אור ברסלב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

דל"ת

גימ"ל

אות א

דאקנה קי"ל לוה ששעבד נכסיו למלוה מה שעתיד לקנות אע"ג דאכתי ליתנהו ברשותיה אפ"ה משתעבדי ונ"מ דאם קנה אח"ך ומכר לאחרים המלוה מוציא מיד הלקוחות אבל כל שלא מכר לאחרים אע"ג דלא שעבד לו למלוה נמי מאי דעתיד לקנות פשי' דגובה ממאי דקנה בתר ההלואה דמניה אפי' מגלימא דעל כתפיה וכדאמרי' עלה התם בגמרא פ' מ"ש דף קנ"ו ע"ש בטוש"ע סי' קי"ב והתם בפ' מ"ש בעי שמואל דאקני וקנה מהו אליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל לא תיבעי לך דודאי קנה והק' התוס' דע"כ לא קאמר ר"מ דאדם מקנה דבשלב"ל אלא בדעבידי דאתי אבל הני לא עבידי דאתי שיקנה נכסים וימכור עכ"ל ורשב"ם ז"ל כ' אליבא דר"מ וכו' ל"ת לך דודאי קנה דכיון דפירות דקל דעדיין לא באו לעולם קנה כ"ש המשעבד ליה קרקעות דאתו לעלמא. אלא שעדיין לא קנאם בשעה ששיעבד עכ"ל. ולפ"ד ז"ל חשיבי הנך קרקעות דעדיין לא קנאן אע"ג דאיתנהו בעולם מדשלב"ל אע"ג דעבידי דאתי והן לו יהיה דכי הדדי נינהו שפיר מתרצה קו' התוס' ומה שהק' עוד דתיפשוט ליה מדשמואל גופיה דאמר ב"ח גובה את השבח התם במציעא תי' דהא דאמ"ש ב"ח גובה את השבח היינו לפי המסקנ' דהתם דפשיט דאקנה וקנה ומכר משתעבד אף לרבנן ע"ש ולענ"ד לא משמע דשמואל הדר פשטא אלא סתמא דגמ' הוא דקאמר ואת"ל משתעבד והנך אמוראי דחד קאמר לקמא משתעבד וחד אמר יחלוקו ודאי דמפשט פשי' להו דמשתעבד ולאו משום דמספקא ליה אי לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד אמטו להכי סבר דיחלוקו ככל ממון המוטל בספק דא"ה אמאי ב"ח מוציא חצי השבח מהלוקח כיון שהלוקח מוחזק אלא ודאי דינא הוא דקאמר וכדפי' רשב"ם דלאחר שקנה וכבר לוה ולוה חל שעבודא דשניהם כא' אבל שמואל אכתי מבע"ל בעי ונר' דדעת התוס' דבתר דבעיא הדר פשטא ופסיק ותני דב"ח גובה את השבח אע"ג דתלמודא סתים לה סתומי ומ"ש היינו לפי המסקנא דהתם דפשיט וכו' לאו למימרא דשמואל גופיה הוא דפשיט אלא סתמא דתלמודא וכדכתי' ושמואל הדר וסבר כוותייהו. שו"ר במקו' שם במציעא שכ' משם הרמב"ן ז"ל ואין לתרץ בתר דבעיא ליה הדר פשטא והא דהכא בתרייתא דכל כי הא לא שביק תלמודא לאקשויי לברורה עכ"ל ושם בפ' מ"ש תי' דשמואל דידיה אמר אע"ג דלא ס"ל כר"מ היינו בקנין אבל בשעבוד דאלים טפי משתעבד ובע"ח גובה את השבח ובעי אי רבנן נמי ס"ל הכי או לא ע"ש ואי אמרי' דלרבנן כך ס"ל שיעבוד כמו קנין ולא קנה א"כ שמואל ס"ל כרבנן בקנין דלא מהני ובשעבוד כר"מ ואי אמרינן משתעבד מילתיה דשמואל דב"ח גובה את השבח אתיא נמי כרבנן ולא אפשוט והדבר קשה דשמואל יחדש סברא זו מדעתיה תפיס חבלא בתרי רישי ועיין בפי' רשב"ם שם בסיומיה דשמעתא שכ' שמואל בעי להו לרבנן והוא סברא דנפשיה קאמר ע"ש גם במקו' שבסוף שיט' הרמ"ה כ' משם הרא"ש כב' תירוצים של התוס' וע"ע בשיטת הרמ"ה סי' קס"ה בפ' מ"ש דאוקי' להך דשמואל בדקבליה לוקח להדין תנאה עילויה בפי' ולא מצי לאוקי מתניתין בהכי משום דקתני ואת השבח מנכסי ב"ח דא"ה אפילו ממשעבדי נמי ליגבי ע"ש שהאריך ולקמן ית' בע"ה במערכת אות ש' דיני שבח בס"ד:

ואמרינן תו התם את"ל משתעבד לוה ולוה וחזר וקנה מהו לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד ופי' רשב"ם לקמא משתעבד שכבר זכה במאי דעתיד למקני ואין למלוה הב' שום זכות במה שקנה אחר שהלוהו או לבתרא משתעבד שכשלוה מהב' וכ' לו דאקני נעשה כחוזר בו ממה שהקנה למלוה קמא וזכה מלוה בתרא דוקא ולא קמא ע"ש גם אשו"ר להרמ"ה בחי' שם סי' קס"ו שכ' בתוך דבריו לבתרא משתעבד סלוקי סלקיה למלוה קמא ע"ש ובהאי לישנא כ' ה' מוהר"י ן' מיגש הובא בשיירי המקו' שם וז"ל דאשתכח דסלקיה למלוה קמא מהאי ארעא דעתיד למקני וכו' ע"ש דעת תלתא סרכין כחדא שריין דאי אמרי' לבתרא משתעבד היינו לבתרא דוקא הוא דמשתעבד אבל לקמא לא משתעבד כלל דסלוקיה סלקיה לקמא כמפורש בדבריהם אבל הני פי' וז"ל מי אמרי' א' דוקא קנה או"ד גם הב' זכה עמו וכו' ע"ש נר' דדעתו לאו מתורת סילוק נגעו בה אלא כל כמה דאכתי לא קנה מצי לשעבד מאי דעתיד למיקני דבבת א' חל שיעבודא דתרווייהו בחדא מחתה אבל דעת הנך רבוותא כי שעבד לבתרא סלקיה לשיעבודא דקמא ופשי' להו להנך רבוותא סלוקי סלקיה לקמא היינו מכוליה ארעא סלקיה דאין סילוק לחצאין אלא דמספק"ל לתלמודא כיון דכי הדדי קאתו איכא למימר דלבתרא נמי משתעבד ומה שהוכרח לפ' כן משום דלעולם הפשי' מעין הבעי' ולדעת הנך רבוותא מד' יחלוקו אינו מצדדי הבעיא אלא הכרעה שלישית ולאו אורחיה דתלמודא הכי אמטו להכי פי' הוא ז"ל דהמבעי נמי הכי קמבעיא ליה או לקמא משתעבד דוקא או לבתרא נמי משתעבד ופשיט דמסת' לקמא משתעבד ומסת' יחלוקו דלבתרא נמי משתעבד ודעת הרבוותא מדלא קאמר תלמודא או"ד לבתרא נמי משתעבד אלא קאמר לבתרא משתעבד שמיע להו דלבתרא דוקא משתעבד כי היכי מאי דקאמר נמי לקמא דוקא ואיכא למשמע נמי מילתא אחריתי בלוה בתשרי לפורעו בתשרי דבתריה וחזר ולוה בניסן לפורעו בתשרי נמי וקנה באייר עידית או זבורית וחזר וקנה בסיון עידית או זבורית ובהגיע תר הפירעון דתרוייהו כחדא בתשרי למ"ד לקמא משתעבד שקיל מלוה קמא מאי דקדם וקנה דשעבודיה קדים ואתי בין למעליותא בין לגריעותא ולמ"ד יחלוקו שעבודא דתרוייהו חל על מאי דקדים וקנה ועדין צריכי למודעי' דלמ"ד קמא משתעבד דלא מצי הדר ביה איכא למימר היינו בסתם ולא פי' דהדר ביה אבל אי פריש דהדר ביה כל כמה דלא קנה שמעינן ליה ולמ"ד יחלוקו דס"ל חל שעבודא דתרוייהו כחדא נראה דס"ל כ"ש אי פריש והדר ביה דאהני ליה מאי דהדר ביה:

אות ב

דאקנה בש"ע סי' קי"ב הביא דעת האומ' דאם לוה וקנה והוריש ב"ח גובה הימנו ומסוגיא דפסחים דף ל"ב דקאמר כי היכי דמשתעבידנא לאבוהון וכו' ה"נ משתעבידנ' בידנ' וכו' משמע דוקא אם היה לו שעבוד על הקרקע הוא דגבי מן היתומים וכ"ה לשון הטור ר"ס ר"ז שכת' וז"ל נשתעבד בחיי אביו חבל על דאבדין:

אות ג

דבר של"בל קי"ל אין אדם מקנה דשל"בל כמו שנת' בסי' ר"ט ורי"א וד' ה' המבי"ט ז"ל בח"ב סי' קל"ז דלגבי בנו אמרינן דעתו של אדם קרובה אצל בנו וקנה כי היכי דקי"ל דהמקנה לדבר שלב"ל כגון המזכה לעובר דלא קנה כמו שנת' בסי' ר"י ואפ"ה במזכה לעובר דידיה קנה מה"ט דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמו שנת' שם ה"נ דכוותה בדבר שלב"ל כמ"ש ע"ש והא דאמרינן בגמ' בפ' מ"ש דקמ"ב אימור דשמעת ליה לר"מ לדבר שישנו בעול' אמטו להכי אע"ג דהדבר הנקנה אינו בעולם שפיר סבר ר"מ דנקנה אבל המקנה לדבר שלב"ל כגון המזכה לעובר מי שמעת לי' ע"ש אלמא דשני לן בין דבר שישנו בעולם לדבר שאינו בעולם לאו מילתא היא דהתם קאי לס' רב הונא דס' המזכה לעובר ואפי' דידיה לא קנה מש"ה דחי ליה שפיר דלא מצי לאוקו' למתני' כר"מ מהך טעמא אבל הרב ז"ל לפום מאי דקי"ל דהמזכה לעובר דידיה קנה א"כ אתיא במכ"ש דקי"ל אפי' לדבר שלב"ל כגון במזכה לעובר דידיה קנה והיינו משום דאמרינן דעתו ש"א קרובה אצל בנו כ"ש דבר שישנו בעולם אלא שהדבר הנקנה אינו בעולם דודאי קנה מהך טעמא דדעתו ש"א קרובה אצל בנו ודברי ה' המבי"ט ז"ל שרירין וקיימין ועיין לעיל באות ב' סי' בס"ד:

אות ד

דבר שלב"ל אע"פי שדבר שלב"ל אינו נקנה וכן דבר שאין לו קצבה לד' הרמב"ם מ"מ בל' חיוב מהני כמ"ש בטוש"ע סי' ס' ע"ש ועיין בה' כנ"הג בהג"הט אות כ"ט מה שציין להקת הפוסקים הם המדברים בענין זה ע"ש וע"ע לה' מוהרח"ש ח"ב סי' ל"ו וה' דבר משה ח"ג בסי' טו"ב מד' פ"ט עד ד' צ"א וה' בני משה סי' י"ו דף ל"ב ע"ב וה' בתי כהונה ד' צ"ח וצ"ט וה' דברי אמת קונט' ה' וה' סם חיי סי' ל"ה וה' משאת משה ח"מ סי' ה' דף כ"ג מ"ש ע"ד ה' מעשה חייא סי' י"א:

אות ה

דשלב"ל קי"ל אין אדם מקנה דבר שלב"ל כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ט אבל בל' חיוב וקנו מניה קנה כמ"ש מרן סי' ס' ועיין בה' כנ"הג סי' ס' בהגה"ט אות ל"ד מ"ש משם ה' משפט צדק ח"כ סי' י' וי"ז ומ"ש ע"ד ה' ז"ל ועיין לה' פני משה ח"א סי' ס"ז דף קנ"ט ע"ד וה' בני יעקב דף פ"ט ע"א וע"ע בה' כנ"הג סי' ס' בהגה"ט אות ה' ובהש"ך ס"ק ובה' קרית מלך ח"ב בתשו' סי' ד' דף ע' ע"א:

אות ו

דשלב"ל דעת מרן בש"ע סי' ס' ל' חיוב וקנו מניה מהני בדשלב"ל וה' כנ"הג שם בהגה"ט אות ל"ה משם ה' משפט צדק ח"ב סי' י' כ' דאם כתוב בשטר כתבו בכל לשון זכות ויפוי כח אע"פי שאינו בל' חיוב מהני ע"ש וזכורני שה' מוהר"י באסאן עמד בזה בסי' כ"ד וכעת איננו פה עמדי וע"ע לה' זרע אברהם ח"מ סי' ה' ד' ע"ד וה' פני משה ח"א סי' ס"ו וח"ב סי' י"ד וה' מוהרח"ש ח"א סי' כ"א וה' פרח מט"א ח"ב סי' ט' וה' כרם שלמה ח"מ סי' ס"ו וה' דבר משה סי' מ"א וה' גו"ר ח"מ כלל ה' סי' ט' וד' קל"ב וה' נאמן שמואל סי' ק"ב דף קמ"ב וסי' ק"י דף קס"ב וה' מוהר"ש גאון סי' ל"ד וה' משאת משה ח"מ סי' ה' דף ט' וכעת נדפסו תשו' ה' כנ"הג ובסי' קס"ד דף קכ"ז עמד בזה וע"ע לה' כנ"הג ס"י בהגהב"י אות כ"ג ובהגה"ט אות ז"ך מ"ש משם ה' מהרי"ל לענין מכירת שטרות וה' מוהרח"ש ח"ב סי' ט"ו דף ע"ח ומ"ש לקמן במערכת אות מ' מדיני מתנה ס"י בס"ד:

אות ז

דשלב"ל קי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ט ורי"א אבל אדם מחייב ומשעבד עצמו בדשלב"ל כמ"ש בטוש"ע סי' ה' וכ' הרשב"ש ז"ל בתשו' סי' רמ"ג בשט' שכתו' בו וקבלה על עצמה מיימונא וכו' דהוי כמי ששעבדה עצמה ע"ש ועיין למוה"ר מוהרמ"א זיע"א בס' משחא דרבותא ח"מ סי' ס"ו מ"ש בזה:

אות ח

דשלב"ל קי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ט וסי' רי"א אבל המחייב עצמו בדשלב"ל חייב כמ"ש בטוש"ע סי' ס' ע"ש ואם מתחייב למי שלא בא לעולם כגון המחייב עצמו לעובר איכא למימר דלא מהני דבשלמא המחייב עצמו בדשלב"ל איכא למימר אע"ג שהדבר לב"ל הא מיהא גופו ישנו בעולם להתחייב אבל לכשיתחייב לדשלב"ל מה יושיענו זה שהמתחייב ישנו בעולם אלא שרבי' בצלאל ז"ל ס"ו סי' י"א פשי' ליה שהמחייב עצמו לעובר חייב כמו המחייב עצמו בדשב"ל ע"ש ואהמ"ר אין הדמיון וזווגם עולה יפה וכן מתבאר מדברי הרב מהריב"ל ז"ל ח"ב סו' ג"ן שו"ר לה' בני יעקב דף פ"ט ע"א ודף צ' שתמה על דברי רב"צ והכריע כד' ה' מהריב"ל עלץ לבי ויגל ומה מאד אני תמיה על ה' בית דוד ח"מ סי' י"ב מהס' שכ' בפשי' דלא מהני ולא זכר ש"ר דברי הרבנים הללו דפלגן בהדייהו ועיין לה' תורת חסד סי' פ"ד וסי' צ"א וע"ע לה' גו"ר ז"ל כלל ד' סי' ד' דף ס"ז ע"ג שכת' בפשי' כדברי רב"צ ז"ל יעו"ש:

אות ט

דשלב"ל קי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ט ורי"א ע"ש ובמקנה בהקנאה א' דשלב"ל עם דבר שבא לעול' פלוגתא דרבוואתא דמדמו לה לקני את וחמור דאיפליגו בה אמוראי איכא מ"ד קנה הכל ואיכא מ"ד קנה מחצה ואיכא מ"ד ל"ק כלל ועיין בסי' ר"י באורך ועיין בתשו' תורת חיים למורח"ש ח"א סי' ט' וסי' י' וסי' מ"ט וח"ב סי' כ"א וסי' ט"ז וה' עדות ביעקב סי' ע"א דף קצ"ה ע"ב ופרק מט"א ח"א סי' ט' וסי' י"א וה' תורת חסר סי' רל"ו וה' משפטים ישרים סי' י"ט ותשלום דבריו בסוף סי' ך' ובהרב בתי כהונה ר"ח בית דין דף פ"ז ע"ד וה' בני אהרן סי' ע"ו וק"ט וה' כרם שלמה סי' ס"ח וה' פני משה ח"ב ס"ו סי' צ"א:

אות י

דברים שבלב קי"ל דברים שבלב אינם דברים ועיין במור"ם סי' ר"ז ס"ד די"א לענין מתנה הוויין דברים וע"ש בסמ"ע ועיין לה' מח"א ז"ל בה' שותפי' סי' ה' מ"ש בענין זה. ולענין מחילה בלב שבלבו גמר למחול מה שחייב לו ראובן אם חייב לקיים מה שמחל וגמר בלבו עיין לה' קרית מלך רב ח"ב ומה שציינתי לקמן במערכת אות מ' מדין מחילה:

אות יא

דברים שבלב קי"ל דברים שבלב אינם דברים וכ' מור"ם בסי' ר"ז דבמתנה הויין דברים ע"ש ועיין בשו"ת מוהר"מ בר ברוך סי' ק"ג ושו"ת מהרימ"ט ח' חה"מ סי' קי"ט ובתשב"ץ ח"א סי' י':

אות יב

דירה הנושא ב' נשים אינו יכול לכופן לדור במדור א' ואפי' לדור עם אביו ואמו אמרינן דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' כמו שנתב' באה"ע סי' ע"ד ופרטי וחילוק דין זה דרוש תדרשנו מעל ס' ה' פרח מט"א ח"א סי' ע"ד ומביאו בקיצור ה' יד אהרן שם. ואם יש לחלק בין בית לחצר ע"ש בפמ"א וכ"ש בשתי צרות וכמ"ש הרמב"ם ופסקו הטוש"ע סי' מ"ו ע"ש וכ"ש בבית א' לא תהיה כזאת בישראל דאין אשה מתקנאת אלא בירך חבירתה ולא עוד אלא דמיגרר חציפותא טפי כנ"ל ועט"ר ר' אב"א ז"ל היה מוחה בידם לדור במדור א' אפי' כששניהם רוצים מה"ט אלא במקום שיש חדר ומלון מיוחד לכל אחת והוצרכתי להאריך בזה לאפוקי ממאי דכ' ה' יד אהרן בסי' א' בשם זכרון דברים שכת' בשם הריטב"א ז"ל דיכול לכופן ע"ש דודאי אין לסמוך על הוראה זו כיון דהיא נגד הרמב"ם וטור ומרן דאנן בדידן גרירנא בתריה וכן דנין ומורין כל דייני שתי ב"ד בעיר א' את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום חלק' בחיי' וע' בשו"ת הרשב"ץ בס' יכין ובועז סי' קכ"ב באמצע התשו' והרב ז"ל הביא ראיה מאביו וקרוביו כמ"ש בעניותי' ולא הזכיר דברי הרמב"ם והטור שפסקו בשתי נשים כדכתי':

אות יג

דירה כ' הרשד"ם בח' אה"ע בסי' קפ"ג והביאו ה' כנ"הג ע"ו בהגה"ט אות ט"ו דאי לא מסתפינא הו"א איש ואשה ששכרו בית א' שחייבת לשלם חלקה ע"ש והיה עולה בדעתי לומר דדוקא היכא שחייבו עצמם כא' דהו"ל כמו איש ואשה שלוו דמיירי ביה הטוש"ע שם אבל האיש השוכר בית לדירתו ודירת אשתו ודאי דאין על האשה צד חיובא כיון דעיקר חיוב דדירה רמי אקרקפתא דגברי שהיא בכלל מזונותי' וכ"ש דה' ז"ל חשיב ליה לזר אצלו ע"ע א"כ הבו דלא לוסיף עלה אלא שמדברי ה' כנ"הג באה"ע סי' ק"ב בהגה"ט אות ג'נובח"מ סי 'שי"ב בהגה"ט אות ה' לא משמ' הכי ע"ש וכן הוא במנהגי ארג'יל יע"א שבס' בית יאודה למוהר"י עייאש ז"ל סי' א' מדין שכירות ועיין לקמן אות ש' מדין שכי' סי' חל"ק ע"ש וכעת ראיתי בגופן של דברים בתשו' מוהרשד"ם והוא דלא כמאי דכתי' בעניותי' וכעת נר' בעליל ס' חיים שאל ח"ב למופת דורינו ה' מוהרח"א יצ"ו וראיתי לו בסי' י"ב ס' כ' שעמד בזה ע"ע:

אות יד

דירה הכות' ונותן דירה לחבירו ולא קבע לו זמן גם לא כתב לו כל ימי חייו מסתמא לא כת' ונתן לו דירה אלא כל ימי חייו ולא מקצת דירה נתן ואע"ג דקי"ל דהכות' לזון לחבירו סתם דנפטר במזונות שנה א' כד' הרא"ש ז"ל בתשובה עיין במור"ם סי' ס' ולקמן באות מ' מדיני מזונות סי' ע"ש דדירה שאני ועיין למוהר"ח הכהן בס' תורת חסד סי' אר"ך ע"ש:

אות טו

דירה קי"ל ש"מ שאמר ידור פ' בחצירי לא קנה כיון דליתא בבריא דאין בדירה ממש לזכות בה כמ"ש בריש סי' רי"ב וסי' רנ"ג סכ"א ע"ש אבל אם כתב או אמר ישב פ' בבית פ' לשון ישיבה משמע לשון שזוכה בה בגופה הרב נאמן שמואל סי' קי"ג ע"ש:

אות טז

דירה ראובן נשיא הארץ היה דר ומשתמש בכמה בתים ועליות דירה נאה לפי כבודו ונלב"ע חלי"ש והניח אחריו אלמנתו ובנה וב' בנים מאשתו הא' ועמדו אלו הב' בנים ונתפשרו עם עם אלמנת אביהם על שיעור סך כתו' כי לא נמצאת ופרעו לה ותנאי היה הדבר שמסכי כתו' משכנו לה בית א' מבתי הב' אחים מאב והאם הנז' מיוחדת לדירה כל ימי חייה עד עת קץ או שתעלה לא"י תוב"ב כמשו"ח בשט' ולעת עתה נפל כותל כל שטח הבית לארכה וכותל מן הצד וכל תקרת הבית ועמדו הב' אחים הנז' ותיקנוה כמות שהיתה ומעכבים על אלמנת אביהם מלדור בבית ההיא ושיפרעו לה הסך אשר הוא מפאת סכי כתו' והאלמנה תשיב אמריה דבכל ימי חייה תליא מילתא וכל עוד שהיא בחיים הבית ההיא משועבדת לדירתה יורה המורה לצדקה:

זאת אשיב ידעי רבנן הא דתנן בפ' השואל המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אחר וכו' ואמרי' עלה ה"ד אי דאמ"ל בית זה כיון דנפל אזל ליה ופרש"י דמזלו גרם ע"ש וכה"ג איתא התם ד' קי"ו שאם נפחתה העלייה השכורה לאחר יורד השוכר ודר בתחתונ' ופריך עלה ה"ד אי דאמ"ל עליה זו כיון דנפלה אזדא ליה ופרש"י נמי דמזלו גרם ע"ש ורבוואתא מקהו אקהתא מהא דאמרינן בפ' האומנין דף מ"ט אמר רב השוכר את החמור. לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך נותן לו שכר חצי הדרך וכו' ופריך ה"ד אי דא"ל חמור זה אם יש בדמים למכור וליקח יקח וכו' אם יש בדמים לשכור ישכור וכו' ומשני רב לטעמיה דאמר לא מכלינן קרנא מ"ה לא ימכור כדי לשכור ושמואל ס' מכלינן קרנא מ"ה ימכור ואף לשכור ע"ש ואמאי התם פשי' ליה לתלמודא דאזדא ליה ולא קאמר לרב ימכור ליקח ולשמואל אף לשכור ותי' בתו' דאין הבית עומד לימכר אלא להוסיף עליו ולחזור לבנותו כבתחי' מ"ה כיון דא"ל בית זה ונפל אין למוכרו וגם לא קיבל להוסיף יציאה בבנין בית זה אלא בית זה כמו שהוא השכיר לו לדור בו כל זמן שיוכל ולכי נפל אזדא ליה אבל חמור שמת אינו עומד אלא למוכרו בדמים ולכך אם יש בדמים למכור וליקח יקח לשכור ישכור מר כדא"ל ומר כדא"ל עכ"ד. ובמקו' בפ' האומר לשם כת' משם הראב"ד. ז"ל וז"ל ל"ק דהכא גבי חמור זה קיבל עליה לאוגריה לההוא אורחא שהיה לו להוליכו דרך ידוע כאדם האומר בסתם הוליכני מכאן עד מקום פ' דייקא נמי דקתני ומתה לו בחצי הדרך ולא קאמר בחצי היום אבל לענין שכירות בית ועליה אין קצבה אלא כל שנה ושנה יתן לו דוק ותשכח כי הוא ענין המשנה דפ' השול עכ"ל והתם גבי בית נמי ע"כ דמיירי דהשכירו לזמן קצוב דבלא קצבה אפי' בית סתם אינו חייב להעמיד לו בית אחר ועיין בפרש"י במשנה דהשואל ולפ"ז לא הבינותי דבריו ז"ל מ"ל השכירו לזמן פ' מ"ל השכירו למקום ומה שדייק ז"ל מדקאמר בחצי הדרך ול"ק בחצי היום גם זה לא הבינותי דאטו שכיר יום הוא לומר שצריך ליתן לו שכר חצי היום והלא שכר הליכה בידו מ"ה קאמר נותן לו שכר חצי הדרך וצע"ד ומשם הר"ן ז"ל תי' דשאני. חמור בין חי בין מת קרוי חמור משא"כ בית דלכי נפל תו לא מקרי בית ע"ש ועיין מאי דכתי' בדרשות בקונטריס חסד. ואמת בס"ד. ומעתה נובין ונדון באיזה שיעור נפילה פקע מינה שם בית והנה התם גבי. הבית והעליה ונפחתה העליה. אמר עלה ובכמה רב אמר ברוב ושמואל אמר עד ד' וכו' ועלה קאמר אי דא"ל עליה:

זו אזדא ליה וכו' משמע דאפי' לשמואל דאמר ב"ד אי א"ל עליה זו שפיר אמר דאזדא לה וה"ט משום דהשתא תו לא מקרי בית וכמו שכתב הר"ן ז"ל ופשי' דרב ושמואל ל"פ בשיעורא דמ"ס דעד לא נפל רובא אכתי. בית מקרי ומ"ס דאפי' בד"א תו לא מקרי בית אלא כי קמפלגי באדם דר חציו למעלה וחציו למטה כדאוקי' לה התם וזה פשוט:

וראיתי למור"ם ז"ל בסי' רל"ב ס"ה שכת' דבשאר מומין אכתי בית מקרי אלא דוקא בנפל כותל א' דפקע מינה שם בית ע"ש ועיין במ"ש במע' אות מ' סי' בס"ד ואכמ"ל. מיהו בנ"ד דנפל הכותל באורך וכותל מן הצד וכל התקרה פשי' דלא מקרי בית וכיון שייחדו לה בית זה ונפל אזלא לה חזקתה מחמת השכירות והמשכונה כמו שהוזכר אלא דיש מקום חקור דין במה שטענה האלמנה שהתנאי היה לכל ימי חייה א"כ אע"פי שנפל ובנאוהו עדין זוכה בו והנלענ"ד דאין בטענה זו ממש דהא גבי מדור האלמנה דתנאי ב"ד הוא דכל ימי מיגר אלמנותה תהא יתבא בביתי וכו' דתלו התנאי במיגר אלמנותה דדמי לכל ימי חייה אמר בפ' הנושא דק"ן אמר אביי נקטינן מדור האלמנה שנפל אין היורשים חייבים לבנותו תניא נמ"ה וכו' ומימרא זו מוסכמת מכל הפוסקי' ע"ע ומספר כתו' נלמוד שכך כות' לה את תהא יתבא בביתי וכו' וכיון דנפל תו לא מקרי בית כמ"ש במקו' לשם משם רש"י במה"ק ותלמידי רבינו יונה ז"ל ע"ש והרב"ח דבר ה' בפיהו אמת וזה דבר השמיטה מהרב מהר"י עייאש ז"ל בס' בני יאודה ע"ש ואע"פי שהרמב"ם בפי"ח מה' אישות דין ד' כ' שאם נפל הבית חייבים היורשים להשכיר לה מדור אחר ע"ש ובטעם דבר זה לך נא ראה במקו' לכתו' במ"ד לדף נ"ד משם הרמב"ן עפ"י שי' הירושלמי ע"ש ועיין במרן הש"ע ח' אה"ע סי' צ"ד ס"ה ע"ש דשאני התם דהחיוב מוטל על היורשים מכח תנאי ב"ד אבל בנ"ד דנתפרדה החבילה ולא פש גבה אלא דין שוכר בעלמא יהבינן לה דין שוכר דמכי נפל ביתא אמ"ל אזדא לה לאגירותה כמדובר. ואע"ג דבנ"ד נתב' בשאלה שהבית שיחדו לה ומשכנוה אצלה דבר זה היה בכלל הפשר לסלק עצמה מהבית שהיתה דרה בתוכה כי רבה היא ויחדו לה ג"כ בית זה שהיתה משתמשת בה לדירה א"כ בכ"הג איכא למימר דאכתי רמי חיובא אקרקפתא דיורשים ליתן לה בית אחרת משאר הבתים שהיתה דרה בה או משתמשת או להשכיר לה מדור כמו שנתבאר בדברי הרמב"ם ומרן ואע"ג דשרים רבים ונכבדים חלוקים על הרמב"ם בסברה זו ה' צמח גאון ורש"י והתוס' ורבינו ירוחם וריא"ז ע"ה. וכתב ה' בית דוד ז"ל בחלק אה"ע סי' נ"ד דמצו היורשי' לומר קי"ל כהני רברבתא ע"ע מ"מ לדידן דגרירנא בתר פסק מרן ז"ל וכבר נתב' בח' אה"ע דפ' כד' הרמב"ם לא נ"מ ולא מידי וכעת אכמ"ל עד עת בא דברו ועיין בתשו' ה' תורת חסד ז"ל סי' אר"ך ע"ש ומה שרמזתי לקמן במערכת אות ל' סי' א':

אות יז

דירה קי"ל ידור פ' בבית פ' לא קנה כמ"ש בטוש"ע סי' רי"ב ע"ש ועיין בתשובת ה' ראש יוסף דף ט"ו ע"א ומתבאר שם הקנאת החוב ודין מע"ג בגוי. וכמה פרטים:

אות יח

דידה בפוסק לחתנו לדור בחצירו לזמן מוגבל ומת חמיו בתוך הזמן דעת הרב"ח בתשו' סי' ע"ח דאין היורשים חייבים להשלים לו הזמן אפי'היה הדבר בשבועה ואם לא היה בשבוע' אפי' חמיו עצמו בעודו חי אינו חייב להשלים לו הזמן ע"ש והרב יד אהרן בח' אה"ע סי' נ"ב אות ג' בהגה"ט חלק עליו ע"ש ועיין בתשו' הרב לב שמח בח' ח"המ סי' פ"ו דף פ"ה ע"ב:

אות יט

דירה ראובן יש לו בנים מאשתו רחל ואח"מ רחל נשא את לאה וילדה לו בת ומת ראובן ועמדה לה לאה ותבעה לה כתו' ואח"כ תבעה מזונות בתה ושכירות המדור כדי שתדור עם אמה והיורשים טוענים תשב הנערה אתנו אין בדבריהם כלום אלא תשכור לאה מדור וחצי שכירות המדור יפרעו היורשים חלק הבת שהבת אצל האם לעולם הרב מוהר"י אבן מיגאש ז"ל בתשו' סי' ס':

אות כ

דירת האשה עם קרובי בעלה הגדתי היום מילי דאגד'תא דברים העשויי' להשאיל כי רבה המשטמה חצו"ף חצפ"ה יסגא הן בעון שערי פרנסה ננעלין תנן וסמכינן אניסא כל יומ' ויומא למיקם איניש. בסיפוקיה וסיפוק אנשי ביתיה יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב אתיא דרישה דרישה לבקש אוכל לחם חוקו והלואי שתקיש יציאה להויה ואחרון הכביד שבט יאודה בדוחק ובצער כי עלה השער שכירו' הבתים בשער הגבוה ולכשיזכה הזוכה להשיא את א' מבניו אגב דוחקא מיחד לו אביו חדר מוצנע כדת יהודית עמו במחיצתו או בית אחרת אשר אתו בחצר למעט בהוצאה נ"מ לרווחא דביני ביני לפי ברכת הבית. ועוד אחרת שקול' ומכרעת להדריך את בנו בדרך ישרה שיבור לו ואת אשר יבחר כי כן דבר המלך מצות הבן על האב לא זו אף זו מצות האב על הבן לשמוע בלימודים לקיים מילי דאבות כבוד ומורא נסקרים בסקירה אחת לכבוד שמים כי רב הוא. וכי יקרה מקרה בלתי טהור ההוא מצותא דהוו מנצו עלה כלה בחמותה ובין איש לאשתו ביה שעתא בעומדם יעמודו קרובי האשה קרבו ויאתיון ויעבירו קול במחנה זו מחנה ישראל המצפצפים והמהגים יביעו ידברו דברים אשר בדו מלבם ואמרי לה כדי כי לא מצאה היונה מנוח ועד הרגיעה בדירתה עם חמותה או שאר קרובי הבעל ויהי העם כמתאוננים תואנה הם מבקשים להגלות הבן מעל שלחן אביו זו היא שקשה בלכתם ילכו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מקדמי ומחשכי לבית הוועד כסאות למשפט אתג"ורי אתג"ור על עסקי רי"בה זו עד שהשלהבת עולה מאליה ואין מכבה ואנן בדידן קושטא קאי זימנין טובא כי אתו לדינא על דין עסק ביש המנהג להחמיץ את הדין אולי משמים ירחמו לשפות שלום רב כי אותה אנו מבקשים ות"ל על הרוב תצא המחשבה לפועל משמיא מיהב יהבי שלמא רבא וזימנין דלא אהנייא להו אש תמיד תוקד יקד יקוד. איכו השתא אנא דאמרי הרי עלי חובה למיקם אדעתייהו דרבנן פוסקי הלכות ללקט או"רות אמרות טהורות מפי סופרים ספרן של צדיקים ספר דתא ותנתן דת מפיהם ומפי כתבם זיע"א כדי ליתן שכר למביאיהן וזה החלי בעזר משדי צורי וגואלי מנת חלקי וחבלי עדבי וגורלי:

זאת אשיב הנה האדון ראש המדברים רבינו הגדול הרי"ף ז"ל בתשו' סי' רל"ה כ' אם נתקוטטה האשה עם חמותה ולא רצתה לדור עמה וכן בקובל וטוען שיש עליו הפסד בדירת חמותו עמו ולא התנו בשעת הקידושין שידורו עמהם יש מן הדין להוציא או לא. תשובה המנהג בכל בתי דינין שמי שמפסד בכך שומעין לו ונותנים לו אשה נאמנת שתעמוד עמהם עד שיתברר להם ממי תתגלגל המריבה ודוחין אותה מפני חבירתה עכ"ל המשוער מדבריו דישנה לקטטה לרואי השמש אלא דלא מתברר מי הוא המגלגל המריבה פלגאה הוא ולא שני ליה בין קרובי הבעל לקרובי האשה אלא שמגלגל המריבה יתגלגל וידחי וגם לא נתנה נאמנות לא' משני הצדדין אלא שניהם בסקירה א' נסקרין ופסיק ותני ע"כ מנהג הבתי דינין:

וחזיתיה לה' מוהר"ם בב' תשו' הארוכות סי' פ"א , דאייתי תשו' לגאון וז"ל והאשה שקובלת על בעלה אי איפשי לדור עם אחיך ואחיותיך המחרפים והמגדפים אותי חייב הבעל להוציאה משם ולדור בבית אחר ואם לאו יוציא ויתן כתובה דאמר קרא כי היא היתה אם כל חי דלחיים ניתנה ולא לצער גם את זאת להוציא את דודתו מן הבית שהיא מקנטרת ומקנטרת אותה וגורמת המחלוקת ביניהם וכו' עכ"ל והא דלא קאמר דמעמידין אשה נאמנת כמנהג הב"ד שכת' הרי"ף דוחק לומר דבימי הגאון לא הוו נהיגי כהאי מנהגא והנר' פשוט בדבריו דקושטא קא טענה ומשפט הלשון הכי מוכח שכ' המחרפין ומגדפין וכו' שהיא מקנטרת ומקנטת אותה וגורמת המחלוקת וכו' נראין הדברים דאתברר לב"ד האי מילתא וליכא מאן דמכחיש לה ואה"נ דאי הוו מכחישין לה הוה עביד כמנהג הב"ד שכ' הרי"ף והרמב"ם בפי"ג מה' אישות הי"ד כ' האומר לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך ואחיך שומעין לו וכו' שאין כופין האדם שיבואו אחרי' ברשותו וכן היא שאמרה אין רצוני וכו' ואיני שוכנ' עמה' בחצר א' מפני שהן מריעין לי ומצירין לי שומעין לה לפי שאין כופין האדם שישבו אחרים עמו ברשותו עכ"ל מפורש יוצא בדברי רבינו דבאומר הבעל א"רץ שיבואו לביתי וכו' אע"ג דלא קא יהיב טעמא למילתיה שומעין לו אבל כי אמרה היא א"רץ שיבואו וכו' או שאיני שוכנת עמהם בחצר א' אין שומעין לה אלא עד שתתן אמתלא לדבריה שהן מצירין לה וכו' אבל כל שלא נתנה אמתלא לדבריה לאו כל כמינה לדחות את קרוביו מלבוא אצלו או שלא לדור עמהם בחצר. ומדברי רבי' נלמוד דהמדור הוא בחזקת הבעל ואשתו ויד שתיהן שוה תדע דגבי האיש שאמר א"רץ דשומעין לו טעמא טעים לפי שאין כופין האדם שיבואו אחרים ברשותו וגבי האשה נמי כשאמרה א"רץ או איני שוכנת עמהם דשומעין לה קא יהיב רבי' הך טעמא גופיה לפי שאין כופין וכו' שיבואו ברשותו הרי דגבי בעל קרי ליה רשותו וגבי אשה נמי קרי לה רשותה אלא דגבי אשה אע"ג דחשבי' לה רשותה אין שומעין לה אלא עד שנותנת אמתלא דמצירין ומריעין ולגבי בעל עקימת שפתיו גרידא תיסגי ליה וממ"ש רבי' מפני שהן מחרפין ומצירין לה שומעין לה נר' דבדבורה הקל מהימנ' ואינה צריכה להביא ראיה לדבריה וא"כ לא נהג כמנהג ב"ד שכ' הרי"ף להעמיד אשה נאמנת. וה' המגיד כ' שכ"כ הרי"ף בתשו' ולפי הנר' דפלגן בהדייהו ובמאי דכתי' בעניותינו ניחא דרבי' מיירי שהוא גלוי וידוע ואין מי שיכחיש באופן שנתברר לב"ד והראב"ד כ' אימתי בזמן שהן באות בגבולה אבל אם היא באה בגבולן אין מוציאין אותן ממקומן אע"פי שהמדור שלו ואין להם בו זכות הואיל והוא רוצה בעמידתן אבל מבקשין מהן לברר להם ענין שלא יצערו אות' בדירתן עכ"ל וממ"ש ז"ל אבל אם היא באה בגבולן וכו' נרא' נהי דלא מצי להוציאן ממקומן כיון דמדור דידהו הוי אבל אי תבעה למיגר לה מדור בדוכתא אחרינא אע"ג דשביק ארעא דידיה וליקו' בארעא דאחריני ויקויים בו קרא דכתי' כי גרשוני מהסתפח בנחלת אבותי שפיר שומעין לה אלא דממ"ש תו הואיל ורוצה בעמידתן דרוצה לומר דרוצה הוא בעמידתן עמו במחיצתו משמע דלא מצי למיכף לבעלה למיגר לה מדור במקום אחר. וממה שהוכחנו מדברי רבי' דהמדור בחזקת האיש והאשה וכן ממ"ש הרי"ף דהמגלגל המריבה הוא נדחה מפני חבירו מודו ואזלו דהיכא דהמדור שלהם אינם נדחים מפניה אע"ג דמריעין ומצירין לה ועל הבעל רמיא למיגר לה מדור במקום אחר דמהיכא תיתי שהם נדחים מפניה דאפילו במילי דאפרושי. מאיסורא דקי"ל דהמגרש את אשתו אסור לדור עמה בחצר והיא נידחית מפניו אפ"ה אם היתה החצר שלה הוא נדחה מפניה כדאיתא בפ"ב דכתו' דף כ"ה ובטוש"ע אה"ע סי' קי"ט אלא ש"מ דהרי"ף והרמב"ם מודו דהיכא דהמדור של אביו או קרוביו אע"ג דאינהו מגלגלי המריבה ומריעין ומצירין אינם נדחים מפניה ודייני' לה כדין המגורשת וכדעת הראב"ד בזה אבל במה שהפריז על המדה לומר דאם החצר של הבעל והוא רוצה בעמידתן שומעין לו הדבר קשה לשמוע. וראיתי לה' מגדל עז שכ' שגם מלשון רבי' משמע כן ממ"ש שיכנסו אצלי ויפה פי' והפשרה שעשה נכונה היא וטוב לעשות עכ"ל. דעתו ז"ל דרבי' מיירי בחצר דידה ומה"ט הם נדחים מפניה ומסייע למילתיה ממ"ש רבי' שיכנסו אצלי ויותר הי"ל לדקדק ממ"ש שאין כופין שיבואו לרשותו הרי דחשיב ליה למדור רשות דידה ולפ"ז גם חלוקת האיש שאמר א"רץ אע"פי שהמדור שלה ולא נת"ט לדבריו אלא א"רץ שומעין לו ואילו גבי אשה שאמרה אין רצוני אע"פי שהמדור שלה אין שומעין לה עד שתתן אמתלא לדבריה. ומה שדקדק בדברי רבי' ממ"ש אצלי אדרבא ממ"ש ואיני שוכנת עמהם תידוק איפכא ממ"ש עמהם ולא כתב אין רצוני שידור עמי כדכת' ברישא אין רצוני שיבואו אצלי אלא שמעי' מינה דרבי' קרי' למדור רשות שתיהם שקולים הם וכדכתי' ולפ"ד ז"ל היכא דהמדור שלו לא גלה רז זה רבי' היכי לדיינו דייני להאי דינא. ומה שקילס הפשרה שעשה הראב"ד ושטוב לעשות לא ידעתי מה טיבה שיהיו חייו תלואים בבקשה שלא יצערו אותה והיא צוחה כרוכיא מצירין ומריעין ולית מאן דישגח בה. והגאון קרי בחיל לחיים ניתנה והלואי דהוו עבדי כמנהג הב"ד שכ' הרי"ף ולא לתלות חייה בדרך בקשה וע"ז כ' המ"מ וא"א אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת אלא כך הוא עיקר הדבר שאם נר' לב"ד שהם מריעין ומצירין לה וגורמין לה קטטה עם בעלה הדין עמה ואם לא לא כל הימנה ובזה יפה כח הבעל מכח האשה לפי שהמדור הוא של בעל ואינו שלה ולפיכך אינה יכולה למחות בידו אלא בטענה זהו דעתי עכ"ל והנר' דהמ"מ ז"ל מוכח ודאין דהיכא דהמדור שלה כגון שהוא מנכסי מלוג תיסגי לה בטענה גרידתא לדחותן מלפניה כדקי"ל גבי מגורשת כדכתי' אלא כשהמדור שלו ואפי' בתורת שכירות בזה יפה כח הבעל מכח האשה אע"פי שהבעל חייב ליתן לאשתו מדור מ"מ חשיב שפיר דידיה יפה כחו מכחה אמטו להכי לא מהימנא בטענה גרידתא דמריעין ומצירין וגם גורמין לה קטטה עם בעלה ולכשיתברר הדבר לב"ד שכדבריה כן הוא דינא הוא שאם המדור שלו אם רצה לדחותן מוטב ואם לאו ישכיר לה מדור במקום אחר ואופן הבירור הוא על ידי העדאת השכנים ואם הם דרים במקום דלא שלט' ביה עינ' או שדרין בבית אחר יעשו הב"ד כמנהג הב"ד שכ' הרזף ולחקור ולדרוש כפי השגת שכלם ולא באומדנות. חדא דהא איכא דררא דממונא ברבוי ההוצאות במזונות ואביזרייהו וכללא הוא דהאידנא בי דינא לא מפקי ממונא ע"פי האומדנות כמ"ש הרי"ף בפרק הכותב משמיה דגאון והרמב"ם בפ' כ"ב מה' סנהדרין וטוש"ע סי' רפ"ז ע"ע ומה נענה אנן יתמי דיתמי ועוד בה דקא ממנעה ליה ממצות כיבוד א"וא ומוראם כי רבה היא והגאון שהביא מהר"ם מיירי באחיו ואחיותיו של בעל ומ"מ כ' המ"מ זהו דעתי ולא כ' דעת המחבר כמנהגו הטוב נר' דלא פסיקא ליה בדעת רבינו דא"ל דרבי' מיירי במדור שלה וכדשמיע ליה לה' מגדל עז משו"ה בטענה לחוד סגיא. וראיתי לר' ירוחם במישרים נתיב כ"ג ס' חמישי שסידר דברי הרמב"ם ברישא ואח"כ כ' משמיה דגאון דשומעין לה ואם לא יוציא ויתן כתובה ומסיים בתשו' הרי"ף היא העולה בראש אמיר ע"ע. ולפי הנר' מר אמר חדא ומר אמ"ח ופליגי דהגאון והרמב"ם סברי מרנן דשומעין לה וא"צ לבדוק אחריה ואילו הרי"ף סבר כמנהג הב"ד להעמיד להם אשה נאמנת ולא מפיה אנו חיין ובמאי דכתי' בדעת הגאון והרי"ף והרז"ה דבמאי דקא טענה קושטא קאמרה כלהו רבוואתא כחדא שריין וקול הטו"ר נשמע בס"סי ע"ד וז"ל כ' הרמב"ם וכו' האומר לאשתו א"רץ שיבואו וכו' שומעי' לו וכו' שאין כופין וכו' וכן היא שאמרה א"רץ וכו' שאין כופין וכו' עכ"ל בחלוקה זו השוה מדותיו בין כשהבעל אומר א"רץ ובין כשהיא אומרת א"רץ דשומעין להן באמירה קלה ואפי' בלא טענה והשמיט מדברי הרמב"ם חלוקת באומרת איני שוכנת עמהם וכו' ומדבריו ז"ל למדנו דסובר בדעת הרמב"ם דלא בעי שתטעון מריעין ומצירין אלא בחלוקת שאיני שוכנת עמהם דבעיין למדחייא להו מקמה או דליכוף לבעלה למיגר לה מדור במקום אחר דמטי ליה טלטולא דגברא וכדומה. אבל לשלא יכנסו אצלה דלא מטי לבעל פסידא באמירה בעלמא סגיא. ומרן בב"י כ' דמ"ש הטור וכ' הרמב"ם ע"ס הסימן הכל הוא בפ' י"ג וכו' והעתיק כל דברי ה' המגיד הנאמרים באמת על דברי רבינו ז"ל ולא העיר ז"ל על שהשמיט הטור חלוקת איני שוכנת וכו' דצריכה ליתן אמתלא לדבריה ואנא חזיתי לה' מוהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' ן' נשאול נשאל באשה שהיתה דרה עם בעלה בבית אביו ואמו ותבעה לבעלה לדין שיוציאנה מאותו הבית שאינה רוצה לדור עמהם וחקר הדיין מן השכנים אם אביו או אמו מצערין לה ולא נודע שהיו מריעין לה כלל אם היא נאמנת על עצמה לומר שאין מתנהגין עמה כהוגן וחייב הבעל להוציאה לדור בבית אחר או לא ואת"ל שהיא נאמנת אם הודית שאינם מצירין לה אלא שרצונה לצאת מביתם אם יכולה לצאת בשאט בנפש כרצונה או לא ע"ש הנה הס'פק הב' לדעתי לא ניתן לישאל דהגאון והרי"ף והרמב"ם כ"ע מודו דדוקא בטוענת מריעין ומצירין כדבר האמור אלא דשם בתשו' הביא דעת מי שסובר דלא הוצרך הרמב"ם לטענת מריעין ומצירין אלא לדחייתן שלא יבואו אצלה אבל לחלוקת איני שוכנת עמהם בחצר אלא שיוציאה לדור במקום אחר אפילו בלא טענה שומעין לה וכופין אותו ע"ש. אחהמ"ר אין זה מתקבל בדברי הרמב"ם דלפ"ד האי טעמא דקא יהיב רבינו אלפני פניו. ועוד בלשון הטור מכחישו שהעתיק דברי הרמב"ם בדחייתה לקרוביו שלא יבואו אצלה ולא כתב דקא טענה מריעין ומצירין דוק ותשכח דמוכרח לומר דס"ל להטור דלא קא יהיב הך טעמא דהרמב"ם דמריעין ומצירין אלא לחלוקת שאיני שוכנת עמהם ומסתבר טעמיה דבדחייתן מפניה ליכא לתא דדררא דממונא אבל להוציאו מבית אביו ולדור במקום אחר מטי ליה פסידא דשכירות הבית ורבוי ההוצאות משום הכי בעיא טענה אלימתא וכמו כן השיב הרב ז"ל ועוד הביא הרב ז"ל שם תשו' להרשב"א כ"י וז"ל דמדינא האשה חייבת לדור עם חמיה וחמותה כי הבעל חייב בכבודן ובמוראן ואינו רשאי ליפרד מהם והביא ראיה ממה שאמרו בתלמוד בפ' אע"פי שאינו כופה אותו לעמוד לשרת בפני אביו ובפני אמו ובודאי כשהיה עמהם בבית עכ"ל ואחרי הני"וק וקידה ת"ק לא מכרעא דילמא התם בדניחא לה למיקם בהדייהו אלא דלא בעיא למיקם לשמושי קמייהו ודסד"א דכופה אותה קמ"ל תנא דברייתא דאינו כופה אבל אם אומרת אי איפשי לדור עמהם בהא תנא לא קמיירי אלא דהא מיהא איכא לאותובי מהכא לבר פלוגתיה דה' מוהריק"ש דס"ל דבאומרת א"רץ לדור עמהם אפי' בלא טענה שומעין לה דבהך ברייתא דאין כופין אותה לעמוד לשרת בפני אביו ואמו מקרו בה רבוותא מדאמרי' התם בפ' אע"פי דס"א דבעי' למיקם אפי' מקמי ארחי ופרחי דמי גרע אביו ואמו מארחי ופרחי והר"ן בפי' ההלכות שם תי' דברייתא מיירי באינם סמוכים על שולחנו אבל בסמוכים על שולחנו כופה אותה לעמוד לשרת בפני אביו ואמו במכ"ש מארחי ופרחי ע"ש ומינה דכ"ש הוא אם הבן סומך על שלחן אביו. והרמב"ן ז"ל תי' דבאפייה ובישול וכל צרכי הבית לאביו ואמו כופה אותה אלא שמתכסיסי המלכים להיות משרת א' עומד לפניו לתת לו את אשר תתאוה נפשו בשעת הסעודה וכן האשה חייבת לעמוד בפני בעלה אבל בפני אביו ואמו אינו כופה לעמוד בשעה שאוכלים ועיין לה' מוהריט"ץ סי' רל"א מ"ש בזה. א"כ היכי מצי לאפקועי מינה מה שמוטל עליה לעשות לאביו ואמו מבלתי שום טענה ואף גם זאת בנוסח שאלת הרשב"א הלזו שהביא שם בתשו' ה' מוהריק"ש משמיה דה' מהר"א מונסון ז"ל כתוב למ"ר כי נשאל הוא ז"ל על ראובן ואביו שיש להם בתים בשותפות וטענה אשתו שהיא א"רץ לדור בבתים שדרה בהם אמו מפני שגורמת קטטה וכו'. תשו' אנו לא מצאנו בתלמוד שתוכל האשה לערער שלא תדור עם אביו או עם אמו שהוא חייב בכבודן ובמוראן ולא אמרו בפ' אע"פי אלא שאינו כופה אותה לעמוד לשרת בפני אביו ואמו וכו' הרשב"א ז"ל ולפי שהם עמו נצרכה וכו' והרמב"ם כ"כ וכו' וכזה מורים עכשיו גדולי המורים וכו' מ"מ אף לפי דבריו הדין עם הבעל בנ"ד וכו' עכ"ל הנר' מדבריו ז"ל דשמיע ליה בדעת הרמב"ם דמיירי כשהן באין בגבולה דהמדור הוא שלה וכדכת' הראב"ד ומגדל עז אבל במדור שלו אינה יכולה לומר א"רץ לדור עם אביו או עם אמו ושהרמב"ם מודה בזה ושכך מורים גדולי המורים כמ"ש הרשב"א אע"פי שטוענת שגורמת לו קטטה כמ"ש בשאלה אלא דמ"מ אם מבררת דבריה שכנים הם ואמתיים עפ"י העדאת השכנים וכשהם דרים בבית א' דליכא למיקם עלה דמילתא דמנהג בתי דינים להעמיד אשה נאמנת ביניהם שומעין לה והאריך ה' מוהריק"ש בזה להלכה ולמעשה והסכימו עמו שלשה גדולים בדורו זיע"א לך נא ראה נועם שיח סוד אמריהם ויאורו עיניך הבט ימין וראה מ"ש ה' עוד ז"ל בנימוקיו לש"ע ערך לחם שם סי' ע"ד סס"י וז"ל ודוקא שנתברר לב"ד שאומרת אמת כגון ששמו אשה לדור עמהם וידעו שהם מגלגלין המריבה ואם לאו לאו כל כמינה ואין חילוק בין כשרוצה לדחותן לכשתרצה לצאת היא מדכת' הרמב"ם ואיני שוכנת עמהם ולא כתב שידורו עמי בחצר כמו שהתחיל ואמר שיבואו לביתי וכו' ועוד שאם היא יכולה לצאת שלא בטענה מה הועיל ההיות המדור שלו אחר שע"כ יעתק ממקומו וזה פשוט וכן כתבתי בתשו' וכן הסכימו חכמי העיר זאת. מעתה קם דינא לפום רבנן דאין האשה יכולה לכוף לבעלה לגלות מעל שלחן אביו ולבטלו מכבודן ומוראן ולהרבות לו עוד בהוצאה ולפרוק מעליה עול שימוש חמיה וחמותה כמדובר אלא עד שיתבררו הדברים ויתחוור כשמלה לב"ד שמריעין ומצירין לה וגם שהן גורמין לה קטטה עם בעלה כדין כל אפוקי ממונא דכגון דא צריכה רבה וכ"ש בהפקעת מ"ע דכבוד ומורא מצוה יקרה וחביבה והסכים לזה דעת הרי"ף והרמב"ם. וה' מוהר"י אדרבי סי' ק"מ בהכי מיירי דוק ותשכח בדברי השואל וסגנון התשו' וז"ל ה' מוהריק"ש בתשו' שם הא למדת שמן הדין חייבת לדור עמהם כמו שהוכחנו שחייבת לדור במקום שהיה הבעל ומ"ש הרמב"ם דכשבאה בטענה ונראת לב"ד דמציא נפקא מנהג הוא כמ"ש הרי"ף דמנהג בתי דינין מנהג הוא כמ"ש הרי"ף דמנהג בתי דינין וכבר נודע מה שהכריח הרא"ם בדברי הפוסקים דכשא' זכה מן הדין והאחר מכח מנהג הזוכה מן הדין נק' מוחזק וא"כ הנותן לה כח לצאת מבית בעלה עליו הראיה וכו' ע"ש בטוב טעם ודעת גם הרא"ש ריש כלל נ' והובאה בטור אה"ע סי' ק"ח סל"ה כתוב לאמר דהזוכה מכח הדין יפה כחו מכח הזוכה מכח התקנה:

וכדו חמותי ראיתי אור בספרא רבא דישראל משה אמת ותורתו בספרו הבהיר דבר משה בח' אה"ע סי' ג"ן שהאריך בזה ומסיק כדברי ה' מוהריק"ש בס' ערך לחם להלכה ולמעשה הגם שלא זרחה עליו שמשו של יע"קב ואה"לי אפדנו בתשו' הרמתה והיא לא נדפ"סה בימיו ז"ל גם בתשו' הרשב"א כת"י שהביא ה' ז"ל הרי הוא כמבואר ובס"ס ה' דבר משה הלכה זו חזרה ונשנית ממהר"ף כלבו וחבירו ה' כנ"הג בה' ח"מ סי' ר"ג אות ח"י בהגהב"י ז"ל ודי שרן סמיכין עלוי בי דינא רבא תלתא כחדא בהסכמה עלו כוותיה ובטעמיה ואומר עם קנ"י להביא שנים שלשה גרגירין מנהרי נחלי אור תורתן וז"ל בס"א הגם הלום ראיתי הדחק אשר יקרה את בעלה אם יטה אזנו לקולה להגלותו מעל שלחן אביו ואמו אוי להבן שיגלה מעל שלחן אביו בהפסידא דלא הדרא הן בשכירות בית הן במזונות שיוציא הוצאות מרובות יותר מעל אשר מוציא לפי ברכת הבית וכו' עכ"ל וכ"ש אם הבן הסמוך על שלחן אביו ודר עמו במחיצתו שאינו מוציא כלום בהוצאות המזונות ושכירות הבית וגם לא זכר שר הפסידא רבה דקא ממנע לקיים מוראן וכבודן של אביו ואמו דכל שעתא ושעתא זמניה הוא כמ"ש ה' מוהריק"ש משם הרשב"א בתשו' ובס"ד כ' דלא מצית אתתא לאישתמוטי מלדור בבית א' או בחצר א' עם קרובי בעלה מבלי טענה עכ"ל. ובסי' ה' כ' ואולם במהות הטענה שצריכה שתטעון בפני ב"ד וכו' צריכין אנו להתיישב הרבה ולפי מה ששיערתי בלשון גדולי הפוסקי' מצאתי וכו' שצריכה שתטעון לפחות ב' דברים הא' שקרובי הבעל מצערים אותה והב' שמסבבין קטטה בינה ובין הבעל וכו' משמע בפי' שצריכה להראות לב"ד שמריעין ומצירין לה ועוד שג"כ גורמין לה קטטה עם בעלה וכו' עכ"ל וכל זה צריך לברר בירור הדבר ולא בחוקי האומדנות כיון דאיכא דררא דממונא והגלות הבן מעל שלחן אביו שהבעל הוא הנק' מוחזק כמ"ש לעיל משמיה דה' מוהריק"ש ובסי"א כ' שאפי' את"ל שהעדים העידו שקרובי בעלה הצירו לה וכו' מאריה דאברהם במה אנן קיימין בשיטת הרמב"ם והרמב"ן ור' ירוחם ומוהריק"ו ומהרמ"א דס"ל שצריכה לטעון האשה שא"רץ לדור עם קרובי בעלה משני דברים הא' שקרובי הבעל מצירין לה והב' שגורמין לה קטטה עם בעלה ואם לאו לאו כל כמינה והנה היא בעצמה הודית וכו' שמעולם לא נתקוטט בעלה עמה וא"כ אינה יכולה לומר שגורמים לה קטטה עם בעלה ובהיות שאין טענה מספקת מי זה יערב אל לבו להכריח את בעלה להעמיד לה בית אחרת בפ"ע ולאפוקי מיניה ממונא דשכירות הבית וכו' שהבית שדרה בה עד עתה הוא של חמיה וא"כ ברצותה שיצא בעלה מבית אביו שאינו מעלה שם שכירות לקחת בית דירה אחר הוצאת ממון מקרי מלבד מה שמוציא במזונות וכו' מאחר שגדולי חכמי ישראל אשר מעולם אנשי השם פוטרין אותו וחלילה וחס להוציא ממון הבעל וכו' נגד סברת הפוסקים דבשיטתם קיימי' עכ"ל עין רואה דבטענת מריעין ומצירין גרידא לא מחייבי' את הבעל להעמיד לה בית במקום אחר וכ"ש בטוענת שבעלה מתקוטט עמה וקרובי הבעל לא מריעין ולא מצירין ולא גורמין דאינה יכולה לומר לבעל שיצא לדור במ"א דכיון דהבעל הוא מתקוטט עמה א"כ מ"ל התם מ"ל הכא דון מינה ואוקי באתרין דגרירי בתר מרן בש"ע ומור"ם ז"ל וגלו דעתם גדולי האחרונים ז"ל דבעי' טוענת ב' הטענות ושיתא מתו דבריה בירור גמור ואם לא אפשר להו לברר מעמידין להן איש או אשה נאמנין כמ"ש ה' ז"ל שם סי"ג שהאמינו דבריה בב' טענות הללו ואם לאו אין לחייב את הבן להוציאה לדור במקום אחר דאפוקי ממונא הוא כמ"ש ה' ז"ל שם ובסכ"ב הביא דברי ה' ערך לחם ושמח שמחה גדולה כמוצא שלל רב ובססל"א כת' ואחרי אשר הרציתי הדברים לפני ב"ד הצדק הלא המה וכו' אשר ע"פ נגמר הדין סמכו את ידיהם עלי והסכימו להלכה ולמעשה כוותיה ומטעמיה וכו' עכ"ל מאחר עלות עשרה שליטים אשר בעיר ה' מהריק"ש ובית דינו ותלו זינייהו בהרשב"א ז"ל וה' דבר משה וה' מהר"ר כל בו ובית דינו נמנו וגמרו להלכה ולמעשה להנתן דת שלא להגלות את הבן מעל שלחן אביו ואמו ולא להפסידו פסידא דלא הדרא כבודן ומוראן ולא הפסידא דממונא מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע להקל ראשו נגד האלהי"ם האדירים האלה בדמיונות וחזיונות וחלוקי סברת אם לא בטענות בריאות וחזקות כראי מוצקות המתבררין לעיני העדה ב"ד הצדק ברור צח וצח והשביע בצחצחות ובוחן לבות וכליות יודע תעלומות יגלה אזן הב"ד לעמוד על מבחן הדברים בין איש לאשתו ובין קרובו וחיו לאותות הנסתרות והנגלות לדעת מה יעשה ישראל לעולם זאת ואני תפלה לפני אל אלהי הצבאות. יראנו מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. לחזות בנועם ה' בהגלות נגלות קץ הפלאות. במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:

אות כא

דיינים ב' ת"ח ששונאים זא"ז פסולים לדון זה פשוט אבל אם עברו ודנו פלוגתא היא ומסקנת הב"ח אין דיניהם דין כנ"הג סי' ז' אות ז"ך בהגה"ט ועיין לקמן באות ש' בדין שונא מ"ש ועיין בתשו' מוהר"א ששון סי' צ"ו:

אות כב

דיינים כשרבו המזכים על המחייבים או איפכא אם צריך הג' שלא הסכים עם הרוב לחתום בפסק דין יש מחלוקת בין הרב"י ובין ה' המבי"ט ז"ל שה' המבי"ט ח"ב סי' קע"ג כ' שא"צ לחתום והרב"י שם כ' שצריך לחתום כנ"הג מה"ק סי' י"ט בהגה"ט אות ז' ועיין בשו"ת מוהר"ם זכות סי' ל"ג שכת' בפשי' שצריך לחתום והכי מסתברא לענ"ד הקצרה ואי לא חתים עלה מיחזי כהולך רכיל מגלה סוד וכמו שראו עינינו בכמה עובדי רז"ל ושומר נפשו ירחק מהם ומ"ש ה' המבי"ט ז"ל דהסופרים הם שכותבי' מעשה ב"ד ע"פי ב"ד ע"ש עיין בגיטין דף ס"ו ע"ב גבי דיינא חדתא ועיין בפירש"י ז"ל שם ובודאי דצריך לחתום בפס"ד ודו"ק ועיין לה" חלק"ט ח"א סי' רכ"ו הן היום נרא' בעליל ה' אבקת דוכל למרן והסכים לדבריו הרדב"ז ע"ש סי' ך' כ"א ודע דלא נימא אל יאמר אני הייתי מזכה בד"מ דוקא אלא אפי' בשאר הוראות איסור והיתר עיין בקמא דצ"ג ובמקו' לשם המאירי ז"ל שכ"כ ע"ש ועיין בתשו' ה' חוות יאיר סי' קמ"ז ובירוש' פ' ז"ב משנה י' אמרי' כופין את המחייב שיכתו' זכאי ופי' ה' פני משה שם שיכפוהו לחתום עם הדיינים שפסקו זכאי והביא דברי ה' הכנ"הג וכ' דריהטא דסוגיית הירוש' כס' מרן בב"י ע"ש גם ה' דבר משה ח"ב ס"ו סי' ד' כת' שהרב אביו ז"ל עשה מעשה וחתם הדיין הג' שהיה חלוק על הב' ע"ש ועיין בתשו' מוהר"מ בר ברוך הארוכות סי' תקכ"ב:

אות כג

דיינים אבי החתן ואבי הכלה פסק מור"ם ז"ל סי' ל"ג סט"ז דפסולי' לדון וכן הסכים מוהר"י אדרבי ז"ל סי' קצ"ג ודלא כמוהריק"ו ש"ו כ"א ענף ב' ובהר"ם מלובלין סי' ס"ג ומוהריט"ץ סי' רל"ה ורל"ו והרדב"ז בחדשו' סי' תקל"ט ותקפ"ו והרשב"ץ ח"א סי' ק"ס כת' דאוהב ושונא מדאורייתא הוא ולא מדרבנן והוכיח במישור מסוגיית הגמ' ומכאן ק' להרב"י סי' ז' שכתב לדעת הרמב"ם ז"ל דאינו אסור אלא לכתחילה אבל בדיעבד דינו דין ועיין בהלח"מ ז"ל ועיין לעיל באות א' מדין אוהב בס"ד סי':

ובדא דיינים אין ב"ד פחות מג' ופחות מג' אין דיניהם דין עיין סימן ג' ועיין בהרמב"ם פ"א מה' סנהדרין ה"ד ובפ"ב ה"י כת' דמן התורה מותר לא' לדון וכו' ומד"ס עד שיהיו ג' וכו' עכ"ל והיינו כדעת התוס' ברפ"ק דסנהדרין בד"ה וכת' וכו' לחד שנוייא וכ"כ ד"ג בד"ה מדאורייתא וכו' דאפי' למ"ד עירוב פרשיות שנו כאן גלי רחמנא הכא דכתי' בצדק תשפוט לאכשורי אפי' חד ע"ש ודלא כד' רש"י ז"ל שפי' דס"ל אין עירוב פרשיות ע"ש שהרי בפ"ד מה' גניבה ה"ד פסק דלא בעי' הודאה במקצת בפקדון ות"ל ית"ש שמצאתי להלח"מ שכ' כן:

איברא דהא קשיא במ"ש וב' שדנו אין דיניהם דין ומה שפי' הכ"מ ז"ל לפקע"ד תמוה דהיכי מצי' לפרושי דראב"א מצי אתי כשמואל נמי אכתי תק"ל מאי איכא בין רבא דאמר מתני' דינא דאורייתא קתני ובין ראב"א דאמ' מתני' תקנתא דרבנן קתני כיון דסו"ס כבר תקנו רבנן דג' בעי' הא אין עליך לומ' אלא דאיכא בינייהו בדיעבד דלרבא לא מהני ולראב"א מהני וצע"ד ועיין להלח"מ ז"ל:

ומ"ש עוד בשם הרשב"א ז"ל דא"ל ר' אבהו אנא דאמינא כרשב"ג וכו' צל"ע דר' אבהו קאמ' לד"ה אין דיניהם דין ואמאי האיכא תנא דלא סבר הכי ומ"ש עוד ז"ל דלית ליה להאי תנא עירוב פרשיות כמ"ש רש"י ז"ל צע"ד דכבר כתבנו דרבי' פוסק כמ"ד עירוב פרשיות שנו כאן אלא גבי דין שאני דקרא גלי לגביה וכמ"ש התוס' ז"ל כמדובר:

ומה שנלע"ד תוכן דבריו וכונתו ז"ל דר"א בריה דר"א לית ליה עירו' פ' לכך קסבר דבחד סגי ומומחה אוקמוה אד"ת וכי היכי דר"א דאית ליה עירוב פ' וכדאי' בריש סוגיא דהתם דב' בדיעבד פסול ה"כ סובר ר"א בריה דר"א דתקנת רבנן נמי אלמוה רבנן לתקנתייהו והיינו הך תנא דברייתא דקתני ד"מ בג' וא' מומח' דן יחידי והדר ק"ל דאמאי לא מותיב מינה לר' אבהו דאמר לד"ה עירוב פ' וכו' וב'שדנו אין דיניהם דין וכמ"ש התוס' שם דף ז' בד"ה ואם וכו' ע"ש אהא משני שפיר משום דמצי אמ' אנא דאמינא כרשב"ג ומ"ש ז"ל אלמא דאם היה מומחה לרבים וכו' דין תורה קתני וכו' אינו ר"ל דמדאורייתא לא תיסגי ליה בחד אלא היכא דהוי מומחה דהא ברישא דמלתיה קאמר דמדאורייתא תיסגי ליה בחד אע"ג דלא הוי מומחה אלא ר"ל דבחד מיהא סגי ובקידושין ד"ח אפי' מומחה לרבים לא מהני והבן: ולאחר זמן רב נראה בעליל ס' בית אברהם ול'ו ראיתיו השב ישיב דעת רבי' ז"ל דהכי משמע ליה פי' דסוגיא דלרבא דאית ליה טעמא דנעילת דלת רבנן הקילו ג"כ דלא בעי' ג' ולר"א בריה דר"א דאמר מדאורייתא בחד סגי ורבנן אינהו דאחמו' דלבעי ג' לית ליה טעמא דנעילת דלת ורבי' פסק כוותיה א"ד ה' ז"ל. ואהמ"ר מעצמותיו הקדושים נר' לפק"ד דא"א לומר כן דעיקר טעמא דנעילת דלת איתמר בגמרא משמיה דרבא אמתני' דר"פ אד"מ גבי דרישה וחקירה ורבי' פסקו ברפ"ג מה' עדות ע"ש ומכמה טעמיה ואין להאריך:

אות כה

דיינים בבית ישראל ראיתי שערוריה אנשים ריקים ופוחזים עוזבי ה' עוברים ומתעברים באשר חללים ועדת חנפים נקבצו באו הלא בראשי וכשבאים הב"ד ליסרם ולהוכיחם בשבט מישור מוסר מלכים מאיימין על הב"ד שיצאו מהכלל ילפי מקלקלתא מהפקרא קא זכו תערובת איסור והב"ד יצ"ו בשומעם קול הברתם מושכין את ידיהם וכ"ש כי בתורת נימוסם משפט רשעים להכריח את אשתו שתשב עמו ביהדותה ואינה טובלת לנדתה ולא תשמור עצמה מלבוא עליה בנדתה והאחרון קשה שאם יש לו בנים שעדין לא הגיעו לפרקן בהבאת סימנים מיגרר גרירי אבתריה ליזלו בתר סיפוקייהו אי אריך למעבד הכי הנח להם אולי יחזרו למוטב או"ד בעומדם יעמודו להעמיד משפטי התורה על תלה וימנע מרשעים זה דרכם כסל למו ובעו"הר כמה מהם יצאו לתרבות רעה בקום אלהים למשפט אלו ב"ד שבח"ל וכבר ראתה עיני להגאון מוהרדב"ז ז"ל בראשו' שבשני סי' תפ"ו שעמד ע"ז ונטה להתיר להלכה ולא למעשה ומסיק דהכל לפי מה שהוא אדם והזמן וכוונת הב"ד לש"ש ע"ש וכ"ז דוקא כרגיל לעבור עבירות חמורות ע"ש ועיין בשו"ת הרב שמש צדקה בדף ז' סי' מ"ש משם הרב חוות יאיר ז"ל ומה שהאריך בזה ובזה וכיוצא בו שהוא יותר מד"ן צריך חיקור דין ומכנפי רבנן ק"ו מטריפתא דהוו מכנפי רבנן כי היכי דלימטי ליה שיבא מכשורא ואל תבא תקלה ע"י דייני ישראל אכי"ר ויעמיד משפטי תורתינו תורת אמת בביאת מורה צדק והוא ישפוט תבל בצדק והוא באחד דן ידין משפט צדק כי"ר ועמ"ש ה' מהר"י עייאש ז"ל בספרו הבהיר שבט יהודה בי"ד סי' של"ד מה שפלפל בחכמה וכל מה שטען על ה' ט"ז דעתי הקצרה קדמה לו ידיעה ת"ל ועיין במור"ם סי' י"ב ובח' שם ס"א באריכות:

אות כו

דיינים כת' המרדכי ברפ"ק דמציעא סימן ל רמ"ד משם ראבי"ה ז"ל דדיינים אינם נאמנים לומר לזה זכינו ולזה חייבנו ואפי' הם שנים והעתיקו מרן ז"ל בביתו סי' ט"ל מחו' י"ז ולענ"ד יש להוכיח מדברי התוס' ז"ל דס"ל הכי דאהא דאפליגו תנאי ברפ"ק דסנהדרין דר"מ סבר ביצוע בג' ורבנן סברי פשרה ביחיד ובעי תלמודא למימ' דג' תנאי בפשרה דרשב"ג סבר דין בג' ופשרה בב' ומהדר מד' תרי אפי' בחד והא דקאמר תרי כי היכי דליהוו עליה סהדי ואיכא למידק דאמאי לא ניחא להו ז"ל לשנויי הכי אהא דק"ל אהא דקאמר שמואל ב' שדנו דיניהם דין דה"ה דאפילו בחד ואמאי נקט ב' דילמא כלישניה דרשב"ג וה"ט כי היכי דליהוו עליה סהדי אלא ש"מ דקיימי בשי' ראבי"ה ז"ל דהדיינים ואפי' הם שנים ושמואל בדייני קמשתעי לא כן רשב"ג דמיירי בפשרנים ומ"ה לא מצו למימר במילתיה דשמואל דאיירי בדיינים דנקט ב' כי היכי דליהוו עליה סהדי דא"נ מסהדי ולא מהימני וכדעת ראבי"ה ז"ל. הגם הלום ראיתי להרב"י ז"ל בס' בד"ה תמ'ה תמ'ה יקרא על ס' ראבי"ה ז"ל דהלכה רווחת בישראל דהדיינים נאמנים: וראיתי להרב"ח ז"ל שהחזיק בס' ראבי"ה הלזו וכן הרש"ך ז"ל היטב חרה לו והרבה להשיב על הרב"ח עיין בסי' כ"ג ס"ק ז' ועיין להכנ"הג ז"ל בסי' ט"ל בהגהב"י אות מ"ד וראיתי לה' בית אברהם בסי' ט"ל סי"ב דתרגמה למילתיה דראבי"ה ז"ל דלאו לקושטא דאינם נאמנים קאמר ולדינא אלא דהבע"ד דלא שקל הפס"ד ושבקיה ביד תובע משום דסבר הבע"ד דהדיינים אינם נאמנים ולהכי לא חש ליה אבל ודאי נאמנים הם הדיינים עש"ב. ומדברי התוספות הניתנים למעלה אין ראיה דהם ז"ל קיימי השתא לפום מאי דס"ד דג' תנאי פליגי ובדוקא נקט רשב"ג ב' מ"ה לא מצו לשנויי השתא כי היכי דליהוו עליה סהדי דאכתי לא סלקא אדעתיה. שו"ר למוהרש"א ז"ל שכת' כן שש אנכי וא"כ שמעת מינה דלפום המסקנא אמרי' שפיר דהא דאמר שמואל ב' למימ' כי היכי דליהוו עליה סהדי לומר לזה זיכינו ולזה חייבנו והשתא ודאי דעתם ז"ל דלא כדעת ראבי"ה ז"ל אלא דאכתי לא מכרעא לומ' בדעתם כן והא דלא משנו הכי לשמואל דנקט ב' כבר שני לה שפיר מוה"ר בס' זרע יצחק ע"ש בחי' לשם ומדברי הר"ן ז"ל שם בחי' בד"ה איתיביה וכו' שכ' וז"ל אבל בדין לא הוצרכו לומר טעם למה אמ' ב' וכו' משמע נמי דלא כס' ראבי"ה ז"ל דוק ותשכח:

אות כז

דיינים הא דאמר שמואל בפ"ק דסנהד' ב' שדנו דיניהם דין אלא שנק' ב"ד חצוף ע"ש טעם לקריאתם חצוף מ"כ אצלי בשם ליקוטי מהרי"ל ז"ל דכשהם ג' לא חציף עליה הבע"ד כל א' מהג' ב"ד דבכל א' מהם זה היה מזכה אותי אלא שרבו עליו חבריו אבל כשהם ב' שבוודאי הסכימו לחייבו וחוצפא דדייני הוא להורות שהם חייבוהו עכ"ל ולא נתקררה דעתי בזה שהרי גם בג' כשהסכימו כולם לחייבו מגלים עצמם שהם הסכימו לחובה ממה שכותבים בפס"ד ומדברי כולם יצא פ' חייב כמ"ש ה' פרישה בסי' י"ט ובסמ"ע שם:

אות כח

דיינים את זו אגיד מדי עוברי חזיתיה לרב גאון הרב מוהר"א גאביזון נר"ו דקא זבין מדעם מהנחתום ואמטי ליה בידיה כמשא כבד ונומיתי לו דלאו שפיר עבד דאמ' שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג' כדאי' בפ' י' יוחסין ואת"ל דמקח וממכר לא מיקרי מלאכה ובהדיא אמרינן בכריתות דר"ג הלך לאטליס לקנות בהמה למשתה בנו אע"ג דכבר נשיא היה בעת ובעונה הזאת וכדאיתא בקידושין דל"ב ע"ש אלמא דמק"ומ לא הוי בכלל מלאכה מ"מ אכתי לא איפרוק חדא דודאי ר"ג פיסוק דמים הוא דעבד ומצות שילוח להוליכה לביתו ע"י שליח הוה אבל להוליך בידו לא היה צריך למעבד הכי ועוד דשאני ר"ג דהוה עסוק בסעודת נישואי בנו דסעודת מצוה היא ובכ"הג אמרי' מצוה בו יותר מבשלוחו וכדאשכחן נמי בר"ן דהוה מכתף ועייל מכתף ונפיק לכבוד שבת אע"ג דר"ן דיינא הוה. מיהו נראה דהא לא מכרעא דר"ן ושאר אמוראי דאמרי' בפ' האיש מקדש דעבוד לכבוד שבת לא הוו עבדי קמיה דאינשי אלא בביתייהו ולא שלטא בהו עינא מיהו מהך דר"ג דבאיטליס הוה מוכח שפיר אלא דיש לחלק ולומר דבעי' תרתי דדוקא מקו"מ ולצורך סעודת מצוה אבל בלא"ה לא מצי דיינא עביד בנפשיה. איברא דאכתי איכא למימר דלדבר מצוה אפי' מלאכה גמורה שרי ליה מאריה דר"ן דיינא הוה והוה עביד גונדיתא כדאי' בקידושין ד"ע ואע"ג דרב יאודה הוה קאים לגביה ומסתמא שאר אינשי נמי והיינו משום דבנין מעקה מצוה קעביד וכדאהדר ליה ר"ן לרב יאודה וע"ש בחי' מוהרימ"ט ז"ל דאע"ג דמסתמא משרתים ועבדים הו"ל לר"ן דחתניה דבי נשיאה הוה א"נ לשכור פועלים כי לא יחסר לצדיק אלא ע"כ ה"ט משום דמילתא דמצוה אמרי' מצוה בו יותר מבשלוחו וכדאמרי' התם בפ' האיש מקדש אהנך עובדי דאמוראי ומזה למד ה' מג"א ז"ל בסי' ר"ן דה"ה לכל דבר מצוה אמרי' מצוה בו יותר מבשלוחו הא מיהא כל שלא לצורך מצוה לא אריך ליה לדיין למעבד הכי ויען אליהו ויאמר אין איש אתי בבית לעשות קטנה או גדולה א"כ מוכרח אני במעשי ואען ואומר אל המלאך הדובר בי א"כ איפוא לא היה לך לקבל המינוי כדאי' בירושלמי פ"ב דסנהדרין סי' ועיין ביפה מראה לשם ואחז"ר ראיתי לה' באר יעקב שעמד בזה ת"ל ועיין מ"ש ה' חוות יאיר וכמו שנתבאר במרן סי' ח' ע"ש ור' יהושע שהיה פחמי בצינעא היה ולא הכירו בו אלא מכותלי ביתו ועיין שו"ת הרשב"ץ ח"א סי' קמ"א ואז עמד ולא עוד אפריין נמטייה נר"ו יאיר כי"ר:

אות כט

דיינים דיין שהסכים לקבל שוחד והתרו בו שלא ליקח ועבר אמימרא דרחמנא וקיבל אי לקי אלאו דלא תקח שוחד וכן בהטיית הדין עיין להרב מוצל מאש שבס"ס וכו' ועיין להרב יוסף קצבי סי' ב' ע"ש:

ש דיינים כשדנים בז"בלא כל שלא קנו מידם יכולים לחזור בהם וכן אם כת' שטרי בירורין ולפיכך אין כותבין אלא מדעת שניהם וכן אם טענו בפניהם למ"ד כמ"ש בסי' י"ג ועיין בתשו' הרדב"ז החדשו' סי' תשפ"ט מ"ש בשם תשו' הרי"ף ז"ל ומה שנדחק לאוקומה ע"ש ובדיינים הקבועים להקהל א"ץ לכל חד מהנך דכתיבנא:

אות לא

דיינים התובע מב"ד הורוני במה דנתוני שנתבאר בסי' י"ד ס"א ובמור"ם ס"ד דדוקא שדנו אותם ע' כפייה ע"ש ועיין בתשו' מרן בס' אבקת רוכל בסי' טו"ב וי"ט ע"ש מה שהאריך בזה:

אות לב

דיינים קי"ל דסומא בשתי עיניו פסול לדון כמ"ש הבר"י סי' ז' ע"ש ובטעמא איפליגו רבוותא הרב הלבוש והסמ"ע ע"ש ועיין בדברי ה' המאור ז"ל ובדיעבד דינו דין ועיין לה' כנ"הג בהגהב"י שם אות ב' ע"ש שהאריך בתשו' ואנא חזיתיה למוהרח"ש ז"ל בח"ג סי' צ"ג שהעיד שר' דוד בן שושן וה' דוד ן' נחמיאש זצ"ל מאורי אור היו ומקובלים לב"ד והאריך בראיות ורב דעמיה וכעת ל'ו נדפ'סה תשו' ה' כנ"הג ובחלק בעי חיי ס"א סי' ה' ו' האריך בזה:

אות לג

דיינים על דבר הנשאל מכת א' אם שומעין להנשאל להשיב או לא עיין מה שכתבתי במערכת אות מ' סי' ק"ט באריכות בס"ד:

אות לד

דיינים דיין שנטל שכר לדון דיניו בטילים כמ"ש בסי' ט' ס"ה ע"ש וכת' הסמ"ע ס"ק י"ג דלא עבר על לאו אלא משום קנס ע"ש משמע דאם עבר על לאו פשי' דאינו חוזר לכשרותו אלא עד שיעשה תשו' וודאי דדיניו בטלי' א"כ עכ"ל משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני וכרבא דאמר הכי כדאיתא ברפ"ק דתמורה וקי"ל כוותי' כמ"ש ה"ה בפ"א מה' גזילה דין ע"ש וכד' הרא"ש בתשו' כלל ז' סי' ה' ע"ש ועיין בסמ"ע וש"ך סי' ר"ח ומה שהארכתי במע' אות ה' בקונטרי' המודעות בס"ד:

אות לה

דיינים לפעמים כשיש דין לא' מיקרי ארעא חלוש המזג או ת"ח בכה"ג הולכים הב"ד לשם ומזמינים לבע"ד וגומרים את הדין לזכות או לחובה והייתי חוכך בזה דמסתתמן טענותיה דבע"ד דקא חזי יקרא דפלגי ליה ב"ד ומצאתי לה' כרם שלמה חה"מ סי' ב' שנשאל בנוטלים שכר הליכה והעלה להתיר ע"ש ונלע"ד דבנוטלים שכר לא מסתתמן טענותיה דמידע ידעי דמשום אגרא דמקבלי ולאו משום יקרא ועדין צריך תלמוד ועיין לה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו בסי' קכ"ד מ"ש בזה:

אות לו

דיינים דע דמרן הב"י ז"ל בסי' כ"ב מחו' ו' כת' בשם תשו' הרא"ש ז"ל דמי שקבל עליו דיין א' ונגמר הדין אינם יכולים לחזור בהם אע"פי ששניהם מתרצים בכך עכ"ל ותמה עליו מרן ז"ל דאם מתרצים בכך מי מעכב עליהם ותי' בדוחק ועוד תי' לעולם אבע"ד קאי וטעמא דאין יכולים לחזור בהם בזה היינו משום כבוד דיין הא' ושזה התי' נ"ל יותר ע"ש דמתוך דברי מרן נר' פשוט דלא מיקרי זילותא לדיין הא' אלא אם כבר פסק להם הדין אבל אם סידרו טענותיהם לבד ובעוד שלא פסק להם שורת הדין הסכימו להתדיין לפני דיין אחר רשאים וליכא זילותא דבי דינא ובכה"ג נמי בעי' שיסכימו שניהם אבל אם א'מהם רצה לחזור בו אינו רשאי כיון דכשר הוא אלא שהוא בא' וכ"מ למוהרש"ל הביאו הרב"ח סי' ג' ס"ח שעמ"ש רבי' יחיד שנטל רשות יכול לדון מ"מ אינו חשוב ב"ד לענין הודאה וכו' ע"ז כ' הרב"ח ז"ל וכ' מוהרש"ל וכו' ומ"מ אינו נראה שיכול לדון בפני ב"ד אחר מן הסתם וטעמו דכיון דהתחיל לטעון לפניו אינו יכול לומר אני רוצה לדון בפני ב"ד אחר אלא צריך לדון לפני המומחה וכו' עכ"ל ומומחה שכ' הרב ז"ל לאו דוקא אלא דסרכיה דלשו' רבי' נקיט דכל שבאו לידון לפניו מאליהם הוי כקבלוהו עליהם כדאיתא בירוש' בעובדא דר' אבהו ואע"ג דאיכא למימר שאני ר' אבהו דמומחה הוה וכמ"ש ה' ש"ך שם ס"ק י' ע"ש שלימד זכות על מנהגנו כשבאים לפנינו הבע"ד פוסקים להם הדין ביחיד וחזר וגמגם ע"ז ע"ש ועיין לה' כנ"הג שם בהגהב"י אות ך' שהעתיק דברי מוהרש"ל משם הב"ח ולא יותר ועיין בתשו' הרב בית שלמה ח"מ סי' ז"ך ולה' גבעות עולם סי' ל"א. מדבריהם למדנו דאפי' קודם גמ"ד אלא שהתחילו לטעון אין הא' יכול לכוף את חבירו לדון לפני דיין אחר אבל אם שניהם הסכימו לית לן בהו ולאחר גמ"ד אפי' נתרצו לא מהני מפני כבוד הב"ד כמ"ש הרא"ש בתשו' ומעתה מ"ש מרן הב"י סי' י"ב מחו' ז' משם תשו' חזה התנופה והיא ל'ו נדפ'סה בסו' ס' חיים שאל ח"ב למו"ד וגאון עוזינו ה' מוהרח"א נר"ו סי' מ' מהתשו' ראובן ושמעון שבאו לדין ויצא א' מהם זכאי ושוב חזר בע"ד ותבעו בפני בע"ד אחר אינו זקוק לו לירד עמו לדין ולא להשיב על טענותיו וגם ב"ד אחר אינו רשאי לשמוע דבריו מאחר שכבר יצא זכאי בב"ד הא' עכ"ל דמשמע להדיא דדוקא משום דכבר יצא זכאי בדינו ונגמר הדין הא קודם גמ"ד מצי למיזל בפני ב"ד אחר לדון עמו וזקוק חבירו לירד עמו לדין ושלא כדברי מוהרש"ל ז"ל והב"ח ועיין לה' משפט צדק ח"ג סי' י' דף ל"ב ע"ב ועיין להמש"ל בפ"ז מה' סנהדרין ע"ש על תשו' הרא"ש הלזו ואתמהה שלא הזכיר לדברי מרן בב"י וצע"ד:

אות לז

דיינים כשבע"ד בא לפני ב"ד ושואל להזמין לחבירו לדין ע"י שלוחם צריך להודיעו מי בעל דברים הרוצה להתדיין עמו מדאמרי' בגמ' דמ"ק די"ו אמ"ר מנ"ל דמשדרינן שליחא דבי דינא ומזמנין ליה לדינא וכו' את ופלניא שנא' אתה והם ואהרן וכו' וכ' הריטב"א ז"ל וז"ל את ופלניא פי' צריך שיאמ' לבע"ד שיהא מזומן לדין עם פלוני ולא שיאמ' לו השליח היה מזומן לדין והטעם כדי שידע מי תובעו בדין ויזכיר אם יש לו כלום ויפייסנו וגם שיתן אל לבו מה שישיב לו בדין עכ"ל ולא ראיתי נזהרים בזה:

אות לח

דיינים פעם א' חלה א' מהדיינים יצ"ו ועמד הרופא וטרח עמו לילה ויום וה' היה בעזרו ונתרפא רפואה שלימה ש"ל ולמקצת ירחין היה לו הרופא בע"ד ובא להתדיין אצלו בחבר' שאר הב"ד ונסתפקנו אם יוכל לדונו דמיקרבה דעתיה כי רפא אותו חנם וגם כמה מיני סימנים של רפואות נתן לו חנם עד שמצאתי תשו' שלימה לה' דבר שמואל סי' נ"ד שעמד בזה ונטה להכשיר כיון שבזמן שהיה מרפא לדיין לאו שעת דין הואי ע"ש שהאריך ומסיק דלכתחילה לא ידון דהו"ל כאוהב ע"ש ומ"מ נלע"ד דוקא לדונו ביחיד אבל בצירוף שאר הב"ד יצ"ו אפי' לכתחילה מצי דאין וכן נעשה מעשה:

אות לט

דיינים מנהג הארץ הלזו שבחגי' ובמועדי' שולחים נדיבי עם מתנות לחכמי ודייני העיר ואע"פי שהיו להם דיני ממונות כי לא יחדל ולעולם לא שמענו על מי שהיה נזהר מלקבל מהם ולדון להם ועיין לה' דבר שמואל סי' קצ"א ויראה כיון דמשוים מדותיהם לשאר ת"ח והדיינים בכלל לית בהו לתא דשוחדא חלילה:

אות מ

דיינים ראובן שהזמין שמעון לדין וא"ל ראובן הודיעני על מה תריבני אם שומעין לו או לא פלוגתא דרבנן בתראי ועיין לקמן במערכת אות ת' סי':

אות מא

דיינים קי"ל ג' שישבו לדין ונסתפק א' מהן שאין השאר רשאים לגמור הדין כמ"ש בטוש"ע סי' ח"י ס"ד ועיין בסמ"ע ס"ק י"א ובש"ך ס"ק ה' וע"ע בתשו' ה' בית יעקב סי' ח"י וי"ט במקנ"א בס"ד:

אות מב

דיינים קי"ל אם הבע"ד מסרב מלקבל גזירת הב"ד או שמסרב מלבוא לדון לפניהם כותבין עליו פתיחה של נדוי כמ"ש בטוש"ע סי' צ"ח ע"ש ונוסח הפתיחה הביאה מרן בב"י שם משם הנמק"י משם הרי"ף ומטי בה משמיה דהרב פלטוי גאון ז"ל וגזרנו עליו שלא להתפלל בי' ולא לזמן בג' ולא תמולו לו בן ואל תקברו לו מת והוציאו בניו מבית הספר ואשתו מבה"כ עד שיקבל עליו את הדין עכ"ל וה' כנה"ג שם בהגהב"י אות א' כ' משם ה' מוהרש"ל דחלק על מילת בנו וקבור' והוצא' אשתו מבה"ך ובנו מבית הספר ע"ש וה' בני אהרן סי' נ"א הביא משם תשו' הרמב"ן דיש כח ביד הב"ד לעקור דבר מן התורה ע"ש ועיין לה' עדות ביהוסף ח"א סי' ל"ה מה שגמגם על דברי רש"ל הניתנים למעלה וע"ע לה' ט"ז בי"ד סי' של"ד ס"ק ג' ועיין בס' מאמ' קדישין ס"ק י"ד מ"ש בזה דאשתו עולה עמו ואינה יורדת וכעת נדפסו תשו' הגאונים בס' שערי צדק ובח"ד שער ד' סי' י"ד שהביא תשו' זו שהביא הרי"ף ולא כת' להוציא את אשתו מבה"ך ע"ש משמע דה"ט משום דעולה עמו ואינה יורדת כמ"ש ה' ז"ל וכת' עוד ה' מאמר קדישין שג"כ לא יוכלו לעכב בניו ובנותיו הבוגרות וטעמא טעים ע"ש:

אות מג

דיינים ר"וש יש להם דין ודברים זע"ז וראובן רצה להתדיין לבני הב"ד כי כך היא חובה על האדם מישראל ושמעון אינו רוצה לדון אלא לפני תגרי מתא ולא נתקבלו דבריו דודאי לראובן שומעין שאמ' כהלכה ועיין לה' כנ"הג סי' י"ב בהגהב"י אות ז' במה"ב שכ"כ משם מהר"ם מפאדווא ז"ל ואח"כ פייסו את ראו' שידון לפני התגרים והתנה ראובן שלוי יהיה מבורר מצדו ושמעון יברור למי שירצה וקבלו עליהם בקש"ם את כל האמור וכשהלכו אצל לוי מאן בכתף סוררת מלהיות מבורר לדון ביניהם אותה קבלה בטילה ומבוטלת מגן שויא ועיין בתשו' ה' כנה"ג הנדפסות מחדש ח"א סי' י"ג ע"ש ובח"ב סי' קנ"ז:

אות מד

דיינים קטן בן י"ג שנה ויום א' שאז נק' א איש כדאשכחן בלוי בענין שכם כתי' ויקחו איש חרבו ובאותה שעה היה ן' י"ג כמ"ש רש"י ז"ל במס' חסידים בן י"ג למצות ע"ש אם כשר להיות דיין הטור בר"ס ז' אייתי פלוגתא בין תלמוד דידן להירושלמי דבשבת דף ט' קאמר שמואל יאשיהו מבן ח' שנים עד ח"י החזירו ואלו בירוש' קאמר דמבן י"ג כשר לדון ושהר"י אלברצלוני מסתפק הילכתא כמאן ועיין בפרישה מה שהאריך בהבנת ל' הטור ומרן בש"ע הביא ב' הסברות בשם י"א וי"א ומסורת הוא בידינו דס"ל למרן בס' י"א בתרא וכמ"ש ה' כנ"הג בכללי הפוסקים סי' ס"ב ע"ש א"כ דעתו לפסוק כמ"ד דכשר ויאשיהו דהדר לדיניה משנת י"ג עד ח"י חומרא בעלמא הוא וכמ"ש הטו' שם לנו יש לדעת למ"ד דאינו יכול לדון אלא עד שיהיה בן ח"י אם עבר ודן דינו דין או דינו בטל ומהא דתנן פ' בא סימן יש שכשר להעיד ואינו כשר לדון קאמר עלה בגמ' לאתויי מאי ומשני לאתויי סומא בא' מעיניו ור"מ היא והדר מייתי למפי' מדר"י לדר"י דהוא דאמר הלכה כסתם משנה וכו' ומהדר ר"י סתמא אחרינא אשכח וכו' דהשתא הו"ל תרי סתמי דר' פלגן בהדייהו ומאי דוחקיה כולי האי לימא לאתויי מבן י"ג עד בן י"ח דלמדות כשר להעיד דשפיר מיקרי איש אבל לדון עד שיהיה ן' ח"י והתוס' שם הק' דאמאי ל"ק לאתויי אוהב ושונא לרבנן דר"י בפ' ז"ב דז"ך דכשר להעיד ופסול לדון והוייא סתמא דמתני' כהלכתא דקי"ל כרבנן ותי' משום דאוהב ושונא כשר לכ"ע ולא פסיל אלא לאוהב ושונא ומתני' משמע דאינו כשר לדון לכ"ע אכתי לוקמה בפחות מבן ח"י דפסול לדון לכל העולם גם ראיתי להרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה לשם שתירץ דהאהבה והשנאה דבר הנעתק במהרה שאהוב יהפך לשונא והשונא יהפך לאוהב א"כ חוזר לכשרותו ע"ש ואכתי קשה דלוקמה בפחות מי"ח וראיתי לקצת מרבוותא בתראי נו"ן דדייקי מהכא דע"כ ס"ל להתוס' והרמב"ם ז"ל דאוהב ושונא פסילי מדאורייתא וממילא אם כבר דנו אין דיניהם דין דאלת"ה אלא לכתחי' הוא דאסורים לדון מאי ק"ל לוקמה באוהב ושונא בפשו' מצי' למימר דמתניתין דקתני ואינו כשר לדון דשמעת מינה דאין לו צד כשרות אפי' בדיעבד אמטו להכי מהדר לאשכוחי אליבא דחד תנא דמפסיל בסומא מא' מעיניו אלא ודאי. אפי' בדיעבד אין דיניהם דין האוהב והשונא דכוותה איכא מרבוותא נו"ן דדייקי. מהכא מדברי הרמב"ם דס"ל דלא ניחא ליה לתלמודא לאוקמא באוהב ושונא משום דנעתקים במהרה דאכתי ת"ק לוקמה באבי החתן ואבי הכלה דכשרים להעיד דאין נעתקים במהרה עד כי המות יפריד והוא בין אחים יפריא אלא ש"מ משום דבדיעבד דיניהם דין ומתני' שאינו כשר לדון קתני דר"ל אינו כשר אפי' בדיעבד ועיין לעיל במע' אות א' מדין אבות סי' ומדין אהבה סי' מאי דכתי' בעניותי' בס"ד אלא עכ"ל דגם הני רבוותא דס"ל דאינו יכול לדון אלא מבן ח"י היינו דוקא לכתחי' אבל בדיעבד אם כבר דן דינו דין ולפ"ז גם לס' זו צ"ל דמה שהחזיר יאשיהו למה שכבר ודן אינו אלא חומרא בעלמא כיון דבדיעבד דינו דין ואין זה משמעות לשון הטו' דריהטא דלישניה משמע דלשמואל דינא הוא דאהדר לדיניה:

ואתה דע לך דע"כ ל"פ רבוותא בבן י"ג ולמעלה אלא לדיני ממונות אבל לד"נ בעי' שיהיה בן ך' שנה והביא ב' שערות וכדאיתא בירוש' בפ' אד"מ ר' אבהו בשם ר"י אף פחות מבן ך' שנה שלא הביא ב' שערות כשר לד"מ אבל לא לד"נ ע"כ והוא הירושלמי שהביא הטו' וזה נעלם מה' יפ"ת בב"ר פ' וישלח שכת' ע"פ ויקחו שני בני יעקב וכו' איש חרבו דלוי הוה בעת ההיא בן י"ג שנה כת' ז"ל שהם הם דנו לאנשי שכם ובדין הרגום ע"ש דאהמ"ר א"א לומר כן דאת"ל דס"ל כהירוש' ודלא כשמואל הא מיהא ה"מ בדיני ממונות אבל לד"נ ליכא מאן דאמר דמצי דאין והיאך הרב ז"ל מייחס ס' לבעל המדרש דלא כב' התלמודין בבלי וירושלמי:

אות מה

דיינים קי"ל דאסור לדון לפני גוים והדן לפניהם גדול עונו מנשוא חטאו ישא האיש ההוא כמ"ש בטוש"ע ר"י סי' כ"ו ועיין מה שהארכתי בספרי זוטא חיים וחסד במערתא דדייני דרוש וכת' הרי"ף בתשובה סי' רכ"א אע"פי שכל השטרות שדיניהם כתובים וכו' ואם הוצרך הנתבע להפסיד ממון להציל עצמו שלא בפניהם ושיכריחוהו לדון לפני דייני ישראל אם חייב הלה לשלם לו מה שהפסיד ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' רמ"ד ואם הנתבע אינו מאמינו במה שהוציא נתבאר בסי' שפ"ח בדין מוסר וע"ע בתשו' מרן שבס' אבקת רוכל סוף סי' פ' ולה' משפט צדק ח"ג סוף סי' ט"ל ולה' כנ"הג בתשו' ח"ב סי' ס"ו מה שהאריך בזה:

אות מו

דיינים בפ' בתרא דבב"ק אמר ישראל וגוי שבאו לדין אם אתה יכול לזכות לישראל כדינינו זכהו וא"ל כך דינינו וא"ל זכהו כדיניהם וא"ל כך דינכם ופסקו הרמב"ם בפ"ג מה' מלכים ועיין לה' כנ"הג אות פ' בהג"הט ואפשר דמה שהשמיטוה הטור ומרן בש"ע משום דס"ל דוקא בזמן שידינו תקיפה עליהם ובז"הז אין דבר זה בנמצא ולענין אם ישראל בא מחמת גוי אי דיינינן ליה כדין הגוי או כדין ישראל תליא בפלוגתא דרבוותא ז"ל דאיכא למ"ד דלא אשכחן דישראל קאי במקום גוי אלא לגריעותא אבל לא למעליותא כמ"ש בטוש"ע סי' קנ"ד ועיין לה' לב שמח ח"מ סי' כ"ג ועיין להכנ"הג בנימוקיו להרמב"ם שם ע"ש בשם הרמב"ן ובתשו' ה' מוהרשד"ם ח"מ סי' שנ"ב ובה' פ"מ ח"א סי' ס"ט ולה' כנ"הג סי' קכ"ט אות ט"ל בהגהב"י וע"ע מה שאכתוב לקמן במע' אות ח'נמדין חזקה שקנה הגוי מישראל ובמע' אות ט' מענין טרפא בס"ד וע"ע לה' פרח מט"א ח"א סי' ס"ו וה' דבר משה וכעת מצאתי רשום אצלי במכתב שה' מהר"ם באסאן ז"ל סי' ג"ל כ' דאפילו בזמן שאין ידינו תקיפא עליהם ולפ"ד הדרא קושיא לדוכתא על הטור ומרן ז"ל ואין הספר מצוי אצלי כעת:

אות מז

דיינים יכולים הדיינים לפסוק לבעל השטר יותר ממה שתובע כיון דחזו ליה זכותא בההוא שטרא אע"ג דמאריה דשטרא לא תבע כך מסקנת ה' באר שבע ז"ל דף קט"ו סע"ב ע"ע וכת' ע"ז הש"ך ז"ל בסי' טו"ב ס"ק ט"ו וצ"ע קצת מ"ש ובודאי דלדעת הריב"ש שומעין ועיין בש"ע סי' מ"ב סס"נ ובסמ"ע ז"ל לשם ודו"ק ובאורו"ת סי' טו"ב ס"ק ח' באריכות ונסתפק בת"ח ע"ש וע"ע לה' יוסף אומץ סי' ל"ח מ"ש ע"ד ה' באר שבע וע"ע לה' בריכות מים בח"מ במה דשייך לסי' קל"ט מה שהאריך בזה ועיין לה' כנ"הג סי' טו"ב במה"ק ומה"כ:

אות מח

דיינים אי חיישי' לב"ד טועין או לא עיין בהכנ"הג ח"מ מה"ק סימן ט"ל בהגהב"י אות מ"ג וה' פנים מאירות ח"ב סי' ב' ע"ש:

אות מט

דיינים ב' דיינים אוהבים זא"ז אהבה גמורה ואפי' הם אבי החתן ואבי הכלה יכולים לדון את הקהל סמ"ע סי' ל"ג אות י"ג והב"ח סי' ז' ס"ק י"ג כנ"הג מה"ק סי' ז' בהגה"ט אות ל' וכך נוטה דעת הש"ך ז"ל בסי' ל"ג ס"ק ו':

אות נ

דיין מה שאין מברכין הדיינים כשהם דנים בין איש ובין רעהו אע"ג דמ"ע גמורה היא כת' הרשב"א ז"ל בראשו' סי' ח"י וז"ל וכן אין מברכין על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה מפני שאפשר שלא יתרצה בה חבירו ונמצא המעשה מתבטל וכו' וכן על דבר שהוא מסור לב"ד כגון עשיית הדיינין שמא לא יקבלו בעלי הדין את דעתו וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי היכי משכחת לה דבעלי הדין אינם רוצים לקבל עליהם את הדין דאי בתלתא א"נ ביחיד מומחה מיכף כייפי להו הבע"ד לקבל גזירתם א"נ ביחיד וקבלוהו עליהם ואפי' לא קבלו בפירוש כי אתו מנפשייהו אין לך קבלה יותר מזאת כדאמרי' בירושלמי בעובדא דר' אבהו ע"ש ועוד אפי' קרוב אם כבר פסק להם הדין אינם יכולים לחזור כמ"ש בסי' ר"ב ע"ש ועוד כיון שפסק להם הדין להם הרי הברכה נתקיימה במקומה ואם אח"כ מיאנו לקבל לא מעלה ולא מוריד ועיין בספרי הקטן חסד ואמת במערתא דדייני מה שהארכתי בזה בס"ד ומשם בא'רה:

אות נא

דיין הא דקי"ל שאסור לדיין לשמוע דברי הבע"ד תחילה כת' הרד"ך בית כ"ו שהוא אסור מן התורה ע"ש ונ"מ שאם אח"כ דן אותו הדין אינו דין ועיין בזו"הק פ' וישב דקמ"ט דקרי ליה דסגיד לטעווא אחרא רח"ל ועיין בכנ"הג חה"מ סי' י"ז בהגה"ט אות י"ג וי"ד ובארעא דרבנן אות קכ"ה ובס' ברכי יוסף שם אות ח' וע"ע בארעא דרבנן אות קכ"ג וכמדומה שלא ראה הכנ"הג והש"ך ס"ך ט' ע"ש ואחז"ר נדפסו תשו' ה' החביב וראיתי לו בח' חה"מ סי' קי"ד שהאריך בזה ורמז לתשו' זו בס' כנ"הג ע"ש ודוקא כשהדין קבוע אבל א' חכם ששמע ואח"כ נתמנה מותר לדון עיין בתשו' הר"ם שלטון סי' ב' ע"ש:

אות נב

דיין אין עד נעשה דיין ש"ע סי' ו' ס"ה ועיין כנ"הג מה"ק לשם בהגה"ט אות ז' וטעמא דמלתא כ' רשב"ם בפ' י"נ דף קי"ד ונר' בעיני דגזי' הכתוב היא דכתי' ועמדו שני האנשים בעדים הכתו' מדבר לפני ה' היינו לפני הדיינים ואשמועי' קרא צריך להעיד לפני הדיינין אבל העדים אינם חוזרים ושבים ודנים עכ"ל ע"ש ומצאתי בתשו' הגאונים שבס' שערי צדק ח"ה ש"ז סי' ל"א תשו' לרבי' שרירא גאון ז"ל דרחמנא אמר ועמדו שני האנשים דבעו עדים למיקם ומסהדי בעמידה קמי דיינים והדיינים בישיבה ולא יכול עד למיהוי דיין דבעי למיקם ולאסהודי דת"ר ועמדו וכו' שהדיין בישיבה עד דבעי למיקם קמי דיינים ומסהיד היכי הוה יתיב דיין וכו' ע"ש ובחי' הרמב"ן סוף סי' י"א שם כת' על דברי רשב"ם וכן בתשו' רב צמח גאון ועוד הביא טעם אחר כשם יש מי שפי' משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה וכו' ע"ש וע"ע במרן ב"י ואם ראה העדות בשבת ויו"ט דלאו זמן דין הוא כת' הרב"ח דהוי כמי שראו בלילה והרש"ך כת' שם צ"ע לדינא ועיין שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קי"ו וכת' שם באות יו"ד אבל דיין נעשה עד ועיין בקונט' א"ד אות ט"ו:

אות נג

דיין מורשה שהיה חורגו של דיין יש שהיו רוצים לפוסלו מטעם דכיון דהמורשה גם בדיין ורגיל אצלו מסתתמן טענות שכנגדו מהר"י ויל ז"ל כתב דכשר בכנ"הג ח' חה"מ מה"ק סי' ז' בהגה"ט אות ל"ב ועיין בתשו' הרשב"א ח"ג סי' שצ"א:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה