אור ברסלב
ספר משכנות הרועים חי"ת › אות ב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

חי"ת · אות ב

אות א

חזקה נשאלתי על דין עסק מעבר א' כעין מבוי שאינו מפולש ומקורה ובדרך מעבר הלזה לימין הנכנס מדריגות בנויות לעלות משם לעלייה של ראובן ובצד המדריגות הלזו קרן זוית בין ב' כותלי העלייה ובצד כותל א' מהם פתח לחצר אחרת של שמעון ובכותל מכוון כנגד פתח מעבר הלז פתח פתוח לב' חצירות זו לפנים מזו של לוי ובאותו קרן זוית משליכין שם הזבל של כל בתי העליות והחצירות ההם מימי עולם משנים קדמוניות. והנה בע'תה עמדו הבאים מכח בעלי העלייה והחצר אשר בצד העלייה הנז' לערער על הבאים מכח בעלי החצירות ההם באמור אליהם שהכותלים אשר סביבות מקום האשפה נתקלקלו הרבה מכח האשפה וקרקעית האשפה שלנו היא ומאין תבא להטיל הזבל בקרקע שלי ולגרום לי נזק הניכר ח'וש לעין ובעלי החצירות השב ישיבו אין אתנו יודע עד מה מקום הניחו לי אבותי להשליך שם זבל חצרותי ובעקבותיהם אני מחזיק עמד השואל ושאל דבר מי יקום משניהם עפ"י התורה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב בריש כל מרא'ין אציגה נא עמך הא דגרסי' בפ' חזקת דכ"ט ההוא דאמ"ל לחבריה מאי בעית בהאי ביתא א"ל מינך זבנתיה ואכלתי שני חזקה א"ל אנא בשכוני גואי הואי א"ל ר"ן זיל בדור וכו' ע"כ ואבות העולם נחלקו בפי' שמועה זו הרמב"ם והתוס' גרסי' ביתא פי' דבית זו חיצונה המחזיק בה ולפנים ממנה בית של המערער והוא דר בה ועייל ונפיק דרך החיצונה ליכנס לפנימית וכיון שהמחזיק לא נשתמש אלא בחיצונה לבדו לכך לא חייש למחות בו שאין לך המחאה גדולה מזו וכן מצאתי להרב הערוך בערך שכן דגריס כגי' רשב"ם ז"ל וכפי' והרמב"ן בחי' לשם הק' דאין הדין נותן שלא יפסיד חזקתו (שיפסיד חזקתו) בשביל כך הגע עצמך שמכר החיצונה ושייר דרך לעצמו כל זמן שאינו מביא ראיה שקנאה אינה מועלת לו החזקה ועוד דבנוסחאות גרסי בהאי ארעא ע"ש גם כי במקובצת הביא משם הרשב"א דפי' רשב"ם אינו מחוור בעיניו מה"ט וכ"כ הנמק"י בשם המפרשי' והרי"ף גריס בהאי ארעא ופי' שהיה בארץ מרחקים ע"ש וכן היא גי' רבי' יהונתן והרשב"א והסכימו לפי' הרי"ף וכן כתב רבי' יונה ז"ל כמ"ש במקובצת לשם וכן היא גי' הרמב"ם ופי' במ"ש בפט"ו מה' טוען ונטען דין יו"ד ע"ש אמנם הרמ"ה בחי' שם סי' כ"ח גריס בהאי ביתא ומפרשה כפי' הרי"ף ע"ש וזה שלא כדברי הרמב"ן. איברא דק' לענ"ד לפי' הרי"ף וסיעתו מ"ש דבהאי עובדא קרי ליה לארץ מרחקים שכוני גואי ובעובדא דמייתי בתר הכי קרי ליה שוקי בראי. שו"ר להנמק"י שם שכתב דארץ תימן קרו לה שכוני גואי ע"ש וחדרי תימן וזה המערער טוען שהיה בארץ תימן ובאידך עובדא טוען שהיה בארץ צפון שקרויה שוכני בראי ע"ש והרא"ש הק' לפירוש הרי"ף ז"ל דאדם יכול למכור על ידי שליח וכמ"ש ב"ה שם והרמ"ה ורבינו יונה אוקמוה להאי עובדא דמייתי בשעת חירום וכד' רבי' יונה כמ"ש במקו' לשם ונלע"ד דהרא"ש שמיע ליה מדברי הרי"ף דלא מוקי האי עובדא בשעת חירום משום דבאידך עובדא דשוקי בראי כתב הרי"ף ואוקמה רבי' האיי גאון בשעת חירום וכו' ומסתברא כוותיה עכ"ל ואילו גבי האי עובדא שתיק הרי"ף ולא אמר ולא מידי אמטו להכי ק"ל להרא"ש שפיר וה"ה כתב שם שהוא ע"ד שנתבאר בפי"א ושם הביא הך עובדא דשוקי בראי דמיירי בשעת מלחמה ע"ש ונראה דרשב"ם ומאן דעמיה לא ניחא להו בפי' הרי"ף וסיעת מרחמוהי משום מטבע הלשון דקרי לארץ מרחקים שוכני גואי וכדדייקנא ולא ניחא להו לאוקומי דמיירי בשעת חירום אבל באידך עובדא הוכרח רשב"ם לאוקו' כשאין השיירות מצויות א"נ בשעת חירום ע"ש ולענין דינא נראה דודאי רשב"ם ומאן דעמיה מודו לדינו של הרי"ף דאי הוה בשעת חירום דעל המחזיק להביא ראיה אלא דלא ניחא להו לאוקו' בהכי מיהו הרי"ף והנלוים עמו מדברי הרמב"ן והרשב"א דכתבו דלא מחוור לדינא נראה דס"ל דאפי' אם היה המערער משתמש עמו בחצר אהנייא ליה חזקתיה וכ"כ להדייא הנמק"י וז"ל אע"ג דלענין פירוש סוגיין מחוור שפי' כמו שפי' רשב"ם דאילו לפי' המפרשי' וכו' מ"מ לענין דינא נראה שיש לחוש להני אשלי רברבי ומי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים האלה לעשות מעשה שלא כדבריהם עכ"ל. ואני עני לא ידעתי דמה ראה לחוש לס' הגדולים ולהעמידה ביד המחזיק דהשתא אדרבא ניחוש לס' רשב"ם והתוס' והרא"ש ולהעמידה בחזקת מרה קמא. שוב מצאתי להכנה"ג סי' ק"ס אות י"ד משם ה' מוהר"ש ז"ל דבפלוגתא דרבוותא לא אמרי' בחזקת בעליה הא' עומדת אלא בחזקת המחזיק בה השתא וידו. על העליונה ע"ש ומכאן ראיה לדברי מוהר"ש יפה ומדבריהם למדנו דהרי"ף ודעמיה פליגי אמלתי' דרשב"ם והטור סי' ק"ם ס"יז פסק להך עובדא דשכוני גואי כפירשב"ם ואביו הרא"ש ז"ל ובסי' קמ"ו סי"ח פסק לדברי הרמב"ם ושכ"כ הרי"ף וכי היכי דלא תק"ל מה שהק' עליו הרא"ש אמטו להכי מסיים בה ודוקא בשעת חירום ע"ש והיינו מאי דכתי' דהנך רבוותא ל"פ אסברת הרי"ף וסיעתו אלא דאוקימו לה בשעת חירום. אמור מעתה לדידן דגרירי בתריה דמרן בש"ע ומר"ן השמיט לפי' רשב"ם ש"מ דס"ל להלכה כדעת הרמב"ן והרשב"א והנמק"י דלא ס"ל כד' רשב"ם ודעמיה ואעפ"י שמורם סי' ק"ס סי"ג העתיק דברי הטור אנן בדידן בתריה דמרן גרירי ולא כמורם היכא דפליג אס' מרן א"כ זכה בעל החצרות במקום שמשליכין שם הזבלים אעפ"י שהבעלים ג"כ משתמשים עמהם לדעת מרן בש"ע איברא דאיכא למי' דע"כ לא אמרי הני רבוותא דעלתה לו חזקה להמחזיק בשכוני בתי החיצונה אלא התם משום דעביד אינש דמזבין בתי בראי ומשייר דרך לעצמו להכנס לבתי גואי אבל בנ"ד שקרקע מקום האשפה הוא ידוע לבעלי העלייה והחצר הסמוכה לה וזה בא להחזיק משום שהיה משליך עמהם זבלו נראה דלא עלתה לו חזקה אימור עד השתא לא הוו קפדי וכל אימת דבעו למקפד מצו קפדי ואהא דתנן בפ' חזקת דנ"ז ואלו דברים שאין להם חזקה וכו' הנותן זבלו בחצר אינה חזקה ובגמ' הק' רישא לסיפא ואוקמה ר"נ בתר דהדר ביה משינוייא קמא דמתני' ברחבה של אחורי הבתים עסיקינן דבהעמדה כדי לא קפדי ואמחיצה קפדי ע"כ מהכא מש' דברחבה של אחורי הבתים לכ"ע אעפ"י שהחזיק ליתן שם זבלו לא הויא חוקה ואע"ג דבתר הכי אוקמוה ר"פ ורבינא בחצר השותפין ולא ברחבה לא למימר דפליגי בדינא למאי דאוקמוה ר"נ ברחבה אלא בשנויא דמתני' דקתני בחצר משמע להו דניחא להו לאוקומה בחצר ממש ולא ברחבה מיהו לענין דינא ב"ע ל"פ והרי"ף הביא האוקמתא הלזו ואחריו נמשך הרא"ש ז"ל שם ועיין מה שהארכתי בענין זה לעיל מדין חצר השותפים בס"ד ולמאי דאוקמה ר"נ ברחבה של חצר ה"נ דרך רחבה דשותפי היא אלא דלר"נ דס"ל דהעמדה כדי קפדי שותפי סבר דברחבה מיהא לא קפדי ולר"פ דס"ל דבחצר כמי איכא דלא קפדי ומצי שותף למימר להכי לא מחינא בך משום דאנא מהנך דלא קפדי אלא משום דאיכא דקפדי אמטו להכי גבי איסור דנדרי' אזלי' לחומר' אימור האי גברא דמודר הנאה מהנך דקפדי אבל ברחבה ודאי ב"ע לא קפדי וכ"ש לרבינא דאמר אפי' בחצר כ"ע אהעמדה כדי לא קפדי ומתני' ר"א היא דאמר ויתור אסור במודר הנאה ק"ו לרחבה דלא קפדי מיהו ברחבה של חצר ואינש מעלמא החזיק מחד מהנך דתנינן אין להם חזקה איכא למימר דוקא שותפי דלא קפדי אהדדי אבל לשאר אינשי אית להו חזקה דמאי דעתייהו דשתקי להו ולא מחו בהו אלא מכורה או נתונה לו וכ"ש כשהחזיק בחצר של אחרים דודאי אם טען קנויה או נתונה לו אהנייא ליה חזקתיה דכשאינו שותף לכ"ע קפדי ומתני' ברחבה של חצר השותפין דאע"ג דבחצר קפדי ברחבה לא קפדי או כלך לדרך דלפום מאי דרמי תלמודא רישא אסיפא וסד"א דבאיש דעלמא המחזיק בחצר חבירו כמ"ש רשב"ם ואוקמה ר"נ בחצר השותפים וכי אותבוה מהך דנדרים ואוקמה ברחבה של חצר ר"ל דלעולם כדס"ד מעיקרא דבאינש דעלמא המחזיק בשל חבירו אלא דברחבה לא קפדי אפילו באינש דעלמא אהעמדה כדי ובחי' הרמ"ה סי' רמ"ט מצאתי כתוב דמיירי ברחבה של חצר השותפין וכתוב שם דברחבה כ"ע ל"פ כ"ש לר"פ ולרבינא וכדכתי' בעניו' והרמב"ם פ"ה מה' שכנים דין ד' פסק דבחצר השותפים אע"ג דאין להם חזקה זה על זה בדברים הללו אבל אם העמיד מחיצה ה"ז חזקה אבל המחזיק בחצר חבירו אעפ"י שעשה מחיצה אין לו חזקה ור"ל אלא עד שיחזיק ג"ש כמו שביאר בפי"ב מה' טוען ונטען דין י"ד ע"ש וזהו שיטת רבו הר"י אבן מיגאס כמ"ש במקו' וכמ"ש ה"ה שם ע"ע וע"ש בהשגות מ"ש משם הירושלמי וכבר הארכתי לעיל בס"ד והטור סוף סי' ק"ס כתב דברחבה של שותפים לא קפדי אבל ברחבה דאינש דעלמא הויא חזקה אפי' בתשמיש בעלמא בלא מחיצה וכתב מרן הב"י דזו היא שיטת הרא"ש וגריס בהרי"ף גירסא אחרת דאייתי לשיטה דר"פ ורבינא ולא דר"נ וכבר עמדתי ע"ז שם בס"ד ומרן בש"ע סוף סי' ק"ס העתיק דברי רבינו דפי"ב מה' טוען והשמיט מה שכ' רבינו בפ"ה מה' שכנים וכבר האריך הסמ"ע ועיין לה' כנה"ג בס' דינא דחיי עשין דק"א ע"ב מה שהאריך בזה ואין כאן מקומו והרב"ח הק' לדעת רשב"ם דס"ל היכא שבעל בית הפנימי משתמש עם בעל החצר החיצונה לא עלתה חזקה לבעל החצר החיצונה אע"ג דקא דייר בכולא חצר ואין לבעל הפנימית אלא יציאה וביאה כ"ש הכא דכל החצר לבעליה אלא שזה הניח זבלו במקום א' מהחצר וא"כ איך עלתה לו חזקה והתי' לזה לענ"ד פשוט הוא דגבי הך דשכוני גואי מיירי בדידיע ואית ליה סהדי דהני שכוני גואי ובראי דידיה דמערער הוו וכדאוק' הרי"ף והרמ"ה ורבי' יונה והרשב"א ז"ל וכיון דכ"ע ידעי דהנך שבוני דידיה נינהו ומסתייה במאי דקא משתמש בהדיה דהך מחזיק ולא חש למחות במחזיק אבל במחזיק במקום מסויים ברחבתו של חבירו וכ"ש בחצרו של חבירו ואיהו לא קא משתמש בהדיה בהך דוכתא דקא משתמש בה אינש דעלמא. ואי לית ליה זכותא בגווה דהך חצר איבעי ליה למרה דחצר למחויי ביה דלא לימא ליה מינך זבינתיה לההוא דוכתא ואכלתי שני חזקה דעל מי סמך שלא למחות כיון דהלה קא משתמש איהו לחודיה להכי אמרי' שפיר קא טעין דזבנה או יהביה ההוא דוכתא לחבריה ומעתה נובין ונדון דכי נמי דאמרי' דעלתה לו חזקה איכא למימר דוקא כשהמחזיק איהו לחודיה הוא דקא משתמש בההיא רחבה אבל אם בעל הרחבה ג"כ משתמש כהדיה מי אמרי' דהיינו נמי פלוגתא דרשב"ם ומאן דעמיה והרי"ף ואחוזת מרעהו דלדעת רשב"ם לא עלתה לו חזקה דמצי אמר כיון דקא משתמש בהדיה לא חש למחות במחזיק ולדעת הרי"ף עלתה לו חזקה איברא לפום מאי דכתי' בעניו' לומר דבנ"ד אפי' הרי"ף מודה דלא עלתה לו חזקה דשאני הך דשכוני דעביד דמזבין שכוני כראי ומשייר דרך לשכוני גואי משא"כ במקום שהוא של א' ומשתמש בו אעפ"י שעוד האיש הלזה משתמש אימור בכה"ג לכ"ע לא קפדי אינשי וכ"ש שהיא רחבה שאחורי החצר מקום מופנה לא קפדי אינשי אמטו להכי לא עלתה לו חזקה:

ואחר כתבי זה ראיתי להרב"ח בתשו' סי' ז' שנשאל במי שהיה משתמש בחצר חצירו בבאר ובית המוצע והחזיק בזה ומת וערער בעל החצר על בניו הבאים מחמת ירושה והשיב דלא עלתה להם חזקה מהך דשכוני גואי והדר ק"ל מהך דאין להם חזקה ותי' כדכתי' ועוד תי' במ"ש בס' ב"ח וזו הלכה העלה דאין לנו לומר אלא שמאהבת השכנים ז"לז אינם מקפידים זע"ז וכשמקפידים (לא) עלתה לו חזקה למחזיק עש"ב והנה כל בנין יסוד זה נראה דבנוי על יסוד פי' רשב"ם והוא ז"ל הביא דברי הרמב"ן והנמק"י וחברם יחד גם אשו'ר. לה' אבי התעודה ה' מוהרימ"ט בח"מ סי' כ"ט שכתב דע"כ ל"פ הרמב"ן אלא התם שאדם עשוי למכור בית החיצון ומשייר דרך לעצמו אבל כל שמשתמש עמו לא עלתה לו חזקה וע"ע שם מ"ש בזה וקרובים הדברים למאי דכתי' בעניו' וכן בקדש חזיתי לה' מוהרח"ש ח"א סי' ל' שכ"כ בפשי' שאפי' לדעת הרמב"ן והנמק"י דשאר תשמישים שכל אדם שמניח חבירו להשתמש עמו ברשותו לא הויא חזקה וכו' עכ"ל וכתב ה' המגיה שם מצאתי לו חבר ה"ה מוהר"ם אלשיך סי' צ"ד עכ"ל וכעת תשו' הרמ"א אינם אצלי לראות שורש דבריו ונאמן בעדותו וכן מצאתי לה' בית דוד בח"מ סי' מ"ה מהס' שהביא תשו' מוהר"ם אלשיך הלזו וצרפה לס' ה' מוהרימ"ט וכך עלתה הסכמתו אמנם ה' עדות ביעקב סי' ז' דקל"ה ס"ז ע"ב הביא תשו' מהרמ"א הלזו והרבה להשיב ע"ד ע"ש ולא זכר שר שה' תורת חיים והרב מוהרימ"ט דישרן סמכן עלייהו ומגדולי האחרונים ה' בית דוד מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא כוותייהו כמדובר וע"ע לה' תורת חסד סי' קפ"ח דמצדד צדי צדדין לקרב ולרחק סברא. זו ובסו"ד נטה לומר דגם לרשב"ם עלתה להם חזקה וע"ע לה' ז"ל סי' קפ"ב וה' שאגת אריה סי' י"ג דף ר"א ע"ש ומסיים דלא עלתה לו חזקה ע"ש. שו"ר לה' דבר משה ח"ב סי' ל"א דל"ז שהביא דברי ה' עדות ביעקב ודברי רבו הרב תורת חסד הניתנים למעלה והרבה להשיב ע"ד ובהסכמ'ה עלה משה דלא עלתה לו חזקה ע"ש ומצאתי לה' תורת חיים בסי' מ"א שכתב שכן עשה מעשה כשבא לידו והסכים עמו ה' מוהר"א בן חסון ובצפייתינ'ו צפי'נו לה' נחפה בכסף בח"מ סי' ב' שהאריך בזה ואסף איש טהור כל דעות רבני האחרונים וכתב שה' מהר"י זאבי עשה כן מעשה ע"ש וכיון דלרובא דבתראי איכא מ"ד דלפ"ג הרי"ף ורשב"ם לענין דינא והרי"ף מודה לדינא דרשב"ם ולמ"ד פליגי רובא דמינכר דאיתיה קמן ס"ל דבמשתמשים בהשואה א' לא מהנייא ליה חזקה ואיכא מ"ד דבפלוגתא דרבוותא אוקמיה ארעא בחזקת מרה קמא מכל ה"מ שמעי' דלא עלתה חזקה למוריש בעל החצירות וכיון דכן הוא לא אמרי' בכה"ג הבא מחמת ירושה א"ץ טענה דבנ"ד א"נ טעין מכרתו לי לא מהימן עד דמחזי שטרא איברא דאכתי פש גבן לברורי דע"כ ל"פ הנך רבוותא אלא בדידיע דהך שכוני גואי ובראי דהמערער הוו כדאוק' רברבתא וכדכתי' לעיל אבל בנ"ד מאן לימא לן דהך דוכתא קרן זוית שמשליכים בו זבלים דבעל העלייה והחצר הוא דילמא דיד מורישם שוה בו ומאן דאתא לאפוקי מידייהו עליו להביא ראייה שוב מצאתי. לה' דבר משה ח"ב סי' כ"א שעמד בזה וכדכתי' בעניותינו:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה