ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
ה"א · אות יב
הודאה נשאלתי בראובן גברא דאמיד בנכסי ואת העוס'ק אשר עס'ק רב מעס'קות אתגורי איתגור ובנו היה סמוך על שולחנו מפתו יאכל וכו' וגם הוא היה מתטפל בעסקי אביו שנה אחר שנה ועוד לו אח אחיו יקט'ן מאשה אחרת והן בעון פגעה מדה"ד בבן הגדול וחי"לש והניח אחריו אלמנתו ובן א' ולאח"ז חלה את חוליו האב הנז' והאריך בחליו ולבסוף נעשה שתוקי כאיש נדהם אישתקיל מלוליה כי אין מלה בלשונו ובקושי יובנו רמזיותיו ואחר כל אלה מת וחלי"ש והניח אחריו שתי אלמנותיו האחת אם הבן שמת בחייו ונכדה בלתי נשוי והב' בן א' שהשיאו אביו בחייו ושתי בנות א' מהנה שדכה ג"כ האב בחייו עם א' חכם מיקירי ארעא תורה וגדולה ופסק לה בנדונייתה לפי כבודו של המשודך. ולפי כבודו והאחרת בבר שית כבר שבע ויהי כמשלוש חדשים אחרי מות האב עמד הנכד ההוא והוציא שטר כתוב וחתום שזמנו קודם פטירת זקנו ג"ח מ"מ ודי"ן אנו עדים ח"מ מעידים איך ששלח אחרינו ה"ר פ' ומצאנו אותו מוטל ע"ע דוי ודעתו מיושבת עליו ואמ"ל הוו עלי ע"ג למה שאני מצוה אתכם הלא תדעו כי בעודו בני ה"ר פלוני בחייו היה שותף עמי שו"ג בכל עסקי וענייני מה שיש לי תחת כיפת הרקיע מחוט ועד שרוך נעל ולא נצרכה אלא להעדפה כי הוא מתעסק יותר ממני כפלי כפלים והיה התנאי בינינו שכל א' ממנו יטול שליש. הריוח והשליש הג' לצורך הוצאתנו ואחר שנפטר בני וחלי"ש עדין נמשך השות' ונכנס בחריקיה בנו ה"ר פ' ומעתה כל מה שיש לי תחת כיפת הרקיע הן כסף הן סחורו' הן פרקמטייאות וכדומה הכל הוא בשות' בינינו וקנינו מיד ה"ר פ' בקש"ם וכו' וחתום בו סופר מתא יע"א וחד דעמיה וכשקראו הב"ד יצ"ו השטר הלזה המה ראו כן תמהו מעידין בגודלן כי לא איש דברים הוא ביודעים ומכירים ידיעה נאמנה והעדים אנשים של צורה ומביני מדע ואיך נזדמנה לו שעת הכושר להוציא מלבו מלין בסדר נאה ואז עמד א' מהב"ד נר"ו פקיע ומומחה מנ"ר נר"ו וקרא לעדים החתומים. בשטר ושאל את פיהם גופא דעובדא היכי הוה ויענוהו קושטא קאי כי לא הזמין אותנו יחד רק זה שלא בפני זה וסדר דבריו של העד כך הם כשהלכתי אצל ה"ר פ' והוא בדעתו זהו מה שאמר אני ובני פ' היינו שותפי' בכל והוא היה טורח יותר ממני וחלוקתינו בריוח היתה עז"ה השליש לי והשליש לו נוצא ממנו כל הוצאותינו והשאר לאמצע וכשנפטר בני הנז' ראיתי אני והכנסתי בנו במקומו ועדין השות' בינינו כמו שהיתה עם אביו בקש"ם מידו וקיים ע"כ דברי העדים ועוד טען הנכד הנז' כי מפי השמועה למד כי אביו הוא הבכור ונוטל פי שנים במחצית העזבון והבן בשני חלקים מי"ב חלקים והבן טוען כי כל דברי השטר אינם אלא מן המתמיהין הס כי לא להזכיר דקים ליה באבוהי דלאו בעל דברים כי שנות מספר ניטל רוב המדבר גלוי לכל העמים ומה שטוען שאביו היה בכור מעולם לא נשמע דבר זה ואדרבא אוזן ששמעה שאמו הפילה כמה נפלים קודם לבן זה ועוד בה כי אביו ז"ל כשחילק הקרקעות שהיו לו נתן לנו חלק כחלק איש כאחיו ונשאלתי לחוות דעתי ק'לה כמות שהיא כדת מה לעשות ע"פי התורה ומי שחותמו אמת הוא יעמידנו על דבר האמת לדון דין אמת כי"ר:
זאת אשיב ראשי פרקים ויהי הקצ'ר אמיץ דרך קצרה ואומר חלו'תי דורשין תחילות נחזי אנן בהאי שותפות דקא מודה די'ן אב'א אי בקרנא שהטילו לכיס השותפו' כל א' סך מה או"ד קרנא דאב הוא הא מיהא בפירא יד שניהם שוה והקרן קיימת לו לא'ב יגיע ומדבריו שנותן טעם בפירוש שהוא טורח יותר ממני כפלי כפלים וכיוצא יורה דאין לו שייכות בקרן שבכיס השותפות אמטו להכי טעמא טעים אמאי שקיל פלגא ברווחא דאי איתא דאית ליה נכסי בכיס השותפות למ"ל ה"ט ת"ל דבדידיה קא טרח אלא ש"מ דאין השותפות בין האב והבן אלא בשבחא ופירי ועוד בה שהרי כל שער בת עמי יודעין דבנו היה סמוך על שולחנו של אביו סמיכה מעליא ומאין היו לו הנכסים להכניסם לכיס השותפות וכ"ת דחיישינן דילמא מציאה אשכח וכדאמרי' בגיטין דף ק' גבי עמרם צבעא דקאמר ואי משום דלא אמיד אימור מציאה אשכח ע"ש אלמא אע"ג דקים לן בגויה דלית ליה נכסי תלינן במציאה אשכח הא ודאי לאו מילתא היא חדא שהרי כת' המרד' דלא תלינן בהכי אלא כי היכי דלא לאחזוקי גברא בגזלנותא כההיא דעמרם צבעא כי חשדוהו דקאכיל ושתי מנכסי דיתמי דאפוטרו' דיתמי הוה כדאיתא התם אבל במידי אחרינא לא תלינן במציאה ע"ש ובכתו' דפ"ה אהא דאמר חדא דידענא ביה בר"מ דלא אמיד וכו' כתבו התוס' דלא טענינן ליתמי מילתא דלא שכיחא אבל אם היה ר"מ קיים וטעין הכי הוה מהימן ע"ש ואע"פ שיש חולקים וס"ל דטוענין ליתמי מלתא דלא שכיחא כגון נאנסו מ"מ מרן דבתריה אנן גרירנא הורה גבר דאין טוענין כמ"ש בסי' ק"ח ס"ד ע"ש וכ"ש בנ"ד דהיורש בא מכח ירושה דאורייתא והמקבל חפץ למען צדקו ע"י שטר זה ועוד בה דכי יהבינן ליה כל דיליה דטענינן ליתמי מלתא דלא שכיחא ואמרי' מציאה אשכח אכתי לא אהניא ליה ולא מידי כיון דסמוך ע"ש אביו אפי' הוא גדול מיקרי קטן לענין מציאה דמציאתו לאביו כדאי' בפ"ק דמציע' ופסקה הטוש"ע סי' ע"ר ע"ש וכת' דמשכחת לה שנתן האב לבנו במתנה וזכה בה לעצמו ואח"כ הטיל לכיס השות' הא נמי ליתא דהאיכא מ"ד דכל שהבן סמוך על שלחן אביו אין לו יד לזכות לעצמו והרי הוא כקטן שאין לו יד וחזרה המתנה לאב וכמ"ש הנמק"י ז"ל שם בפ"ק דמציעא וע"ע בתשו' מוהרשד"ם ח"מ סי' שפ"ו ע"ש מ"ש בזה ואע"פי שה' כנ"הג כת' שם משם מוהר"א גאליקו דנקטי' שזכה הבן לעצמו במה שנתן לו האב ע"ש מ"מ מאן חשי' להוציא ממון מהמוחזק מן התורה נגד ס' הנמק"י ודעמיה וכ"ש בנ"ד דאין רואה אם נתן לו האב לבן אלא דתלינן תל'אי ע"ג תל'אי דהכי הוה הס כי לא להזכיר. אמנם כ"ז כתבתי לרווחא דמלתא אמנם יציבא מלתא קושטא קאי למתבונן בדברי הצוואה ובקי בטיב הלשון ראה יראה דאין השיתוף אלא בחלוקת הריוח ואינו אלא מתעסק בעלמא ומשום דלאו כ"ע דינא גמירי קרו למתעסק שותף בסתם ואח"כ הראני הבן כת"י אחיו נ"ע ודי"ן זהו מה שיש לי קרן משל אבי תחת רשותי כ"וך ממטבע תונס יע"א והריוח שיזמין השי"ת שיטול אבי ב' שלישים ואני השליש כמ"ש בשטר שיש בינותינו שזמנו בחדש אלול המרוצ' שנת התקמ"ו ליצירה פ' ס"ט ואח"כ כתוב במכתב למר אביו וד'ין תוספ' ביאור שהסך שבצ'אר אזלם ושבעיר טראבליס ושאצל דיין הכל בכלל הסך של הקרן פ' ס"ט עכ"ל אזן שמעה ותבן לה בהודא' הבן שהקרן הוא משל אב ואין לבנו בחלוקה אלא בריוח וכמו ששיערנו בעניותי' בכח משפט הלשון והאמת יורה דרכו ואין לנו עסק בנסתרות ופטפוטי מלין והגיונות מלי דכדי להפקיע כח היורש מן התורה מ"מ במה שיזכה יותר על חלקו ה"ה כשאר אינשי דעלמא ונקרא בזה מוציא ממון מחזקת בעליו ולעולם ידו על התחתונה כמו שמבואר בדברי הפוסקים זיע"א:
ואתה דע לך כי יש הפרש בדברי העדים ממ"ש בשטר שביד נכדו למה שחזרו והגידו לפני הב"ד יצ"ו דבשטר כתו' לאמ' ששלח אחרינו ואמר לנו הוו עלי עדים וכו' עין רואה כל לישנא דשטרא בלשון רבים משתעי ואילו בחזרת ביאור דבריהם אמ' שכל א' מהם בא בפ"ע זה שלא בפני זה ולא היתה להם ישיבה אחת בעולם ואע"ג דלענין דינא לא נפ"ל מידי דע"כ ל"פ רבוותא אלא בהודה לפני עד א' ותו לא דדעת הרב המאור ז"ל ורבי' אפרים והראב"ד משמיה דגאון סברי מרנן דאין בהודאה זו כלום לחייב שבועה למי שכנגדו והרמב"ן והרשב"א והמ"מ ושרים רבים ס"ל דקם הוא לשבועה כשאר העדאת עד א' שאע"פי שאינו קם לממון קם הוא לשבועה וכן היא דעת מרן בש"ע סי' פ"א ס"ד אבל כל שההודאה היא בפני ב' אע"פי שלא ראו איש את אחיו הא קי"ל דעדי הודאה מצטרפין כמ"ש מרן בש"ע סי' ל' ס"ו ע"ש אלא שהראב"ד סובר דדוקא בשכל א' מעיד שהיה אחר עמו בשעת ההודאה אלא שהלך לו למד"ה אבל אם עיקר ההודאה לא הודה אלא בפני כל א' לבדו לא שמה מתייא א"כ לפ"ד הראב"ד ז"ל חשיבא הכחשה בעדות העדים הללו דלפי מ"ש בשטר הא' ההודאה היתה בפני שניהם יחד במעמד א' כמש"ל ולפי מה שחזרו ונחקרו דבריהם ע"י ב"ד שניהם אמרו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ונ"מ דלדעת הראב"ד הודאה זו מגן שויא אלא דבלא"ה דברי הראב"ד הללו מעיד עליהם ה' ש"ך סי' פ"א ס"ק כ"ב כי לא מצא להם חבר ע"ש ועכ"פ עדים גופייהו לאו שפיר עבוד לשנות את הידוע אצלם ולהעיד מה שאין כן חלילה ואע"ג דלאו כ"ע דינא גמירי מ"מ לא היה להם אלא להציג ולסדר הדברים כהוייתן ולא לחדש דבר מעתה ובפרט מהנך טוב'י ואנא דחכימי שופרא דשטרי ומקראות שאין להם הכרע ולשון מדברת גדולות צחות ומצוחצחות וכל העם מקצה יעידון יגידון כי האב הלזה לאו בעל דברי' מתמול שלשום ואף כי אחרי ניטל רוב המדבר אכן חליינו הוא רומז ונרמז טען ברמ'ז בדוחק ובצער באין מבין ואתמהה איך ביום ההוא הופיע עליו נה'רה וכח הדיבור אשר שלט יביע אומר ה'ן או'מר וה'ן דברים המושכין את הלב הס כי לא להזכיר וכבר מלתא אמור אזהרה שמענו מפי סופרים ומפי ספרים כי אין לעדים של הצוואה לשנות ולתרגם דברי המצווה אפי' מלשון לעז או א' משאר הלשונות ללה"ק או זולתו רק יכתבו הדברים בצביונן וקומתן ככל היוצא מפיו עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ודייני הזמן יורו את דבר המשפט כפי אשר יורו להם מן השמים וה' הטוב יכפר בעדנו כיר"א:
הדרי בי לענין דינא דהאי שטרא אמינא בר מן דין ומן דין ממה שהוכחנו מהשגרת לשון השטר למימינים בו שפתיו ברור מללו כי לא היתה הודאת האב בשות' אלא בחלוקת הריוח אבל בעיקר קרן שבכיס אין לבנו שום שייכות אלא לאב ולזרעו אחריו כמו שנאמר והמתעקש בזה צריך להביא ערבים נאים להוציא ממון מהיורש מן התורה בתסקופי מלין ואמרי לה כ'די ומה גם בהגלות נגלות כתי' בנו והאב מילא את דבריו וביא'ר עליה מה שהוא בכלל הקרן מעתה נסתלקה החקירה ויסכרו מעינות המחלוקת ותהי האמת נהד'רת והאמת יורה דרכו והנה בעתה שמעתי אומרים כי עדין יד החולק נטויה לומר נהי דעיקר השות' לא היתה אלא בחלוקת הריוח כמ"ש בכת"י הבן והאב כמדובר הא מיהא מצי נכדו למימ' דבשעת הצוואה נטתה דעת האב נפשו אותה לזכות את נכדו בעיקר נכסיו ושוייה שותף בקרנא ופירי מחוט ועד שרוך נעל ושפיר מצי זכי בהאי הודיתא דקא מודה קמי הני סהדי ואני שמעתי ולא אבין מי שם פה לאדם לערוך ולבדות דברים הדברים פטומי מלין להוציא מן המוחזק בממון מדינא דאורייתא ולהחזיק ביד המקבל בהאי הודיתא דנפק הרי זה נשבע לשנות את הידוע ועוד בה כי לשו' השטר מכחיש זה הרי שלך לפניך ראשית אמריו ותחלת דבריו הלא תדעו שבני היה שותף עמי ואותה השותפות נמשכת עם בנו אחר שנפטר בני ונמשכת עד עתה יורה יורה דלאו מלתא חדתא קעביד אלא ממה שהיה בנו שותף עמו אחרי מותו הכניס את בנו במקום אביו וממשמשת והולכת עם נכדו כאשר היתה באמנה עם בנו ואין כל חדש וכיון שנתבאר באר היטב אופן השות' בין האב לבן במכתב לאמר דאין לבן אלא בריוח ממילא מה שהמשיך השות' עם נכדו במקום אביו לא עדיף איהו מגברא דאתא מחמתיה. ותו אמינא דכי יהבינן להו כל דילייהו דהאב השתא אהדורי קמהדר ביה ובעי למזכי לבר בריה בהאי תפקידתא דש"מ אכתי לא איפרוק מחולשא דלדעת מרן בש"ע סי' פ"א סי"ד אע"ג דבאומר אתם עדי תו לא מצי למטען טענת השטאה הא מיהא טענת שלא להשביע את עצמו אכתי מצי טעין ועיין מ"ש הסמ"ע שם ובס"ח ואעפ"י שה' ש"ך ז"ל חלוק הוא בדבר כמו שהאריך שם ע"ע אנו אין לנו אלא דעת מרן בש"ע לפום מאי דשמיע ליה ה' סמ"ע ואם נפשך לומר דע"כ לא אמרי' אדם עשוי שלא להשביע את עצמו אלא כשהודה שיש לו ממון משל אחרים אבל כשהודה שהם של בנו מושבע. ועומד הוא דמה ראה האב להשביע את בנו זה ולא חש לקמחיה וח"ש בראשו על בנו האחר אלא ש"מ דקושטא קאמר ולא שלא להשביע את בניו הוא דקאמ' הכי. הא נמי ליתא דחשי' ליה בנו מבן בנו דאינו דומה בנו ממש לבן בנו ואע"ג דאמרינן ביבמות דס"ב בני בנים הרי הם כבנים וכו' התם לענין קיום מצות פו"ר הוא דאמרי' הכי אבל למלתא אחריתי אינם כבנים וכ"כ רשב"ם ז"ל בפ' מ"ש דקמ"ג ע"ב אהא דתניא המודר מן הבנים מותר בבני בנים ע"ש ועוד ראיה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו אמרי' ואצל בן בנו לא אמרי' דאשכחן גבי המזכה לעובר לא קנה ובמזכה לעובר דידיה קנה וטעמא רבה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וחפץ למען צדקו וכ' הרא"ש בתשובה כלל פ"ב סי' ב' דדוקא בנו אבל בן בנו כאחר דמי ופסקו מור"ם בסי' ר"י ע"ש בה' סמ"ע מ"ש שם ואע"פי שה' כנה"ג שם אות ח"י בהג"הט כת' דאיכא מאן דפליג על ס' הרא"ש הלזו ומאן דעמיה ע"ש מ"מ אנן בדידן גרירנ' בתריה דמור"ם ז"ל היכא דלא פליג אס' מרן בש"ע וכ"ש דקי"ל דבכל פלוגתא דרבנן בין היורש למקבל דעל המקבל להביא הראיה דהילכתא כמר ולא כמר כמ"ש מרן בסי' רמ"ה סי"ח ע"ש והכא בנ"ד שבנו מוחזק בנכסי אביו בחזקת התורה אלימתא ובן הבן בא להחזיק יתר על חלקו המגיע לו ע"פי התורה בכח שטר זה ודאי אמרי' ליה זיל ברור מקחך דהילכתא כמ"ד דבן בנו הרי הוא כבנו גם להאי מלתא וכ"ש דהאיכא רבוותא דסברי דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו אף כי אחרי מותו שיאמ' פ' עשיר היה ומושבע בנכסי והוא היה מתרושש והון רב מן הציקנים וכמ"ש ה' ש"ך בסי' פ"א סכ"ט וכבר עמדתי ע"ז לעיל במערכת אות ה' בדיני הודאה סי' ואין להאריך ועוד בה דא"נ אמרינן דהשתא קמזכה לכן בנו מה שלא זכה האב אלא בחלוקת הריוח ויפה כח הבן מכח האב אכתי למשדי עליה גודא רבא דאין לו יד לזכות כיון שגם בן בנו סמוך על שלחן זקנו דמ"ש בנו סמוך על שלחנו לבן בנו סמוך ונראה על שלחן זקנו אין טעם בדבר לחלק:
ותו חזינא תיוהא רבא בהאי שטרא דחזינן להאי שטרא דכל לישניה מרישיה לסיפיה מדריש ומשתעי בלשון סיפור דברים מה שהיה כבר ולשעבר לקול הא'ות הראשון הלא תדעו כי בני בחייו היה שותף עמי וכו' והיה התנאי וכו' ואחר שנפטר בני נמשכת השות' וכו' ובדוק ובחון בהם דכל מלי דהאי שטרא מלי דלשעבר נינהו ואשכחן לה' מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' כ"ט שאול נשאל על שטר שכתו' בו איך עמד פ' והודה איך מתחייב להחזיק בביתו הנער פ' לאכול וכו' ואז בזמן נישואי הנער נתחייב ליתן לו כ"וך וכו' ויהיו מעכשיו נתונים לו במת"ג וכו' וקנינן אנן סהדי דח"ל וכו' עכ"ל ומת הזקן אם חייב היורש לקיים מלי דאבות והשי' ה' ז"ל שה' מהרש"ק וה' מוהרש"ב ז"ל לא נסתפקו אלא בחיוב המזונות ופשיטא להו דחייב' בממון והרב ז"ל לא כן ידמה. והיה טעמו משום דלישנא דהך שטרא גריע טובא שהרי לשו' הודה ונתחייב מורה על העבר וכו' שנר' שאינו אלא סיפור דברים בעלמא במה שעבר וכ"ת א"כ מה הוא זה שאמ' מהיום הזה אם מטעם זה אינו כלום שאיפשר ג"כ שאומר שלעבר נתחייב במהיום הזה מ"מ לא הוי אלא סיפור דברים בעלמא וכו' ואע"ג דבנ"ד איכא לישנא דוקנינן דמשמע עכשיו נטל קנין נר' ודאי דליכא לחייובי לבן הזקן כיון דמעיקרא לא הוקב' חיוב אלא סיפור דברים גם הקנין מהדר אסיפור דברים ולא אחיוב וכו' וכבר נתבאר דיד בע"השט ע"הת ואפי' הפירוש דחוק כל עוד שיש בו משמעות וכו' וכמ"ש מהריק"ו וכו' וכ"ש בשטר גרוע כזה וכו' עכ"ל וכשמעתתיה וכטעמיה דהרב ז"ל פסיק ותני ה' מוהר"י לבית לוי סי' נ"ה וכת' וז"ל וכבר ידעת הא"ח שצריך לעולם לפרש לשון השטר לזכות הלוה או המוכר ואפי' בפי' דחוק כמ"ש הרשב"א דיד בע"השט ע"הת עכ"ל גם הרב בני שמואל בתשו' סי' ו' הביא דברי זקנו ה' מהרשד"ם ושמיע ליה דהרב ז"ל תפס כס' הגאוני' ע"ש וה' משפט צדק ח"ב סי' ל' דף ס"ב ע"א הביא דברי מוהרשד"ם הללו ע"ש ובסי' ל"ו כת' דמילתיה דרב ז"ל מידי פלוגתא לא נפקא ע"ש. ואני עני מצאתי עוד לה' מהרשד"ם עודינו מחזיק בסברתו שם סי' ח"ן דף ן' ע"ש וכן מצאתי לו ז"ל בהסכמתו בתשו' ה' משפטי שמואל סי' מ"ה ע"ש וכת' ה' כנ"הג סי' ט"ל אות ס"ב בהגהב"י שהראב"ד חלוק עליו בזה ע"ש ועיין לה' נאמן שמואל סי' ך' די"ט ע"ג שהביא דברי מהרשד"ם והרב בני שמואל הנאמרים באמת ע"ש וה' דבר משה ח"ב ס"ו סי' פ"א אחר שהביא דברי מהרשד"ם ואחוזת מרעהו נו"ן הורה גבר כדמסיק הרב ז"ל ע"ע וה' מוהרח"ש ז"ל ח"א סי' ט' הביא דברי הרשב"א שהביא מוהרשד"ם ואח"כ הביא דברי מהרשד"ם הללו ולמד לנדונו להכשיר את השטר מהך דהרי"ף והראב"ד ע"ש ויש בדבריו מהגמגום וכבר עמדו ע"ז האחרונים ז"ל. הן אמת שה' מוהר"ש גאון בס' משפטים ישרים סי' ט' נטה דעתו לד' מוהרשד"ם אמנם בס"י דף ס"ו תמ'ה תמ'ה יקרא על ס' מוהרשד"ם הלזו וכבר נתעורר בזה ה' מוהר"ם מזרחי אשר הובא בתשו' ה' נחפה בכסף ח' חה"מ סי' ט"ז ועיין מ"ש ע"ד ה' ז"ל שם בסי' י"ז ע"ש גם ה' תורת חסד בסי' קכ"ד האריך בזה והרבה להשי' על דברי מהרשד"ם הללו ע"ש מכל מאי דכתי' בעניותי' נתב' דרבים הוו בעלי תריסין דקיימי בשי' מוהרשד"ם והן לא יהיה אלא ספק שקול אנן יד עניי אנן אין בידינו להכריע הילכתא כמאן א"כ בכה"ג אוקי ממונא בחזקת מאריה שהוא מוחזק מן התורה וכדאמרי' בפ' חזקת דף ל"ב והילכתא ממונא היכא דקאי ליקו ופירשב"ם דמספק"ל הילכתא כמאן ומאן מסתבר טעמיה טפי וע"ע בתוס' שם ותו אע"ג דאנן בדידן לא דיינינן בדין קים לי היינו דוקא במה שהוא הפך פסק מרן בש"ע או מור"ם היכא דלא פליג אדברי מרן אבל בדבר שאינו מפורש בדברי מר"ן ומור"ם ואפליגו ביה רבנן בתראי ז"ל ודאי דהמוחזק מצי למימ' קים לי וכ"ז בדברי הקי"ל מבואר דהיכא דאיכא תרי רבנן בס' חדא מצי המוחזק למימ' קי"ל כוותייהו ולא מפקי' מיניה ממונא כמ"ש ה' כנ"הג בכללי הקי"ל ע"ש בסי' כ"ה וכיון דבנ"ד חזינן לכמה מרבוואתא בתראי סברי מרנן דהאי שטרא ריע חיליה וגריע ואין בו כדאי להוציא ממון מיד המוחזק מדינא דאורייתא מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע כביר מצאה ידו להפקיע ירושה דאורייתא וכבר ידעת דאפילו בס"ס וכל שאתה יכול להרבות בספיקות אין בנו כח להוציא מיד המוחזק כמ"ש רבני האחרונים אשר אסף איש טהור הרב כנ"הג שם ואחריו כל ישרי לב עד כי חדל לספור וכבר כתבנו דאע"ג דבנ"ד הנכד דתפיס שטרא בידיה הוא ניהו יורש ומוחזק הא מיהא במה שעולה על רוחו לזכות יתר על חלקו הרי הוא כשאר אינשי דעלמא ולענין מה שטוען הנכד שאביו היה בכור ודאי עליו להביא הראיה ויפה טען הבן שמחלוקת הקרקעות שחלק אביו בחייו שוה בשוה מוכח דאינו בכור הא מיהא לכי מייתי סהדי הנכד ראיה דאביו היה בכור שקיל שפיר וזה פשוט. הנלע"ד כתבתי ואל תאמר קבלו דעתי וצור ישראל יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות וימהר יחישה קץ הפלאות אכי"ר: