אור ברסלב
ספר משכנות הרועים גימ"ל › אות מח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

גימ"ל · אות מח

אות מז

גוי קי"ל גוי יורש את אביו ד"ת כמ"ש בטור ש"ע ריש סי' רפ"ג ע"ש וצ"לד מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם רז"ל להודיענו משפטי הגוים מהבל ימעטו וכעת נדפס ס' הפרדס תשו' הגאונים ורש"י ז"ל ובדף כ"ו ע"א כ' ששאלה זו נשאלה לר' צדוק כהן הגאון וז"ל דגוי יורש את אביו גוי שאלה זו נשאלה. וכו' מה עסקינו עמהם ומה הטיל עלינו משפטיהם למי' גוי יורש את אביו ואמר להון איצטריך דאי אית לגוי מלוה או פקדון לגבי ישראל ומת הגוי ההוא כי אמרינן גוי יורש את אביו ד"ת מחייב לאהדוריה לההוא פקדון או מלוה ליורשיו דההוא גוי ואי אמרינן גוי אינו יורש את אביו גוי הוו ההוא מלוה כנכסי הגר דכל המחזיק בהם זכה וקנהו הבר ישראל ולא מחייב לאהדוריה ליורשיו וכן היכא דשבק גוי נכסי ואחזוקי בהו ישראל אין הגוי יורש את אביו והוו כנכסי הגר דכל המחזיק בהם זכה והשתא דקי"ל גוי יורש את אביו ד"ת יורש דיליה ירית להו ואית בהו משום גזל וקבלוה מניה כל רבנן דמתיבתא עכ"ל. מדברי הגאון אתה למד דס"ל דהפקעת הלואת הגוי אסורה ד"ת ולקמן יתבאר:

אי לזאת תרתי ללבי לעמוד על עקרן ושורשן של דברים מה שתעלה במצודתי מקוצר דעתי פח'תת היא קלה כמות שהיא ברם עיקר שורשוהי בפ' הגוזל בתרא דקי"ג אהא דתנן אין פורטין מתיבת המוכסין וכו' שהיא בחזקת גזל והוינן בה מדאמר שמואל דד"ד ופירש"י וזה היהודי שקבל המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה אינו גזלן ומוקי מתני' במוכס שאין לו קצבה אלא שנוטל ככל חפצו דברי' אמר מוכר המועד מאליו אבל במחמת המלך אפי' בלא קצבה ושלא מחמת המלך אפי' בקצבה כמ"ש רש"י ז"ל וכולהו במוכס ישראל. איכא דמתני לה אהא לא ילבש אדם כלאים אפי' ע"ג עשרה בגדים כדי להבריח המכס פירש"י ואע"ג שאין כונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו את המכס בלבישת כלאים ע"ש ממ"ש כדי להבריח בו בלבישת כלאים נראה דהוא ז"ל קאי כדעת האומרים דע"י שרואה אותו המוכס שהוא לבוש כלאים דלדידן אסיר ולדידהו שרי סליק אדעתייהו שהוא גוי ופוטרין אותו מהמכס ואם כונתו ז"ל כך כבר חלקו על בעלי סברא זאת דבלא"ה אסור להראות עצמו כגוי אפי' בדבר המותר אלא בלבוש שהוא מיוחד לגוים ועיין בהרא"ש ואכמ"ל ואתמר עלה מתני' דלא כר"עק דתניא אסור להבריח את המכס רש"א משם ר"עק מותר להבריח את המכס בשלמא לענין כלאים בהא קמפלגי דמ"ס דבר שאמ"ת ומ"ס דבר שאמ"ת אסור אלא להבריח מן המכס מי שרי ואמ"ש דד"ד ופירש"י שגוזל את המוכס ישראל שקבל את המכס מיד המלך גוי בהיתר ע"ש ואיכא למידק דל"ל לתלמודא לאתויי הך מתניתין דכלאים כלל בהך ברייתא דפליגי בהברחת המכס תיסגי ליה לאותובי' למילתיה דשמואל ובהא איכא למימר משום דשמיע ליה לתלמודא דהך פירכא אמילתיה דשמואל ומה דמשנו בה אמוראי אמתני' קיימי ולא אברייתא אלא דאיכא דמתני לה אהא ואיכא דמתני לה אהא אלא אי קשיא הא קשיא דמהיכא שמיע ליה לתלמודא דתנא דכלאים דאסור להבריח את המכס ס"ל דלא כר"עק אדרבא מדלא קאסר אלא משום כלאים כדי לגנוב מן המכס ש"מ דאילו אינו כלאים שרי ליה מאריה לגנוב מן המכס וכר"עק ותו קשיא נהי דתנא עכ"ל דדבר שאמ"ת אסור דהא איהו לא קמכוין להנאת לבישה אלא להבריח את המכס ואפ"ה סבר דאסור אבל ר"עק דאמר מותר להבריח את המכס מאן לימא לן דקא שרי אפי' היכא דמכריח את המכס ע"י לבישת כלאים דילמא לעולם אימא לך דע"י לבישת כלאים אסור להבריח משום איסור כלאים ואע"ג שאינו מתכוין אפי"ה אסור כסתמא דמתני' דכלאים אבל להבריח את המכס שלא ע"י לבישת כלאים כגון שאומר של בית. המלך וכיוצא שרי והיה נראה משום דר"ש הוא דקאמר לה משום ר"עק ושמעינן ליה לר"ש דאמר דדבר שאמ"ת מותר ובעלמא אמרינן ר' פלוני בשי' ר' פ' אמרה א"כ אפי' במבריח ע"י לבישת הכלאים שרי: וראיתי לרש"י המובא סביבות הרי"ף אהך מתני' דכלאים שכ' ופליגי בה דאיכא מאן דשרי כשאמ"ת להנאת לבישה עכ"ל ולא ידעתי מה בא ללמדנו דלימוד ערוך הוא בידינו ונר' דדברי רש"י הללו מועתקים מפרש"י דמס' כלאים שהיה מצוי להם ולאשמועי' דהך סתמא ליכא מאן דפליג עלה כמ"ש הר"ש ז"ל ברם דא עקא דמאי דעתיה דר' דבהאי סתמא דמבריח סתם לן תנא כר"י דאמר תנא דבר שאמ"ת אסור ולקמיה סמוך ונראה בתופרי כסות ומוכרי כסות סתם לן תנא כר"ש דדבר שאמ"ת מותר דהך מתני'ר"ש היא כדאיתא בשבת דף ט דף זך ואיך תבריה לגזיזיה ר' בזה אחר זה נהי דאשכחן אפילו בחד סתמא דקאמר תלמודא רישא ר"ש וסיפא ר"עק כדאיתא בב"ק דף ל"ו ע"ב מ"מ פשיטא דדוחק הוא:

וחזיתיה להרמב"ם בפי' המשנה אהך מתניתין דכלאים דקתני אין עראי לכלאים לא ילבש וכו' שכ' ור"ל שאסור ללבוש בדרך עראי כמ"ש באומרו לא ילבש אדם כלאים אפי' ע"ג שאר בגדים זע"ז אין לו רשות ללבוש וכן היה מנהגם עכ"ל ר"ל שהיה מנהגם כל מה שלובש האדם אינו נוטל ממנו מוכס מכס וגבי הך מתני' דמוכרי כסות כ' ור"ל שמותר להם מכירת הבגדים לכשישליכם על גביהן ובלבד שלא. יתכוין להתחמם וכו' עכ"ל דעת עליון גדול אדונינו דגבי לבישה דאסר רחמנא וכתי' לא תלבש לא איכפת לן אם מתכוין להתחמם או לא דלבישה מיהא איכא ולא אזלי' בתר כוונה אבל בהעלאה דלאו דרך לבישה בכוונה תליא מילתא דאם מתכוין להתחמם קרינן ליה לבישה ואם אינו מתכוין להתחמם אלא לתפור או למכור דהו"ל דבר שאמ"ת לר"ש שרי ולר"י אסור ועיקר פלוגתא דר"ש ור"י בגורר אדם מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ דבעיקר הגרירה ליכא לתא דאיסורא אלא מהנמשך מחמתה שהוא עשיית החריץ דר"ש סכר אם אינו מתכוין לעשות חריץ שרי אע"ג דממילא נמשך עשיית החריץ דבתר כוונתו אזלינן ולאו להכי איכוון ור"י אסיר אפילו בכ"הג אבל עושה מלאכה גמורה או לובש בגדי כלאים ממ"ש מה איכפת לן בכוונתו דהא קחזינן דקעביד מעשה ועל פי דרכו דרך הקדש וילך משה. בחבורו הנורא פ"י מה' כלאים הי"ז דפסק להנך סתמי מתופרי כסות ומוכרי כסות דמישרא שרו ואילו בה' ח"י פסק דהך סתמא לאסור בלבישה אע"פ שאינו מתכוין להתחמם אלא להבריח את המכס וזה ודאי הפך סוגיא אע"פי שנשמעי' דבריו ז"ל ודברי טעם הם לחלק בין לבישה להעלאה הא מיהא כיון דתלמודא לא מפליג בהכי מנ"ל לרבי' ז"ל לחדש דבר מעתה וכבר תמה עליו מרן בכ"מ וכ' לחלק בהכי ולא אייתי סמא בידיה מדברי רבינו בפי' המשנה וכתב דתלמודא ה"ה דהוה מצי למי' הכי אלא דנקט דרך קצרה ע"ש ואהמ"ר כדחזי מלבד שהדבר דחיק ואתי מרחיק אכתי קשה דלפום גמרין ר"עק שרי אפי' בלבישה והיה נראה לומר דהאי סתמא דכלאים אתיא אפי' אליבא דר"ש מדלא קאמר תלמודא בשלהי המוצא ר"י סתמא אחרינא אשכח דסתם לן תנא בהך דלא ילבש כר"י וכדקשיא ליה להר"ש ז"ל משו"ה סובר רבי' הסוגיין פלגן בהדייהו וסוגייא דהגוזל סברא דמוכרי כסות דשרינהו מרייהו אפי' כשלובשים אותם כפירש"י בשבת ובפסחים שם והתוס' בהגוזל שם ולא הוה פסיק רישיה כיון דלבוש בגדים אחרים כמ"ש התוס' שבת שם אמטול הכין מוקי להו פלוגתא דר"ש ור"י וסוגיא דהמוצא סברה דהך מתני' דמוכרי כסות בעלה ע"ג דוקא כדפי' בה הרמב"ם ז"ל וכל שאין מתכוין שרי ר"ש אבל אידך סתמה דמיירי בלבישה שפיר אתייא אליבא דכ"ע ומודה בה ר"ש ופסק רבי' כסוגייא דה דהמוצא משום דניח' טפי דלא ליסתרו סתמי אהדדי בחד פרקא סמיכא אהדדי וכשיטת מרן אלא כדי שלא נדחוק ולומר דלא בעא לחלוקי תלמודא להכי נקט לשון קצרה דדברים אלו אהמ"ר דחוקים הם כדכתי'. איברא כד דייקנא אשכחנא דברי מרן בכ"מ תמוהים לענ"ד דלפ"ד ז"ל סוגיא דהגוזל סברה דהעלה לחוד ולבישה לחוד א"כ היכי משני הך דר"עק כר"ש דהא התם מיירי בלבישה להבריח מן המכס דמנהגם אין נוטלין מכס ממה שהוא לובש א' המרבה וא' הממעיט דחשבינהו בכלל גופו הם ואתמ"ל דבעלמא נמי תסגי ליה להבריח את המכס מיהו סתמא בלבישה וכדתנן מתני' לא ילבש וכו' א"כ הכי הו"ל לתלמודא למי' דברייתא בהעלאה וכר"ש ונר' דזהו בכלל מ"ש מרן ותלמודא נקט בלשון קצרה:

ותחז בציון עיני בספר יקר תפארת להרדב"ז ז"ל שגם הוא ז"ל עורר חניתו ע"ד רבי' הללו וניחא ליה דגבי שבת דחמיר להו לאינשי פסק כר"ש דמותר וגבי כלאים דקיל הוא לאינשי פסק כר"י דאסור ע"ש קושטא קאי דאשכחן בתלמודא דפריך מכדי מאי סתמיה דמתניתין דמ"ש דגבי שבת דסתם לן כר"ש וגבי יו"ט דסתם לן כר"י ומשני שבת דחמירא ולא אתו לזלזולי בה סתם לן כר"ש גבי יו"ט דקיל ואתו לזלזולי בה סתם לן כר"י כדאיתא בריש יו"ט. אחר המחילה מקדושת עצמותיו הדבר תמוה אם אמרו בר' נאמר כן בדעת הפוסקים ותו אם אמרו במוקצה דמק"לה ק"לי ואין לו עיקר מן התורה כמ"ש התוס' שם דף ד' נאמר באיסור תורה דלמ"ד דבר שאמ"ת אסור היינו מדאוריי' תדע דבפרק ר"א דמילה דף קל"ג אהא דתניא בשר אע"פי שיש שם בהרת יקוץ הוו בה פשיטא קרא ל"ל דדבר שאמ"ת הוא ומותר ומשני לא נצרכה אלא לר"י דאמר דבר שאמ"ת אסור ע"ש מדאיצטריך קרא לר"י בדבר שאין מתכוין ש"מ דמדאורייתא הוא וזכורני שגם הרשב"א בחי' לשם כתב כן ואינו כעת אצלי אף ע"ג דהתוס' בפ' כירה דף מ"ג כתבו דגבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה לא אסיר ר"י. דבר שאינו מתכוין אלא מדרבנן ע"ש הא מיהא מודה דבשאר איסורין כגון בהך דבהרת ס"ל לר"י דהוי מדאורייתא א"כ גבי איסור כלאים דבר שאמ"ת לר"י אסור מדאורייתא ומשו"ה כ' רבינו דלוקה והוא פלא דרבי' ז"ל. מדידיה ומדנפשיה מחדש דבר מעתה להחמיר ולחייב מלקות דבמקום מיתה קאי ועוד ק' לדבריו ז"ל דהא אשכחן נמי לרבי' דפסק בשאר איסורי' כר"ש דדבר שאמ"ת מותר דתנן נזיר חופף ומפספס וכו' וסתמא כר"ש כדאיתא בשלהי המוצא התם ופסקה רבי' והיותר ק' לענ"ד דהרי גבי איסור כלאים גופיה דקיל להו לאינשי פסק רבי' כר"ש לקולא גבי תופרי ומוכרי כסות באותו פרק באותו מקום והנך סתמי אליבא דר"ש נינהו כדאיתא בשבת ובפסחים שם שם:

ובנמוקי רבינו הגדול מוהר"י. קורקוס ז"ל תי' דסוגיא דהגוזל מוקמי דידעי' הא דאמ"ר מודה ר"ש בפסיק רישיה דאסור משו"ה לא שני לן בין לבישה להעלאה דכל שאינו מתכוין להתחמם אע"ג דפסיק רישיה הוא שרי ור"ע קאי בשיטת ר"ש אבל השתא דחדית לן רבא ואביי נמי מכי שמעה מרבא קבלה א"כ מתני' דכלאים דקתני אפי' ע"ג י' בגדים אסור אפילו לר"ש אלא דר"ע פליג אדר"ש בהא וסבר דכיון דלבוש הרבה בגדים תו לא הוי פסיק רישיה וכדכתבו התוס' בהגוזל שם ע"ש במה שהאריך בכמה אופנים והנלע"ד כתבתי:

אמנם דעת הרי"ף והרא"ש שהעתיקו שנויא דגמ' דמוקי להך מתניתין דכלאים אפי' בלובש ממ"ש לר"ש דאמר דבר שאמ"ת מותר וקי"ל כוותיה ה"ל כיון שאין מתכוין אלא להבריח את המכס שרי וכן נמי מוכרי כסות אע"פי שלובשים אותם ממש וכדפירש"י בשבת ובפסחים שרי וכן דעת התוס' בהגוזל ובשבת וכן מצאתי בחי' הרמב"ן שנדפסו מחדש לשם ואין לן עוד עסק בזה להאריך ומאי דדייקינא ברישא דמהיכא פשי' ליה לתלמודא דר"עק מיירי בלבוש בגדי כלאים ופסיק וקאמר דמתני' דלא כר"ע כעת ראיתי להרי"ף דגריס לה הכי אסור להבריח בה את המכס רש"א משום ר"עק מותר להבריח בו את המכס ע"ש. לפי גי' זו ותשקוט הרא"ש דשמיע ליה דהך ברייתא אהך מתני' דכלאים שנוייא ומרן בכ"מ העתיק כלישנא דגמ' אסור להבריח בו את המכס רש"א משום ר"עק מותר להבריח בו והרא"ש ז"ל העתיק ואיכא דמתני לה אהא לא ילבש אדם כלאים אפי' ע"ג י' לבושים להבריח בו את המכס רש"א משום ר"עק מותר להבריח בו את המכס ולפי גי' זו נראה דלא גריס בגמ' דמייתי להך מתני' דמסכת כלאים וכיון שכן הוא תו לא אצטריכנא למאי דדחיקנא בעניותי' גם אשו"ר למהר"י קורקוס כשהעתיק הבריית' העתיק בה להבריח בו את המכס וכ' הוא ז"ל פי' בכלאים וכן בקדש חזיתי לה' תורת חיים בחי' לשם שכ' ה"ג להבריח בו וכו' והוא ז"ל נרגש ג"כ מאי דדייקנא בעניותינו דל"ל לתלמודא לאתויי הך מתני' דכלאים ע"ש וכעת הראוני לרבי' הגדול בספרו הבהיר זרע יצחק אף הוא ראה עמד וימודד אר"ש בחילופי הגירסאות ובגי' הרמב"ם וכבר יצאנו י"ח במאי דנלע"ד:

תו התם איכא דמתני לה אהא נודרין וכו' ולמוכסין וכו' ואוקמו לה כאידך באין לו קצב' ובעומד מאליו והיינו נמי בישראל שקבל את המכס מאת המלך שהוא גוי ורב אשי אמר במוכס גוי ופרש"י במוכס שהוא גוי ואין לחוש אם גזלו היכא דליכא חילול ה' שאינו מבין שזה מכזב ע"ש ולפ"ז אפי' ביש לו קצבה ועומד ברשות המלך בקבלת אותו המכס ממנו אפי"ה נודרין כדי להבריח את המכס ולפ"ז מתרצא שפיר הא דר"ע דאמר מותר להבריח את המכס ות"ק דר"ע ס"ל אפי' במוכס גוי אסור ומייתי סייעתו רב אשי למלתיה מדתניא ישראל וגוי שבאו לדין אי אתה יכול וכו' ואם לאו באין עליו בעקיפין דברי ר"ש רעק"א אין באין עליו בעקיפין מפני קידוש ה' ולפ"ז ר"עק דאמר מותר להבריח את המכס מיירי היכא דאיכא חילול השם כמ"ש רש"י באוקמתא דרב אשי והקשו בה טעמ' דאיכא קידוש השם הא ליכא ק"ה באין והתניא רש"א דבר זה דרש ר"עק מנין לגזל הגוי שהוא אסור שנא' אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא ופירש"י בעבד עברי ונמכר לגוי שלא יוציאהו ב"ד מיד הגוי אלא בגאולה ואיכא למידק דטפי הו"ל לתלמודא לאותיב מהאי ברייתא להך דאמר ר"ש משום ר"עק דמותר להבריח את המכס מלאותביה ממילתיה דשמואל דאמר דד"ד דפשיטא דעדיף טפי לאותביה מדידיה אדידיה מלאותיב אמילתא אחריתי והנראה דבעיקר חיוב המכס אינו כשאר חיוב הודאות והלואות ומקח וממכר אלא שעיקר החיוב הוא מהלכות מלכים ומשום דד"ד אסרו חכמים היכא שמקבל מן המלך את המכס אע"פ שהוא גוי ואין לו קצבה ועומד מאליו שאע"פ שהמקבל הוא ישראל שרי ולא קרי' ביה דינ' דמלכותא הוא אבל בע"ע הנמכר לגוי שהגוי נתן דמי מכירתו ה"ז גוזל ממונו והך דקאמר ישראל וגוי שבאו לדין וכו' ע"כ על עסקי הודאות והלואות וכיוצא בהן דממונא דגוי הוא דאם באין עליו בעקיפין ה"ז גזל הוא משום דר"עק קאמר מפני ק"ה אהא פריך ליה שפיר מאידך דר' גבי ע"ע ורב אשי דמסייע למילתיה מאידך דר"עק לומר דאפי' בחובות והודאות לא אסיר אלא מפני ק"ה והיה אפש"ל דבהברחה מן המכס לא מחייב מפני ק"ה כיון דלאו חוב גמור אית ליה גביה אלא דאיכא למיחש לחילול השם חיישינן וכמ"ש רש"י ובהודאות והלואות אף על גב דאיכא למיחש לח"ה אין באין עליו בעקיפין לפטור את ישראל משום הכי פריך מהלואות לקנין ע"ע דממונא נינהו ומשני רב יוסף כאן בגר תושב כאן בגוי דבג"ת גזילו אסור ובגוי גזילו מותר אלא מפני קידוש השם ולר"ש אפי' מפני ק"ה לא חיישי' ותנא קמא דר"עק דאסר להבריח את המכס ואפי' במוכס גוי למאי דאוקמה רב אשי היא סברה ג' ואביי דחה לשנויי דר"י ומשני רבא כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו דבהלואה כגון ע"ע גזילו אסור ואידך דקאמר מפני קידוש השם מיירי בהפקעת הלואתו דלא שרי מפני ק"ה והפקעת המכס היינו להפקעת הלואתו מוקי לה טפי כמדובר ובין ר"י ובין ר"ע דוקא בהפקעת הלואתו הוא דקא שרו אבל גזילו לכ"ע אסור דבהכי קא משתעו דאין סברא לומר דאפי' גזילו שרי ולא חייש ר"ש משום ק"ה ולר"עק אפי' כהפקעת הלואתו אין באי' מפני ק"ה דמנלן לאפושי פלוגתא בינייהו והדר אותביה אביי לרבא דע"ע נמי הפקעת הלואתו היא ופרש"י שהלוהו על עבודתו ואפ"ה קאמר ר"ע לא יצא בע"כ ומשני רבא לטעמיה דאמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי ופרש"י כל ו' שנים ואם נמצא שגזלו ממש ע"ש ואיכא למידק למאן דפליג אהא דאמר רבא ע"ע ג"ק וס"ל דאין ג"ק ולאביי דדחי לשנויא דרבא ור"י ולית ליה דע"ע ג"ק א"כ הדרא קושיא לדוכתא טעמא דאיכא ק"ה וכו' וקשיא דר"עק אדר"עק דלדידהו לא שני לן בין גזילו ובין הפקעת הלואתו דתרווייהו אסירי ואי דקי"ל להתוס' ז"ל להינך תנאי דהמקבל דסברי מרנן גזילו מותר הני קראי מאי דרשי בהו ותי' דלדרשא אחרינא קאתו ע"ש מוכח בהדיא דמ"ד גזל גוי אסור מדאורייתא ובהפקעת הלואתו ולרבא שרי ושאני ע"ע דג"ק ולאביי הפקעת הלואתו נמי אסורא מדאורייתא דהא ע"ע הפקעת הלואתו היא ואין ג"ק וקאמר רחמנא אחרי נמכר וכו' ולרב יוסף ולר"ע נמי גזילו מותר אלא מפני ק"ה וע"ע בגר תושב מיירי ולקמיה אמרינן דרש"א גזל הגוי אסור דאמר"ה א"ר מנין לגזל הגוי שהוא אסור שנא' ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך וכו' בזמן שהן מסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך ודוחק לומר דמ"ד אין ע"ע ג"ק מוקי להך דע"ע בזמן שאין מסורין והך דקתני מפני ק"ה במסורין דכל כי האי הו"ל לתלמודא לפרש ולא לסתום ועוד בה דלמ' אמרת שאין מסורין בירך שרי בעבד הנמכר לגוי דבפ"ק דקידושין דף י"א מייתי הא דתניא ויצא בשנת היובל בזמן שישנו תחת ידך א"א אלא בנכרי שאינו תחת ידך וכי מה אפשר לו לעשות הא אין הכתוב מדבר אלא בנכרי שישנו תחת ידך ופרש"י ללמדך שאע"פי שהנכרי תחת ידך אם לא יגאל ישתעבד בו עד היובל ואין אתה רשאי לבוא עליו בעקיפין עכ"ל אלמא אפי' בישנו תחת ידך קמזהר רחמנא שלא לבוא עליו בעקיפין אע"ג דר"ע האי קרא איצטריך ליה לדרשא אחריתי כדאיתא התם ונגאל זו גאולת אחרים כבר פירש"י ז"ל שם בזמן שהן תחת ידך שאין הנכרי יכול לעכבו ע"ש אלמא דר"עק אפי' בנכרי שתחת ידך אמר' אי אתה רשאי לבוא עליו בעקיפין והדרא קושיא לדוכתא וממקומו מוכרע דקתני מנין לגזל הגוי שהוא אסור שנא' אחרי נמכר שלא ימשכננו ויצא ופירש"י שלא יוציאוהו ב"ד מיד הגוי אלא בגאולה ע"ש דאינו באינו תחת ידינו גוי בר ציית דינא דישראל הוא הא אינו אמור אלא בשישנו תחת ידינו ואפי"ה אין באין עליו בעקיפין וכ"ת א"כ לר' למאי איצטריך קרא ויצא בשנת היובל ללמדנו דאפי' בשישנו תחת ידינו שאין באין עליו בעקיפין כבר נתעוררו התו' שם בקידושין לפירש"י ותו' דאי מהתם הו"א דמיירי בנכרי שאינו תחת ידך וכו' ע"ש אלמא דמיירי בשישנו תחת ידך ואפי"ה אין באין עליו בעקיפין דגזילו אסור א"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת ולפ"ז הא דאמר ר"ה דמסורין בידך כתי' בהו ואכלת את כל העמים דלא כר"ע ודלא כר' ומאי דדייקנא ואוקימנ' להך דר"ע דלא ימשכנו ויצא וכו' אפי' בשישנו תח"י כעת מצאתי להתוס' פרק הפועלים דנ"ו שכ"כ וכדברי' בקידושי' גם ה' מהרש"ל ביש"ש פ' הגוזל סי' ך' פשי' ליה בהכי ע"ש:

איברא דהתוס' שם הדר ק"ל דאי בנכרי שתח"י מה שייך יובל ולמ"ל נמי דקדוק כלל ותי' דהכא הנכרי בטוח עליו ונתן לו מעות על שכר גופו בא הכתוב להשמיענו שצריך לדקדק עכ"ל. לפ"ד ז"ל שניא דא דע"ע שהנכרי בטוח עליו משו"ה אפי' בשישנו תחת ידך צריך לדקדק עמו אבל בשאר גזילו שאין מסורים בידך שרי ולפ"ז הא דפריך תלמודא טעמא מפני ק"ה וכו' מאידך דר"עק דאסר בע"ע:

הנמכר לגוי מאי קושיא דע"כ בשישנו תח"י ולא אסרה תורה גזילו אלא משום שהוא בטוח עליו ואיכא ח"ה בדבר והיינו נמי אידך דר"ע דאסר גזילו מפני ח"ה דכל דאיכא ח"ה כהך דע"ע אסור וראיתי לרב"א במקו' לשם אהא דאמר ה"ה שנא' ואכלת את כל העמים שכ' הקשה ר"מ והיכי פליג על ר"ע דנפק"ל מקרא אחרינא ותי' דתרוייהו צריכי דאי לא כתי' אלא קרא דלעיל הו"א כיון שהגוי קנה העבד מדעתו והאמין לו שיעבוד עמו עד שנת היובל ולא יברח ולא ישמט ממנו קודם זמנו אם היה נשמט ממנו היה ח"ה בדבר אבל גבי גזל דעלמא אם בא ישראל וחטף מיד הגוי שלא האמינו מעולם שרי קמ"לן ואי לא כתי' אלא האי קרא הו"א ה"מ שחטף בהדיא מידו אבל ע"ע לא מיחזי כוליה האי גזל אלא הפקעת הלואה עכ"ל ולפק"ד לא הבינותי מאי ק"ל ז"ל דאי לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל דהך דר"עק דאסר גזל הגוי ופי' כשישנו תח"י וכדאוקי' לה אלא דס"ל דר"עק מוקים לקרא בשאינו תח"י הוא דאסר רחמנא א"כ תק"ל לר"ע וכי מה כח ב"ד יפה למשכנו ולהוציאו מתחת רשות הגוי דאיצטריך קרא אחרי נמכר למיגמר לן דאסור דבשלמא להוציאו בשנת היובל איכא למי' כיון דמדינא להוציאו אע"ג דאינו תח"י ולא ציית דינא דישראל הא מיהא מודיעין אותו הדין אם ירצה לקבל כדכתבו התוס' התם בקידושין אבל למשכנו ולהוציאו בע"כ דגוי שאינו תח"י מהיכא תיתי דמצי' למעבד הכי ואתא קרא למי' דאסור ואי ק"ל ז"ל אהא דקאמר בשמסור בידך מותר מדר"עק דאסר דהיכי פליג אדר"עק הא ודאי ליתא חדא דלישנא לא רהיט בהכי מדקאמר מקרא אחרי' ותו דעביד צריכותא בתרי קראי לאיסור ותו דמדברי ר"מ ז"ל גופיה הובא במקו' לשם בד"ה וגזל הגוי מי שרי נר' דפשי' ליה דר"עק מיירי כשהם מסורים בידך ממ"ש בתו"ד והכא אסור. כי הגוי. יודע שמטעין אותו אלא שאינו יכול למחות וכו' עכ"ל וא"א בשאינם מסורים בידך אמאי אינו יכול למחות אלא ש"מ דס"ל דאפי' כשישנו תח"י אסור. ושפיר הו"מ לאקשויי הכי דר"עק אוסר אפי' במסורי' וה"ה מתיר והיכי פליג אדר"עק ולשנויי. שפיר דשאני. גבי ע"ע הנמכר לגוי דהגוי האמין בו שלא ישמט ממנו ואיכא ח"ה גדול כמ"ש הוא ז"ל והתוס' בקידושין:

איברא מדברי התוס' התם בהגוזל נראה דלא א שמיע להו דר"עק אפי' בשישנו תח"י קאמר וכדכתבו בקידושין בד"ה שלא ימשכנו וכו' כ' דהנך תנאי דפ' המקבל דשרו גזל הגוי מוקמו להני קראי לדרשא אחריתי ע"ש דלפ"ד ז"ל בקי' מלי למימר בפשי' דהנך תנאי נמי דרשי לקראי כדר"עק ושאני גבי ע"ע דאיכא ח"ה והנראה דלא מצו למימר להנך תנאי הכי דבשלמא לר"עק דאסר מפני ק"ה מצי' למימר דגבי ע"ע איכא ח"ה ומודה דאסור אבל להנך תנאי דס"ל גזל הגוי שרי ולא שאני להו בין היכא דאיכא ק"ה להיכא דליכא ק"ה ק"ל שפיר ועכ"ל דלדרשא אחריתי דרשי' להו והדרא קושיא לדוכתא דמאי ק"ל לתלמודא מדר"עק אדר"עק כיון דר"עק דאסר גזל הגוי טעמא טעים מפני ק"ה ובהך דע"ע נמי משום ח"ה דמפני זה אסרה תורה כמ"ש התו' והר"מ ומוכרחין לומר כן דמקרא ואכלת את כל העמים שמעי' דבזמן שאינם מסורים גזילו אסור ואיצטריך קרא גבי ע"ע למיגמר מינה דאפי' כשמסורין כיון דאיכא ח"ה נראה דודאי הך דתני' ישראל וגוי שבאו לדין בימי הגלות נשנית בזמן שאינם מסורים ובשאינם מסורים פשי' דאסור אפי' בלא טעמא דח"ה כדילפינן מקרא דואכלת והאי טעמא דמפני ח"ה לא אצט' אלא להיכא דמסו' דהיכא דאיכא ח"ה אסיר כהך דגבי ע"ע אבל כשאין מסו' בלא"ה אסור מקרא דואכלת:

איברא דלר"ש בר פלוגתיה דר"עק דאמ' דאפי' באינם מסו' באין עליהם בעקיפין לפטור את ישראל קשיא מקרא דואכלת והא דק"ל להתוס' והנך תנאי דפ' המקבל מאי דרשי בקראי דר"עק טפי הו"ל לאקשויי אדר"ש ממילתיה דר"ה דכולהו איתנהו בסוגיין והנראה דשאני לן בין גזילה להיכא דבאין עליו בעקיפין דלא מיקרי גזילה ממש אבל לר"עק דדריש מוחשב עם קונהו שלא יבלום דהיינו להטעות כמ"ש התוס' דהיינו עקי' מותי' שפיר: הדרי בי למאי דדייקנ' בריש למיקם אדעתיה דאביי דדחי לשנויא דר"י ורבא וקסבר דאין ע"ע ג"ק א"כ במאי ניחא ליה במאי דתבר ליה ר"עק לגזיזיה כדמותיב תלמודא ותבט עיני במקו' שם דכ' משום ר' מאיר בד"ה וגזל הגוי מי שרי וכו' דק"ל אמאי לא משני דר"ש לטעמיה אזיל דדריש טעמא דקרא ולעולם לא הוי אלא מפני ק"ה ור"ש בשי' רע"ק רבו אמרה ותי' משום סיפא דקתני ולא יגלום ופי"רי להטעותו דהשתא ליכא מפני ק"ה ע"ש ולפמ"ש רש"י בפי' לא יגלום לא יגהה מזור לקו' דר"מ ולפ"ז מצי' למימר דאביי הכי משני לה דאידך דר"ע גבי ע"ע משום ק"ה כדטעמא טעים באידך דקתני מפני ק"ה ור"ש בשי' ר"ע רבו אמרה ושמיע ליה דהא דקתני סיפא לא יגלום דלא כפירוש ר"י דלהטעותו אלא כפירש"י ולא חיישי' למאי דק"ל להתו' על פירש"י ושאר אמוראי שמיע להו דלא יגלום כפי' ר"י משו"ה לא מצו לשנויי דר"עק אדר"עק בהכי:

ובהמקבל דקי"א אמרי' דתנא דמאחיך דכתי' גבי שכר שכיר למעוטי אחרים להתיר עושקו דגוי ורעך דכתי' נמי גבי ש"ש בתו' כהני' להתיר גזילה וצריך למכתב תרוייהו כדמסיק והיינו דדרשינן בא"א ענין לשכר שכיר שכבר נאמר תנהו ענין לגזל כמ"ש התוס' ואתה דע דהתם בר"פ הרבית ההוא מוקמי' לאו דלא תגזול בכובש ש"ש ולעבור עליו בב' לאוין א"כ מנ"ל למעוטי דלא טרח ביה ותי' התוס' שם דדרשי' מדאפקיה בלשון גזילה ומדסמך ליה רעך והדר ק"ל ז"ל דאמאי איצטריך קרא על הגוי כיון דגזל גופיה מרבית ואונאה נפקי ותרווייהו שריין בגוי ותי' דהוה אסרי' גזל הגוי מקרא דואכלת ע"ש וע"כ לר"עק ולהך תנא דואכלת דרשי להנך תרי מיעוטי כדמסקי לשאר קראי והנך קראי לשאר תנאי לדרשא אחריתי כדכתי' בהגוזל:

כל הנלקט מזה דהני תנאי דהגוזל לרבא לכ"ע גזילו מדאורייתא אסיר דכולהו דרשו' גמורות נינהו וכדברירנא מדברי התוס' וכ"מ להרשב"א סימן תקנ"ב דפשי' ליה דגזל הגוי אסור מן התורה ומוקי להך עובדא דרב אשי דא"ל אי דגוי זיל אייתי לי משום דהפקר הוו ע"ש ולפ"ד ז"ל הא דקא מהדר ליה דגוי שקיל זוזי וכו' לאו דקושטא הכי הוי אלא לדחויי לגוי הוא דקא"ל וכדברי התוס' שאנץ שהובאו במקו' שם ור"ש דשרי לבוא עלייהו בעקיפין היינו בהפקעת הלואתו כמ"ש רש"י ז"ל לפטור את הישראל ור"עק נמי לא פליג אלא היכא דאיכא מפני ק"ה והברחה מן המכס אף ע"ג דמוכס גוי שקבל את המכס מן המלך גוי אע"ג דיש לו קצבה ואינו עומד מאליו כיון דלא הוי אלא הפקעת הלואה שרי היכא דליכא ח"ה וע"ע כיון דג"ק לרבא לא חשי' הפקעת הלואה אלא גזילו כמ"ש רש"י אלא דת"ק דר"ע דמכס אסור להבריח יחיד הוא בדבר זה וכעובדא דרב אשי דמייתי לקמיה התם בהגוזל דא"ל אי דגוי הוא אייתי לי ואי דישראל הוא לא תייתי לי ושמע הגוי ואהדר אנא הכי קאמינא אי דגוי הוא דשקיל זוזי אייתי לי ואי דישראל הוא דלא שקיל זוזי לא תיתי לי לאו למימר' דלדידי גזל דגוי שרי וכהנך תנאי דפ' המקבל נהי דאוקי' למתני' במוכס גוי דאין חשש לגוזלו כמ"ש רש"י היינו היכא דליכא חשש ח"ה כמ"ש רש"י ואפי"ה אוקי' לה לפי המסקנא להנך מתני' בהפקעת הלואתו והברחת המכס נמי הפק' הלואה א"כ איכא למי' דר"א למסבר מתני' הוא דאתא אבל לדידיה ס"ל כהנך תנאי דהמקבל כבר כ' התוס' דקושטא קאמר ומעיקרא להכי הוא דאיכוון אמנם רב"א במקו' שם כ' משם רבוואתא דהנך פירי דא"ל זיל אייתי לי לית בהו לא משום גזילה ולא משום גניבה דאבודים הוו ולא אהדר ליה הכי אלא מפני דרכי שלום יעו"ש. בין למר ובין למר סברי מרנן דאית ליה לר"א דהני תנאי דהגוזל ס"ל דגזל הגוי אסיר אבל משם תוס' שאנץ כת' נהי דסוגיא דהתם סברה דגזל הגוי אסור מיהו ר"א כהנך תנאי דהמקבל ס"ל והא דאהדר ליה גוי שקיל זוזי לדחוייה בעלמא ע"ש ומשם הרמ"ה כ' גבי הא דתניא את זו דרש ר"עק מנין לגזל הגוי שהוא אסור וכו' וליתא דהא קי"ל כר"א דהפקעת הלואה דומיא דמוכס וע"ע הפקעת הלואה היא דקי"ל ע"ע אג"ק ורבא דאמר גופו קנוי איתותב בפ"ק דקידו' דהא ר"ב ור"ה א"ר לית להו הא דר"עק דהא אינהו לא קאסרי אלא בזמן שאין מסו' עכ"ל יש מהגמגום לפי קוצר דעתי דמעיקרא לא מיהדר לאורויי היתרא אלא דהפקעת הלואה וכדר"א בהמוכס ולפ"ז הך עובדא דר"א דאמר אי דגוי זיל אייתי לי וטעמא טעים כדהדר ליה דגוי שקיל זוזי קושטא הוא דקא"ל ולא לדחוייה משום דגנבה הואי וכמ"ש התוס' א"נ דס"ל כמ"ש התוספות במ"ק די"ו בשם ר"ת דרגילים היו שאוכלים באילנות ונותנין הדמים אחר כך ע"ש דהשתא לא קא עבר משום גזל ומכי אכל קמו ליה בהלואה לגביה והפקעת הלואתו שריא ואח"כ פסע לו לאחוריו ואייתי מדר"ה א"ר דאפי' גזילו נמי לא אסיר אלא בזמן שאינם מסורים ותו דהתם מייתי משום תוס' הרא"ש שכ' משם רבינו מאיר דק"ל אדר"ה והיכי פליג אדר"עק ועבד צרי' בקראי לאיסור ורבי' מאיר המובא בתוס' הרא"ש מר ניהו רבא הרמ"ה כידוע למי שמורגל בזה:

והרי"ף ז"ל בהגוזל העתיק הך תנואי ומאי דהוו בהו מדאמ"ש דד"ד ומאי דמשנו רבנן בדבורייהו ומסיק והילכת' כר"א דבתראה הוא דהפקעת הלואתו כהברחה מן המכס שהמוכס גוי והך נמי דישראל וגוי שבאו לדין דהיינו שהגוי תובע חוב שיש לו על הישראל באין עליו בעקיפין הלואתו ולפטור את הישראל דשמיע ליה דלהנך אמוראי דמוקמו לאו באין לו קצבה ובעומד מאליו ס"ל דדוקא בכה"ג הוא דשרי להבריח את המכס אע"ג דהפקעת הלואתו היא ואפילו מוכס גוי אסיר משו"ה לא מוקמו לה כר"א ור"א הוא דס"ל הכי ופסק הילכתא כוותיה דבתראה הוא ולא ידענא אמאי לא מסייע למילתי' נמי מדרבא דהכי ס"ל דהפקעת הלואתו שריא אפילו לר"עק והדר אייתי הנך עובדי דמייתי תלמודא בתר הכי ובעובדא דר"א דא"ל אי דגוי הוא זיל אייתי לי ומאי דהדר לפרושי למילתיה אי דגוי דשקיל זוזי וכו' לא גלה רז זה אי רב אשי קושטא קאי להכי איכוון כמ"ש התוספות ולדחוייה לגוי הוא דקא"ל הכי כמ"ש במקו' ולענ"ד נר' דס"ל להרי"ף כדעת התוס' דקושטא קאמר דאי לדחויי לגוי הוא דקאמר ל"ל להרי"ף להעתיק מאי דא"ל גוי ומאי דהדר ליה ר"א דמאי נ"מ אבל אי ס"ל כדעת התוס' טובא קמ"לן דר"א ס"ל כמ"ד גזל הגוי אסור והעד ע"ז דהרי"ף בפרק המקבל השמיט מההלכות סברת הנך תנאי דס"ל גזל הגוי מותר ע"ש והרא"ש ז"ל העתיק הך עובדא דר"א ופי' דקושטא קאמר דלהכי איכוון ע"ש:

והרמב"ם ז"ל בריש ה' גניבה כ' כל הגונב ממון ישראל משו"פ ולמעלה. עובר בל"ת וכו' וא' הגונב ממון ישראל או הגונב ממון כותי וכו' עכ"ל מדמחתינהו רבינו בחדא מחתה בין שהוא ב"ב ובין שאינו ב"ב ש"מ דס"ל דגזל הגוי אסור מן התורה ולא הוצרך ה"המ ז"ל לבאר זה בדעת רבי' דממקומו הוא מוכרע אמנם בריש ה' גזילה שכ' רבינו הגוזל את חבירו שו"פ עובר בל"ת וכו' אפילו כותי עע"ז אסור לגוזלו וכו' עכ"ל משתמען מילוהי דבגזל הגוי ליכא אלא איסורא בעלמא אלא פשי' דא"א לומר כן דמ"ל גניבה מ"ל גזילה כמ"ש התוס' גבי עובדא דר"א ע"ש אלא ודאי ילמוד תחתון מן העליון כדכיילינהו רבינו בקרא רבה בה' גניבה וכדכתי' וכ' הרב המגיד ז"ל מבואר בפ' הגוזל וכר"עק וכן העלו שם עכ"ל והיינו דאוקמו להך דר"עק דיהיב טעמא מפני ח"ה דאי ליכא מפני ח"ה שרי והיינו בהפקעת הלואתו דוקא אבל גזילו מדאוריית' אסיר וגבי אונאה כ' רבי' בפי"ג מה' מכי' ה"ז וכותי אין לו הונאה שנא' איש את אחיו וכו' דלמאי איצטריך קרא למעוטי גוי מאונאה השתא גזילו שרי הונאתו מבעיא וריפ"ב דבכורות די"ג דדרשינן לקרא דאתא למעוטי גוי מאונאה פריך הניחא למ"ד גזילו אסור איצטריך קרא למשרי אונאה אלא אי ס"ל כמ"ד גזילו מותר אונאה מבעיא ע"ש א"כ רבי' דמעיט לה אונאה דגוי מקרא עכ"ל דס"ל גזילו אסור מן התורה ועיין בתוס' בפ' הזהב דמ"ח ע"א בד"ה נתנה לסיטון וכו' מ"ש משם הר"ח הכהן ז"ל. ובמכילתא בפ' משפטים ע"פ כי יתן איש אל רעהו כסף וכו' דרשו רעהו ולא של אחרים ע"כ דהיינו או"הע כמ"ש רש"י בפ' המקבל דף קי"א ע"ב ובפ' כ"ש דל"ח ע"ש והרמב"ם רפ"ב מה' שכי' כ' ג' דינין וכו' יצאו הקדשות שנא' איש אל רעהו ויצאו נכסי כותי וכ' ה"המ ז"ל שבכל מקום שנא' רעהו אין הכותי בכלל ופשוט הוא ומבואר במכילתא עכ"ל ופשי' דאתיא כמ"ד גזל הגוי אסור מן התורה אמטול הכין איצטריך קרא למעוטי לגוי מתורת שומרים אבל למ"ד גזילו מותר שמירתו מבעיא כדאמרינן התם בבכורות מהכא נמי מוכח דדעת רבי' ז"ל דגזל הגוי אסור מן התורה. דכוותה הא דממעטינן גוי מתשלומי כפל דכתי' רעהו ופסקה רבינו ברפ"ב מה' גניבה וז"ל הגונב מן הכותי וכו' אינו משלם אלא את הקרן בלבד שנא' ישלם שנים לרעהו וכו' ולא הכותי וכו' עכ"ל ה"נ מדאיצטריך קרא למעוטי גוי מכפל ולחייבו לשלם הקרן ש"מ דאתיא כמ"ד גזילו דגוי אסור מן התורה ושזו היא דעת רבינו וכדברי ה"המ ז"ל וכך מטין דברי הרא"ה בס' החינוך כדעת. רבינו בפ' קדושים במצוה רל"ב ורל"ז דוק ותשכח. וכן בקדש חזיתי להרדב"ז בראשונות סי' ר"ה שכך היא דעתו ז"ל בפשי' ושכן היא דעת רבי' ז"ל וז"ל והדבר ברור דגניבת הגוי. אסורה מן התורה וכו' ואין חילוק בין גזילה לגניבה וכו' וכן דעת הרמב"ם בפ"ק דגניבה וכו' הא לך שה' השוה אותם וכי היכי דעובר בלאו על גניבת ישראל כך עובר על גניבת הגוי וכו' עכ"ל. אמור מעתה דעת ה' המגיד והרא"ה והרדב"ז כדעת רבי' דס"ל דגזל הגוי אסור מן התורה:

ותבט עיני להר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין דז"ן אהא דאמרינן התם גבי מצות ב"נ גזל ישראל בכותי מותר וכו' שכ' אתיא כמ"ד גזל הגוי מותר מן התורה מיהו מדרבנן אסור מפני ח"ה וכן משמע לי שכן דעת הרמב"ם בפ"א מה' גזילה ובפ"א מה' גניבה ע"ש ת'ם אני לא אדע היך מסייע ליה ז"ל לשון רבי' ז"ל בפ"א מה' גניבה דאדרבא משם ראיה דאיפכא מסתברא וכדדייקינ' בעניותי' וכדפשי' ליה להרדב"ז אמנם הר"ן ז"ל בחכמה יסד אר"ש והקדים המאוחר למוקדם שכ' בפ"א מה' גזילה דהוא נשנה אחר ה' גניבה ור"ל ילמוד עליון מתחתון ואהמ"ר הא לא מכרעא ומאי דמסייע הוא ז"ל למילתיה מדאמרינן בפ' דו"ה עמד והתיר ממונם לישראל אהמ"ר מעצמותיו הקדושים מדאצטרי' קרא למפטרינהו לישראל מלשלם נזקי ממון של גוים ש"מ דגזל הגוי אסור דאי לא תק"ל השתא גזילו שרי נזקי ממונו מבעיא ועיין בתוס' שם ומ"ש במקו' מתלמידי הרי"ף ז"ל הן אמת שיש נוסחאות בדברי התוס' שם ועיין במהרש"ל ובמהרש"א ולרבי' הגדול בס' ז"י ומה שעמדתי בקיצורי לקמן במע' אות ש' מדיני שבועה בס"ד. איך שיהיה לענ"ד אין ראיה מכרעת לזוז מדעת רבי' בפי' מה שהוכחנו בעניותינו דס"ל מר דגניבה וגזל הגוי אסורין מן התורה ומרן בכ"מ בה' גזילה שם דייק מדכ' רבינו אסור ש"מ דלא הוי אלא איסורא בעלמא והכנ"הג רס"י שנ"ט הרבה להשיב מדברי רבי' בכמה דוכתין דאפי' במקום חיוב מלקות כ' אסור ע"ש ואע"פ שיש להשיב שאני הכא דבחד בבא בגוזל כ"ש כ' אסור דבר תורה וגבי גזל הגוי כ' אסור מ"מ לענ"ד העיקר כדעת המ"מ והרא"ה והרדב"ז דאיסור גזל וגניבה דגוי מן התורה והתימא ממרן שלא נרגש ממ"ש רבי' בה' גניבה ושאר דוכתי דכתי' נמצאת אומר שדעת הרי"ף והסמ"ג והרא"ש והטור והרדב"ז ושכך היא דעת הרמב"ם דאסור מן התורה אמנם דעת רש"י בסנהדרין שם והר"ן שם ולדידיה ז"ל ה"נ ס"ל להרמב"ם ומרן גם כן בדעת הרמב"ם דלא הוי אלא מדרבנן ונפקא מינה טובא לענין דינא בעדים שהעידו על ראובן שגנב וגזל מהגוי אם הוא כשר להעיד או לא למ"ד מדאורייתא נפסל לאלתר ולא בעי הכרזה ולמ"ד דלא הוי אלא מדרבנן לא מיפסל דבעי הכרזה כמו שכתוב בטור ש"ע סימן ל"ד וראיתי לה' מהריק"ש שם סי' ל"ד שכ' גונב ממון מגוי כ' הרדב"ז שפסול מן התורה ועיין סי' שמ"ח דין ב' ונ"ל להכשיר דלא משמע לאינשי דאסור וכן ראוי לדון עכ"ל ואהמ"ר לא סיימו קמיה תשו' הרדב"ז הלזו דשם סי' ר"ז כ' להכשיר העד שדרכו לגנוב מן הגוים דלאו דינא גמירי שהדבר אסור ושנפסל לעדות מפני זה ושאדרבא הם אומרים מצוה קעבדי דכתי' ואכלת את שלל אויבך וכו' עד שיתרו בהם ויודיעום שהוא אסור מן התורה ושהעושה זה נפסל לעדות וכו' עכ"ל הרי הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומהתימא מהרב חיד"א דכל רז לא אניס ליה ובספרו הבהיר חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות כ"ט תלה זייניה בדברי ה' מוהריק"ש הללו והעלים עין של מעלה מתשו' הרדב"ז הלזו ולפ"ז לא נפקא לן מידי לענין דינא:

איברא דאכתי איכא נפקותא אחריתי לענין דינא בראובן שגנב או גזל מן הגוי וקידש בו את האשה למ"ד דאסור מן התורה לא תפסי בה קידושי' ולמ"ד מדרבנן תפסי ומצאתי לה' מוהריק"ש בהגהותיו באה"ע סי' כ"ח שכ' וז"ל ובגנבה וכו' בין של ישראל בין של גוי ועיין בחו"מ סי' שמ"ח ס"ב עכ"ל אמנם מור"ם ז"ל שם ס"ה פסק משם מהרי"ו ז"ל דהמקדש בגניבת או גזל הגוי מקודשת ע"ש וספר תשו' מהרי"ו לא ראיתיו עד הנה לדעת טעמו של דבר אי משום דס"ל כמ"ד גזל הגוי לא אסיר אלא מדרבנן ואם כך היא דעתו לא היה לו למור"ם לסתום כיון דתליא בפלוגת' דרבוותא ורובא דאיתיה קמן סברי מרנן דמדאורייתא אסירי גניבתו וגזילו והכא לא מהני ה"ט דכ' הרדב"ז דלאו דינא גמירי דלא אהניא האי טעמא אלא לענין פסולי עדות:

וחזי הוית לה' מוהרש"ל שם בפ' הגוזל סי' ך' דפשי' ליה דדעת הרמב"ם והטור דס"ל דגזל וגניבת הגוי אסור מן התורה ואחריו נמשך הש"ך רי"סי שמ"ח ושנ"ט ועד אחרן הוכיח במישור טובה תוכחת ה' מח"א ה' גזילה ה' ח' ראיה שאין עליה תשו':

עין רואה רובא דאיתיה קמן רבוותא קמאי ובתראי אשר הם סוב'רים כדעת הרמב"ם והסמ"ג והטור דגזל הגוי וגניבתו אסורים מן התורה ולדעת מוהר"ם ן' חביב בריש קונטריס כפות תמרים דרשינן דסנהדרין נמי בהדא שיטא קאי ומ"ש רש"י שם מדרבנן הוא דאסיר אסיפא דברייתא קאי דמיירי בעושק ש"ש עש"ב ודלא כהרב שער אפרים סי' ב' שהסיב דעת כל הפוסקים לדעת הרן ומרן בדעת הרמב"ם דלא אסיר אלא מדרבנן ע"ש אחד הרואה לבבו יבין כי אהמ"ר אין בדבריו שום הכרח ומאי דק"ל לה' מוהרש"ל ע"ד רבי' דס"ל דגזל הגוי אסור מ"ה שכל התורה כולה לישראל נאמרה ע"ש ואנכי לא ידעתי מה יענה פי צדיק בהך דפ' הפועלים דף פ"ז ובכורות די"ג דקאמר תלמודא למ"ד גזל הגוי אסור מ"ה היינו דאיצטרי' קרא למעוטי וכן במאי דדייקינא ממכילתא ושאר דוכתי דאיצטריך קרא למעוטי גוי ועיין להרב מח"א ז"ל שם שגם הוא ז"ל תמ"ה תמ"ה יקרא. הן היום האיר וזרח ס' הלכות יו"ט לה' מוהריט"א ז"ל ושם בדף ל"ב עמד ה' מח"א הללו ונדחק לישב לך נא ראה:

תבנא לדיננא דדעת הרמב"ם כפי"ד הרב המגיד והרא"ה והרדב"ז ומוהרש"ל והש"ך והרב מח"א סברי מרנן דאסור מן התורה וכן דעת הסמ"ג והרשב"א בתשובה אשר הובאת לך והטור והרי"ף והרא"ש כמ"ש מהרש"ל ז"ל שם האמנם בהפקעת הלואת חובו הרי"ף והרא"ש דפסקו כרב אשי ס"ל דשרי וה"נ לרבא ושאני ע"ע דג"ק והו"ל גזילו ורבינו בפ"ב מה' עבדים ה' י"א פסק כרבא ומעתה עדיין אנו צריכין למוד'עי דעת רב כהן צדוק גאון דפשי' ליה דאי אית ליה לגוי מלוה או פקדון אצל ישראל ומת דחייב להחזירו לבנו שהוא יורשו מן התורה אם לא שנאמר דדעתו ז"ל דלאו הילכתא כר"א אלא כהנך תנאי דמוקמו להנך תנואי למוכס שאין לו קצבה או בעומד מאליו אבל כי עומד ברשות המלך ויש לו קצבה אע"ג דהמוכס גוי הוא והברחת המכס הפקעת הלואתו היא אפ"ה אסורה וראיתי למרן בב"י רסי' רפ"ב דכ' משם המרדכי שאם הקיפו והלוה גוי לישראל ומת אם אינו מחזיר ליורשיו קאי בעון וכ' ראבי"ה דוקא אם ידוע ליורשים או לאחרים שהוא חייב אבל אם אין ידוע אין חייב להחזיר עכ"ל ומדבריהם נר' דס"ל דהפקעת מלוה אסירא אלא דסברת ראבי"ה היכא דלא ידעי לה אינו חייב להחזיר. ושוב מצאתי להמרדכי בפ"ק דקידושין סי' תצ"א שהביא ס' מר רב צדוק דהמקיף או הלוה גוי לישראל ומתו אם אינו מחזיר ליורשיו קאי בעון וכ' ראבי"ה אם ידוע ליורשי' או לאחרים שהוא חייב כיון שתובעי' אותו הוי גזל וקי"ל בהגוזל בתרא דגזילת הגוי אסור ואבידתו אבל אם אין ידוע ליורשים או לאחרים אפי' גזל לא הוי ואין חייב להחזיר ליורשים דלא מיקרי גזל רק מיד ליד דכתי' ויגזול את החנית מיד המצרי ודומיא דואכלת את כל העמים שהיו נוטלים בזרוע עכ"ל ומ"ש ואבידתו טעות סופר וצ"ל למטה גבי אם אין ידוע ורש"י שם בהגוזל כ' הפקעת הלואתו שאין גזל ממש שהרי כי ליכא ח"ה כגון היכא דטען ליה ליורש נתתי לאביך ומת דלא ידע נכרי בהדיא דמשקר וכו' עכ"ל ולפ"ד ז"ל הך דע"ע דאסר ר"ע שלא למשכנו ולא יגנוב לא דמיא כלל א"כ מאי מותיב עלה לתלמודא. ומה שהק' הש"ך על מור"ם בא"ה סי' כ"ח סק"ה דפסק דהמקדש בגניבה או גזל הגוי מקודשת עיין לה' חל"מ וה' ב"ש ותשו' ה' מהרי"ו לא ראיתיו עד הנה וה' מוהריק"ש בהגהותיו שם פסק דלא הוייא מקודשת וציין לדברי מרן בש"ע סי' שמ"ח וה' נחלת צבי שם כ' דקושיא זו הקשה אותה ה' ברכת הזבח ג"כ ועיין מה שתי' ה' שם והסכים עמו רב א' ועיין להבאר היטב מה שהשיג עליו ע"ש ודע דלא ידעתי מה הוא זה שכ' ז"ל דא"צ להחזיר מפני ק"ה דמאן רמי עליה להחזיר ולקדש את ה' בה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה