אור ברסלב
ספר משכנות הרועים ה"א › אות עט

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

ה"א · אות עט

אות עח

הקדש שאול נשאלתי מאחד מרבני העיר ומרבין תורה שכר עליה אחת מהמחזיק באותה החצר ובעליה ההיא ב' בתים והיה דר בבית הגדולה ובבית הב' יחדה לבית המדרש כי רב חיליה ומכר המחזיק לזולתו והרב עודנו מחזיק בתומתו וכשנתרבה באוכלוסין קבע שם מקום לתפלתו עם תלמידיו והמסתופפים בצלו בנו בימה והיכל כמשפט ב"הכנ ועמד א' מיקירי ארעא וקנה חזקת החצר ההיא וצוה להרב שיכתוב לו ס"ת מטהרת ידו יד הקדש הרב ז"ל והניחו בהיכל ה' לקרות לו ברבים ועוד ידו נטויה ועשה רמוני כסף ונרות כסף לכבוד ולתפארת מקדש מעט ואח"ך עמד הגוי בע"ה והוציא החצר מרשות ישראל והשכירה לשאינם ב"ב והרב קבע לו מקום אחר ללמוד וללמד ולהתפלל קרוב לי"ג שנה ונתבקש הרב בי"שמ ואח"כ עמד המחזיק ונתפשר עם הגוי והחזיר העטרה ליושנה לבן הרב ז"ל הממלא מקום אביו ועוד מסר לו תלמוד מפואר וחלקי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וס' המפרשים הנמצאים אתו והנה בע'תה פגעה מד"הד בהגביר הלז והניח אחריו אלמנתו והילדים רכים ובנות שחורי ראש ונתמנה אחוהי דמיתנא אחד חכם לפקח בעסקי האשה והילדים ותבע מבן הרב הנז' למסור לו מה שישנו תחת ידו משל אחיו והוא ישיב אמריו כי הוא עד שאחיו נ"ע הקדיש כל הנכסים הנז' לישיבה ושיש עמו ת"ח אחד מבני הישיבה עד בדבר הזה עמד השואל ושאל לחוות דעתי הקצרה שורת הדין להיכן נוטה ושכמ"ה:

זאת אשיב בראשית כל ביקו'רי כל לענין הקדש ב"הכ פשיטא לענ"ד דא"נ איכא סהדי דהקדישוה בעלים מגן שוייא ולא חל עליה קדושה כלל אלא שכורה היא אצלו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו דכל אימת דבעי הגוי מרה דארעא לאפוקי מינה לשוכר מצי עביד וכבר כתב מרן ז"ל בש"ע א"ח ריש סי' קנ"ד דבתים השכורים המתפללים בהם אין בהם דין קדושה כלל וכתב ה' ברכי יוסף ז"ל שם משם תשו' ה' כנ"הג דהיינו לענין מכר משא"כ לשאר דברים הם קדש וכבר נעשה מעשה לפני מי שגדול עט"ר מו"הר חק נתן זיע"א בישיבת הרש"ן נר"ו וכ"ש בנ"ד שכבר יצא מרשות ישראל כמה שנים ועדיין היא מעותדת לכך כי המקום גורם והרי הוא כמבואר:

ומעתה אדברה וירוח לי במה שהעיד הרמ"ז וחד דעמיה מבני החבורה כאשר דבר ואומר חלותי היא הלא זה הדבר מקור נפתח בפ' חזקת דמ"ג אהא דתנן בני עיר שנגנב ס"ת שלהן וכו' ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר והוינן בה ולסליקו תרי מינייהו ולידיינו ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי וע"כ בדלית להו ס"ת אחריתי למשמע מניה דאי אית להו שפיר מצו לסלוקי שמיעת האי ס"ת ולמשמע בס"ת אחריתי וכתב רשב"ם לא מצו לאסתלוקי מיניה אא"כ ילך לדור בעיר אחרת וכ"כ אהא דאמרי' הכל עניים אצל ס"ת חז"ל ודרך בני אדם לקרוא לבני עירו עניים כשאין להם ס"ת דעניות גדול הוא זה עכ"ל והיינו בדלית להו. כלל וזה פשוט ובדאית להו ס"ת מהני סילוק וכן מצאתי במקו' בשם עליות דר"י ז"ל וז"ל אבל אי לית להו ס"ת אחריתי כיון דמסתלקי מיניה וכו' ע"ש ונסתייע מדברי רשב"ם ז"ל וכדכתי'. בעניותינו ומדברי העליות דר"י ז"ל יש ללמוד דלכי מסתלקי שרי להו מרייהו לצאת ידי שמיעה אפי' באידך ס"ת גופיה דכיון דאית להו ס"ת אחריתי תו לא חשיבא הנאה אותה שמיעה. שוב מצאתי להרא"ש ז"ל בתשו' כלל ג' סי' י"ג שכ"כ ע"ש והטור ז"ל סוף סי' וסוף סי' ל"ז כתב לישנא אא"כ יש להם ס"ת אחר ולא גילה ר'ז זה דאפי' באותו ס"ת יכולים לשמוע ע"י סילוק כמדובר ומדברי כלם למדנו דסילוק מיהא בעי וה' הסמ"ע ז"ל ובפר"וד הפריז על המדה לומר דאפי' סילוק לא בעי ואתמהה מהיכא שמיע ליה לה' ז"ל הכי מדברי הרא"ש ז"ל ואדרבא איפכא משמע וכ"ש דבעליות דר"י ז"ל מפורש כן ומה מאוד יש לתמוה על ה' כנ"הג ז"ל סי' ל"ז הג"הט אות ל"ב עמ"ש הרב מהרי"ט הכהן ז"ל על דברי רשב"ם ז"ל ומה שהשיג עליו הרב ז"ל וכבר הושג מדברי אחרונים ז"ל דלא תסגי לן בסילוק אלא היכא דאיכא ס"ת אחריתי בהך ב"הכנ דקביע ליה לצלויי בה אבל אי ליכא ס"ת אחריתי בהך ב"הכנ לא מהני סילוק דודאי טריחא ליה מילת' לשנויי קביעותיה וחשיב בכה"ג נוגע בעדות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' עדות ה"ד והביאו הטור סוף סימן ל"ז והדברים עתיקין ודבר זה קיימתיהו מסברא ומדברי הרא"ש בתשו' הלזו ואח"ך מצאתי למרן ז"ל שכ"כ משם רבינו ירוחם בסי' ו' ע"ש וכ"ש בנ"ד דהעד גופיה הוא ש"צ דהאי בה"כ ובכה"ג אע"ג דלא קא מתהני מינה הא מיהא הנאת מצוה חשיבא הנאה לענין עדות ושמיעת ס"ת תוכיח דלא מצי לאסתלוקי עד דאיכא ס"ת אחריתי כשר ומדוייק כמוהו כהך דהכא כמ"ש מוהרי"קו ז"ל שורש ע' ודוק מדברי הרמב"ם הניתני' למעלה כי ממנו תוצאות חיים ופשיטא דלא בעינן הנאה מוחשת לענין עדות כמו שהעלה ה' מוהריב"ל ז"ל בס"א כלל ה' סי' ל"ב דמ"ל חתם סופר לאיניש אחרינא ואפ"ה חשיב ליה הרב נוגע בעדות ע"ש וע"ע בתשו' ה' מוהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' קי"א ע"ש והרב מוהר"ש הלוי בח"מ סי' י"ז מסתמיך ואזיל אדעתייהו דרבנן ז"ל וע"ע להכנ"הג סי' ל"ז בהג"הט אות ואעפ"י שהרב מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' ק' כמעט נטוו אורחותיו מדעת הרב מהריב"ל ז"ל מ"מ הא חזינן לרבנן ז"ל דאזלו ומודו בשמעתא דהרב ז"ל ועיין לה' אדמת קדש סי' ס"ב מה שהאריך בענין זה ע"ע ומינה גמרינן לרמוני כסף והנרות ופשיטא לן דנוגע בעדות הוא. דאנן סהדי דניחא להו לבני הישיבה ברבות הטובה רמונים ונרות בב"הכנ דידהו רבו חסנא ויקירא וביום ש"ת שמוציאין ג' ס"ת וכן ר"ח טבת שחל להיות בשבת ג' ספרים נפתחים וקרוב לזה כתב מוהרשד"ם ח"מ סי' י"ז וכתבוהו הרב ש"ך וה' כנ"הג בסימן ל"ז ע"ש ואעפ"י:

שנדון הרב מוהרשד"ם מיירי דנהוג עלמא לעטר ב"הכנ ברמוני כסף משא"כ מנהגנו הא מיהא נקוט מיהא הני רמוני כסף לב"הכנ בעי לבר מהאי: והנה בע'תה חשבתי דרכי ואחשבה לדעת זאת אם רשאים הבעלים למכור הרמונים והנרות ולהוציא המעות לחולין ואת"ל דאינם רשאים עדיין צריכים אנו למודעי אם יש ספק בידם להוציאם מאותה ב"הכנ ולהניחם בב"הכנ אחריתי ואת"ל דרשאים אכתי מבע"ל אם הבעלים לא הוציאום מאותה ב"הכנ אם יורשיהם רשאים או לא והנה ראיתי לה' מוהריב"ל ז"ל בס"ג סי' קכ"ב שעמד ותלאה בפלוגתא דרבוותא ואח"ך הביא תשו' הגאון מוהרשד"ם ז"ל דפשיטא ליה דיכולין להוציאם ולהוליכן למקום שלבם חפץ ולא הבעלי' עצמן בלבד אלא גם בניהם. אחריהם הרשות נתונה בידם וכ' הרב ז"ל שהוא מבטל דעתו מפני דעת הגאון ז"ל ע"ש וכעת מצאתי לתשובת הרא"ם ז"ל הלזו והיא בסי' נ"ג ד"פ ושם ע"ד ומרן בש"ע א"ח סי' קנ"ג סי"ז כתב בשם יש מ"ש שכלי הקדש של כסף שנהגו להביאם תמיד לב"הכנ בחגים אין יכולין להוציאם לחולין למוכרם והקהל יכולין לעכב שישארו בחזקת הקדש עכ"ל וכתב המג"א ז"ל סקמ"ג ומסיים במוהרי"קו דאפי' יש מנהג להוציאם לחולין אין הולכין אחריו עכ"ל והמתבאר מדברי השואל שם כי לא לבד המשימין אותם בחגים ומוליכין אותם לבתיהם אלא אפי' מניחים אותו בב"הכנ ולפעמים כשיורדים מנכסיהם מוכרים אותם ע"ש בסוף השאלה וכ"ה לשון מור"ם ז"ל בי"ד סי' רנ"ט ע"ש והם נחצבו ממקור דברי הרב מוהרי"קו ז"ל הנאמרי' באמת אלא דסו"ס בעינן שיהיה מנהג קבוע ועיין מ"ש הרש"ך וכבר עלתה ארוכה במגלת ספר הרב גו"ר חי"ד כלל ג' ובסי' י"א הובאה תשו' לה' מוהר"ר גרשון שדעתו נוטה להחמיר והרא"ה חלוק עליו בזה ודעתו להקל ושנה עליו הכתוב מוהר"ד ז"ל והוסיף ידו שנית הרא"ה שלשה כתובים הבאים כאחד והרב נאמן שמואל סימן כ"ו הסכי' לאיסור ע"ע והמג"א סיים וכתב עכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות הבעלים וא"כ הוי כאילו התנו עליהם עכ"ל והעתיקו ג"כ הרב אליה רבה שם סקל"ב גם הרב אורח לצדיק סוף סי' איברא דה' מח"א ז"ל בה' צדקה סי' י"ב כתב דאיכא מרבוותא דס"ל דאפילו תנאה לא מהני עש"ב:

תבנא לדיננא פשיטא לענ"ד דאפילו לדעת המקילים דלב ב"ד מתנה עליהם ה"ד אם ח"ו מטה יד הבעלים וירדו מנכסיהם והוצרכו לדמיהן להתפרנס אבל לא להרויח בהוצאה וכיוצא דליכא מ"ד דבכ"הג לב ב"ד מתנה עליהם הס כי לא להזכיר אלא שאם נר' לאפוטרופוס להוציאם מאותה בה"כ ולהוליכם למקום שירצה שמעי' לו שאמר כהלכה כמו שנא' ועוד בה כי היכי דלא ליהוי ליה להרמ"ז למחר דינא ודיינא בהדייהו דיתמי שחורי ראש כנלע"ד הקצרה:

עתה אקום רגע אדבר בענין ספרי התלמוד ואביזרייהו ונהי דאין מקבלין עדות הרמ"ז וכן שאר בני הישיבה דנוגעים בעדות נינהו דודאי ניחא ליה לאניש לקרות בספרים נאים וחדשים ומציאותם ורבויים אין לך הנאה גדולה הימנה אלא שהרמ"ז יצא לטעון דליהמניה במאי דקא מסהיד דבעלים הקדישום מגו דאי בעי טעין לקוחים הם בידי ובפ' כל הנשבעים דמ"ו אמרינן רבא אפיק ספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואיפליגו בה רבוותא דרש"י ז"ל ודעמיה ס"ל דוקא ספרא דאגדתא שאין אדם עשוי ללמוד בהם תמיד אבל שאר ספרים אינם עשוים להשאיל ולהשכיר לפי שמתקלקלין אבל התוס' בשם ר"ת ז"ל דאפי' בשאר ספרים וכדאמרי' בפ' נערה עושה צדקה בכל עת זה הקונה ספרים ומשאילן לאחרים ללמוד בהם ובדעת זו קמו עמדו שרים רבים ונכבדים וספרין פתיחו איבר' דאכתי איכא למיקם עלה דמלת' דא"נ כלהו ספרי דבי רב עשויים להשאיל ולהשכיר הא מיהא בעי' עדים וראיה קודם שיתבענו דאי לא"ה במאי דאמר הקדישן ללמוד בהם במגו דאי בעי טעין לקוחים הם בידי ומגו דאי בעי אמר החזרתים לבעליהם כמ"ש בטוש"ע סי' ע"כ וקל"ג ובעודי עסוק בענין זה בא אצלי א' מהב"ד יצ"ו אף הוא ראה את כל הרשום בכתב ויען המלאך הדובר בי דאיכא עדים בהנך ספרי דפלניא מיתנא נינהו ואכתי איתנהו גביה ובנ"ד לא בעי' עדי' וראיה קודם התביעה בב"ד דוקא אלא כל שמעידים שראו אותם אצלו אחרי מות הבעלי' תסגי לן ותו לא מצי למימר החזרתים דהני יתמי דנ"ד קטני קטנים נינהו ולאו בני קבלה ל ומהדרנא נינהו וזה פשוט:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה