אור ברסלב
ספר משכנות הרועים חי"ת › אות לח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

חי"ת · אות לח

אות לז

חזקה בחצר השותפים שאלה ר"וש שותפים יחד בחצר א' בחלקות חזקת הבתים כל חד וחד אדוכתיה קאי וטוען ראובן שהחזיק יותר משני חזקה שהוא משתמש במקום אחד מאמצעות האכסדרא שבחצר לשים לו שם בכל ע"ש כירה לעשות לו תבשיל חמין עד מוצאי שבת והיה בהני'ח ואין מוחה בידו ולעת עתה מוחה בו שמעון ומימר אמר דלעולם לא החזיק בדידה יורה המורה אי ראובן מייתי סהדי שהחזיק אי מהנייא ליה חזקתיה או לא ושכמ"ה: תשובה ריש כל מר'אין תמן תנינן בס"פ ח"ה דף ז"ן אלו דברים וכו' שאין להם חזקה וכו' היה מעמיד תנור וכו' אינה חזקה עשה מחיצה וכו' לתנור וכו' ה"ז חזקה ובגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואוקמה עולא במחזיק בנכסי הגר ואותבוה ומשני ר"ן דבחצר השותפין מיירי דאהעמדה כדי לא קפדי אמחיצה קפדי ואותבוה ממתני' דנדרים דאהעמדה כדי נמי קפדי מדתנן השות' שנדרו ז"מז ה"ז לא יכנס וכו' והדר ביה רב נחמן ואוקמה ברחבה שלאחורי הבתים ור"פ מוקי לה בחצר ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי ובנדרים לחומרא ורבינא נמי אוקמה בחצר ומתני' דנדרים כר"א דאמר ויתור אסור ע"כ ואיכא למידק דהכא פריך סתמא דהש"ס דאהעמדה כדי קפדי ואפי' בשות' ואילו בר"פ אין בין המודר ובפ' קמא דמגילה פריך סתמא דהש"ס והא אדריסת רגל לא קפדי וכבר ראיתי להתוס' בפ' ח"ה לשם ובפ' הפרה דנ"א ולשם במגילה דק"ל הכי אלא דלשם במגילה כתבו עוד ול"ק מההיא דהתם דפ"ב דביצה דמשני התם דלעולם לא קפדי ומני ר"א היא עכ"ל ודבריהם באו כספר החתום וכבר ראיתי לה' ח"ה ז"ל שהגיה ופי' דק"ל דמאי דמותיב למ"ד בירא דשותפי מהך דשו' שנדרו הא איכא לאוקומה כר"א דאוסר ויתור א"ד ז"ל ומלבד שאין דברי התו' ז"ל משתמעי מעי כלל למ"ש הוא ז"ל ע"ק דלכולהו אמוראי ליכא מאן דאוקמה כר"א אלא רבינא ומאן לימא לן דרבא דפריך התם במגילה כרבינא ס"ל וע"ק לשמוע דהא מאן דאמר התם בירא דשותפי הוא ר"נ ולדידיה מותיב רבא ממתני' דהשותפים שנדרו וכו' ע"כ ר"נ לא מוקמא כר"א דהא כי מותבי' ליה מהך דשות' הדר ביה ואוקמ' ברחבה שאחורי הבתים וא"כ מעיקרא מאי ק"ל להתוס' אהך דפ"ב דביצה דהיא אליבא דר"נ דסובר הך מתני' כרבנן נמי אתיא וצע"ד וע"ק לע"ד בפשטא דשמעתא לאוקמתא דרבינא דנהי דבדריסת רגל שר'ו חכימיא רבנן כר"א דאהעמדה כדי לא קפדי אבל מתני' דח"ה דמיירי בהעמדת תשמיש תנור ושאר מילי ודאי אפי' רבנן מודו דאסור וא"כ הדרא קו' ובהדיא קתני התם בסיפא ושניהם אסורים מלהעמיד ריחים ותנור וכו' אלמא אפי' לרבנן דשרו בויתור דריסת רגל מודו בהעמדת תנור וריחים דאוסרין וז"ל התוס' והרא"ש ז"ל שם דבכל הני יכולים למחות זע"ז הלכך אסור וכו' דדוקא דריסת רגל אינו יכול לעכב וכו' ע"ש אלמא דסיפא אתייא ככ"ע ואפי' לרבנן:

איברא דראיתי לרש"י לשם שפי' ושניהם אסורים וכו' ע"ש דמשמע דהתם מיירי בקובע מקום לתנור וכירים הוא דאסרו רבנן משום דמצי לעכב עליו והשתא דלא מעכב עלויה אהני ליה הנאה גמורה דשויא מידי ולא כויתור דהילוך דלא אסור אלא לר"א והיינו דרישא נקט אסורין ליכנס למסתם לך סתומי כר"א דויתור אסור ובסיפא נקט מלתא דקביעו' למימר' דאפי' רבנן מודו בהא וכל זה איננו שוה לי ועוד דבגידול תרנגולין מאי איכא למי' אי בעושה מקום לתרנגולים להיותם קבועים פשיטא:

וראיתי לרב"א ז"ל בש"מ בפ' הפרה לשם שכתב וז"ל דהא דתנן השות' שנדרו אסורין ליכנס פי' אסו' ליכנס ולהשתמש דאי לא כניסה בעלמא ודאי מותר' אליבא דרבנן כדאמרי' בפ"ק דמגילה הרא"ה ז"ל עכ"ל לפ"ד ז"ל סיפא דקתני ושניהם אסורים להעמיד וכו' משום ראב"י איצטריך ליה דאע"ג דברישא שרי דסבר יש ברירה הכא שאני דעושה מקום מצי א"ל מאן פלג לך וק' לענ"ד כיון. דברישא דשרי ראב"י אפילו בתשמיש משום דמצי א"ל בשלי אני עושה א"כ מ"ש בתשמיש דתנור וכירים דמודו בהו ולא מצי א"ל בשלי אני עושה ואפשר דהרא"ה ז"ל מפ' כפירש"י ז"ל דסיפא מיירי בקובע מקום לתנור וכירים דבכה"ג ודאי מצי א"ל מאן פלג לך:

וחזיתיה להר"ן ז"ל בחי' לנדרים לשם שכ' ושנים אסורים ואע"ג דאמרינן בפרק ח"ה דאהעמדה כדי לא קפדי מ"מ אי קפדי יכולים לעכב זע"ז ואע"ג שדרכן לוותר ויתור אסור במודר הנאה עכ"ל והיינו לאוקמתא דרבינא דמוקי לה למתני' כר"א דאמר ויתור אסור והשתא ניחא מאי דהוה ק' לעניותי' מהך סיפא לרבינא דסבר רבינא כולה מתני' ר"א היא ומשום ראב"י אצטריך ליה למתני כדאמרן:

ובירושלמי שלמי כפ' ח"ה אהך מתני' איתא אר"א נהגו השותפים להיות מוותרים ז"לז בתרנגולין א"ר ייסא מתני' לא אמרה כן אלא ב' אסו' להעמיד תנור וכירים ע"כ וזה ודאי דלא כפירש"י והרא"ה ז"ל לפום מאי דכתי' דבקובע מקום לתנור ודאי דקפדי ולא מוותרי דדמיא למחיצה דקתני יש לו חזקה וגם שלא כדברי התוס' והרא"ש ז"ל דכתבו דיכולים למחות זע"ז וכו' איברא דבגמרין לשם בפ' ח"ה אמרי' משום רבי בנאה בכל שותפי' מעכבין זע"ז ופי' רשב"ם בכל וכו' דומיא דהעמדת תנור וכירים וכו' ע"ש אלמא דלא נהגו לוותר ואין לומר דהשתא נהגו לוותר דא"כ מאי ק"ל ר' ייסא מתני' לא אמרה כן אלא עכ"ל דהירוש' לית ליה הא דאמר ר"י משום ר' בנאה בכל שות' מעכבין זע"ז ופירשב"ם בכל וכו' דומיא דהעמדת תנור וכירים וכו' ע"ש אלמא דלא נהגו לוותר:

אפס כי עז דבהדיא מייתי בירוש' הך מלתא דר' בנאה בר"פ השותפין שנדרו ומאי דמתמה הירושלמי בפ' ח"ה משני לה שפיר דאם לא נדרו סתמא כמוותרין אלו לאלו בדברים הללו ועיין בפי' פני משה שם ובודאי דשלא כדברי הרא"ה ז"ל דהתם בירוש' קאמר דסיפא איצטריך לראב"י וראב"י ס"ל דתשמיש שנהגו לוותר אסו' וצ"ע:

וגם ראיתי את הלח'ש מ"ש רב"א ז"ל בש"מ לבתרא לשם שכתב משם הראב"ד ז"ל דהא דפריך הש"ס ואהעמדה כדי לא קפדי והתנן השותפים וכו' אסיפא סמיך ומותיב דודאי רישא כר"א דא דאסר ויתור מיהו סא"ד דסיפא אפי' ראב"י קתני לה ומסתמא תי' רבינא דסיפא לאו ד"ה אלא ר"א דתני רישא קתני לה א"נ כראב"י בברירה ומודה בויתור וכו' עכ"ל. וזה ודאי כמסקנת הירוש' אמנם תירוצא קמא דלא כהירוש' וכאילו עין לא ראתה ולענין פיסקא דשמעתא הרי"ף ז"ל הביא אוקמת' דעולא ומאי דמותבי' ומאי דהדר ביה ואוקמה למתני'. ברחבה שלאחורי הבתים א"כ נראה דלדעתו ז"ל סיפא דושניהם צריכא לראב"י דהעמדת תנור ליכא למשרי מטעם דברירה וכהירושלמי:

וחזי הויתי לה' המגיה בדרך תמים שכ' וז"ל ואהעמדה כדי וכו' עד ומחיצה קפדי שפת יתר ונרשם עכ"ל ולא ירדתי לסו"ד ז"ל דמדכת' שפת יתר משמע דקושטא קאי אלא דטופיינא דלישנא הוא והא ודאי ליתא דטובא נ"מ לענין דינא דמלתיה. דר"ן קמייתא פריכא היא ממתני' דהשותפים וע"כ לאוקומה בחד מתלת אנפי כפום מאי דהדר ביה ר"ן אהעמדה כדי קפדי אינשי ולר"פ איכא דקפדי ונ"מ לנדרים אבל גבי ממונא מסתמא לא קפדי ולרבינא אפי' בנדרים שרי דלא קפדי והך מתני' ר"א תני לה ואם כונתו ז"ל דלא ס"ל להרי"ף כפום מאי דהדר ביה רב נחמן אלא כשינויא קמא דלעולם בחצר לא קפדי שות' אהעמדה כדי ומתניתין דנדרים מתרצא שפיר כר"פ או כרבי' הא נמי ליתא חדא דשינוייא דר"פ ורבינא הו"ל להרי"ף לאתויי חד מנייהו ונהי נמי דה' המגיה כתב להגיה ג"כ מאי דק"ל לתלמודא אמלתיה דר"ן מ"מ טפי הו"ל להגיה להשמט מלתיה דעולא ומאי דק"ל לתלמודא וע"ק דמי גילה לו לה' המגיה דהרי"ף ז"ל ס"ל כשנויא דעולא כפום מאי דהדר ביה דאוקמה ברחבה שלאחורי הבתים ואדרבה מדחזי' להרא"ש ז"ל דמייתי לשנויא דר"ן ומאי דמותבי' עלה ומאי דהדר ביה והשמיט למלתיה דר"פ ורבינא ש"מ דהלכתא כר"ן דדיינא הוא וידעי רבנן דהרא"ש דרכו דרך הקדש יאחז צדיק דרכו של הרי"ף ז"ל ואם איתא דהרא"ש יודע צדיק דהרי"ף לא ס"ל כר"ן כפום מאי דהדר ביה לא הוה ליה למסתם לן סתומי והו"ל להעתיק לשון הרי"ף ז"ל ואם נ"ל לחלוק הרשות נתונה זו דרכה של תורה הוא הרא"ש ז"ל בכל הש"ס אלא ודאי דהרא"ש ז"ל כך הוא גריס בדברי הרי"ף ומי גילה רז זה לה' המגיה ולאפושי פלוגתא בין הרי"ף להרא"ש קרובים ונעשו רחוקים: איברא דראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שכנים דין ה' דפסק דבחצר השותפים לא עלתה לו חזקה אלא ע"י עשיית מחי' והיינו כר"ן קמי דהדר ביה וכמו שציין ה"ה ז"ל ועכ"ל דמתני' דנדרים מוקי לה כחד שנויי מהנך ובפ"ז מה' נדרים הלכה ד' פסקה דאיהו ז"ל פסק כמ"ד ויתור אסור וכיון דארחיה דרבי' ז"ל למפסק כשיטת הרי"ף ז"ל והראב"ד ז"ל שתיק ש"מ דהכי הוה גריס רבי' בפסקי הלכות הרי"ף ז"ל כמו שהגיה הרב דרך תמים ז"ל ומ"מ אכתי ק' מאי דקשה לעניותי בדברי הרא"ש ז"ל ועלה על דעתי להגיה גם בדברי הרא"ש ז"ל אלא שברמזים פסק כבפנים:

הגם. הלום ראיתי לרבי' בע"הט ס"ס ק"ס שכתב ל"ש חצר חבירו ל"ש חצר השותפין ל"ש עשה מחי' ל"ש לא עשה מחי' אם החזיק ג"ש וטענה ה"ז חזקה ואפילו בחצר השות' קפדי וכ"ש אינש דעלמא דקפיד ואח"ך כתב לדין רחבה שלאחורי הבתים והיינו כשיטת אביו הרא"ש ז"ל וכתב עוד ולדעת הרי"ף ז"ל אפי' בחצר אם הוא של שותפו לא הוי חזקה שאינו מקפיד על תשמיש בלא מחיצה הרי שלך לפניך דרבי' בע"הט ז"ל פשיטא ליה כדעת הרי"ף ז"ל שהוא כדעת הרמב"ם ז"ל וזה ודאי מה שהכריחו לה' המגיה ז"ל וקצר במקום שאמרו להאריך וכ"ש דשפת יתר שכתב הוא ז"ל אינו מדוקדק:

ותבט עיני להטור סי' קס"א שכתב וז"ל א' מבני החצר שבקש להשתמש בחצר תשמיש קבוע וכו' בני החצר מערבין עליו וכו' ויראה מדברי רב אלפס ז"ל שאין נק' קבוע אא"כ עשה מחיצה וכו' לתנורו וכו' אבל בהעמדה בעלמא שהעמיד וכו' תנור וכו' לא מקרי קבוע ומדברי א"א הרא"ש יראה דהאי נמי מקרי קבוע עכ"ל וצ"ע לדעת הרי"ף ז"ל כיון דס"ל דכל דליכא מחיצה לא מצי חבריה לעכב עליו מאי אריא דקתני מתני' אין לו חזקה למימרא דאע"ג דהחזיק מצי מעכב עלויה והרי לדעתו ז"ל אפי' לכתחלה מצי עביד ולכאו' עלה על דעתי לומר דמשום סיפא נקטיה ואין זה מתקבל ויראה דמאי אין לו חזקה דקתני מתניתין היינו על עיקר המקום שהיה משתמש בו ולא על גופו של תשמיש אלא דלפ"ז צ"ל דבעשה מחי' מיהא יש לו חזקה במקומו של מקום התשמיש ועיין בהשגות פ"ה דשכנים ובחי' הרמב"ן ז"ל לשם והנכון דאין לו חזקה למחות ביד חבירו הבא להשתמש הוא ג"כ באותו מקום ולומר כבר אני החזקתי להשתמש בזה המקום ובעשה מחיצה יש לו חזקה להאי מלתא ולא להיות קנוי לו וכדאמרן:

והנה בדברי הטור אנכי תמיה דמהיכן למד מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל זה דבגמ' לא הוזכר תשמיש קבוע במלתיה דר"י אלא תשמיש סתם איברא דרשב"ם והנ"י ז"ל בכך העמידוה וא"כ הרי"ף דהעתיק מימרא דר"י מאין הרגלים לפ' בדבריו כן ואם כוונתו ז"ל כיון דהרי"ף פוסק כאוקמתא דר"ן דמתניתין בחצר השות' דאהעמדה עמדה כדי לא קפדי ומ"ה אין לו חזקה מינה נשמע דאפי' אי בעי להשתמש לכתחלה לא מצי חבריה לעכב עלויה הא ליתא חדא דנהי דאמרי' דעתייהו דשותפים דאהעמדה כדי ל"קפ ואמטו להכי לא אהני ליה חזקתיה אבל אי איתיה קמן וצווח דלא ניחא ליה וקפיד מי לא משגיחין ביה אתמהא וזה לך האות דרבי' ז"ל אזיל ומודה לשיטת הרי"ף דאהעמדה כדי ל"קפ אינשי וכדאייתינן לעיל ואפ"ה לשם באותו פ' באותו מקום פסק דאם בא להעמיד מצי לעכב חבירו ע"י אלמא האי כדאיתיה והאי כדאי' דלפ"ד הטור ז"ל רבינו תבר לגזיזיה ואם נפשך לומר דהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בהא פליגי צ"ע היכן מצא מפורש יוצא בדברי הרי"ף ז"ל עד דשוינהו בפלוגתא ואם הדברים סתומים בדברי הרי"ף ז"ל ילמוד סתום מהמפורש ואפושי פלוג' לא מפשינן ואחז"ר ראיתי למוהרח"ש ז"ל בח"ג סי' ה' שעמד בזה:

וראיתי להב"י ז"ל שכתב וז"ל וכתב רבי' ויראה מדברי הרי"ף ז"ל לפי שאם הרא"ש חולק על הרי"ף ז"ל הול"ל כ"כ הרי"ף ולא נהירא מטעם כך וכך ומדלא כ"כ משמע דל"פ ולפיכך כתב ויראה מדברי רב אלפס ויראה מדברי הרא"ש עכ"ל ולא הבינותי זה דממ"נ צ"לד מה היה גורס הטור בדברי הרי"ף דאם היה גורס כגירסתנו דמייתי מאי דהדר ביה ר"ן ואוקמה ברחבה של חצר וכו' א"כ הנה הנם דברי הרא"ש ז"ל ואם גורס כגירסא דהגיה ה' דת"מ וכדכתי' משמיה א"כ מה מקום להסתפק כיון דאוקמה בחצר ולא ברחבה ודאי דס"ל דאהעמדה כדי קפדי ובודאי דפליג אמאי דמהדר ביה ר"ן ומתני' דנדרים מוקמינן לה כחד מהנך שנויי וכדאמרן וכיון דהרא"ש ז"ל אוקמה כר"ן דמתני' ברחבה של חצר ואין כאן מקום לחול ספקו של הטור וע"ק טובא דאדרבא בסי' ק"ס דמייתי לעיקר דינא דמתני' ומאי דאתמר עלה כת' בסתם ולדעת רב אלפס ז"ל וכו' וא"א כתב וכו' יעו"ש ואם איתא דהטור ספוקי מספק"ל בדעת רב אלפס ז"ל שם היה לו לגלות דעתו כי שם ביתו ומנוחתו ולא בסי' קס"א דמיירי במלתא אחריתי:

עוד כתב מרן הב"י ז"ל דהרא"ש כתב גם לתי' הב' והוא עיקר כדמשמע בגמרא עכ"ל ולא ידענא מאי משמעותא טפי איכא בגמ' ועוד אני תמיה כיון דמסתבר ליה לשיט' הרא"ש עדות ביהוסף דהכי משתמע ליה מהגמ' א"כ מה עלה ע"ד דעת עליון והיה העל'מה עין יוסף משלחן גבוה אשר יחסר לו דינא דשותפי בחצר תשמיש דהעמדה כדי אשר לא תזכרנה על דל שפתם וגם דין הרחבה של חצר מעלומי העין ה'ן נסתר ומור"ם ז"ל הגיה עליו ואפי' יש לו חלק בחצר השות' והוא מדברי הריב"ש ז"ל שהביא הב"י ז"ל ובתשו' הריב"ש מבואר להדיא דס"ל כדעת הרא"ש דפוסק כאוקמתא דמתני' ברחבה ע"ש וא"כ לא הו"ל למור"ם לסתום וכבר נתעורר בזה הסמ"ע וכתב ומשום דמרן לא כתב בפי' דס"ל כהרמב"ם לכך לא כתב וי"א ע"ש ולענ"ד דמור"ם שפיר חזי ועינוהי מטייפי למ"ש מרן בב"י סי' קס"א דשיטת הרא"ש היא עיקר ומש"ה לא הביא דין דחצר השותפים וס"ל כהרא"ש ז"ל ומש"ה לא כת' וי"א וכו' כנ"ל ועיין בלבוש אלא דאכתי לא פלטן דאמאי השמיט לדין רחבה זו היא שק' וצ"ע ועיין בהכנ"הג סי' קס"א בהגב"י ז"ל אות כ"ה ע"ש: תבנא לנ"ד ולומר דממ"נ אי דיינינן ליה כהרי"ף לדעת הטור דאהעמדה כדי קפדי הא איהו ס"ל ז"ל דלא מצי עביד ואי ס"ל כהרא"ש דאפילו בהעמדה גרידא מצי מעכב הא איהו ס"ל דיש לו חזקה וא"כ לפ"ז אי מייתי סהדי דנשתמש בה שני חזקה שרי ליה מאריה למעבד ואין מוחה אלא דאכתי יש לבעל החצר השותפים לומר דדיינינן כהרמב"ם דלגבי עיכוב למעבד לכתחלה מצי מעכב אפי' בהעמדה גרידתא ולענין חזקה ס"ל דלא עלתה לו חזקה וכמ"ש הרב"י ז"ל דדעת הרמב"ם דמצי מעכב כד' הרא"ש ז"ל איברא אנן דגרירנא בתריה דמרן ז"ל וכבר נתבאר בביתו בית צדיקים דס"ל כהרא"ש כמדובר אע"ג דמלשון הסמ"ע נראה דפשיטא ליה דמרן פוסק כהרמב"ם מ"מ לא שבקינן מאי דפשיטא ליה בביתו ואדרבא על הסמ"ע יש לתמוה ואת"ל דמר"ן ז"ל ספק בידו ומ"ה לא גילה רז דין חצר השות' וגם לא הביא על שלחנו דין רחבה של חצר א"כ באנו למחלוקת מי הנקרא מוחזק לומר קים לי המזיק או הניזק וכבר בא חכם לבב ואמיץ כח הרב המאסף בסי' קנ"ד הפליא עצה הגדיל תושיה לא ע"ט האסף:

אמנם עדין יש מקום לומר דלא מקרי חזקה אלא בתשמיש תדירי אבל בנ"ד דאינו אלא מעת לעת לא מקרי חזקה ואל תשיבני מדין החנויות שפסק מרן לשם בסי' ק"ס דכיון דאין תשמישם אלא ביום אהני ליה חזקתיה בג"ש דהתם שאני דאין דרך להשתמש בהם אלא ביום אבל הכא בנ"ד דכל שעתא ושעתא זמניה לבשל איש לפי אכלו ולא עבידי לבשולי שם אלא מע"ש לע"ש נראה דלא עלתה לו חזקה ואין לומר דלמ"ד המזיק מוחזק ובפלוגתא דרבוותא מצי מזיק לומר קי"ל כהך מ"ד ונ"ד דאיכא הרי"ף דלא חשיב ליה תשמיש של קבע ולכתחלה מצי מנח ולית דימחא בידיה הא ליתא דכבר כתיבנא דאנן בדידן גרירנא בתריה דמרן בש"ע היכא דמפ' בהדיא כמאן ס"ל ולא אמרי' קי"ל והכא כבר נתבאר בסי' קס"א דהעתיק ליה להר"מ במז"ל דסבר לה מר דאפילו בהעמדה גרידתא מצי לעכב לכתחלה ע"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה