ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
ה"א · אות צג
הרשאה ראובן יש לו דין ודברים עם אנשים סוחרים וירא כי לא יכול לו כי לא איש דברים וכגון דא צריכה רבה דינה רבה ותגרי מתא הלך לו אצל שמעון פקיע ומומחה אוהב לטעון טענתא אלימתא ויפצר בו לעמוד בחריקיה למיפך בזכותיה ויען ויאמר לו איני חפץ להרבות שונאי' ולהיות מאשר לא טוב עשה בעמיו אלא בתנאי שאקבל בשכרי המחצית מאשר תזכה בדינך ויאותו זה לזה וכת' לו שטר ע"ז בקש"מ והיה בהניח ראובן ונצח בדינו חזר בו באמור אליו לא אתן לך אלא כפי השכר הראוי לך יורה המורה שורת הדין ושכמ"ה:
זאת אשיב בדרך קצרה באמת אמרינן הרי שהיה בורח מבית האסורים ומעבורת לפניו וא"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו כדאי' בפ' הגוזל ופסקה רבינו ז"ל בפי"ב מה' גזילה ומרן בש"ע ח"מ סי' רנ"ד ע"ש ורבו עלה גדולי המורים כאשר הובא במרדכי שם דאיכא מ"ד דוקא התם דאיכא דבר מצוה ומנה לשכר השדכנים כמ"ש במרדכי שם והג"המי שם ולענ"ד דע"כ לא איפליגו רבוותא ז"ל אלא בפסק עמו בדברים בעלמא אבל אם היה הדבר בק"ס אלימא מילתא דקנין ובדאמרי בכמה דוכתי בגמ' עד בשחק מילתא כדנא קיימתיה מסברא. שום מצאתי בתשו' מיימון לסדר נזיקין סי' כ"ב אחר שהביא דעות בזה שכתב וז"ל לכן טוב הדבר לעשות בק"ס עכ"ל. גם ה' מוהריב"ל ז"ל בס"א סי' צ"ט כתב דהך דקתני בפ' מ"ש דקמ"א ע"א דמבשרצי במה נפטר רחמה של אשה יטול מנה דסתמא קתני ואפי' בלא קנין וכו' עכ"ל והיא כראיה שהביא בתשו' מיימון הלזו ע"ש ועוד בה לענ"ד דשאני הך דקנקנים רקים ומעבורת דאין בהם תבונה ודמו למוכר סמים של רפואה שאין לו אלא דמיהן אבל המורשה. המתחכם בטיב הטענות והחשבונות חכמה הוא מורה והחכמה שוה היא ביותר וכמ"ש ה"ה שם משם הרשב"א ומשם הרמב"ן ז"ל ע"ש וכ"ה בטור ש"ע י"ד סי' ס"ט וכ"ש במורשה שהוא קונה שונאים דינא הוא לחייב ראובן ככל היוצא מפיו בשביל שמוציא בולעם מפיהם כי מי יחפוץ לריב עמו אחד מני אלף לכן חייב ראובן בכל היוצא מפיו דודאי מורשה אלים טפי משכר סרסור שפסק ה' מוהריב"ל ז"ל שם שח"ל כל מה שנדר לו ע"ש ועוד בה דנק' לא טוב כמ"ש ז"ל ע"פ ואשר לא טוב עשה זה הבא בהרשאה ומדאינו טוב מקרי רע כמ"ש ע"פ גם ענוש לצדיק לא טוב ואע"ג דבשכר שרי וכ"ש מציל עשוק מיד עושקו ועיין בסוף סי' קכ"ג ובהש"ך מ"מ לאו כל אפייא שוין והכל לפי מה שהוא אדם: