ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות מג
גוי קי"ל דחצרו ש"א קונה ובפ"ק דמציעא דף י' אמ' משום יד אתרבאי מגט וגנבה דכתיב בהו ידו והיינו רשותו ולפיכך כיון דמדאוריי' קונה לו אפי' איתיה נמי בגוי לפ"ד הריטב"א אבל למ"ד חצר משו' שליחו' אתרבאי אע"ג דהוי מדאוריי' אינה קונה לגוי דאין שליחות לגוי דכי היכי דגבי שליחות אמרי' לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו וה"נ אינהו בדידהו לית בהו תורת שליחות כי היכי דפליגי התם בקנין והרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו כמ"ד דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי דמה"ט קטן אין חצרו קונה לו כמ"ש בטוש"ע סי' רל"ה סכ"ג ע"ש וכיון דחצר דגברא משום שליחות איתרבאי ומה"ט אין חצרו קונה לו דאין שליחות לקטן ה"נ אין חצרו של גוי קונה לו:
ואתה דע לך דריב"ח ס"ל דחצרו ש"א קונה לו אפי' שלא מדעתו והכי הלכתא כמ"ש בטור ש"ע שם והכי פשיטא ליה להרל"ם בפ"ב מה' זכייה הי"ב ע"ש וכבר הארכתי בעניותינו במע' אות ח' מדיני חליפין ונ"מ טובא לענין דינא הרי שהגוי פירס מצודה במדבר שיש לה תוך כמו כלי וכבר ניצוד בה חיה או עוף ובא ישראל ולקח מתוכה דבר הניצוד בכ"הג דמצודה של ישראל ה"ז גזלן מדאורייתא כמ"ש הטוש"ע סי' רע"ג סט"ו וסימן ש"מ ס"ד ע"ש וכליו דקונים לו לאדם מדין קנין חצר נגעו בה כמבואר בכמה דוכתי וכיון דחצר משום שליחות אתרבאי ואין שליחות לגוי וא"כ כיון דחצרו אינו קונה לו כ"ש כליו כמבואר שם בדברי הפוסקים: