ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות ל
גנב מעשה שהיה כך היה ראובן ושמעון באו מערי המערב ושכרו להם בית א' וכל א' מהם יש לו תיבה א' נעולה במנעול ויהי היום מצא ראובן שנאבדו לו איזה חפצים מתיבתו ומכללם קמיעות של כסף וזהב חקוקים וכתוב על שמו והלך אצל שר העיר ראובן ושגר סופר מתא וחד דעמיה וגזר אומר לפתוח תיבת שמעון לראות אם יש בה מהחפצים הידועים לראובן והכי הוה ומצאו את הקמיעות החרותים בשם ראובן ומצאו ג"כ מעות ושאר מטלט' וטען שמ' שהם שלו וראובן צווח ככרוכיא דדידיה נינהו ועמד השר והלקה את שמעון כדת מה לעשות ולא הודה אלא באותם הקמיעות וטעמא טעים אולי יועילוהו וחזר השר והזמינן לדין עם חבירו עמד השואל ושאל מאי הוי עלה לדינא ויבא שכ'מה:
זאת אשיב הנה האדון הר'ם במז"ל ספ"ד מה' גזילה כ' נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני ע"א וא"י כמה נטל הרי בעה"ב אומר ך' כלים היו בבית והגוזל אומר לא נטלתי אלא י' והם שלי חייב להחזיר הי' מפני שהוא חייב שבועה וא"י לישבע ואינו נשבע על השאר אפי' שבו' היסת מפני שא"י לטעון על הגזלן טענת ודאי עכ"ל והיה נר' לחלק דשאני הכא דמצי' למימ' כשם שנכנס זה כך נכנס אחר והו"ל טענת שמא מ"ה אין משבי' עלה אבל בנ"ד דאין איש אתם בבית ולא עבר זר בתוכם איכא למימר דחשבי' כטענת ודאי ומזקיקתו לשבו' ועוד דהתם הגזלן טוען שהם שלו ולא חשיב גזלן הא מיהא דנ"ד עדיפא מחזקה כיון דנמצאת בידו הגניבה אלא דממ"ש רבי' בפ"א מה' טוען ה"ז אין משביעין היסת אלא על טענת ודאי אבל על טענת ספק פטור כיצד וכו' דבר פ' נגנב מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו וכו' ה"ז פטור אף משבו' היסת וכו' עכ"ל נראה מדבריו שאפי' במקום שלא היה שם בבית אלא הוא אפ"ה חשי' טענת שמא ואין משבי' עליה ואכתי אכ"ל שאני התם שלא הודה שגזל אבל בנ"ד שהודה שגנב ואין איש אתם בבית חשי' הך טענה לגבי שאר המעות והמטלטלין כטענת ודאי ועיין בפ' אלו מציאות דף כ"ו ע"ב בפרש"י דמשביעו היסת אע"ג דהיא טענת שמא אלא דמשום שהיא קרוב לודאי ועיין במקו' וגדולה מזאת מצאתי להמרדכי ס"פ שבועת הדיינים שכ' והשי' רבינו ברוך אע"ג דתנן בפ' כל הנשבעין וכו' דמשום דמורו בה התירא ה"נ בכל דבר העשוי להסתפק כגון אם היה שמעון בבית ומצא תיבתו פרוצה ושבורה וניטל מה שבתוכה וראובן חשיד את שמעון איך יפטר ראובן משבועת היסת וכו' עכ"ל ובודאי רבי' דס"ל בטוען דבר פ' נגנב מביתי ולא היה שם בבית אלא אתה דפטור משבועת היסת דשאני הכא דהתיבה שבורה ופרוצה דידים מוכיחות הויין מפני היד שנשתלחה מהגנב והויא כטענת ודאי ודברי המרדכי הללו רמזם מרן בב"י סי' ע"ה מחו' ל"ב ומור"ם ז"ל סי"ז כ' וכן נ"ל להורות ע"ש ומינה דכ"ש לנ"ד כמדובר:
ומצאתי להרצב"ש ז"ל בס' יכין ובועז ח"א סי' כ"ט שנשאל בקרוב לנ"ד במי שנתאכסן אצל בע"הב וחשדו שנגנב לו ופשפשו בכל כליו ומצאו והודה שהם של בע"הב ועדין חושדו בלשון של כסף ושחתן מל' של זהב והשיב דבע"הב אין לו טענת ודאי והביא דברי הרמב"ם הניתנים למעלה ומסיק אלא דמחרימין עש"ב וכמדומה שלא שלטו מאור עיניו בדברי המרדכי הנאמרים באמת ולפ' דברי הרמב"ם כדכתיבנא וכ' עוד ה' ז"ל וע"ע אם יש אמתלא מאיימין עליו וכו' ע"ש ולא ידעתי למה לא נתפייס הרב ז"ל באמתלא שכבר נמצאת אתו דמשביעין אותו היסת ולהרמב"ן אין משביעין באומר קרוב הדבר שאתה גנבתו אבל אם טוען לדבר האומדנא דמוכח ע"ז כתב רבי' וקרוב הדבר וכו' דלא משכחת לה בריא בכה"ג אם פליג אדעתיה דמרן בש"ע ושכן היא דעת הרדב"ז כמו שנתבארו לענין אם תפס ב"ה מנכסי הגנב דפליגי הסמ"ע והטור וש"ך עיין לקמן במערכת אות ת' מדינא דתפיסה: