ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
ה"א · אות קיב
הסכמות הקהל מודעת זאת שאול נשאל שאלה בבעלים כדת מה לעשות עפ"י התורה מפי סופרים ומפי ספרים בעיר א' מערי מלכות ישמעאל שדרים בה ישראל שנות מספר יתר על ת"ת שנה מנייהו מלכי רבנן נינהו ומנייהו אפרכי לעמוד לשרת בחצר בית המלכות שכל דברי המלכות נחתכים על פיהם ומוצאיו ומובאיו מן היום ההוא והלאה עוד היום ואחרי מופלג רבות בשנים נקבצו באו יחידים מערי מלכות אדום. לגור שם ואיתדר להו בשובה ונחת תגרי מתא איקרו ובכל יום ויום קרבו ויאתיון אנשים סוחרים מערי מלכות אדום וישכנו לעד ברבות הטובה ולעולם הם נטפלים לבני ק"ק מסתערבים כי להם משפט הבכורה מכמה אנפי נהירי ולעולם הם מתפללים בכלל הק"ק מסתערבים וגבאי ב"הכנ הגדולה עמדו וייחדו להם מקום בבה"כ ועדיין נק' על שמם עד היום הזה ואף גם זאת הם קונים בשר מהמקולים של בני יש' מסתערבים בשומא שקצבו גזברי הק"ק מסת' כאשר יושת עליו המעט הוא אם רב וכל שבחא ורווחא דאתיא ממכירת הבשר ושאר קבוצים מכללות בני העיר המה יעלו ויבאו ליד גזברי ק"ק מסת' לצורך פרנסת העניים והאביונים ועמלי תורה וארחי ופרחי דאתו מעלמא כהלכת גוברין יהודאין די בכל אתר ואתר. ועוד בה מפקנא אית להו מההוא שבחא ורווחא לצורך הוצאות המוטלות על כללות הק"ק מחקי המלכות והמדינה תמידין כסדרן ומוספין שלא כהלכתן ואין לבני ק"ק פורטוגיס. שום מגע יד ושייכות וידיעה בהכנסה הזאת כלל מ"ל עיולי מ"ל אפוקי ואחר עבור זמן זמנם זמניהם תלו עיניהם עיניהם בבנ'ות בית הכנסת להם לבדם ניתנה והוציאו מחשבתם מהכח אל הפועל ובני ק"ק מסתערבים שתקו יחדיו כי היא היתה סיבה מאת ה' ויהי אחרי כן גברה ידם ועשו להם מקולין מחדש וכל הריוח הרי זה בכי יותן ליד הגבאי שהעמידו מקהל עדתם להספיק ביד עניים ות"ח אשר מקהלם ונמצאו שתי קהלות הללו חלוקים בעיסתן אמנם בענין ההוצאות המוטלות על כללות ישראל שבעיר כמו שנאמר הסכימו מנהיגי הקהלות אשר היו בימים ההם להיות ב' שלישים בהוצאות ההם על בני הק"ק מסת' ושליש א' על בני ק"ק פורטו' וגם הסכימו בעת ההיא שכל האורחים הבאים מערי מלכות ישמעאל הם נכללים בכלל ק"ק מסת' בין לשכר ליטול מהם מה שיוטל עליהם בין להפסיד ליתן למי שצריך למיקם בספוקייהו עודם חיים הן במות תכריכין וקבורה והבאים מערי מלכות אדום מוטלים על בני ק"ק פורטו' בין לשכר בין להפסד כמדובר וכראות רב המקום הוא הראש תנא דידן וב"ד הצדק זכר מרנן לברכה זיע"א דמבני הק"ק מסת' קונים בשר ממקולין של בני ק"ק פורטו' קמו השרים אנשי קדש הנז"ל ושנסו מתניהם וגזרו לומר בגזירת עירין ובמאמר קדישין בכתב מפרש ודין נוסחה:
בהיות שקהל עדתינו תושבי העיר הזאת קהל אתוונסא יצ"ו מיום היותם על האדמה הזאת היו מוחזקים במכירת הבשר במקולין שלנו לתושבי העיר ולגרים בה ולכל עובר ושב מאנשי ישראל ונודע מה שהתקינו קדמונינו למכור ביותר משיוויו ממה שמוכרי' הגוים לקחת ההוא יתרון גזבר הקהל יצ"ו לפרנס בו החכמים והעניים ולצרכי הקהל כידוע ואף גם אשר באו אח"ך קהל גורניזיס וקבעו דירתם בארצנו ארץ הלזו היה גדר גדול בינינו ובינם כמה שנים שאין להם רשות. לשחוט אפילו לצורך עצמם אם לא שיתנו רווחא לגזבר קהל עדתינו וכ"ש שאין להם רשות לעשות בית המטבחיים להם וכמה שני חזקה הוחזקנו בזה ואין פוצה פה ומצפצף ואז אחר זמן זה כמה שנים גברה ידם ופרצו גדר ופרצו החזקה שהוחזקנו בה וקבעו להם בית המטבחיים ולא זו בלבד שמאז אין לנו הלאה מהם אלא גם הם היו נהנים משלנו שבני קהלתנו היו קונים הבשר משלהם וזהו גזל גמור הגוזל מחמת החכמים והעניים שבזה מתמעט הריוח ביד גזבר קהל עדתינו ומתבטל החילוק של החכמים והעניים וכשראו רבני קהל עדתינו של הדור ההוא זלה"ה ובראשם הרב הגדול ר"מ ור"מ ר' אברהם טייב דמתקרי ר' באסידי תנצב"ה החוסר המגיע בזה אז עגמה נפשם וגזרו אומר בגזירת עירין שלא יוכל ולא יורשה שום אחד מקהל עדתינו לקנות בשר מבית המטבחיים שלהם בשום אופן בעולם כלל:
לפנים בישראל היתה הארץ הלזו ארץ דשנה ורעננה ופרנסה מצויה בה בהרוחה ליהודים היתה אורה ושמחה אורה זו תורה שבזה היו מחזיקים ביד לומדי תורה והתורה חביבה על בעליה והדברים שמחים כנתינתן מהר סיני את פני האדון ה' ועתה בעונותינו נהפכו ציריה עליה ועמא דארעא אזלא ומדלדלא מקפוח הפרנס' וכובד משטמת מסים וארנוניות קבועים ובלתי קבועים ובזה קצרה ידי מחזיקי לומדי תורה ואתעבידו חכימייא וכו' ולא נשאר לנו מעיר לעזור כי כנוקף בראש הזית ארבעה וחמשה גרגירים דהיינו מה שהתקינו קדמונינו וכן עמא דבר בכל עיר ועיר מדינה ומדינה כשמוכרין הבשר במקולין של ישראל מוכרין מעט יותר משיוויו ממה שמוכרים הגוים וההוא רווחא דביני ביני ממנו היו מחזיקים ידי לומדי תורה ופרנסת העניים ונותנים ממנו צדה לדרך לעובר ושב כדי שלא ישתכח ח"ו רגל מארצנו וממנו נותנים חקים הקבועים עלינו מהשררה יר"ה בכל איד ואיד ובכל זמן ועידן וכן חקים קבועים וכן כמה עלילות ב"מ דלא לימטי עלן ועתה לבגידת הזמן גם בזה נהפכו ציריה כי שאל לימים ראשונים למן היום שעקרו דירתם הקהל גורניז מארצם ובאו לקבוע דירתם בארצנו להיות מתושבי קהלתינו פה העיר מתא תונס יע"א שיש גדר גדול בינינו וכמה שני חזקה הוחזקנו בזה שאין להם רשות לשחוט אפי' לצורך עצמם לצורך אכילתן אם לא שיתנו לנו שיעור. ההרוחה דביני ביני וכ"ש שאין לקבוע משחתא למכור לאחרים ועתה הזמן בוגד וגברה ידם ופרצו הגדר וכמה שני חזקה שהוחזקנו בזה וקבעו אטליז בפני עצמן ולא זו אף זו אלא גם בני קהלתינו אפילו יחידי סגולה קונים בשר משלהם ובזה נתרשלו ידינו ולא מצאנו ידים מהיכן יוצא הסיפוק של הצרכים הנז"ל וכשראינו כך עגמה נפשנו וקמנו ונתעודד לכרות ברית בגזירת עירין ובמאמר קדישין אנו משמתין ומנדין ומחרימים בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובקללה שקלל אלישע את הנערים ובשמתא דשמתיה ברק למרוז ובכל הקללות והנידויים שנעשו מימות מרע"ה עד עכשיו שאין רשות לבנו קהלתינו דהיינו מי שפורע כסף גולגלתא עמנו וכתוב בפנקס שלנו שלא יוכל ושלא יורשה שום א' לקנות מהם הן בשר הן הראש והרגלים הן כבד הן מסס הן קנים הן ע"י עצמן הן ע"י אחרים ואפילו הקצבים שלהם שהם מבני קהלתינו הם בכלל דברי הברית והדברים שרירים וקיימים. ואם איש או אשה או משפחה או שבט שגורם ביטול דברי הברית הזה הן ע"י עצמו הן ע"י אחרים יחולו על ראשו הנדויים הנז"ל ופתו פת גויים ויינו יין נסך ולא ימנה בעשרה ולא יצטרף לשלשה חמת ה' וסער מתחולל על ראש רשעים יחול ושומע לנו ינעם ויבלה בטוב ימיו ושנותיו בנעימים עד עמוד הכהן לאורים ותומים כה דברי המסכימים על דברי הברית הזאת הכתובים לפרט יום ז' לח' מנחם יה"ל בסדר ואנו אתכם בעת ההיא לאמר ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת ש' תתק"א ליצירה והכל שריר וקיים. ע"כ נוסח התקנה שב"ד של כת הקודמים נו"ן זיע"א. ודין נוסחי תקנה תניינא:
ולאז"ר כן באו אנשים סוחרים ממלכות ישמעאל ופשטו לקנות בשר מאת זובחי הזבח מהמקולין של ק"ק פורטוגיז ואשר יבא מהערים ההם רש דל והלך מתפרנס מהקופה של ק"ק מסתערבים בין בחיים בין במות והוכיחום הב"ד כפעם בפעם וימאנו בכתף סוררת ולא שמעו לקול מורי' מפני היד שנשתלחה והזרוע רמה ובהיות שאין כחן של ישראל אלא בפיהם עמדו הב"ד בועד ששים המה מלכ'ות מאן מלכי רבנן והחרימו עוד בכל אלות הברית תצלנה אזן משמוע הכל בכתב מפרש ודי"ן:
וכעת ראה ראינו והנה שערוריה פשתה המספחת שכמה אנשים מקהל עדתינו קונים הבשר משלהם ובזה שתים רעות עשו שמעלו בחרם ה' ה' יכפר בעד וגרמו ביטול החילוק של החכמים והעניים הקבוע להם מאת הגזבר כמה שבתות וכן ראינו שהבאים משאר ארצות שאינם מהקהל גורניזיס קונים הבשר משלהם אף שהחכמים והעניים הבאים מאותן ארצות מוטל עלינו מחייתם ופרנסתם וצורך קבורתם ולא על קהל גורניז וזהו חוסר גדול. ובפרט בדור הזה שרבו החכמים ולומדי תורה ה' ישמרם ורבו העניים אשר עיניהם תלויות לפרס שלהם אשר יוצא מבית המטבחיים שכמה שבועים שבעה שלא לקחו מחייתם ופרנסתם מחמת שאין הקומץ משביע את הארי שכמה בעלי בתים מקהל עדתינו וכן הבאים משאר ארצות קונים משלהם וכלתה פרוטה מן הכיס אשר ע"כ קמנו ושנסנו מתנינו ואזרנו חלצנו אנן ב"ד דחתימי לתתא וחכמי העיר גדולים וקטנים לאחוז בעקבי קדמונינו זלה"ה אשר מימיהם אנו שותים לחדש תקנתם לגזור בגזי' עירין ובכל החרמות והנדויים הנז' בתקנה הנז' על כל מי שקונה בשר הן הראש וכו' כנז"ל מבית המטבחיים של הגורניזיס בין מבני קהלתינו בין עשיר בין עני בין הבאים משאר ארצות שאינם מהקהל גורניזיס הם בכלל החרם ולא על הקונים בלבד אלא גם על המוכרים בבית המטבחיים שלהם שעוברים על לפני עור לא תתן מכשול חל החרם הנז' ודברי הברית הזאת שרירין וקיימין מו"ע ושומע לנו ישכון בטח ושמ"ר בס' לא תשיג גבול אשר גבלו ראשונים ר"ח אלול שנת עד עת קץ והכל שריר וקים וחתימי עלה ראשי אלפי ישראל ושאר רבנן ששים המה כמדובר ולפי שיצאו עוררין מהאורחים התפסנוהו שרירי חזרו ג' מהב"ד החתומים וכתבו אילין שיטין ודי"ן:
אנן מגלים אזן כל קורא בפתקא דנא שהסוחרים הבאים מאר'גיל יע"א אפי' באו עם נשותיהם אם דעתם לחזור לעירם אינם בכלל זה החרם ועל כל ישראל שלום:
ועוד חזרו ב' מהב"ד וכתבו וז"ל הנה אנחנו מגלים אזן כל קורא בפנקס זה מאחורי הדף כל החרמות הכתובים והחתומים בו הם על מנת שאין אנחנו מקבלים עליהם ערבות אלא כל אוכליו יאשמו איש בחטאו יומת ואנחנו נקיים עכ"ל:
הן היום עין רואה עודם מחזיקין לקחת בשר מהמקולין של ק"ק פורטו' יורה המורה לצדקה אם יש לעמוד כנגדם בכל עוז ותעצומות בכל כח האפשרי לרדותן לבלתי יקחו בשר מהמקולין של ק"ק פורטו' או לא. ועוד בה יורה יורה דעה דאי מדינא אסיר להו מכח ההסכמה שהיא בחרמות א"כ מאן דמושיט ומזבין ליה קעבר משום ולפני עור לת"מ דודאי לא מצי שקיל מדנפשיה דזבינא בעי על הכל יבא דברו הטוב כדת של תורה ושכמ"ה:
זאת אשיב בריש כל מרא'ין ת"ח הא ברפ"ק דב"ב דף ז' כמה יהיה בעיר ויהיה באנשי העיר י"ב חדש קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ורמינן עלה מדתניא שלשים לתמחוי ג"ח לקופה ששה לכסות ט' לקבורה יב"ח לפסי העיר ומשני א"ר אסי א"ר כי תנן נמי מתני' יב"ח לפסי העיר תנן ע"כ ופירש"י שלשים יום לתמחוי וכו' שהגבאי גובה ממנו ע"ש ור"ל דחובא רמייא עלייהו למיהב כל מלתא בזמנה וכ"כ הנמק"י והרמ"ה בסי' פ"א ע"ש וכתב הרי"ף והרא"ש וז"ל ש"מ דכל ה"מ חיובא נינהו ומפקינן מנייהו בע"כ דומיא דפסי העיר עכ"ל והיינו מדאו' למתני' דקתני יב"ח לפסי העיר וקתני כופין זה את זה לעשות וכו' ש"מ דבריי' דתני להו להנך מילי דבשיעורא תליין בהדי פסי העיר למימר דכולהו בחדא מחתא נינהו. גם הרמב"ם פ"ט מה' מתנות עניים דין י"ב פסק דכופין אהנך דתמחוי וקופה וקבורה ע"ש וכתב עוד הנמק"י דלאו דוקא פסי העיר שהם תיקוני העיר אלא ה"ה למסין ולתשחורת ע"ש וכן מצאתי שם להרמ"ה ז"ל שכתב שם וז"ל ומסתברא דה"ה למיני מסין ותשחורת שנותנים למלך דכלהו נטירותא דמלכא נינהו עכ"ל. גם אשו"ר להרא"ש בשם רבי' הלוי בן מיגאס שכ' וז"ל ויראה לי דכל מיני מסים מידי דנטירותא נינהו כי הם השומרים אותנו בין העמים כי מה תועלת יש לקצת אומות בנו לשמרינו ולהושיב אותנו ביניהם אלא בשביל הנאה שנאותין מאת ישראל לגבות מהם מסים וארנוניות עכ"ל. שוב מצאתי לימוד ערוך הוא בידינו בירושלמי התם דקאמר לפסים ולזמיונות י"ב ופי' ה' שדה יהושע שהזמיונות הם המסין והביא ראיה מהמדרש ואתמהא על הנך רבוותא ז"ל דתלו זנייהו בסברא ולא בגמ' וצ"ע כעת ועיין בערוך ערך זמיון ע"ש. וכתב הנמק"י וז"ל מוכח בגמרא דאפי' לא ירד להשתקע אלא לגור כיון שעמד שם יב"ח הרי הוא כאנשי העיר לכל מסים ותשחורת ולפסי העיר ולכל העניינים דבני העיר ממש וכשלא ירד שם יב"ח אפילו ירד להשתקע לא הוי כאנשי העיר אלא לקופה ולתמחוי ולכסוי ולקבורה בזמנים ידועים כדמוכח בגמרא עכ"ל ומסיים בה הנמק"י אהא דתניא המודר הנאה מיושבי העיר כל ששהא שלשים יום אסור ליהנות ממנו פחות מכאן מותר ליהנות ממנו כתב וז"ל ומדאמר סתמא דבפחות מותר ולא חילק בין ירד להשתקע או לגור ש"מ דאין הענין תלוי בין אם ירד להשתקע או לגור אלא בזמן שאם עמד יב"ח הוי כאנשי העיר ממש ואי לא לא אלא למילי דאמרי' בסמוך עכ"ל ומדבריו למדנו דלהנך מילי דקופה ותמחוי וכו' ואע"ג דאכתי לא מקרי בר מתא ואין דעתו .להשתקע אלא לגור שם חייב אבל לענין פסי העיר ומסין ותשחורת אע"ג דירד להשתקע לא מחייב אלא כל ששהא בעיר יב"ח כל כמה דלא עביד מעשה שקנה בית דירה דמעשה גדול הוא ומחייב לאלתר אפי' בפסי העיר ומסין ותשחורת דמעשה רב הוא ואלים טפי דבהנך בעי' דהוי כבני מתא ולא מקרי. מכלל בני מתא אלא לאחר יב"ח אבל לענין צדקה רמיא אכולהו יתבי מתא אע"ג דעובר אורח הוא וכההיא דתניא החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום כל ששהא שלשים יום מיקרי מיתבי מתא והתם עובר ממקום למקום הוא וכן בקדש חזיתי להריב"ש ז"ל סי' קל"ב שכ"כ ומהך דתניא החמרת והגמלת וכו' ע"ש ודברי הנ"י שכ' כדמוכח בגמ' להא נמי איכוין וכמ"ש הנ"י וז"ל וכשלא עמד שם יב"ח אפי' ירד להשתקע לא הוי כאנשי העיר לכל מילי אלא לקופה וכו'. אתה תראה מ"ש המרדכי בשם רבי' ברוך בס' החכמה דהא דקתני יב"ח הרי הוא כאנשי העיר מיירי דוקא דומיא דהחמרת והגמל' העוברת ממקום למקום ונשתהא שם אבל אדם הבא לדור להשתקע שם הוי כקונה בית דירה וכו' אלא דהדר ביה ממ"ש בירושלמי וסיים ומכאן יש לפסוק דאין לחייב אדם במתנת ואין להטילה עליו עד יב"ח ע"ש שהאריך ואח"כ הביא תשו' רבי' אביגדור שאם יש מנהג בעיר שאיש הבא אל עיר נושבת יהודים תוך יב"ח שאינו יודע לפוטרו ע"ש שהאריך בתורת המנהגים ונראה דרבינו ברוך לא פליג אדברי הנ"י אלא בירד להשתקע לחייבו מיד ולאלתר אבל לאחר יב"ח מודה הוא אפי' בירד לגור שם מחייב בפסי העיר והטלת המסים וכ"ש אחר שהביא דברי הירוש' וזה ברור ומדבריהם למדנו שהאורח תבא לגור בארץ נושבת מהיהודים ותיקנו להם תקנה ונהגו בה מנהג הוא נכלל בכלל הסכמתם ואע"פ שאינה מן הדין מיכף כייף למנהגי העיר ותקנותיהם שעל דעת כן יבא האורח להתגורר בערים שדרים בהם ישראל ולקמן ית' בס"ד וכן מתבאר מדברי הריב"ש ז"ל שם שנשאל על קהל שעשו הסכמה בכח חרם ונדוי שכל מי שיבא לדור אצלם שיתחייב לפרוע עמהם בכל הוצאותיהם וצדקותיהם ובמסי' ובכל צרכיהם ויש בקהל סוחרים וכו' ואנשי זרוע וכו' שלא יפרע וכו' והשואל חייב אותם וע"ז באה תשו' ה' ז"ל מהך דפ"ק דב"ב הניצבת עמך בזה ומסיק פסיק ותני ומה שכתבתי הוא מן הדין ואף אם לא היה בקהל הסכמה בזה וצ"ל כשיש הסכמה בעיר שהבא לדור בקהל על דעת הסכמותיהם הוא בא ומתחייב בהם וכו' ע"ש ובסי' שצ"ט כתוב למ"ר בתוך דבריו וז"ל והבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבין לעשות כתקנתן והרי הם כאילו קבלו עליהם בפירוש כל תקנות העיר בעת בואם כל שאין דעתם לחזור וכו' וכ"ש בענין ממון כגון הקנסות שהסכימו מו בתקנותיהם שיש לנו לומר שקבלום עליהם כשבאו לדור שם בעיר ההיא והרי הם כבני העיר ובכלל תקנותיהם ע"ש ומ"ש כל שאין דעתו לחזור ר"ל להתחייב אפי' תוך יב"ח אבל אם שהה שם יב"ח. אע"פ שדעתו לחזור חייב כמו שהוכיח מהך דחמרת וגמלת שהביא בסי' קל"ב ותמ"א דף שע"א ע"א ובשיטת הנמק"י אמרה למלתיה זה פעמים דברתי בהא ומרן הב"י הביא תשו' זו בח"מ ריש סי' קס"ג ע"ש ובי"ד סי' רי"ד הביא התשובה דסי' שצ"ט והעלה אותה על שלחן מלכים לך נא ראה אחרי כתבי זה מצאתי להרב ד"ן בח"מ סי' כ"א שאול נשאל על יחידים מבני טבריה שבאו לצפורי ונשתהו שם יותר מג' שנים וכל משאם ומתנם בציפורי ושואלים מהם שישאו ויתנו עמהם בעול המסים כיון שנשתהו יב"ח ובני טבריה טוענים שכיון שלא עקרו דירתם מטבריה דעתם לחזור למקומם ואין מוטל עליהם לישא בעול המס עמהם ועוד שכבר פורעים המס במקומן ואין אדם פורע בב' מקומות ובני צפורי טוענין שבמקו' שנושאין ונותנין מוטל עליהם לפרוע מס והשיב שהרב ד"ג ז"ל נשאל ע"ז ובכלל דבריהם ז"ל מאי דכתי' בעניותי' ת"ל וע"ע לה' נאמן שמואל סי' צ' וה' כרם שלמה מסי' פ"ב והלאה וה' בית שלמה ח"מ סי' ל"א וע"ע לה' כנה"ג ח"מ סי' קס"ג מה שציין בזה כמה דעות גדולי המחברים נו"ן וא"צ להאריך עוד כי האנשים האלו כבר נשתקעו פה מתא יע"א ומהם נשאו להם נשים מפה ומהם קנו בתים וחצירות ועתה השיאו לבניהם ולבנותיהם ועוד אכלם בפיהם מהמקולין של ק"ק פורטו' ולא זו אף זו ויוסיפו עוד לחטוא ולהחטיא זולתם שקונים צאן ובקר מידי ש"בש ונוטלים מהם כדי סיפוקם והיה הנשאר מוכרים אותו לבני ק"ק מסתערבים ונמצאו שתים רעות גזל הצבור ועוברי על חרמי צבור אנשי קדש זיע"א מה מענה בפיהם להשיב אמרים ומה שסמכו עצמן על מה שחזרו ג' מב"ד וגילו אוזן שאם דעתם לחזור אינם בכלל החרמות הנז' קושטא קאי הנה יביעון בפיהם יום יום כי לבם נכון לחזור זולתי קול בפיהם ואין בפיהם נכונה ועוד בה כי הב"ד גילו דעתם קודם שכתבו הני שיטין רהטי רהוט כי אנוסים היו מחמת חמת המציק גלוי לכל העמים אין די באר:
עתה אקום לבאר משפט המוכרים לאנשים הללו וכ"ש לבני ק"ק מסת' אי קיימי בלאו דלפני עור לא ת"מ או לא ת"ש הא דתניא המושיט יין לנזיר ה"ז עובר משום ול"ע לת"מ ש"מ אעג"ב דהמושיט לאו נזיר ולדידיה שרי ליה מאריה לשתות יין הא מיהא כיון דהמקבל נזיר הוא ולדידיה אסיר קעבר משום ולפ"ע וכי היכי דהתם אע"ג דאין היין אסור אלא משום דנדר נזירות ה"נ אע"ג דבשר כשר הוא ומשרא שרי מ"מ כיון דגודא רבה שרי עליה חרמי צבור לאסור איסר קרינן ביה שפיר ולפני עור. ובטרם תחיל האר"ש אמרנו נבא העי'ר אם חלה ההסכמה הלזו על הנולדים אחריהם או לא בריש אמי'ר אציגה נא עמך הא דאמרינן בפרק מקום שנהגו דף ן' דלא הוו אזלי מצור לצידן במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר"י א"ל אבהתן הוה אפשר לון אנן לא אפשר לן א"ל כבר קבלו אבהתכון עליכון שנאמר שמע בני מוסד אביך ואל תטוש תורת אמך ע"כ מהכא משמע שאע"פ שהאבות לא קבלו ע"ע הנהגה זו בנדר או שבועה או חרם אפי"ה מחוייבים בניהם אחריהם לקיים כל דבר אשר נהגו עצמן האבות בהנהגה טובה וישרה ואע"פ שאבותיהם היה ספק בידם לנהוג אותה הנהגה והבנים לא אפשר להו אכתי גודא רבה שדייא עלייהו משום אל תטוש תורת אמך וכ"ש שהם בעצמם אינם יכולים לבטל הנהגתן. גם אשו"ר להריב"ש בתשו' סימן שצ"ט שנשאל בקהל שהסכימו שלא לקדש אשה אלא בועד ממוני הקהל ויו"ד בני אדם ושאם עבר וקידש קידושיו בטלים אם חלה ההסכמה גם על הדורות הבאים אחריהם. והשיב דהרשות ביד בני העיר לתקן ולגדור כפי מה שיראה להם ושאף הקטנים בכלל תקנתם לכשיגדילו שאל"כ בני העיר היו צריכים לחדש תקנתם בכל יום מפני הקטנים שנעשים גדולים וזה דבר בטיל ואף הנולדים לאחר מכאן שהרי יכולין הצבור לעשות תקנה עליהם ועל זרעם כמו שמצינו בפלגש בגבעה שלפי שנשבעו איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה נאסר הדור ההוא והיו אסורים הדורות עד שהוצרכו לדרוש ממנו ולא מבנינו הא אילו אמרו ממנו ומבנינו או שאמרו סתם היה חל החרם אף על דורות הבאים אלו תמצית דבריו ז"ל והנה התקנה של הקידושין לא היה בה חרם או שבועה רק הסכמה בעלמא ושפירא ליה מלתא דקיימא עליהם ועל זרעם הילודים ואשר עדין לא היה ומהך דתניא רשאין בני העיר להתנות וכו' והתם לא קתני לא חרם ולא שבועה ובהך דבני ביישן נמי דמייתי הרב ז"ל בתר הכי ע"ש ובבני ביישן לא הוה לא חרם ולא שבועה כדכתיב' וא"כ בפלגש בגבעה אמאי הוצרכו לשבועה בהסכמה גרידא תסגי להו ועוד יש לדייק בדברי הרב ז"ל שמתחילה כתב שלפי שנשבעו איש ממנו וכו' אלמא שבועה הוות ואח"ך כתב או שאמר סתם חל החרם אף על הדורות הבאים וכו' עכ"ל דחרם מאן דכר שמיה הן אמת כי בראש אמיר כתוב לאמר ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן את בתו לבנימין לאשה ואח"ך נאמר מה נעשה להם וכו' ואנחנו נשבענו בה' לבלתי תת מבנותינו להם לנשים הרי שאינו מזכיר אלא שבועה ואל השלשה לו' בא ואנחנו לא נוכל לתת מבנותינו להם לנשים כי נשבענו בה' לאמר ארור נותן אשה לבנימין וידוע כי ארור בו שבועה בו חרם ע"כ צ"ל דהרב ס"ל שהיה ג"כ חרם בדבר ושבועה כדאמרן וחרם מכלל ארור אלא דמהא לא אירייא לענ"ד דע"כ לא אמרינן דחרם בכלל ארור אלא היכא שלא הוזכר באותו ענין דברת השבועה אלא היכא דבפירושא אתמר שהיתה השבועה אע"ג דכתיב נמי ארור אשבועה דכתיב בקרא קאי ואל השאלה הא' מ"ט הוצרכו לשבועה הקרוב אצלי שכל הסכמה שעושים בני העיר למגדר מלתא כהך תקנה של הקידושין או לדבר מצוה ותוס' כבוד שבת כהך דבני בישן וה"נ בתקנה דרווחת המזונות שלא לקלקל השורה יש כח בידם לקיים כל דבר בלי שום אלה ושבועה אלא בהסכמה והנהגה לחוד תסגי להו אבל כהך דבני בנימין ע"ד פלגש בגבעה לאסור לתת להם נשים אדרבא נר' שהדבר עצמו אינו הגון לפני מ"ש והיה העולם ע"כ הוצרכו לחזק הסכמתם ע"י חרם ושבועה וכן מפורש יוצא בדברי הרמב"ן ז"ל שהביא הריב"ש שם וז"ל אלא שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה אף הבנים חייבים לנהוג באותו גדר כדאמ' וכו' בני בישן וכו' עכ"ל למדנו מדבריו ז"ל דבדאיכא גדר וסייג לתורה בהסכמה לחוד סגיא עליהם ועל זרעם ומדייק לה הריב"ש דחל על הנולדים ממה שדרשו בפרק י"ן דקכ"א ממנו דמשמע דוקא ממנו ולא מבנינו הא אם אמרו ממנו ומבנינו חל על הנולדים החרם ע"ש ובהך דפלגש בגבעה כבר כתבתי דה' ז"ל זמנין קרי ליה שבועה וזמנין קרי ליה חרם ובתרוייהו סבר לה מר דחייל על הנולדים ואין זה דעת הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ה' סי' ד' דפשיטא ליה דהשבועה אינה חלה על הנולדים דא"א להשביעם אבל נדוי וחרם חל על הנולדים וההיא דפלגש בגבעה חרם הוא כמ"ש בילמדנו עש"ב גם בכלל ז' סי' ט' כתב דא"א להשביע את הנולדים לאחר זמן וכו' ע"ש והביא ראיה ג"כ ממדרש ילמדנו המובא לשם וכלשון הזה כתב ג"כ בסוף כלל יו"ד ע"ש והנראה דהא דפשיטא ליה להרא"ש המעוז ז"ל דא"א להשביע את הנולדים לאחר זמן ה"ט משום דהשבועה למיסר נפשיה אחפצא ועיין בטור י"ד ריש סי' רט"ו ואין כח ביד האב לאסור שום חפצא על הבנים אבל חרם ונדוי הוא כעין קללה שמקלל את העובר ע"ד אבותיו כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' הנאמרים באמת ומעתה גם מ"ש הריב"ש בתשו' בכלל דבריו בשבועה הכונה הוא על החרם ופשיטא דשמיע ליה להריב"ש מ"ש בילמדנו שהביא הרא"ש בתשובה. גם אשו"ר למהר"ם אלשקר ז"ל בתשובה סי' ע"ח שנשאל לפניו בענין הקידושין כמו שנשאל הריב"ש ורוב. דבריו וראיותיו כמ"ש הריב"ש וסו"ד הביא דברי הריב"ש ובתוך דבריו הביא דברי הרמב"ן במשפט החרם שכתב וז"ל וכדאשכחן נמי בפלגש בגבעה שנשבעו איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה ונאסר הדור ההוא ואפי' הדורות הבאים היו אסורים אי לאו דכתיב אשר יתן ממנו דמשמע ממנו ולא מבנינו כדדרשי' בפ' י"ן וכו' עכ"ל עין רואה שלא הזכיר אלא שבועה וקאמר שאפי' דורות הבאים היו אסורים וכו' ופליאה דעת ממני איך עין של מעלה לא שלטה מ"ש בילמדנו פ' וישב אר"ע החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם צא ולמד וכו' תדע לך כח החרם שהרי השבטים שקנאו על פלגש בגבעה והחרימו שיבאו כל ישראל מקטון ועד גדול שנאמר כי השבועה הגדו' היתה לאשר לא עלה אל ה' אל המצפה וכו' וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם הוא השבועה וכו' ע"כ עין רואה דפשיטא ליה לבעל המדרש דלא הויא התם שבועה אלא חרם אמטו להכי חלה על הנולדים דהוי כעין קללה כמ"ש הרא"ש ז"ל אבל השבו' א"א להשביע הנולדים לאחר זמן והא דקאמר ר"עק השבועה היא החרם והחרם הוא השבו' אע"ג דלדעת הרא"ש ז"ל לא ראי זה כראי זה דהחרם חל על הנולדים אבל השבועה א"א להשביע את הנולדים נראה שדעת הרא"ש דר"עק אקרא קאי ודריש דכל היכא דכתיב שבועה היא ג"כ חרם לענין שיחול ג"כ על הנולדים וכן כל היכא דכתיב חרם הויא נמי שבועה בכלל לענין חומר בשבועה מבנדוי וחרם אבל בשאר אינשי שנשבעי' על איזה דבר אינם יכולים להשביע את הנולדים וענין בנימין חרם הואי וכמו שנתבאר ושמעי' מדברי הרא"ש ז"ל דלא שני לן בין יחיד המשביע את בניו לרבים המסכימים להשביע את בניהם דכולהו אינם רשאים להשביע את הנולדים לאחר זמן מדהוצרך לאוקומי דפלגש בגבעה דחרם הואי ולא קאמר דרבים שאני וכן בחרם חל על הנולדים בין יחיד ובין צבור כיון דקללה היא כל אפיא שוין אמנם בהנהגת סייג וגדר לתורה אפילו בלא שום חרם ושבועה חל על בניהם כהך דבני בישן וכמבואר לעיל וש"מ נמי מדברי הרא"ש דבשבועה א"א להשביע הנולדים ואפי' במפרש שמשביע ג"כ את בניו שיולדו לו לאחר מכאן דדייק מדכתי' ממנו ולא כתיב ומבנינו משמע דאי הוה כתיב ומבנינו גם הבנים היו אסורים והתם משום דחרם הוא אבל בשבועה א"א להשביעם וה"ט כדכתיבנא משום דבאיסור נפשיה אחפצא לא מצי למתסר החפצא על מה שעתיד לבא משא"כ חרם דהוי לשון קללה וכשעובר חלה עליו כמ"ש הרא"ש:
אמור מעתה זו היא שקשה במה שראיתי להרב מוהריב"ל ז"ל בס"ג סי' ד"ן דפשיטא ליה דהחרם חל על הנולדים ומספ"ל בשבועה אי חלה נמי על הנולדים או לא והדר פשטה מתשו' הריב"ש סימן שצ"ט אשר הובאת לך. ואתמהא איך העלים עין מג' תשובו' הרא"ש הניתנים למעלה ואחת מהנה הובאת בב"י י"ד סי' רכ"ח דרע"א ע"א ופסקה בש"ע שם סל"א דאין השבועה חלה על הנולדים ע"ש בהט"ז סקמ"ד וצל"ע כעת. ותבט עיני לה' כנה"ג שם בהגהב"י אות רנ"ה דרמי ומותיב דברי הריב"ש אהדדי דשמעינן ליה להרב ז"ל דסבר דהשבועה חיילא על הנולדים כמ"ש מהריב"ל ז"ל ואילו בסי' של"ה והביאה רבי' ב"י בח"מ סי' ר"ז כ' על דבר שיש בו אסמכ' אע"ג דאין הקנין גומר מ"מ השבועה מקיימת המקח אלא דלמאן דס"ל דבעינן מעכשו השבועה הויא כבד"ח וחייב לקיים המקח ע"י שבועתו ולא שנגמר מצד הקנין ונ"מ שאם מת אין היורשים חייבים לקיים המקח וכו' ע"ש אלמא אין השבועה חלה על הנולדים ואתה דע לך דמאי דתלי זייניה הרב ז"ל בדברי מוהריב"ל ולא בדנפשיה משום דהאמ' דהריב"ש מודה לדברי הרא"ש דחרם דוקא הוא דחל על הנולדים ולא שבועה וענין פלגש בגבעה חרם הואי וכמ"ש במד' ילמדנו ושבועה דנקט הריב"ש ז"ל במלתיה ל"ד דלאו להאי מלתא איתשל והך דבני בישן מדין חיוב נגעו בה דאלת"ה תקשי מינה להרא"ש ז"ל וכדכתי' בעניותי' אמטו להכי שפיר פסיק ותני בסי' של"ה שאין השבועה חלה על היורשים אבל השתא דהרב מוהריב"ל ז"ל שמיע ליה בדעת הרא"ש שהשבועה חלה על הנולדים שפיר ק"ל להרב כנה"ג תשו' הריב"ש אהדדי כנלע"ד: