אור ברסלב
ספר משכנות הרועים ה"א › אות יח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

ה"א · אות יח

אות יז

הורדה ראובן ושמעון לקחו סחורה א' כ מתוגר אחד ונעשו ערבים ז"לז ערבו' גמורה כדין ערי"בא הרשות נתונה לגבות תחלה מאיזה מהן שירצה ושמעון בא עד השב'רים וראובן אף הוא היה מתכוין לבדוק ולחפש אם יש נכסים לשמעון וישמע ראובן והנה לשמעון שטר משכונה על לוי בסך ת"ק וממושבן ביד יהודה בעד סך ק"ק גרושות והיה הנשאר סך ש' גרו' לזכותו ובא לפני ב"ד הצדק יצ"ו להחליט לו שארית שעבוד השטר מפאת חיוב ערבותו ושאלת אם יש כח ביד ב"ד להחליט לו כיון שיש ב"ח אחרים או"ד כיון דלא אתו לכי דינא אינהו דאפסידו אנפשייהו ולא על דידן רמייא להגיד לבני האדם מאן בעי למשקל ייתי ונחמיניה גם שמעון טוען כי הוא חייב לעכו"ם אכזרים ואם יטול ראובן הסך הזה יהיה מסור ביד הגוים כדת מה לעשות ויבא שכ"מה:

זאת אשיב על האחרון ראשון דאין בטענת שמעון כלום דודאי כייפינן ליה לפרוע לישראל תחלה ואם יאסרוהו כותים חייבים כל ישראל לפדותו וכמבואר בטוש"ע. סס"י ק"א ובתשו' הרשד"ם חה"מ סי' קפ"ד וזה פשוט וביש"ש פ"ק דב"ק הביאו הרש"ך הטיל בה תנאה שהגיע זמן פירעון של ישראל עי"ש וכו' דבנ"ד אם אין ללוה ממה לפרוע ואתי לידי פסידא הישראל יודה דכל דאיכא פסידא כח הישראל אלים טפי וכמבואר בב"ח שם ועמ"ש לעיל באות ג' מגביית מלוה סי' ח' בס"ד וצ"ע לדינא:

ולענין הורדת ב"ד מדברי רבינו בפ"א מה' מלוה וטוש"ע שם שכתבו וז"ל וגובין כל הקרקע שיש לו ואפילו משועבד לכתו' אשה ולב"ח מקודם גובין מיד לוה ואם יבא ראשון ויטרוף טורף ממנו עכ"ל הא למדת דאע"ג דידעינן בודאי דשעבודא דאידך רמייא עלויה כל כמה דלא אתי. לקמן מגבין לזה ואידך אתי וטריף מניה וליכא למימר דשאני התם דליכא פסידא לפיכך כיון דשעבודם קדם כל אימת דאתו למטרף מצו למטרף אבל היכא דאין להם קדימה וכי שקלי להני תו לא מצו למטרף מניה ופסידא אית להו ולא מגבינן ליה לאורועי לאחריני הא ודאי ליתא דא"כ מאי אפי' הוא משועבד וכו' לב"ח שקדם וכו' אדרבא כך היל"ל ודוקא אם הוא משועבד לכתובת אשה או שקדם דכי אתי למטרף מצי טריף ומאי אפי' דקאמר אלא ודאי הדבר מוכרח מעצמו דלא איכפת לן במאן דלא אתי למתבע ולאו מלתא רמיא על הב"ד כיון ששאר המלוים לא חשו לעצמם מי שם פי לב"ד לאורועי כח התובע הזה העומד לפני ולפנים:

אלא דאכתי איכא למימר דמהאי לא איריא דנדון רבינו והטוש"ע איירי שב"ח שקדם אכתי לא מטא זמניה דומיא דכתו' אשה דלא ניתנה כתו' להפרע מחיים וב"ח זה מטא זמניה אמטו להכי אמרי' אע"ג דידעי' ביה דאית ליה מלוים אחרים שקדמו ומשועבד להם הקרקע מגבין לזה דמטא זמן פרעוניה וכי מטא זמנא דאידך יטריפוה מניה אבל היכא דיד כולם שוה ונודע לב"ד לא מגבינן ליה ומרעינן כח שאר מלוין:

שו"ר להרב התרומות ש"ה ח"כ סי' ב' שכתב וז"ל וכן אם טען הלוה שהנמצא בידו כבר הוא משועבד לב"ח מוקדמים ישראל וכותים ורצה לדחותו מעליו בכך ויש לנו קול וידיעה שכן הוא כדבריו אך הם שותקים עתה ואין תובעים בנכסיו כלום או שלא הגיע זמנם וזה המאוחר תובעו בפנינו עם כל זה יש לב"ד לחייבו ולפורעו מנכסיו וכשיבאו המוקדמין ויטרפו אותה ממנו כדאמרי' בעלמא העושה שדהו אפותיקי ומכרו מכור והלוקח יחוש לעצמו וכן עושין ב"ד שמגבין ליה ואם המוקדמין יטרפו טורפין וכן פסק הרב ר' משה ז"ל שמגבין לו מכל קרקע ומכל מטלטל אע"פי שהן משועבדים לכתובת אשה או לב"ח. שקדם ואם יבא הראשון לטרוף יטרוף ע"כ אלו דברי הרב זל יעו"ש:

ואנכי תולעת קל"ט דמאי. ראיה מייתי מהך דהעושה שדהו אפותיקי וכו' והם דברי הירוש' וכתבו הרי"ף בפ' אלמנה לכ"ג דהתם לא קמיירי בגביית ב"ד אלא שמכרו מעצמו אבל להוכיח שהב"ד מחייבין אותו לפרוע בהא לא מיירי הירושלמי כלל:

וגם ראיתי את הלח"ש דברי ה"ה ז"ל בפ"א מה' מלוה דין ד' שכתב רבי' שהעתיק הבע"הת ז"ל וז"ל וזה מתבאר בכתובות דף צ' שמגבין לב"ח מאוחר אע"פי שיש ב"ח מוקדם ממנו ולכשיבא הקודם יטרוף הימנו עכ"ל והדבר קשה חדא דהתם איכא תרי לישני דלל"ק דמה שגבה המאוחר לא גבה אלא לליש' בתרא מה שגבה גבה ועוד ק' דמאן לימא לן דהתם מיירי בקדמו ותפסו ע"י ב"ד:

ואולם התם בפרקא דצ"ד איכא פלוגתא דרבנן ובן ננס במי שהיה נשוי ד' נשים דלרבנן הד' אינה נשבעת ולבן ננס נשבעת ובעי לאוקומי פלוגתייהו בנמצאת אחת מהם שדה שאינה שלו ובב"ח מאוחר שקדם וגבה קא מפלגי דלרבנן לא גבה ומשו"ה לא משבעינן להו דכי אתי נגזל ושקיל דידיה הדרא קמייתא וטרפא מינה דבתריי' משו"ה לא משבעינן לה וכן ננס ס' דמה שגבה גבה משו"ה משתבעינן ומהדרי' לה דכ"ע לא גבה וכו' ע"ש וע"כ בדאתו לכ"ד ופליגי תנאי אי ב"ד משביעין או לא אלמא דב"ד מגבין לב"ח מאוחר אע"ג דלמחר אתי נגזל ושקיל דכבר נמצאת שדה שאינה של בעל ואתי ב"ח מוקדם וטריף ומזה יצא לו לרבינו ז"ל וזהו שכ' ה"ה ז"ל מתבאר וכו' וטעה בחשבונו המרשים שרשם בדף צ' ואע"ג דהתוספות שם אוקמוה באינה נמצאת השתא שאינה שלו אלא משום דחיישי' דילמא תמצא שאינה שלו לאו למימרא דבנמצאת וידועה שאינה שלו לא מגבינן כלל אלא דבנמצאת וידועה ס"ל להתוס' דלא מגבינן לה אותה שדה אלא לאחרונה שבכולם אבל סוף כל סוף שמעי' מינה דאע"ג דידעינן שאינה. שלו מגבינן לה מיהא לאחרונה וכשיבא כגזל לישקול דידיה וליזיל ועיין בהרא"ש ז"ל שם שהביא משם רב האיי גאון ז"ל ור"ח והרי"ף ז"ל דקי"ל כר"נ בדיני וכן לרבנן אליבא דשמואל דמה שגבה לא גבה ע"ש:

ובדרך:

אגב ראיתי לו ז"ל שהק' משם רבי' חננאל ז"ל מדאמרי' בערכין מה שגבה גבה וחילק בין מקרקעי למטלטלי דבערכין מיירי במטלטלי ולשם מיירי במקרקעי ע"ש ולפ"ז לבן ננס אפילו במקרקעי מה שגבה גבה וראיתי להתוס' בר"פ בד"ה ש"מ ב"ח וכו' שכ' אחר שחילקו בין מקרקעי למטלטלי וז"ל והא דבעי לאוקומי נמי פלוגת' דבן ננס ורבנן בב"ח מאוחר שקדם וגבה הוי נמי במטלטלי אבל במקרקעי ליכא שום תנא דמה שגבה גבה וכו' ע"ש ולפ"ז צ"ל דהך דערכין אתייא כבן ננס אלא דבלא"ה התוספות הקשו בפשיטות מדאוקימנא לכ"ע וחילקו בין הדיוט להקדש ע"ש אמנם קשה לענ"ד דפלוגתא דרבנן ובן ננס ע"כ מיירי במקרקעי כדקאמר ונמצאת שדה א' שאינה שלו ויש ליישב:

וראיתי להרא"ש ז"ל בפרק הכותב שכתב משם רבינו יונה ז"ל וכתבו הטור בסי' ק"ד ס"ו וכתב וה"ד שגבה בב"ד שהגבוהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם חוב אחר אבל אם מעצמו גבה אפי' ע' שומא דליכא למימר מאן שם לך מה שגבה לא גבה עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דכל היכא דאית ליה ידיעת ב"ד דאיכא ב"ח אחר לא מגבינן להאי ואע"ג דהרא"ש ז"ל שני ליה בין מקרקעי למטלטלי וכדמסיק היינו לענין שומת בית דין דבמטלטלי לא בעינן שומת בית דין אבל סו"ס אי אתי לבית דין לא מגבינן ליה אפילו מטלטלי לאורועי כחייהו דב"ח המוקדמין. גם מ"ש הרב"י ז"ל משם רבינו ירוחם ז"ל. ומטי בה משמיה דהרמ"ה ז"ל כי בכל ענין מה שגבה גבה וכו' עכ"ל היינו נמי כדפרשית אבל לעולם לא פליגי אמ"ש רבי' יונה ז"ל דב"ד לא מגבין אלא בשלא ידע בחובות אחרים וא"כ קשה על הטור שהעתיק דברי רבי' יונה הללו והם כסותרים לדברי הרמב"ם שכתבנו וכל שכן דלפי מה שהוכחנו מהש"ס וכדכתב ה"ה ז"ל נמצאו דברי רבינו יונה הפך גמרין והפך הירושלמי שהביא הבע"הת וכדכתי' ואם כנים אנחנו לומר דאין כח ב"ד יפה אלא בדליכא פסידא להאיך כיון שהוא מוקדם דדינא הכי אתי טריף לה מיניה אבל כל היכא דכי הדדי נינהו א"נ כמטלטלי ולא כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי דמה שגבה גבה בהא ודאי לאו כל כמינייהו דבי דינא למגבי להאי והאיך דידעי ביה נמי דמלוה אית ליה גביה יצא נקי מנכסיו אין תורה והשתא מא"ח ומא"ח ולא פליגי ועיין מ"ש מרן בב"י שם סי' ק"ד משם תשו' מיימוניות ומה שהק' עליו מרן ז"ל ומה שציין הרב כנ"הג שם אות ו' בהגהב"י לקיים ס' תשו' מיימו' הלזו וע"ע להרב בני אהרן סוף סי' מ"ו והרב צמח צדיק סי' קי"ח והרב פני יהושע שבס' אדרת אליהו סי' מ"ג ודקדק מדברי רבינו יונה כדוקיין וע"ע בהש"ך סק"ו וכתב הכנ"הג ז"ל שם במהדורא בתרא שבפסקי מוהר"ם ריקאנאטי ז"ל סימן תקכ"ד מוכח דס"ל כתשו' המיימו' ע"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה