ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
חי"ת · אות מח
חרם קי"ל במי שנתחייב שבועה לחבירו יש לו להטיל חרם על המשביעו לשקר כמ"ש הטוש"ע סימן פ"ז והם דברי הרמב"ם בפי"א מה' טוען משם רבותיו ע"ש ואני מצאתיה בתשו' רבו ה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' ע"ה ומתבאר שם מעיקר התקנה שאע"פי שלא תבע הנתבע תביעה זו הב"ד גוזרים כך כיון שעיקר התקנה ה"ט כדי שלא יעלילו על בני אדם ולכשיתחייבו שבועה מתפשרים עמהם ונמצא גוזל את חבירו שלא כדין ועוד בה משום הזכרת ש"ש לבטלה ע"ש ואעפ"י שאין מנהגנו להשביע בש"ש מ"מ הא איכא טעמא אחרינא כמדובר וכ"כ ה' בית דוד סי' ק"ן מהס' דקכ"ב ע"ד ע"ש ואני עני כשרואה איזה רמאות בענין או אשר יבא אל בטענות אחר כמה שנים וירד מנכסיו וכעז"ה אני מתרה בו להטיל חרם וכמה פעמים ת"ל חזרו לאחוריהם מאימת החרם גם לענין אם צריך לענות אמן אחר החרם כמ"ש בש"ע בסי' פ"ז והוא לשון הרמב"ם ועיין לה' פרישה ובסמ"ע והט"ז והרב בית דוד שם ובתשו' מוהר"י ן' מיגס ז"ל כי שם עיקר התקנה לא הוזכר בה ענית אמן ע"ש ועיין לה' כנ"הג. שם בהג"הט אות ב"ן: