אור ברסלב
ספר משכנות הרועים ה"א › אות קד

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

ה"א · אות קד

אות קג

החזרת השטר אחר הפירעון. עובדא הכי הוה ראובן החונה פה מתא נושה בשמעון החונה במד"ה מנה ומנהג אנשים סוחרים שיקבלו מהזולת מה שנושים במד"ה ויכתוב לו פיתקא לגבות ממי שישנו בידו והיא הנק' לית"רא די קאמ"ביו וכן עשה ראובן וקבל מעות מלוי וכתב לו לית"רא שקבל מנה משמעון וחזר לוי ומכר אותה הליתר'א ליהודה ועמד יהודה ושגרה ליששכר שותפו לגבותה משמעון ושמעון מיאן בכתף סוררת לגדל פר'ע וכתב עליו פרותי' סתו כמנהג ועמד יהודה ותבע מלוי ולוי מראובן ולפי מנהג הסוחרים שאינו מתחייב להחזיר לו מעותיו אלא עד שיכתוב על המסרב פרותיס'תו אחר אדהכי והכי שמעון בא לפה מתא ונתחייב ראובן להחזיר המעות למי שנתנם לו וא"ל החזיר לי הליתר'א ויען יהודה ויאמר הלא היא במד"ה אצל יששכר ששלחתיה לו ועמד ראובן ופרע לו ונטל כת"י עד אשר יחזיר לו הלית'רא ובקרב ימים בא ג"כ יששכר ועמדו ראובן ולוי בדין לקבול נגד יהודה ויששכר להחזיר להם הלית'רא ויששכר טוען כי עדין היא ממושכנת ביד ערל א' בעד סך מה ולוי מכחישו כי הוא ראה אותה בידו כמשלש חדשים ויען יששכר כי חזר ושלחה ליד הערל הנושה בו יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב הלא ידעת שה' מוהר"י אדרבי סי' ת"ד וה' מוהרשד"ם סי' צ"ה וצ"ו כת' הלית"רא דנין אותה כדין שטר גמור ולא מצי למימר פרעתי ע"ש הרי נתבאר מדבריהם דדין שטר אית לה לליתר'א ומעתה באנו למחלוקת אם כותבין שובר וכבר איפסקא הלכתא בפ' ג"פ דקע"א דכותבין שובר אפילו אכולה מלוה ואי טעין מלוה אירכס ליה שטרא אם כופין את הלוה לפרוע לו ויכתוב לו שובר זה היה מעשה לפני ר"ח בר פפי וא"ל וכו' מסתברא דכות' שובר דאס"ד אין כותבין שובר אם אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי מתקיף לה אביי ואלא מאי כותבין שובר אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה ופירש"י מוטב שיהא טורח ודאגת שמירת שטר יהיה מוטל על הלוה יותר מן המלוה עכ"ל וכתבו התוס' נראה לר"י דקבלה מרבא עכ"ל וכיון דהלכתא דכותבין שובר ע"כ של לוה בין לאביי בין לרבא כיון שהודה לרבא וכן מצאתי להרמ"ה בחי' לשם סי' ק"ד באורך ועדיין יש לחקור חיקור דין דאיכא למימר דדוקא בשטרי הלואות דטבא עבד ליה המלוה שהלוהו בלתי שום הנאה אבל בשטרי מקח דההנאה לשניהם ולא קרינן ביה עבד לוה לאיש מלוה אפשר לומר דאין כופין אותו לכתוב שובר דחיישי' דילמא יאבד שוברו ויאכל הלה וחדי כדאתקיף ליה אביי איברא דטעמא דעבד לוה וכו' לאו בהלואה גרידא קאי ומשום דכל הנאה שלו אלא בכל מי שנושה בחבירו מאיזה צד שיהיה קרינן ביה עבד לוה דהשתא מיהא הרי הוא נושה בו וכה"ג צ"ל בהא דאמר דאם אמ' המלוה ללוה נלך ונדון בב"ד הגדול דכופין הלוה לילך עמו ויהיב טעמא בגמ' משום דעבר לוה וכו' לאו דוקא בהלואה ממש אלא ה"ה בנגזל וניזק אע"ג דאינם דרך הלוא' כמ"ש בטוש"ע סי' י"ד ובסמ"ע סק"ו ע"ש וכן אתה מוצא בשטר עיסקא שהמקבל עיס' הוא נותן שכר הסופר אע"ג דלאו כל הנאה שלו כדאי' בפ' ג"פ דקס"ד ובטוש"ע סוף סי' ט"ל וכיון דכן הוא הדרינן לדינא דאי אמ"ל אירכס לי שטרא כופין אותו ליתן לו חובו וכותבין לו שובר ויהיה הטורח עליו לשמרו אלא שעדיין יש לברר במה שטוען לוי שהוא ראה אותו בידו דבכ"הג דטוענו טענ' בריא רמינן עליה שבועת היסת כמ"ש רבי' בפכ"ד מה' מלוה שכן הורו רבותיו ופסקה מרן שם אלא דממ"ש והניחו בכוסו עתה וכו' מהאי לישנא משמע דלא חשיבא טענת ודאי אלא כשראה אותו בידו בעת ההיא אבל אם ראהו קודם לכן דאיכא למימ' דמלוה קוש' קאמר דאירכס ליה לא חשיבא טענת ודאי להזקיקו שבועת היסת אלא ח"ס דוקא דהא בודאי שטרא נקיט ביה הוה מעיקרא ובנ"ד טוען לוי שראה אותו בידו זה יותר מד' חדשים א"כ אינו מחוייב לו אלא ח"ס וגובה את שלו ויכתוב שובר כמבואר:

איברא דבנ"ד דטען יששכר דישנו בעולם אלא שהוא ממושכן בעיר ליוורנו הטור כתב ע"ז כיון דישנו בעולם אין שומעין לו ולא יפרע לו אלא עד שיחזיר לו שטרו וכתב מרן בב"י שכ"כ ה' בע"הת משם הראב"ד ע"ש ובש"ע כתב דין זה בשם יש מ"ש אע"פי שאין שם חולק כמנהגו הטוב אלא שראיתי להכנ"הג אות י"ג בהג"הט שכתב דהתוס' חולקים בזה גם בדברי הרשב"א הגדילו התערובת דפליג אס' בע"הת משם הראב"ד והרבה להשיב אפו על מרן בב"י שלא ביאר מזה כלום במה שהעתיק תשו' הרשב"א ע"ש ומ"מ לענין דינא ודאי דאין מוציאין מן הלוה נגד ס' הראב"ד ובע"הת והטור ומרן בש"ע קבעום להלכה ואם הם בלשון יש מי שאומר הא מיהא לא הזכיר לס' החולקים בב"י ולא בש"ע:

אמור מעתה בנ"ד שכבר עמד ופרעו דודאי דכייפינן ליששכר להחזיר לו הליתר'א ואע"פי שכתב לו שובר הא מיהא כיון שישנה בעולם חיי' להחזי' לו דחיישי' שמא הדר ומזבין לה לגברא אלמא כי לא מבני ישראל ויצטרך למיקם בהדיה בדינא ודיינא בעש"ג שלא שוו בשעוריהן ועל דעת א' לא יסמכו וכ"ש בנ"ד שכבר משכנה ביד ערל א' בעד סך מה דודאי דדינא הוא דמשמתינן ליה עד דמסלק היזקא ואע"ג דהשתא לאו בריא היזקא מכי משכנה ביד גוי שכיח היזקא וראיה ממוכר קרקע מצר בן ישראל דאיתא בפ' המקבל דק"ח ועיין לעיל סי' ס"ז מה שהארכתי בזה ובתשו' הרשב"א סי' א' וב' הביאה מרן בב"י ס"ז סי' ד"ן ע"ש וקבענו לו זמן לריוח היום ד"ח עד שישתדל להביאה מעיר ליוורנו ולמוסרה לבעלה וכך עלתה הסכמתינו בועד אחי ורעי יושבי על מדין ה' צבאות יגן עליהם כיר"א:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה