ע ח"מ סי' קכ"ג הביא דעת ר"ת דהיה עושה מורשה לגוי ע"ש ור"ת לא גמר אלא מהתם אליבא דר"ש דאמר פירי עבדי חליפין ואנן לא קי"ל כוותיה ולפי מאי דכתי' ניחא וזכינו לדין דקנין חליפין ע"י סודר ישנו בגוי כיש' וכדעת ר"ת גם הרשב"א בחי' גבי אשה בחליפין וכו' אע"פי שתי' לקו' התוס' דהיכי ס"אד דנגמור מש"ע גופיה דלא מקנה בחליפין וכו' בענין נאה ומתקבל אח"ך כתב אלא שר"ת כתב וכו' משמע דאודויי אודי ליה גם הסמ"ג עשין פ"ו הביא דברי ר"ת הללו להלכה והמרדכי שם ובמרו' ע"ש והטור ש"ע כלם כא' פסקו כן ולע"ד שגם הרמב"ם דעתו כך היא דבפ"ב מה' שכירות פסק דנכסי הגוי אין בהם דין הד' שומרים כהקדש דאמעוט מרעהו ועבדים וקרקעו' ושטרות ואח"ך כתב ואם קנו מידו חייב באחריותן עכ"ל משמע ודאי דאכלהו קאי וא"כ בשמירת נכסי הגוי היכי מצי מתחייב הישראל ע"י ק"ס לגוי דהעדים אינם יכולים דעדים מתורת שליחות וקי"ל אין שליחות לגוי אלא עכ"ל כמ"ש ר"ת שקונה הגוי בסודרו לישראל להתחייב בשמי' ועיין מה שרמזתי לעיל באות ג' ע"ש והרב בית אברהם תי' לזה היכא דלא רצה לקנות בחליפין ע"ש ואהמ"ר אין זה מתקבל:
וראיתי לה' ש"ך בסי' קכ"ג סק"ל שחלק על ר"ת ז"ל דאין קנין חליפין מועיל בגוי וחיליה דלא אישתמיט בשום דוכתא הש"ס להשמיענו זה וכו' עכ"ל ונלע"ד דאי מהא לא ארייא דמהך דמכסף מקנתו שמעינן דבשאר מטלט' קונה הגוי בחליפין והיינו דק"ל להתוס' בפשי' בבכו' שם דילמא הא גוי בחליפין והוצרכו לומר דהוא קנין השוה בגוי כיש' ומה שהק' הש"ך מהך דע"ז דאמאי לא אמ"ל דליקנינהו בחליפין וכו' ע"ש נלע"ד לו' משום דבלא סהדי מצו להכחיש ולומר להד"ם ואי ע"י סהדי טריחא להו מלתא דמה"ט תקון רבנן מעמד ג' כמ"ש בטוש"ע סי' קכ"ו ע"ש ותו דאי מסהדי עלוייהו ישראל ודאי דאי בעי למהדר נכרי לא מהימנו ישראל עלוייהו ואי סהדי עכו"ם כי בעו למהדר כבשי להו לסהדותייהו מ"ה ישראל ודאי לא עביד ק"ס בהדי גוי להקנות לו או לקנות ממנו וכמדו' שזהו טעם למ"ש הש"ך ז"ל וז"ל ואפשר דלא היו רגילים להקנות לגוי בחליפין עכ"ל:
עוד כתב הרב ש"ך והראיה שהביא ר"ת מכסף מקנתו וכו' לאו ראיה היא דהא דממעטי' קנין חליפין היינו אפי' לישראל דאין נקנה ע"ע בחליפין ואע"ג דהאי קרא בגוי כתיב מ"מ בישראל נמי משתעי קרא דא"כ הא דאין ע"ע נקנה בחליפין מנלן את"ד והנה בקידושין די"ד אהא דתנן ע"ע נקנה בכסף ובגמ' מנ"ל אמר קרא מכסף מקנתו ופריך התם בנמכר לגוי וכו' ולשם די"ו מייתי תניא דקונה עצמו בכסף וכו' בשלמא כסף מכסף מקנתו וכו' ש"מ דמהא קרא שמעינן דקונה עצמו ונקנה בכסף וכיון דמהאי קרא ממעטינן חליפין בנמכר לגוי ה"ה בנמכר לישראל דאינו נקנה בחליפין וכ"כ התוס' שם ד"א בד"ה ומאי ניהו וכו' דאין ע"ע נקנה ולא קונה בחליפין דמה שהוא קונה עצמו בכסף נפ"ל מהאי קרא וכו' עכ"ל ודוק ועיין להרב ח"ה ז"ל מ"ש בזה ועיקר קרא בע"ע הנמכר לגוי כתיב וכדפי' שם דף י"ד וכדכתי' ומינה דרשינן למעוטי חליפין שם ד"ח וה"נ איתא בירושלמי שם משנה כ' ע"ש ובודאי דכי דרשי' ליה לעניינא דקרא עיקר דרשה אלא כיון דאשכחן דמינה דרשי' נמי לע"ע הנמכר לישראל עכ"ל דשוין הם ומדאצטרי' למעוטי חליפין בין בקונה גוי דביה משתעי קרא בין בקונה יש' דמשמע מניה אלמא בעלמא גוי קונה בחליפין כישראל ולפי האמור גם מה שדחה עוד דדילמא קרא לגופיה אתא לאשמועינן דאין הגוי בתורת חליפין כלל וכהך דמוקי לה ר"י משום דלא קיץ דל"ד בע"ע אלא ה' בשאר דברים וכו' אהמ"ר אינה קו' דשמעי' לתלמו' דמהך קרא דרשי' נמי ע"ע הנמכר ליש' אידי ואידי בחדא מחתה מחתינהו קרא וכי היכי דביש' הקונה ליכא לפרושי אלא דע"ע דוקא הוא דאינו נקנה בחליפין דבשאר מלי ליכא למי' דלא קנו בחליפין ה"נ בנמכר לגוי צ"ל דבעלמא קונה בחליפין כיש' וגבי ע"ע הוא דאימעוט כנלע"ד ומ"ש עוד לת' קו' התוס' דריש קידושין ע"ע כבר כתבתי דהרשב"א בחי' לשם משני לה בהכי ועכ"ז לא מלאו לבו לחלוק ע"ד ר"ת שכ"כ ז"ל אלא שר"ת כתב וכו' ע"ש גם מ"ש גם בשור וכו' נגמור מפדיון וכו' אתמהא דר"י גופיה לא אגמרה מהך דפדיון וכדקאמר מנא אמינא לה וכו' ודוק: הן היום נראה ס' בית אברהם וראיתי לו שדחה ראיה זו באומרו דקנין חליפין כ"ז שעסוקי' ענין יכולים לחזור וכו' א"נ כי עוד וכו' תכף אחר הקנין וכו' ע"ש ואהמ"ר אין בזה שיעור לדחות דברי הש"ך ומ"ש עוד הש"ך וגם גבי בכור האריכו כל הפוסקים למצוא היתר להקנות בהמ' לגוי וכו' עכ"ל עין של מעלה לא שלטה בתשו' התה"ד סי' ע"ר דשם כתב לעשות ע"י קנין חליפין והביא דברי ר"ת וכתב שלא ראה מי שחולק עליו ע"ש ומה שדימה בשכלו הזך להך דר"י דס"ל לענין בכור דבעי' קייצי וכן בקידושי אשה א"כ אמאי איצט' קרא בע"ע דבעינן דקיץ אלא ש"מ דמינה גמרי' ע"ש: וחזיתיה להרב שער אפרים סי' מ"ט ד"ס ע"א שכת'. וז"ל ודברים תמוהים דלד' אפי' כעוכלא לדנא כי מה ראיה מייתי מהא דלא קייץ להא דמכסף מקנתו שבא להורות שאין ע"ע נקנה בחליפין משום דאין חליפין מועיל בגוי דבשלמא אי קאמר דאין ע"ע נקנה בתו"ך לא קיץ מטעם דאין מועיל בגוי דבר דלא קיץ הוי. דומיא לנדון דע"ע דאין נקנה בחליפין לגוי אף דמועיל ביש' אתי לאשמועי' דאינו מועיל בגוי לאפוקי הא דמביא ראיה בקדושי אשה ופדיון בכור זה איירי בשטר דאינו מועיל במידי דלא קייץ וא"כ מאי אתא לאשמועינן דאינו מועיל בגוי וכו' עכ"ל ונלע"ד דגם הש"ך לא קאמר לדמויינהו אהדדי לגמרי אלא כי היכי דלר"י אע"ג דלפדיון ולקידושין סבר דבעי' מידי דקייץ ואפי"ה אתא לאשמועי' גבי ע"ע דאינו נקנה במידי דלא קייץ ה"נ גבי חליפין אע"ג דבגוי אינו מועיל קנין חליפין אתא קרא לגופיה ואדרבא אידך דר"י עדיפא דבמידי דלא קיץ אין בו מועיל א' לישראל וא' לגוי אבל בחליפין דאיתיה בישראל אתא קרא לאשמועי' דבגוי אינו מועיל כשאר דברים דל"מ לגוי בחליפין:
כ"ע הר"ב ז"ל ועוד הא דקאמר הש"ך דגם בשאר דברים אינו מועיל במידי דלא קייץ כדמוכח מפדיון בכור וכו' הבין ה' הש"ך דהא דמביא ראיה ר"י מפדיון בכור ללישנא בת' דאפי' בנ"ד בעי' מידי דקייץ וזה אינו למעיין שם בגמ' דבאמת אין ראיה דשיראי צריך שומא וכמ"ש התוס' שם וכן מובן מדברי רש"י למעיין שם עכ"ל והנה התוס' ז"ל כתב מנא א"ל דתניא עגל זה ללישנא קמא מייתי ראיה עכ"ל דע"כ רישא נמי בדשוה ה' סלעים אלא דלא נשומא מקודם וכדפירש"י ומ"ה לא אמר כלום וסיפא מיירי בנישום מ"ה פדוי ולפ"ז בכהן נמי אמרינן כיון דלא סמכא דעתיה לא גמר ופודה ועוד דליש' דתלמו' דקאמר אלא לאו דשוה וכיון דלא קייצי לא לא משמע דמשו' סמיכת דעת כהן אלא משום דלא קייץ הן אמת כי מה שהכריחם לתוס' לפרש דללישנא קמא הוא דמייתי ראיה משום דללישנא בתרא בדאמר בכל דהו וכו' כדאי' התם ובשלמא גבי קידושי אשה כיון דמקניא בפרו' שיראי נמי לא שוו פחות מפרוטה וכמ"ש רש"י שם אבל גבי פדיון לא כ"כ לפדות בבציר מה' סלעים וכדמתמה אלא ע"כ דאמ"ל טול אותם בה' סלעים ולא שמו אותם וכהן נמי משכחת לה דלא בקי בשומא כאשה ולא סמכה דעתיה וסיפא בדשמו אותם וכדכתי' שו"ר לה' ח"ה ז"ל שכתב מזה וזו היא שיטת ה' שער אפרים ז"ל אמנם הרב ע"י ז"ל פי' דכוונת התוס' לומר דגם לליש' קמא מייתי ראיה ע"ש ואפשר שזהו ד' הש"ך ז"ל ודברי מורנו ה' זרע יצחק ז"ל בזה שגבו ממני כמ"ש דללישנא בתרא מ"ט דסיפא דפדוי אפי' כי אמר האב דשוה ה"ס הו"ל לאצרוכי שישומו אותם הבקיאים וכו' עכ"ל דודאי להך לישנא בקציצת דמים תליא מלתא ולא בשומא ועיין בפירש"י גבי תבואה וכלים שכתב כיון דלא קצץ דמים עכ"ל וכן גבי פדיון כתב כיון דלא נישום וכו' עכ"ל וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שכן כתב בפי' ואין הפנאי מסכים להאריך עוד:
סופא דמלתא דינו של ר"ת אמת ויציב ודבריו חיים וקיימים וכבר כתבתי דלענ"ד דע' הרמב"ם כן וסמ"ג ומרדכי וטור ודלא כמ"ש מוהרשד"ם ז"ל סימן נ"ט דיחיד הוא בדבר וכיון דאיצטריך קרא דמכסף מקנתו למעוטי ע"ע הנמכר לגוי שאינו נמכר בק"ס דבעלמא קני גוי בק"ס ש"מ דקונה מדאורייתא ואע"ג דאה"ן דקי"ל כוותיה דפירי אין קונים על ידם ולדידיה הך ברייתא דתבואה וכלים בדלא שו"פ וסא"ד משום דמקרבא הנאתיה ולא מיירי בחליפין כלל מ"מ כבר כתב' דלדעת ר"ת והנמשכים אחריו דלא פליגי בהא ושו"ר להכנ"הג בסי' קצ"ו בהג"הט אות ב' שכתב משם ה' המבי"ט בח"א סי' ס"ה דק"ס הוי מדאורייתא ע"ש ואין תשו' הרב מצויות אצלי כעת לראות סברא זאת על מה אדניה הטבעו אי מטעמא דכתי' או"ד מדכתי' שלף איש נעלו וגו' וס"ל כדעת הרי"ף שהביא הריטב"א ז"ל אשר הצגתי לפניך ראשית מאמר ואי מהאי טעמא צ"ל נמי שסובר הרב המבי"ט ז"ל כדעת הרמב"ם בשו' ב' דדברי קבלה כד"ת דמו ע"ש וא"כ הא איכא הרמב"ן ז"ל דפליג עלה בהא ועיין מה שהארכתי עוד במחלוקת הלזו בדרשותי בס"ד: