ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות נז
גט ראובן נשוי עם אשתו בעיר אר'גיל יע"א וקבע דירתו פה מתא יע"א והסכימה דעתו לגרש את אשתו ולשלוח לה גיטא ע"י שליח הולכה וכשהוזמנה הספינ' חש בראשו השליח נחש ינחש כי הספינה שיש בה גט מתעכבת בהליכתה וגמרו אומר הבעל והשליח למסור הגט כרוך בניירות וחתומי' בשעוה אדומה על קשרי הניירות ובסימנין מובהקין בגט והחותמות ובהעדא' עדים על הסימנין והחותמות עמד השואל ושאל אי צריך למעבד הכי כיון דגוי לאו בר שליחות הוא או"ד לאו שליחותא קעביד דלא הוי אלא חמר גמל המוליך כתבים והפקדונות יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב הלא ידעת כי נחלקו אבות העול' בענין זה שהגאון בעל הלכות גדולות כתב דלא מצי לממסריה ביד נכרי וה"המ והרא"ש חלקו עליו וכתב הרא"ש דבאשכנז וצרפת נהגו לעשות כן כמ"ש הטור א"ה סי' קמ"א ומרן בש"ע שם סל"ה פסק בפשיטות כדעת הרא"ש ודעמיה ע"ש ומצאתי לה' מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ל"ב דאיתשיל קמיה על רזא דנא ובדף ס"ד סע"א כ' וז"ל ולא נשאר כאן חשש הבאה שיש מי שחושש לו אבל רבו כמו רבו המתירים ופשט המנהג בין הראשונים לעשות כן משום דהוי מעשה קוף בעלמא ואין לנו לחוש לזה בשעת הדחק עכ"ל והכא בנ"ד דהוי ניחוש דהולכת הגט בספינה חשיב כשעת הדחק ועיין לה' תומת ישרים סימן ק"ב דיש ניחוש שלא יהיה שליח הגט ע"ש. וכן בקדש חזיתי להרצב"ש בס' יכין ובועז ח"א סי' ס"ה נוטה לדעת הרא"ש וכתב שזקנו הרשב"ץ מצא סמך לס' המתירים ע"ש אלא שנדון ה' ז"ל כשעת הדחק דמיא וה' יד אהרן שם אות פ"ט כ' ג"כ משם הרמ"ה דלכתחילה צריך למעבד הכי ומיהו אנן בדידן דבתריה דמרן הש"ע גרירי והוא ז"ל פסק בסת' דמעשה קוף בעלמא הוא דמשמע לדידיה אפי' לכתחילה וראיתי לה' בית יהודה במנהגים סי' ס"ד דק"י ע"ג שהביא דברי ה' יכין ובועז ושרבו א"ל להחמיר וכבר האריך בזה ה' יד אהרן בדעות רבותינו האחרונים ז"ל ואנו אין לנו אלא פסק מרן בש"ע וכדכתי': ואתה דע לך דאין כל הדברים הללו אמורים אלא בבעל שרצה לשלוח את הגט לשליח אשר חונה שם האשה אבל בנ"ד דהשליח נקפו לבו להוליכו עמו בספינה מאן לימא לן דמצי לשולחו ביד גוי ולקבלו ממנו במקום שהאשה דרה שם וכעת שמעתי שהבעל עצמו רוצה לילך בספינה עם השליח ומשום שהאשה קרובתו אינו רוצה לתת לה הגט מידו לידה וכבר כ' ה' בית יהודה שם בסי' ס"ב שכך נהגו כשיש איזה סיבה מצדו או מצדה צריך לדעת אם יוכל הבעל לחזור וליטלו מיד השליח ולמוסרו לגוי שימסרנו לשליח באר'גיל דאיכ' למימר דלא הרשהו אלא למנות שליח דבר שליחות הוא אבל הגוי דלא הוי אלא מעשה קוף בעלמא לא או"ד כיון דמדעתיה דבעל קא יהיב ליה שפיר דמי ולזה דעתי הקצרה נוטה: