ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
דל"ת · אות סא
דבר שאינו ברשותו מכירה קי"ל האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא אמר כלום כמ"ש בטוש"ע ריס"י רי"א עובדא כי הוה הכי הוה ראו' דבר לשמעון חצר אחת בסך כ"וך ושמכלל דמי הקניה יקנה שמעון מלוי חצר אשר לו ויפרע לו דמיה מדמי הקנייה הלזו לכשיזכה בה ראובן ונטלו קנין ע"ז והלך שמעון וקנה החצר מלוי ואח"ך חזר בו שמעון מלמסור החצר אשר קנה מלוי לראו' ויצא לטעון כי בשעה שקנה החצר מראו' עדין לא היתה ברשותו חצר של לוי ולא חלו בה ידים ואין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כמו שנאמר עמד השואל ושאל אם זכה ראו' בחצר שקנה שמ' מלוי שעל התנאי קנאה או לא ואם שורת הדין נוטה שלא זכה ראו' באותה חצר אם רצה א' מהם לחזור במכירת החצר של ראובן שומעין לו דהא בהא תליא או"ד דמיא לקני את וחמור דקי"ל הוא קנה וחמור לא קנה כמ"ש בטוש"ע סי' ר"י ע"ש ואני תפלה לאל העונה אותי גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא אכי"ר:
זאת אשיב ראשית מאמר הוא הדבר אשר דברנו בגמ' פ"ק דקידושין דכ"ו אהא דתנן התם קרקע נקנה בכסף אתמר ל"ש אלא באתרא דלא כתבי שטרא אבל באתרא דכתבי שטרא ל"ק אלא עד דכתב שטרא דלא סמכא דעתיה כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ץ ע"ש ואנן בדידן אתרא דנהיגי למכתב שטרא איברא דבמוכר ע"י ק"ס איפליגו בה רבוותא דאיכא מ"ד דחשיב בקנין כסף דל"ק אלא עד דכתיב שטר' וא"כ מ"ד דאלימא מלתא דשטרא וכדאמרי' בעלמא סתם קנין לכתי' עומד וחשבי' ליה כאלו נכתב וכמו שהארכתי בזה במע' אות ק' מדיני קנין. אמור מעתה דלכת הסוברים דבמכר דע"י קנין סודר תו לא מצי למהדר ביה אלא דאתיא עלה דהוי דבר שאינו ברשותו ואיפסיק' הלכתא בשדה זו לכשיקחנה מכור' לך ל"ק תשובתו בצדו בסי'ר"ט ס"ה פסק מרן לדין זה וכ' עליו מור"ם מ"מ אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח וקנה כי היכי דליקו בהימנותיה עכ"ל אלא שאני עני לא הבינותי דמאי תליא טעמא בטרח וקנה דכשאומר לכשיקחנה קנויה לך ה"נ דמיירי בקנה אח"ך ולדידן דקי"ל כרבנן דר"מ לא קנה ומאן שם ליה ז"ל היכא דקנה ע"י טרחא לקנה שלא ע"י טרחא והסמ"ע כ' דומה לזה כ' הטור והמחבר לקמן ריס"י שע"ד עכ"ל והש"ך כ' כן הוא לקמן סי' רי"ו ס"ה עכ"ל והצצתי בדברים מקור נפתח מדברי ה' תה"ד סי' ש"ך דהן הן שהביא הראיות התה"ד לדבריו במאי דאיתשיל מי שהבטיח לחבירו לקנות לו מרגליות מלוי ולא מצא אצל לוי והלך וקנה מיהודה ורצה לחזור בו לזכות בהם לעצמו ומייתי למיפשט בעיי ממאי דאיתא בפ' המוכר את הבית ד' ס"ט ע"ש ולמיקם עלה ע"ש ולמיקם עלה דמילתא אשו'רה נא ואראה א"ל ארעא ודיקלי חזי' אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי ברשב"ם דא"ל מוכר ללוקח ארעא ודקלי מזביננא לך ושני מכירות הן ודקלי נמי מזביננא לך במקום אחר וכו' זבין ליה תרי דקלי נקנה לצרכו של זה ב' דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי ב' דקלים עכ"ל ולפי שיטה זו נר' דאם כבר קנה תו לא מצי למיהדר ביה דמסתמא אמרי' האי גברא ניחא ליה דליקום בהימנותי' דלא ליהוי ממחוסרי אמנה ומכי קנאם זכה בהם הלוקח וה"ט איתיה בפ"ק דב"מ דט"ו ואפי' מ"ד התם דטעמיה דרב משום דלא ליקרו ליה גזלנא אבל משום דניחא ליה דליקום בהימנותיה לא חיישי' ומה"ט אי יהבה ניהליה גזלן במתנה והדר זבנא מהנגזל לא זכה המקבל מתנה אבל למ"ד משום דניחא ליה דליקום בהימנותיה זכה כדאיתא התם נראה דהכא מודה דניחא ליה דליקום בהימנותיה כיון שהבטיחו לקנות דאי לא מקיים דיבוריה הו"ל מחוסר אמנה אבל התם לא הבטיח המקבל מתנה שיקנה אותה לו אבל אי אכתי לא זבין לדקלי ובעי לאהדורי ביה לא קנאה אע"ג דלאו שפיר עבד דליקום ממחוסרי אמנה הא מיהא ארעא קנה ולא מצי חד מנייהו למיהדר ביה דתרי זביני נינהו אלא דמגבה לו מהדמים דמי הנך תרי דקלי ולא דמי למאי דקי"ל מה שאירש מאבא מכור לך דלא אמר כלום דהתם בשעת המכר לא בדידיה תליא מילתא לירש את אביו עודנו חי דאי בעי מפקר נכסיה אבל הכא כיון דשכיחי דקלי בעלמא למזבן אי לא זבין ליה שפיר מקרי מחוסר אמנה וההיא דשדה זו כשאקחנה קנויה לך דלא קנה נמי לא דמיא דהתם לא זבין ליה ולא מדי אלא דאמר ליה אי מזביננא לה זביננא לך ואי בעי זבין לה ואי בעי לא זבין לה אבל הכא דא"ל מזבינא לך תרי דקלי מאחריני אי קני לקיים תנאיה והדר ביה מקרי מחוסר אמנה וכן צ"ל לסברת הגאון שהביא הרי"ף ז"ל דשמיע ליה מהכא דמילתא דישנה בעולם אע"ג דליתא לה ברשותיה לא מיקרי דשלב"ל ואין זבין לחבריה מדי דשכיח למיזבן מחייב למזבן ולמיהב ליה ע"ש ולפ"ד הגאון ז"ל אי לא מזבין ליה דקלי נר' דס"ל דארעא נמי לא קנה דחד זבינא הוא וכיון דמדינא מחייב למיזבן ליה ולא זבין אי בעי מיהדר ביה מארעא נמי מצי הדר ביה ושלא כדע' רשב"ם דס"ל דתרי זביני נינהו ובדקלי לית ביה אלא משו' מחוסר אמנה אמטו"ל לא מצי הדר ביה אלא דמנכי ליה דמי הנך תרי דקלי ולדעת הגאון הך דמה שאירש מאבא לא קשיא וכדכתי' אבל הך דכשאקחנה פשיטא דלא קשיא כלל דהוא אכתי לא זבין ליה ולא מידי והרי"ף ז"ל פליג עליה דהגאון וס"ל דמידי דליתיה ברשותיה אע"ג דשכיח למזבן ליה לא קנה דחשיב כדבר שלא בא לעולם ודקאמר זבין ליה תרי דקלי לאו חיובא מחייבינן ליה למזבן ת"ד דדבר שלב"ל הוא אלא רשותא יהיבנא ליה למזבן לי תרי דקלי ולא מצי איהך למימר לא שקילנ' אלא ארעא דאית בה תרי דקלי אלא בדזבין ליה ת"ד מחייב לקבולי להאי ארעא ואע"ג דלית בה ת"ד עכ"ל דעת עליון נהי דלא מצי כייף לוקח למוכר למזבן ליה ת"ד הא מיהא אי בעי למיהדר ביה מזבינא דארעא מצי הדר ביה והיינו דכתב ז"ל אלא בדזבין ליה ת"ד מחייב לקבוליה להאי ארעא וכו' מוכח דכל כמה דלא זבין ליה ת"ד לא מחייבי' ליה לקבוליה להאי ארעא אלא כיון דדקלי ליתנהו ברשותיה לא מחייבי' ליה למזבן ליה וכן בדין דממ"נ אי בתר לוקח אזלי' הא מצי טעין ארעא בדקלי זביננ' מינך וכיון דלית בה דקלי אשתכח דזביניה לאו זביניה ואי בתר מוכר אזלי' הא איהו קא"ל ארעא ודקלי בחדא מחתא מחתינהו וחד זבינא הוא והתימא על הרא"ש ז"ל דלעולם שונה משנתו סתמא כהרי"ף עד דפליג עליה בהדיא וכאן שנה רבי בשיטת רשב"ם שכתב למזבן ליה תרי דקלי פי' כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהא מחוייב לקנות לו תרי דקלים ולא אמרי' זבין ליה אלא כי היכי דלא ליהוי מחוסר אמנה מיהו ארעא קנה דתרי זביני הוו והיינו שיט' רשב"ם דכתי':
והר"ן ז"ל פי' כשיטת הרי"ף והדר אייתי לפרשב"ם ולקמן יתבאר בס"ד והרמב"ם פכ"ד מה' מכירה הל' י"ג כ' האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך אם רצה לקנות לו ב' דקלים ה"ז נקנה המקח עכ"ל בשיטת הרי"ף אמרה דלא נקנה המקח אלא עד שיקנה לו ב' דקלים אלא דאין מחייבין אותו לקנות לו הדקלים ולקיים המקח אלא שאם רצה לקיים המקח יקנה לו ב' דקלים והראב"ד גי' אחרת היתה לו בהל' הרי"ף שהוא סובר כשיטת הגאון ומסיק ועיקר והיא ג"כ גי' המ"מ בה' הרי"ף וסיים בה וקי"ל נמי פוסקים על שער שבשוק אעפ"י שאין לו עכ"ל ולא העיר על רבי' מהך הפוסקים על ש"ש ורבי' שם ברפכ"ב כ' דבדבר שלב"ל אין החוזר בו מקבל מי שפרע אבל הפוסק על ש"ש וכו' דאם חזר בו מקבל מ"ש ואח"כ כ' דבר שאינו ברשותו הרי הוא כדשלב"ל וכו' וכי יתקיימו מקראות הללו ועמ"ש רבי' דבר שאינו ברשותו הרי הוא כדשלב"ל כ' הגה"מ וכ"כ בעל העיטור דסברת כולהו רבוותא וכו' ואין קשיא הא דאמרי' ארעא ודיקלי וכו' לקמן פכ"ד עכ"ל ולא פי' שיחותיו מט' ל"ק מהך דארע' ודיקלי והיא הראייה שסמכו עליה כת החולקים על סברא זו כמ"ש המ"מ וגם נתעורר המ"מ והגהות מיימוני על הראייה דמייתו נמי הגאונים דקתני התו' לאו כל הימינהו לאבד זכותו של זה כמ"ש ה"המ שם פכ"ד ובדבר מרן הכ"מ דנימוקי להך דפוסק על ש"ש הוא מהך תוס' ומוקי לה בפוסק עש"ש דלאו לענין קיום המקח. מתניא אלא לענין לקבולי מ"ש ושני ליה בין פירות דשכיחי טובא נינהו ולא קיימי אלא לזבוני כיון דיצא השער בכ"הג אי אהדר ביה חייב לקבולי מ"ש אבל במטלטלי דלית בהו שער ידוע ולא שכיחי טובא למזבן אלא לפרקים הדר דינייהו דההוא כדבר שלב"ל ואין ה חלות לקנין כלל ע"ש:
והרב. המגיד כ' עוד משם הגאונים דמייתו ראיה נמי מהתוס' דתרומות ולא פורש בדבריו מה היא הראיה וגם לסברת רבי' מה יענה פי צדיק והמרדכי בר"פ המוכר כתב משם הר"ן גאון דמייתי ראיה מהירושלמי בפ"ו דתרומות האוכל בשוגג ר' אבהו בשם ר"ל אומר הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו עכ"ל וכעת אין ספר הירושלמי מצוי אצלי להבין שורשן של דברים שוב מצאתי להר"ש ז"ל פ"ו דתרומות משנה ג' אהא דתנן התם המאכיל את פועליו תרומה וכו' דמייתי סוגיית הירוש' הלזו והוק' להר"ש ממה דאמרי' בפ"ק דמציעא גבי גזל קרקע ומכרו וחזר הגזלן וקנהו מהנגזל דקאמר נפלה לו בירושה ממילא הוי ולאו לאוקומי לגבי לוקח ותי' דהתם:
מקרקעי והכא מטלטלי ע"ש ונראה דלאו בכל מטלטלי. קאמר אלא במטלטלי דפירות דמיירי במתני' דשכיחי טובא ולמכירה קיימי. וכדברי הכ"מ ואם נפשך לומר דא"ה במטלטלי גופייהו הו"מ לחלק לא היא דהתם במציעא בקרקע מיירי ואת"ל דהירוש' נמי בכל מטלטלי קאמרי הא אדחייה לה הך ראיה דמייתי. הר"ן גאון וגם הראיה שהביא ראבי"ה שם במרדכי מהך דפ' הרבית דף ע"ב דפשע ולא זבין ליה חמרא דהתם נמי. מטלטלים נינהו ושכיחי אמטו להכי כי מקני ליה בדליכא אסמכתא מחייב לשלומי ליה:
איברא היא גופא קשיא לע"ד דאמאי מחייב לשלם אין זה אלא כמבטל כיסו של חבירו דאין לו עליו אלא תרעומת בלבד כדאיתא בירוש' והובא בהלכות וראיתי שכבר עמדו ע"ז גדולי חקרי לב דהרא"ש והנ"י ור"י הובא במקו' שם אוקמוה בדהתנה עמו שאם לא יקנו לו היין יתחייב לו לשלם ע"ש ולפ"ד ז"ל אזלא לה ממילא ראיית ראבי"ה ז"ל ולראבי"ה א"ל דמוקי לה כדתרגמוה. סבי דמייתי להו רב"א במקו' שם ועמ"ש רבי' בפכ"ב אבל הפוסק עש"ש אם חוזר עליו ומקבל עליו מה שכתב הרב מגדל עז זה כתב מכח הרי"ף שהסכי' בפ' המוכר וכו' ארעא ודקלי מזביננא לך אי אית ליה יהיב ליה ואי לא זבין ליה ת"ד עכ"ל ולענ"ד אלו דברים שאין להם שיעור דאם הוא ז"ל גורס בהל' הרי"ף כגי' הראב"ד וה"ה דמחייבי ליה ללוקח למזבן ליה ת"ד וכדמסייע למילתיה מהך דפוסקי' עש"ש כמ"ש ה"ה כבר נת' שאין זה דעת רבי' אלא אם רצה לקנות וכו' כדכתיב' ולפ"ד ז"ל א"כ רבי' תבר לגזיזיה ודבריו סתר"אי נינהו ותו דה' מג"מ גופיה שם פכ"ד השיג על הראב"ד דדברי הרי"ף כפי נוסחא דידן וכת' שדברי רבי' אות כאות מדברי הרי"ף וצע"ר. נמצאת אומר שדעת הרי"ף לפי נוסחי דידן והיא גירסת הרמב"ן וס' רשב"ם והרא"ש דלא. מחייבי ליה. ללוקח למזבן ליה ת"ד ולא פליגי הני רבוותא אלא לענין לחיוביה ללוקח למיקני הך ארעא דלדעת הרי"ף והרמב"ם אי לא בעי לוקח למזבן להאי ארעא אלא דקני ליה ת"ד לא מחייבי ליה למזבן האי ארעא דחד זבינא הוא אבל לדעת רשב"ם והרא"ש אע"ג דלא זבין ליה ת"ד מחייב לקבולי להאי ארעא ואהא דאמרינן פ' האומנין דע"ח השוכר את החמור וכו' מתה או נשברה חייב להעמיד חמור פרש"י חייב המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור או ישכור לו אחר בדמי הנבלה שהרי חמור זה שעבד לו או יחזיר לו שכרו עכ"ל דעתו ז"ל דמתני' איירי בא"ל חמור זה אני שוכר לך דמשתעבד לו החמור למכור עורו ונבלתו ולהשלים שכירותו וק' דהתם דע"ט אמרי' אמר רבא בר רב הונא אמר רב השוכר את החמור לרכוב עליו ומת לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת מתמה עלה ה"ד אי דא"ל חמור סתם הא חייב להעמיד לו חמור אחר אי דא"ל חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח פרש"י אם יש בדמיה של נבילה ליקח לו חמור כל שהוא יקח וישלים דרכו דהא שעבד לו חמור זה ותנן במתני' מתה חייב להעמיד לו חמור אחר ומשני בשאין בדמיה ליקח משמע אבל להוסיף משלו אין חייב להוסיף בחמור זה אבל בחמור סתם מחוייב לשלם התוספת מכיסו תדע מדלא מוקי לה בחמור סתם וכשאין בדמיה ליקח ש"מ בחמור סתם משתעבד להוסיף משלו ולפ"ז ק' לרש"י דמוקי לה למתני' בחמור זה וכת' שהמשכיר מוכר העור והנבילה ולהוסיף מעות והיותר ק' מאי דטעמא טעים שהרי חמור זה שעבד לו דאדרבא מהאי טעמא דינא הוא דאינו כמשעבד נכסיו להוסיף מעות משלו דלא שעבד לו אלא חמור זה. נהי דאהני האי טעמא היכא דיש בדמיה ליקח או לשכור שהרי חמור זה השכיר לו אבל לא להוסיף משלו קושטא קאי דלישנא דמתניתין דקתני חייב להעמיד לו חמור משתמע דבין שיש בדמיה ליקח או לשכור או אין בדמיה חייב להעמיד לו חמור סתם דמסתמא נשתעבד לו להוליכו במקום שקצץ עמו דבכ"הג חייב להוסיף משלו:
וראיתי להרא"ש ז"ל שהק' עלי' מזה תלי"ת ויותר ק' עוד במ"ש אהא דפריך התם אי דא"ל חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח וז"ל דהא שעבד לו חמור זה ותנן במתני' מתה וכו' ומשני בשאין בדמיה ליקח עכ"ל ולפ"ז צ"ל דהא דקתני חייב להעמיד לו בשיש בדמיה ליקח או לשכור דוקא ורב הונא מיירי באין בדמיה ליקח וזה הפך מ"ש הוא בעצמו בפי' המשנה ותו איכא למידק עמ"ש עוד פי' דמתני' מתה או נשברה שמפסיד כל שכרו וכ' עוד דחייב המשכיר או יחזיר לו שכרו עכ"ל דאמאי מפסיד כל שכרו ואינו משלם לו שכר מה שהלך המעט הוא אם רב הן אמת דלרב דאמר דלא מכלייא קרנא ואם אין בדמיה ליקח אחרת לא מחייבי ליה הקשו מדקתני מתה חייב להעמיד לו אחר' ותי' דמתה בעודה בבית בעלים דמוסיף ולוקח חמור אחד כליא קרנא וכו' עכ"ל וכיון דכן הוא מ"ש ומפסיד כל שכרו ר"ל שמחזיר לו מה שנטל ממנו בשכירותו שהרי לא נשתמש בה כלל ולהחזרת הדמים קרו ליה הפסד ואע"ג דלא מוקמינן מתניתין בהכי אלא לרב דאמר לא מכליא קרנא אבל לשמואל דאמ' מכלי' קרנא מתוקמא שפיר אפי' במתה בדרך אלא שאינו מוסיף מעות משלו ה"ט משום דשמיע ליה דמתני' דקתני סתמא חייב להעמיד לו חמור אחר ע"כ אפי' אין בדמיה ליקח צריך להוסיף מעות משלו ולא משכחת לה אלא בכ"הג דמתו הבעלים אלא דאכתי לא אפרוק דמאי. דוחקיה לאוקומי למתני' בחמור זה ולמהדר בתר כל הני טצדקי לוקמה בחמור סתם וכדכתי' והנראה משום דקתני גבי נאנסה אומר צ הרי שלך לפניך ע"כ בחמור זה מתניא דמזלא דתרווייהו גרים אבל בחמור סתם כיון דחיובא רמיא עליה דמשכיר דלימטי ליה עד מקום שקצץ עמו תו ל"מ למימר ליה הרי שלך לפניך ועלה קתני מתה או נשברה וכו' ע"כ בחדא מחתא נינהו:
וחזינן לרבוותא דמקהו אקהתא דבמה נשתעבד המשכיר להעמיד לו חמור אחר והראב"ד ז"ל מוקי לה בשקנו מידו והרשב"א תמה עליו דאפילו בקנין אם אין לו מה מועיל קנינו וכו' דמשמע דאפי' בדלית ליה חמור אחר חייב להעמיד לו כמ"ש במקומו שם באורך ולענ"ד יראה דהראב"ד לשיטתיה אזיל דס"ל כדעת הגאון ושכך היה גורס בהלכו' הרי"ף והכריע שכן עיקר כמדובר דאע"ג דליתיה ברשותיה לההוא מדעם כיון דשכיח למזבן מחייב לזבוני ולמיהב ליה משום דהתם מיירי בדיהיב ליה דמי ארעא ודקלי אבל הכא גבי שכירות חמור דאורחא הוא דאין שכירות. משתלמת אלא לבסוף אמטו להכי אוקמה בשקנו מידו דאלימא מלתא דקנין לאוקומי ליה כמה דקביל זוזי וחייב להעמיד לו חמור אחר והרשב"א סובר כדעת הרי"ף לפום נוסחי דידן וכדגריס הרמב"ם דכל שאינו ברשותו חשיב דבר שלב"ל דלא מהני ביה קנינא להתחייב אהא משני לה הוא ז"ל כיון דמסר לו החמור נעשה כמחייב עצמו באחריות וע"ע שם בהרא"ש דמשעבד עצמו אפילו בדשלב"ל חייב וכדכתי' לעיל בדיני דבר שלב"ל ואיכא מ"ד דדוקא בדאית ליה למשכיר חמרא אחרינא הוא דמחייבי' ליה להעמיד חמור אחר אבל להשכיר מעלמא לא מחייבי' ליה ע"ש במקומו ובגליון ואין זה דעת רבינו שכ' בפ"ה מה' שכירות אם א"ל חמור סתם אני משכיר לך חייב להעמיד לו חמור אחר מ"מ קרי בחיל אע"ג דלית ליה מדיליה חייב להעמיד לו מ"מ וה"ה הביא דברי הראב"ד והרשב"א ושכן פי' רז ושכ"נ דעת ההלכות ע"ש ולפ"ד ז"ל הרי"ף והרמב"ם פלגן בהדייהו לדעת הרי"ף שהוא סובר כדעת הרשב"א ור"י דאם הנבלה אינה יפה לשיקח הוא לשכור חמור אחר משלם מביתו והיינו מדלא פי' הרי"ף בדבריו דאין משלם מביתו או דמשלם מביתו וכדקנו מניה דוקא אלא לאו ש"מ ס"ל להרי"ף דמשלם מביתו ואפי' בדלא קנו מניה וכדייהבי טעמא הרשב"א וסיעת מרחמוהי ודעת רבי' דדוקא היכא דמצי לאישתלומי מדמי חמור גופיה: איברא דלפום מאי דכתי' דהכי משמע מפשטא דסוגיא דלא מוקי מילתיה דרב בחמור סתם ובשאין בדמיה למכור או לשכור ומוקי לה בחמור זה ש"מ דבחמור סתם אע"ג דאין הנבלה יפה למכור או לשכור משתעבדי נכסיה דמשכיר דמקני ליה חמור אחר ומה יענה רבי' לראיה. זו ונראה לע"ד לישב דעת רבינו דהא דלא ניחא ליה לתלמודא לאוקומיה למילתיה דרב בחמוה סתם ובשאין בדמיה לשלם ליקח או לשכור משום דקאמר רב שיש לו עליו תרעומת דבשלמא בחמור זה אע"ג דמגופיה אשתלים היכא דסגי ליה בדמי הנבלה ועורה הא מיהא כיון דלא רמיא עליה לאוקומי ליה חמרא אחרא תרעומת אית ליה גביה דמסר ליה חמרא כחושה כמ"ש רש"י אבל בחמור סתם נהי דאין משלם מביתו הא מיהא רמיא עליה לאוקומי חמרא אחרינא ומאי תרעומת אית ליה גביה אמטו להכי ניחא ליה לאוקומיה בחמור זה. ובמקומו לשם כ' משם הרמב"ן בחמור סתם דהמשכיר מטפל למכור הנבלה ובחמור זה השוכר הוא המטפיל במכירת הנבלה ע"ש דקל"ח ע"ד מהספר ואין זה דעת רבי' מדכת' בשוכר סתם אם לא העמיד לו יש להשוכר למכור וכו' ומ"מ גם דעת רבי' יש למשכיר ליטפל להעמיד לו אחר מ"מ אלא שאם לא העמיד רשאי השוכר למכור אבל בחמור זה מעיקר' חיובא רמיא על השוכר ליטפל במכירת הנבלה ליקח אחרת או לשכור כיון דאינו חייב להעמיד לו אחר ואי ק"ל לדעת הראב"ד מאי פריך לרב דאימא דרב איירי בדלא קנו מניה כבר הק' קושיא זו הרשב"א על הראב"ד ותי' דרב כעין שוכר דמתני' וכי היכי שוכר דמתני' דקנו מניה איהו נמי בקנו מידו אמר למילתיה ואח"כ ראיתי להל"מ שהאריך קצת בזה ואין הפנאי מסכים עמי לעמוד על דבריו ז"ל כי בא מועד בהתקדש חג ראשון הוא וכעת מצאתי לה' מוהראנ"ח ח"א סי' ס"ו וח"ב סי' ל"ו שעמד בזה וה' בני יעקב דצ"ד סע"ד:
עוד הביא הת"הד ראיה ראיה לדבריו מהך דפ"ק דמציע' ע"ע ולעמוד על שרשן של דברים אציגה נא עמך סוגיא בדוכתא ומאי דנלע"ד בגווה והכי איתא התם בעא מיניה שמואל מרב חזר ולקחה מהבעלים הראשונים מהו א"ל מה מכר א' לשני כל זכות שתבוא לידו מט' מר זוטרא אמר ניחא ליה דלא ליקרי ליה גזלנ' רב אשי אמר ניחא ליה דליקום בהימנותיה ומהדר תלמודא לאשכוחי מאי בינייהו ואיכא למידק אמאי לא קאמר בפשיטות טפי דאיכא בינייהו כה"ג דהת"הד דא"ל לחבריה למיקני ליה קרקע פ' וקנהו והדר ביה למזכי ביה לנפשיה דלמ"ד דלא ניחא ליה דליקרו ליה גזלנא הכא מצי א"ל מאי גזלית מינך וזכה לעצמו ולמ"ד דניחא ליה דליקום וכו' לא זכה וצריך להשלימו לאידך ואע"ג דאיכא למידחי דניחא ליה לתלמודא לאשכוחי נפקותא בגזלן גופיה דאיתשיל עליה איהו והאמת יורה דרבו דלמ"ד משום דניחא ליה דליקום וכו' מודה נמי לטעמא דלא ליקרי גזלנא תדע דלקמיה אהא דפריך ד"ש למילתיה דרב מהך דמה שאירש מאבא ומשנו לה אביי ורבא דהכא סמכא דעתיה דאזיל וטרח ומייתי לה כי היכי דלא ליקרו ליה גזלנא דהתינח למר זוטרא דאמר היינו טעמיה דרב אלא לרב אשי דאמר טעמיה דרב משום דלא וכו' הדרא קושיא לדוכתה אלא ודאי כל גבי מכר דאיכא טעמא דקרו ליה גזלנא כ"ע מודו דאזיל וטרח ומייתי לה דפשיטא קפדי אינשי ממקרי גזלנא מליקום בהימנותיה אבל בשאר מכירה דלית בה לתא דגזלנותא כגון. מה שאירש מאבא ודכוותה בשדה זו כשאקחנה דלא סמכא דעתיה כיון דליתא לתא דגזלנות' לא אמרי' דניחא ליה דליקום וכו' ול"פ מ"ז ור"א אלא בגזלן דיהיב להאי ארעא מתנה דלמ"ז ל"ק המקבל דא"ל מאי גזלית מינך ולר"א קנה דניחא ליה לגזלן דליקום בהימנותיה:
וראיתי להתוס' שם בד"ה ארצי וכו' שכ' דהלכתא כר"א מדלא נקט לישנא דליהוי גזלנא ע"ש לכאורה איכא למידק דהא אשכחן בתר הכי דאביי ורבא נקטו לישנא דלא ליקרו ליה גזלנא ומאי אולמיה דהאי מהאי ובמקו' שם בשם גליון תוס' תי' דהכא סתמא דתלמוד' קאמר לה ובודאי דסתמא דתלמודא עדיף טפי וה' חידושי הלכות תי' כן מדברי הרא"ש דכת' סתמא דתלמודא וכו' והרב ז"ל לא נחה דעתו מזה דמי יימר דסתמא דתלמודא הוא דקאמ' לה ולא רב אשי ורבינא והנלע"ד דהתו' מכולא שמעת' קא מוכחי לה למילתייהו מדקאמ' תו התם ועד אימת ניחא ליה דליקום בהימנותי' ולא קאמר עד אימת דלא ניחא ליה דליקרו ליה גזלנא דפשיטא דלמר זוטרא דינא הכי הוא דאלת"ה אמאי ל"ק תלמודא דאיכא בינייהו האי מילתא אלא ודאי דהאי והאי חד שיעורא ומדנקט סתמא דתלמוד' בלישניה עד אימת ניחא ליה וכו' ולא לישנא דלא ליקרו וכו' ש"מ דסתמא דתלמודא כוותיה דרב אשי ס"ל ונפקא מינה למתנה וכן לשון רבי' חננאל הובא במקו' לשם וז"ל פי' ר"ח דסוגיא דשמעתא כרב אשי והרב חידושי הלכות תי' דמדברי רבא ליכא למשמע דלא ס"ל כרב אשי ומאי דנקט לטעמיה דמר זוטרא משום דאתמר ברישא אבל הכא דנקט לטעמא דאתמר בבתרא ושבק מאי דאתמר ברישא ש"מ משו'דהכי ס"ל והוא דוחק דאטו אביי ורבא חזו לסדר הש"ס דמייתי טעמא דמר זוטרא וטעמ' דרב אשי בתרא ותו כיון דנפ"מ לענין דינא דטעמא דמר זוטרא וטעמ' דרב אשי לענין מתנה אי לאו דס"ל כוותיה לא הוה נקיט טעמא דידיה משום דאתמר ברישא ברם לפום מאי דכתי' דרב אשי נמי חייש לטעמא דלא ליקרו וקפדי אינשי עליה טפי מדקרו ליה מהדרנא אלא ס"ל לרב אשי דטעמא דליקו' בהימנותיה ה"נ קפדי עליה אינשי ונ"מ למתנה א"כ לרבא דנקט לטעמא דלא ליקרו גבי מכר מילתא דשויא לתרוייהו היא וליכא למישמע מינה כמאן ס"ל במתנה אבל הכא דגבי מכר דהו"מ למינקט לטעמיה דלא ליקרו דשויא לתרוייהו ונקט לטעמ' דליקום בהימנותיה לאורויי דס"ל כה"ט ובמתנה נמי דינא הכי ולהכי איכוון הרב ח"ה וקצר במקום שה"ל להאריך ורבינו הגדול ה' זרע יצחק תי' מפי השמועה דהגי' בהרא"ש היא חד אמר במכר וחד אמר במתנה וסתמ' דתלמודא הוא דקא יהיב טעמא למילתייהו ע"ע באמת ע"מ שהק' ה' ח"ה על הרא"ש דמי יימר דסתמא דתלמודא קא"ל שפיר קא מהדר ליה אבל לאו למימרא דהתוס' נמי הוו גרסי הכי ואתה תחזה לשון רבי' חננאל המובא במקומו שם פי' ר"ח שסוגיא דשמעתא כרב אשי דאמר ניחא ליה דליקום הלא תראה בדאתקף רב"ח פריק ליה רבא תהי במאמינו וסמיך עליו דאזיל ומפייס ליה לנגזל וקני ליה מניה גמר ומקני ליה והוא דמחזיק בה ודאותיב ר"ש וכו' לרב דאמר מה מכר א' לב' ופרקי לה אביי ורבא הא דמה שאירש מאבא ל"ל דס"ד דהא כי הדר ביה ל"מ למיקרי גזלנא אבל הדרא דאי לא טרח ומוקי לה ללוקח קרי ליה גזלנא וכו' עכ"ל ויש להעיר דהוא ז"ל פסיק ותני סוגיא דשמעתא כרב אשי והדר מייתי מדאביי ורבא דסברי משום דלא ליקרו וכו' ולפי מאי דכתי' בעניותי' ניחא דבמתנה הוא דפליגי ובהא קמ"ל כרב אשי ולא כמר זוטרא אבל במכר מודה רב אשי לטעמא דמ"ז דלא תקשי מהך דמה שאירש מאבא דלא אמר כלום ועכ"ל כדפרקו לה אביי ורבא וזה הפך ועוד נלע"ד דעיקרא דדינא אין הנדון דומה לראיה דבשלמא גבי לוקח מהגזלן שהלוקח כבר זכה במקחו וירד והחזיק בה כמבואר בדברי ר"ח שכ' והוא דמחזיק בה אמטו להכי סמכא דעתיה דלוקח דגזלן טרח ואזיל ומייתי לה כי היכי דליקו' בהימנותיה במאי דאקנה לה ללוקח וכדמסיק אבל באומר לחבירו לכשאקחנה ועדין לא בא לרשות א' מהם פשי' דלא סמכא דעתיה דלוקח דטרח ומייתי לה וכ"ש לפמ"ש הרמב"ן והריטב"א הובאו במקו' שם דגבי גזלן שאני כיון דנגזל ידע שמכרה הגזלן לאחר ובא גזלן לקנותה מהנגזל אנן סהדי דלא נתכוון המוכר לקנותו אלא ללוקח ולא לגזלן והכא לא שייכא הא דאמרי' בפ' הגוזל קמא וכי מי הודיעו לבעל החטים וכו' ע"ש. מכל הני מילין משמע דבשאר אינשי דלא כגזלנותא הכי הוא דאי בעי למהדר ביה ולזכי ביה לנפשיה שפיר מצי הדר ביה ולא אמרי' בהו כיון דטרח וקנה ניחא ליה דליקום בהימנותיה: