ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות לג
גנב קיל אסור לגנוב וכו' אפי' בדרך שחוק וכו' או כדי לצערו וכו' אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך כמ"ש בטוש"ע סי' שמ"ח והוא לשון הרמב"ם ז"ל מדבריהם הללו מוכח דלא הוי אלא איסור דרבנן מפני הרגל עבירה וקרא אסמכתא בעלמא הוא אבל מדברי הרא"ה ז"ל בס' החינוך ס' קדושים מצוה רצ"ד שכ' ומדיני המצוה הזאת מ"ש ז"ל שאסור מן התורה אפי' למיקט וכו' ולהחזיר לו הדבר וכו' עכ"ל וכן מוכח מדברי תלמידי הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין במ"ד לדף ט"ז שכ' ויעבור על לאו של תורה שאפי' למיקט וכו' יש לאו וכו' עכ"ל מוכח דס"ל דאיסור דאורייתא הוא ועיין להרל"ם: וראיתי לרב"א במקו' לשם שכ' דברייתא איירי כשרוצה לעכבו אצלו ואינו מחזירו אלא שאינו מתכוין להנאה ע"ש ומילתא דפשיטא היא ולא איצטריך תנא לאשמועינן וכיון דקא מחסר לחבריה ממוניה מאי נ"מ אי איתהני או לא איתהני אלא מעתה גנב מחבריה ושדיה לנהרא מי שרי ועיין בפ"ט מה' כלאים גבי מוכרי כסות ומה שהארכתי לעיל מדיני גזילה סי' בס"ד ולפ"ד ז"ל ג"כ הרמב"ם והנמשכי' אחריו דמיירו ברוצה להחזיר ס"ל דהא מיהא אכתי פש גביה איסור דרבנן שלא ירגיל עצמו בכך ולא הוצרכו לכתוב עיקר דינא דברייתא דמיירי במעכבו אצלו. דמילתא דפשי' וכדכתי' ודלא כמ"ש במקו' שם דמעשים בכל יום לעשות כן ע"ש וכ"ש דהרא"ה והריטב"א סברי מרנן דאפי' במחזיר לו הדבר איכא לאו ואיסור דאורייתא הוא כמדובר: