אור ברסלב
ספר משכנות הרועים גימ"ל › אות לה

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

גימ"ל · אות לה

אות לד

גנב ראובן השאיל חפץ לשמעון ונגנב מבית שמעון ונתפשר השואל עם המשאיל בפחות מכדי דמיו לשליש ולרביע ופרעיה ואח"כ הוכר הגנב וטען שנאבד ממנו נסתפקתי אם משלם הגנב כל דמי החפץ או"ד מצי א"ל מאי דאפסדת מדידך אשלם במיטבא ואת"ל דמשלם ליה כל דמי חפצא מאן זכי בההוא טופיינא מי אמרי' דבעל החפץ הא אסתלק ליה מכי פרעיה שואל מאי דאתפייס בהדיה וקם ליה חפצא ברשותיה דשואל או"ד מצי א"ל בהדי דידך דאיבעי לך לשלומי אתפייסנא בהדך והשתא דהוכר הגנב דמשלם כל דמי חפצא אנא זכינא בהו ואיך אתה עושה סחור' בפרתו של חבירך:

זאת אשיב על ראשון ראשון תא ואחוינך מאי דגרסי' במרובה דף מ"ח בעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מיפטר גנב נפשיה בכבש לרבנן ובעולת העוף לראב"ע וכו' מאי מי אמ' שם עולה קבל עליה או"ד מצי א"ל אנא מצוה מן המובחר בעינא למעבד בתר דבעיא הדר פשטא גנב פטר נפשיה בכבש לרבנן ובע"העו לראב"ע וכו' ופירש"י מיפטר גנב ופשיטא גבי בעלי' בכבש דא"ל עולה קמחייבת ועולה משלמנא לך ואהפסי' דהקדש מפטר דמבית האיש כתי' ולא דקדש ואליבא דר"ש נקט לה דאמר קדשי' שחייב באחריותן חייב עכ"ל ודבריו ז"ל צריכין ביאור במ"ש ואהפסי' דהקדש מפטר דמבית האיש כתי' ולא הקדש דמה הפסיד להקדש דהא הנודר בעי לשלם נדרו שור או כבש או עוף ותו במ"ש ואליבא דר"ש נקט לה וכו' דאדרבא לר"ש דאכתי מבית האיש קרינן בזה כיון דחייב באחריות וע"ק לשמו' דא"כ מצי' חוטא נשכר דגונב שור משלם כבש או תור או בן יונה הס כי לא להזכיר ועוד בה דע"כ ל"פ ר"ש ורבנן אלא לענין תשלומי כפל וד' וה' אבל לא לענין הקרן וכ"כ הרמב"ם ברפ"ב מה' גנבה דגונב וכו' אינו משלם אלא את הקרן בלבד וכו' וכן הגונב קדשים מבית בעלים בין ק"ק בין קדשים קלים וכו' ה"ז פטור מן הכל ומתשלומי ד' וה' וכו' עכ"ל וזה דבר מוסכם לכן נראה דלא קמבעיא ליה לרבא אלא לענין תשלומי כפל דפשי' דשור גנב ושור משלם אלא דבכפל דקנסיה רחמנא לגנב למימרא דמאי בעית למפסדיה למאריה לשלם ליה גנב מי אמר ליה גנב אי לא אשכחת לגנב מצית מיפטר נפשך בכבש או ע"הע כמ"ש התוס' שם א"כ לא אשלם לך הכפל אלא או כבש או עו"הע או"ד מצי א"ל הנודר אי לא משכחת לגנב הוה בעי' למעבד מצוה מן המובחר ולהפריש שור אחרי' וע"כ דאליבא דר"ש נקט לה דמחייב בתשלומי כפל דאילו לרבנן ליכא ת"כ כלל אלא קרן הוא דמשלם וכמ"ש רבי' ז"ל ומ"ש רש"י ואהפסי' דהקדש מפטר וכו' פי' לי עט'ר מורי ה' חק נתן זיע"א דק"ל לרש"י ות"ל דאי לא אשכח לגנב הו"מ למפטר נפשיה הנודר בכבש או עו"הע ואיכא פסידא דמזבח וליחייב הכפל להקדש אמר רחמנא מבית האיש ולא הקדש כמ"ש רבי' שם ומאי דכתי' בעניותי' בדעת רש"י ז"ל כך מצאתי להרשב"א שכ"כ משם הראב"ד תלי"ת אלא שלא כ' ואהפסי' דהקדש מפטר וכו' כדכתב רש"י ז"ל וכבר כתי' מאי דפי' מורי הרב ז"ל:

אמור מעתה מ"ש ה' מוהר"ם מינץ ז"ל בתשו' סי' קי"ב על מה שנשאל בלוקח אתרוג מהודר בדמים יקרים ובא א' וגנבו או הפסידו דאינו משלם לו אלא אתרוג כשר וחיליה מהך דרבא דפשי' מהך דגנב שור שהפרישו לעולתו דאינו משלם לו אלא כבש או עו"הע ע"ש אהמ"ר מעצמותיו הקדושים אינו נראה דלא קמבעיא ליה לרבא אלא על הכפל וכדפרש"י והראב"ד וכדכתי'. גם על ה' מוהר"ץ אשכנזי סי' ק"ך ל"פ על ה' אלא משום דהמוכר עולתו לא עשה ולא כלום ע"ש ול"פ עליה אלא מגופא דשמעתא גם ה' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ח הביא תשו' ה' מוהר"ם מינץ הלזו ופליג עליה מהך דהמוכר עולתו ושמח שנתכוון לדעת ה' מוהר"ץ ע"ש ולא נתעוררו בעיקר פי' השמו' וכדכתי':

והנה אל ה' ויאר לנו ותחז בציון עיני לה' שלה"ג שלהי פ"ק דב"ב דאחית נפשיה אספיקא דידן ת"ל ארישא קאי שרטט וכ' מההיא דר"י דגונב קדשים מבית בעלים יש להוכיח דהנודר דבר להקדש סתם מצי למעבד קטן או גדול וכו' לא ידעתי אמאי לא גמר להאי דינא מפ' מרובה ומשנה שלימה היא שלהי מנחות דק"ו אמר עולא סתם יביא ראב"ע אומר יביא תור או בן יונה ובגמ' ול"פ מר כי אתריה ומר כי אתריה ועיין בפרש"י והרמב"ם ז"ל אבל למ"ש ז"ל אח"כ דאפי' הפריש כבר דגילה דעתו דניחא ליה לאתויי דבר גדול אם נגנב מצי להביא דבר קטון האי מילתא מהך דפ' מרובה הוא דשמעי' ליה ומ"ש עוד והכי משמע הכא להדיא ר"ל דמה שפסק המיי' פי"ו מה' מע"הק הכי משמע הכא בפ' מרובה להדיא וכמ"ש התוס' ומרן בכ"מ שם וכ' עוד אם הגנב נפטר מן הנגנב בתשלומי כבש אעפ"י שגנב ממנו שור וכו' נראה דקאי ואזיל בשי' הרב מוהר"ם מינץ וסיעת מרחמוהי נו"ן ושלא כדעת רש"י והראב"ד והרשב"א והוא תימא ועוד דהוא ז"ל מסתמיך ז"ל אדברי הרמב"ם ולענ"ד דרבי' ז"ל ג"כ בשי' הנך רבוותא קאי דאבעיא לענין כפל ודלא אתיא אלא אליבא דר"ש דאמר קדשים שחייב באחריות ממון בעלים הוא וחייב בתשלומי כפל אבל לרבנן מבית קרינן ביה ולא בתורת כפל דנכסי הקדש נינהו אמטול הכין השמיט רבי' בעיא זו דאיהו פסק כרבנן דר"ש משו"ה לענין תשלומי הקרן כבר מילתא אמור' דמשלם את הקרן בלבד דאם איתא דס"ל לרבינו דהבעיא לענין תשלומי הקרן וכדע' רבוותא ז"ל אמאי לא אשמועי' האי דינא דרבא דהוי חידוש טפי דאע"ג דהנודר גלי דעתיה דניחא למעבד מצוה מן המובחר וכבר הפריש שור אע"ג דאמר הרי עלי עולה סתם הו"מ למפטר נפשיה בכבש אפי"ה אינו חייב לשלם לו הגנב אלא כבש ואלו גבי נודר גופיה אשמועינן דאם נגנב לו שור שהפריש פוטר עצמו בכבש כמ"ש בהלכות מע"הק פי"ו ומדסתם לן סתומי אכי גנב מבית הבעלים בין קדשים שחייב באחריותן וכו' משלם את הקרן בלבד ש"מ דקרן בעי לשלומי כעת שגזל ישיב וכדתרגמוה סבי למילתיה דרבא וכדכתי': וכתב עוד ומכאן אתה למד דהגונב דבר מחבירו שהיה אותו דבר שאול ביד הנגנב ונתפשר הנגנב עם המשאיל בדבר מועט אינו חייב לשלם לו רק כפי מה שנתפשר עם המשאיל עכ"ל משמע דפשי' ליה ז"ל דהמשאיל תו לא מצי הדר ביה ולימא דלא נתפשר עמו בדבר מועט אינו אלא משום דהשואל הוה מפסיד מדידיה מ"ה אתפייסנא בהדיה בהך דשקלית מניה אבל השתא דהוכר הגנב דמי דכוליה חפצא בעי' למשקל ולענ"ד דה"נ איכא למי' לדעת רבוותא קמאי ז"ל דכי היכי דהגנב לא משלם כפל אלא מאי דאפסדיה ופרע למשאיל ומ"ש עוד ה' ז"ל אבל אם החיוב הוא להקדש וכו' אם לא שנאמר שמפסיד זה להקדש שאם לא גנב היה ההקדש מתהנה בשור והשתא אולי לא יביא אלא כבש עכ"ל הן הנה דברי כת"ר לי מורי הרב ז"ל בכוונת רש"י ז"ל לענין הכפל: איברא דבלא"ה עיקר מה שלמד דין זה מסוגייא דמרובה כנר' דמשנה שא"ץ ומילתא דפשי' היא דקי"ל כר"י דאמר והיאך הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו כראיפסיקא הילכתא בפ' המפקיד דל"ו והרמב"ם ספ"א מה' שכירות והטוש"ע סי' ש"ז ס"ה ולא תיבעי לך אלא אי אמר גנב משלם כל דמי חפצא וכדכתי' אבל בנדון השלה"ג מהיכא תיסק אדעתי' דלשלם ליה גנב כל דמי חפצא ויסתחר בפרתו של חבירו והתוס' שם דהמפקיד כ' דטעמא דר"י משום דסבר דשוכר ל"ק אלא בשבו' ומשכיר יאמר לו דל אנת ודל שבועה ומישתעי דינא בהדיה דשואל ע"ש והיינו דהשוכר והשואל והמשכיר איתנהו קמן וכיון דשוכר ל"ק אלא בשבו' אמטול הכין שפיר מצי למימר משכיר דל אנת ודל שבו' ואנא משתעי דינא בהדי שואל אבל בנדון השלה"ג כשנתפשר השואל עם המשאיל אכתי לא נגנב מכי פרע ליה למשאיל קמיה שואל כל היכא דאיתי' דמשאיל ליכא בהדי' לאישתעויי דינא אלא בהדי שואל מודה ר"י דבכה"ג לא אמרי' וכי אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו אהא מייתי מהך דפ' מרובה דאין הגנב משלם אלא מה שהפסיד בעה"ב:

וצופה הייתי להרב בני יעקב ז"ל בתשו' סי' י"ג דאיתשיל בערב שנתפשר עם המלוה אם זוכה הערב או הלוה במה שויתר המלוה ואייתי סמא בידיה הך דפ' מרובה וגם דברי השל"הג ופלפל בחכמה ועד אחרן חמותי ראיתי אור בהיר הוא בשחקים ה' נחפה בכסף ח"מ סי' י' וי"א וי"ב מה שנתווכח עם ה' מוהר"י אבולעפיא ול'ו עלתה ארוכה והנלע"ד הקצרה פחתת היא כתבתי:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה