ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
דל"ת · אות א
דאקנה קי"ל לוה ששעבד נכסיו למלוה מה שעתיד לקנות אע"ג דאכתי ליתנהו ברשותיה אפ"ה משתעבדי ונ"מ דאם קנה אח"ך ומכר לאחרים המלוה מוציא מיד הלקוחות אבל כל שלא מכר לאחרים אע"ג דלא שעבד לו למלוה נמי מאי דעתיד לקנות פשי' דגובה ממאי דקנה בתר ההלואה דמניה אפי' מגלימא דעל כתפיה וכדאמרי' עלה התם בגמרא פ' מ"ש דף קנ"ו ע"ש בטוש"ע סי' קי"ב והתם בפ' מ"ש בעי שמואל דאקני וקנה מהו אליבא דר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל לא תיבעי לך דודאי קנה והק' התוס' דע"כ לא קאמר ר"מ דאדם מקנה דבשלב"ל אלא בדעבידי דאתי אבל הני לא עבידי דאתי שיקנה נכסים וימכור עכ"ל ורשב"ם ז"ל כ' אליבא דר"מ וכו' ל"ת לך דודאי קנה דכיון דפירות דקל דעדיין לא באו לעולם קנה כ"ש המשעבד ליה קרקעות דאתו לעלמא. אלא שעדיין לא קנאם בשעה ששיעבד עכ"ל. ולפ"ד ז"ל חשיבי הנך קרקעות דעדיין לא קנאן אע"ג דאיתנהו בעולם מדשלב"ל אע"ג דעבידי דאתי והן לו יהיה דכי הדדי נינהו שפיר מתרצה קו' התוס' ומה שהק' עוד דתיפשוט ליה מדשמואל גופיה דאמר ב"ח גובה את השבח התם במציעא תי' דהא דאמ"ש ב"ח גובה את השבח היינו לפי המסקנ' דהתם דפשיט דאקנה וקנה ומכר משתעבד אף לרבנן ע"ש ולענ"ד לא משמע דשמואל הדר פשטא אלא סתמא דגמ' הוא דקאמר ואת"ל משתעבד והנך אמוראי דחד קאמר לקמא משתעבד וחד אמר יחלוקו ודאי דמפשט פשי' להו דמשתעבד ולאו משום דמספקא ליה אי לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד אמטו להכי סבר דיחלוקו ככל ממון המוטל בספק דא"ה אמאי ב"ח מוציא חצי השבח מהלוקח כיון שהלוקח מוחזק אלא ודאי דינא הוא דקאמר וכדפי' רשב"ם דלאחר שקנה וכבר לוה ולוה חל שעבודא דשניהם כא' אבל שמואל אכתי מבע"ל בעי ונר' דדעת התוס' דבתר דבעיא הדר פשטא ופסיק ותני דב"ח גובה את השבח אע"ג דתלמודא סתים לה סתומי ומ"ש היינו לפי המסקנא דהתם דפשיט וכו' לאו למימרא דשמואל גופיה הוא דפשיט אלא סתמא דתלמודא וכדכתי' ושמואל הדר וסבר כוותייהו. שו"ר במקו' שם במציעא שכ' משם הרמב"ן ז"ל ואין לתרץ בתר דבעיא ליה הדר פשטא והא דהכא בתרייתא דכל כי הא לא שביק תלמודא לאקשויי לברורה עכ"ל ושם בפ' מ"ש תי' דשמואל דידיה אמר אע"ג דלא ס"ל כר"מ היינו בקנין אבל בשעבוד דאלים טפי משתעבד ובע"ח גובה את השבח ובעי אי רבנן נמי ס"ל הכי או לא ע"ש ואי אמרי' דלרבנן כך ס"ל שיעבוד כמו קנין ולא קנה א"כ שמואל ס"ל כרבנן בקנין דלא מהני ובשעבוד כר"מ ואי אמרינן משתעבד מילתיה דשמואל דב"ח גובה את השבח אתיא נמי כרבנן ולא אפשוט והדבר קשה דשמואל יחדש סברא זו מדעתיה תפיס חבלא בתרי רישי ועיין בפי' רשב"ם שם בסיומיה דשמעתא שכ' שמואל בעי להו לרבנן והוא סברא דנפשיה קאמר ע"ש גם במקו' שבסוף שיט' הרמ"ה כ' משם הרא"ש כב' תירוצים של התוס' וע"ע בשיטת הרמ"ה סי' קס"ה בפ' מ"ש דאוקי' להך דשמואל בדקבליה לוקח להדין תנאה עילויה בפי' ולא מצי לאוקי מתניתין בהכי משום דקתני ואת השבח מנכסי ב"ח דא"ה אפילו ממשעבדי נמי ליגבי ע"ש שהאריך ולקמן ית' בע"ה במערכת אות ש' דיני שבח בס"ד:
ואמרינן תו התם את"ל משתעבד לוה ולוה וחזר וקנה מהו לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד ופי' רשב"ם לקמא משתעבד שכבר זכה במאי דעתיד למקני ואין למלוה הב' שום זכות במה שקנה אחר שהלוהו או לבתרא משתעבד שכשלוה מהב' וכ' לו דאקני נעשה כחוזר בו ממה שהקנה למלוה קמא וזכה מלוה בתרא דוקא ולא קמא ע"ש גם אשו"ר להרמ"ה בחי' שם סי' קס"ו שכ' בתוך דבריו לבתרא משתעבד סלוקי סלקיה למלוה קמא ע"ש ובהאי לישנא כ' ה' מוהר"י ן' מיגש הובא בשיירי המקו' שם וז"ל דאשתכח דסלקיה למלוה קמא מהאי ארעא דעתיד למקני וכו' ע"ש דעת תלתא סרכין כחדא שריין דאי אמרי' לבתרא משתעבד היינו לבתרא דוקא הוא דמשתעבד אבל לקמא לא משתעבד כלל דסלוקיה סלקיה לקמא כמפורש בדבריהם אבל הני פי' וז"ל מי אמרי' א' דוקא קנה או"ד גם הב' זכה עמו וכו' ע"ש נר' דדעתו לאו מתורת סילוק נגעו בה אלא כל כמה דאכתי לא קנה מצי לשעבד מאי דעתיד למיקני דבבת א' חל שיעבודא דתרווייהו בחדא מחתה אבל דעת הנך רבוותא כי שעבד לבתרא סלקיה לשיעבודא דקמא ופשי' להו להנך רבוותא סלוקי סלקיה לקמא היינו מכוליה ארעא סלקיה דאין סילוק לחצאין אלא דמספק"ל לתלמודא כיון דכי הדדי קאתו איכא למימר דלבתרא נמי משתעבד ומה שהוכרח לפ' כן משום דלעולם הפשי' מעין הבעי' ולדעת הנך רבוותא מד' יחלוקו אינו מצדדי הבעיא אלא הכרעה שלישית ולאו אורחיה דתלמודא הכי אמטו להכי פי' הוא ז"ל דהמבעי נמי הכי קמבעיא ליה או לקמא משתעבד דוקא או לבתרא נמי משתעבד ופשיט דמסת' לקמא משתעבד ומסת' יחלוקו דלבתרא נמי משתעבד ודעת הרבוותא מדלא קאמר תלמודא או"ד לבתרא נמי משתעבד אלא קאמר לבתרא משתעבד שמיע להו דלבתרא דוקא משתעבד כי היכי מאי דקאמר נמי לקמא דוקא ואיכא למשמע נמי מילתא אחריתי בלוה בתשרי לפורעו בתשרי דבתריה וחזר ולוה בניסן לפורעו בתשרי נמי וקנה באייר עידית או זבורית וחזר וקנה בסיון עידית או זבורית ובהגיע תר הפירעון דתרוייהו כחדא בתשרי למ"ד לקמא משתעבד שקיל מלוה קמא מאי דקדם וקנה דשעבודיה קדים ואתי בין למעליותא בין לגריעותא ולמ"ד יחלוקו שעבודא דתרוייהו חל על מאי דקדים וקנה ועדין צריכי למודעי' דלמ"ד קמא משתעבד דלא מצי הדר ביה איכא למימר היינו בסתם ולא פי' דהדר ביה אבל אי פריש דהדר ביה כל כמה דלא קנה שמעינן ליה ולמ"ד יחלוקו דס"ל חל שעבודא דתרוייהו כחדא נראה דס"ל כ"ש אי פריש והדר ביה דאהני ליה מאי דהדר ביה: