ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
ה"א · אות ז
הודאה מי שלוה מחבירו מעות ברבית שא"ל לצורך גוי הם ונתן לו משכון ואח"ך א"ל שהם לעצמו אינו נאמן אע"פ שמביא עדים שהמשכו' הוא של ישראל עיין בטוש"ע י"ד סי' קס"ח וקס"ט ובבאר היטב ס"ק מ"ח ובשו"ת הרדב"ז ח"א שבשני סי' ש"ה ע"ש וצ"ע אי שרי ליטול מכאן ולהבא אחרי אשר צווח בעל המשכונו' לומר דידי הוא או"ד דמאי דשקל כבר הוא ולא מחייב לאהדורי משום דמלוה אמ' לדבריך הראשו' אני מאמין דוקא אבל ליטול משם ואילך לא ומהא דמותי' הש"ס ברפ"ק שום היתומים אהא דתנן אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ היתה רבית אוכלת בהם ופריך עלה ישר' מי שקיל רביתא וכו' דאמאי לא אוקמה בכ"הג דלוה מישראל בשם גוי טפי מלאוקומה בעכו"ם דציית להא ולא ציית להא אלא ש"מ דאינו נוטל אלא במה שקיבל זכה ועדיין צריך להתיישב בדבר וצ"ע ועיין בדרשותי שהארכתי בענין זה כיד ה' הטובה עלי: