ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
ה"א · אות ה
הודאה ראו' נלב"ע וחל"ש והניח אחריו בניו וא' מהם קטן ותבע שמעון מהבנים הגדולים ששט"ח שתחת יד אביהם כתו' על שמו וגם מקצת סחורה שהיא כעת בעין לזכותי מחציתם וכן תמצא כתוב בפנקס אביך ויבוקש הדבר וימצא כדברי שמ' וטענו היתומים דילמא פרע לך חלקך כפי אשר הסכמתם ונשאר הכל לזכות אבינו או שלא להשביע את עצמו עיין ש"ע ח"מ סי' ס"ה וסי' פ"א סי"ח:
ואומר הכל גלוי מה שעמדו גדולי ישראל בסתירת תשו' הרא"ש הנאמרים באמת שם שם ומור"ם ז"ל חילק בין היכא דכת' ונתן ביד חבירו אז לא אמרי' שלא להשביע ובנמצא כתו' אצלי אמרינן ועיין בסמ"ע ופוד"ר שם וה' גד"ת ד' קע"ו ע"ב והש"ך סי' פ"א ס"ק מ"ה האריכו למעניתם והכנ"הג בסי' ס"ה בהגה"ט אות ל"ח אסף איש טהור כל הדיעות ע"ע והמכוון מדבריהם שאם הוא כתו' בפנקסו שכתו' בו כל ס' חשבונותיו דלא עביד לאודועי ולמשמע אין הדעת סובלת למטען שלא להשביע וכו' וכדברי הרש"ך והר"ד ן' נחמיאש ז"ל שהביא מהר"ש הלוי ז"ל וראויים הדברים למי שאמרן גם הגאון באו"רות העתיק כן משם הרש"ך ע"ש ובפרט כשנמצא כתו' דרך משא ומתן וחשבון וקרובים הדברים כמו שאמ' שמ' ולזה אני אומר דלהאי טענה דהשבעה לא חיישי' אבל לא מטעמא דראובן אמיד בנכסי הוה והתובע עני דכבר נתב' בדברי מור"ם בד"מ ובהג"ה בסי' פ"א ס"ד דאין חילוק בין עני לעשיר עיין בסמ"ע ס"ק ל"א ובש"ך שם ובס' בית אברהם סי' ל"ב ע"ש האמנם מטעמא אחרינא דקטעין דשמא חזר ולקחו ממנו אין להוציא מהיורשי' וכמ"ש הרש"ך שם בסי' פ"א אשר הורם ע"ש ואם ירצה להחרים על היתומי' הגדולים אין למחות בידו. וכעת ראה ראיתי לה' כרם שלמה בח"המ סי' ז' שחילק בדין שלא להשביע וכו' היכא דיש לו בלא"ה עסק עמו כבר לא טענינן משא"כ באיניש דעלמא ע"ש ובחוב שעל הגוי בעש"ג נראה דלא אמרינן דילמא פרע לו חלקו או קנאו ממנו ועיין כנ"הג בסי' רצ"ז בהגה"ט אות ד':