ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
דל"ת · אות מד
דיינים קטן בן י"ג שנה ויום א' שאז נק' א איש כדאשכחן בלוי בענין שכם כתי' ויקחו איש חרבו ובאותה שעה היה ן' י"ג כמ"ש רש"י ז"ל במס' חסידים בן י"ג למצות ע"ש אם כשר להיות דיין הטור בר"ס ז' אייתי פלוגתא בין תלמוד דידן להירושלמי דבשבת דף ט' קאמר שמואל יאשיהו מבן ח' שנים עד ח"י החזירו ואלו בירוש' קאמר דמבן י"ג כשר לדון ושהר"י אלברצלוני מסתפק הילכתא כמאן ועיין בפרישה מה שהאריך בהבנת ל' הטור ומרן בש"ע הביא ב' הסברות בשם י"א וי"א ומסורת הוא בידינו דס"ל למרן בס' י"א בתרא וכמ"ש ה' כנ"הג בכללי הפוסקים סי' ס"ב ע"ש א"כ דעתו לפסוק כמ"ד דכשר ויאשיהו דהדר לדיניה משנת י"ג עד ח"י חומרא בעלמא הוא וכמ"ש הטו' שם לנו יש לדעת למ"ד דאינו יכול לדון אלא עד שיהיה בן ח"י אם עבר ודן דינו דין או דינו בטל ומהא דתנן פ' בא סימן יש שכשר להעיד ואינו כשר לדון קאמר עלה בגמ' לאתויי מאי ומשני לאתויי סומא בא' מעיניו ור"מ היא והדר מייתי למפי' מדר"י לדר"י דהוא דאמר הלכה כסתם משנה וכו' ומהדר ר"י סתמא אחרינא אשכח וכו' דהשתא הו"ל תרי סתמי דר' פלגן בהדייהו ומאי דוחקיה כולי האי לימא לאתויי מבן י"ג עד בן י"ח דלמדות כשר להעיד דשפיר מיקרי איש אבל לדון עד שיהיה ן' ח"י והתוס' שם הק' דאמאי ל"ק לאתויי אוהב ושונא לרבנן דר"י בפ' ז"ב דז"ך דכשר להעיד ופסול לדון והוייא סתמא דמתני' כהלכתא דקי"ל כרבנן ותי' משום דאוהב ושונא כשר לכ"ע ולא פסיל אלא לאוהב ושונא ומתני' משמע דאינו כשר לדון לכ"ע אכתי לוקמה בפחות מבן ח"י דפסול לדון לכל העולם גם ראיתי להרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה לשם שתירץ דהאהבה והשנאה דבר הנעתק במהרה שאהוב יהפך לשונא והשונא יהפך לאוהב א"כ חוזר לכשרותו ע"ש ואכתי קשה דלוקמה בפחות מי"ח וראיתי לקצת מרבוותא בתראי נו"ן דדייקי מהכא דע"כ ס"ל להתוס' והרמב"ם ז"ל דאוהב ושונא פסילי מדאורייתא וממילא אם כבר דנו אין דיניהם דין דאלת"ה אלא לכתחי' הוא דאסורים לדון מאי ק"ל לוקמה באוהב ושונא בפשו' מצי' למימר דמתניתין דקתני ואינו כשר לדון דשמעת מינה דאין לו צד כשרות אפי' בדיעבד אמטו להכי מהדר לאשכוחי אליבא דחד תנא דמפסיל בסומא מא' מעיניו אלא ודאי. אפי' בדיעבד אין דיניהם דין האוהב והשונא דכוותה איכא מרבוותא נו"ן דדייקי. מהכא מדברי הרמב"ם דס"ל דלא ניחא ליה לתלמודא לאוקמא באוהב ושונא משום דנעתקים במהרה דאכתי ת"ק לוקמה באבי החתן ואבי הכלה דכשרים להעיד דאין נעתקים במהרה עד כי המות יפריד והוא בין אחים יפריא אלא ש"מ משום דבדיעבד דיניהם דין ומתני' שאינו כשר לדון קתני דר"ל אינו כשר אפי' בדיעבד ועיין לעיל במע' אות א' מדין אבות סי' ומדין אהבה סי' מאי דכתי' בעניותי' בס"ד אלא עכ"ל דגם הני רבוותא דס"ל דאינו יכול לדון אלא מבן ח"י היינו דוקא לכתחי' אבל בדיעבד אם כבר דן דינו דין ולפ"ז גם לס' זו צ"ל דמה שהחזיר יאשיהו למה שכבר ודן אינו אלא חומרא בעלמא כיון דבדיעבד דינו דין ואין זה משמעות לשון הטו' דריהטא דלישניה משמע דלשמואל דינא הוא דאהדר לדיניה:
ואתה דע לך דע"כ ל"פ רבוותא בבן י"ג ולמעלה אלא לדיני ממונות אבל לד"נ בעי' שיהיה בן ך' שנה והביא ב' שערות וכדאיתא בירוש' בפ' אד"מ ר' אבהו בשם ר"י אף פחות מבן ך' שנה שלא הביא ב' שערות כשר לד"מ אבל לא לד"נ ע"כ והוא הירושלמי שהביא הטו' וזה נעלם מה' יפ"ת בב"ר פ' וישלח שכת' ע"פ ויקחו שני בני יעקב וכו' איש חרבו דלוי הוה בעת ההיא בן י"ג שנה כת' ז"ל שהם הם דנו לאנשי שכם ובדין הרגום ע"ש דאהמ"ר א"א לומר כן דאת"ל דס"ל כהירוש' ודלא כשמואל הא מיהא ה"מ בדיני ממונות אבל לד"נ ליכא מאן דאמר דמצי דאין והיאך הרב ז"ל מייחס ס' לבעל המדרש דלא כב' התלמודין בבלי וירושלמי: