ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות יח
גזילה קי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ ., לפורעו בעדים כמ"ש בטוש"ע דיש סי' ע' והמפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים כמ"ש בטוש"ע סי' רצ"ו ואין על הלוה או הנפקד אלא שבועת היסת כמ"ש שם: אמנם בגוזל את חברו בעדים וטען הגזלן החזרתי לבעלים והנגזל מכחיש צ"לד אי דמי גזלן ללוה ונפקד ונשבע ונפטר או"ד שאני הלואה דלפרעון קיימא ופקדון נמי לאהדורי למאריה קאי משא"כ גזילה כיון דירד בחזקה ולקח של חבירו מידו והעדים רואים והוחזקו ליה בגזלן אם איתא דהדר ביה ואהדריה למאריה כיון דידע דקמי סהדי גזליה מידע ידע דלא מהימני ליה ומוקומו ליה אחזקתיה דגזלנא הוא ואיבעי ליה לאהדורי גזילה קמי סהדי והא מילתא לא אשכחן לה בתלמודא בהדיא. איברא דאשכחן לרבוותא קמאי דפליגי בה וכל חד מסייע למילתיה מדינא דגמרא ועיקרא דהאי מילת' איתא לה בריש חזק"ה דל"ד בנסכא דר' אבא ואיתא לה בכמה דוכתי בגמ' דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה וכו' נימא ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי וכו' משמע דאי איכא תרי סהדי שפיר אמרינן ליה זיל שלים ואמאי לא מהימני' ליה דדידיה חטף מיגו דאי בעי אמר החזרתי אלא ש"מ דהגוזל את חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים ומאן דפליג מוקי לה דמיירי בעוד הגזילה בידו כי אתו לבי דינא דתו ל"מ למטען החזרתי אמטו להכי אי הוו תרי סהדי אמרינן ליה זיל שלים א"נ בעדי' שראו הגזילה עתה בידו כשבאו לב"ד והרמב"ן ז"ל בחי' בפ' חזקת שם כ' בתוך דבריו והוי יודע דהך נסכא ברשותו של גזלן הוא שראוהו העדים כשבא לב"ד שאם לא ראוהו נאמן לו' חטפי ודידי חטפי במגו דיכול לו' החזרתי לו ואפי' באו ב' עדים שחטף ויש מי שחולק ואומר שהגוזל בעדים צריך להחזיר בעדים ואינו נאמן לו' החזרתי. ושאלתי להרב ר' מאיר נשיא נשיאי הלוים והשיב דנימא מסוגיא דכתו' דף י"ז ומודה ר' יהושע וכו' והוינן בה טובא וליתני הכי וליתני הכי ואי ס"ד דהגוזל בעדים צריך להחזיר בעדים ליתני ומודה ר' יהושע באומר גזלתיך מנה והחזרתיו לך נאמן ואם יש עדים אינו נאמן ומדלא תני הכי ולא מקשי' נמי הכי ש"מ דין גזילה כדין מלוה זה השיב הנשיא הגדול שפתים יושק משיב דברים נכוחים ושוב נמצא דהראב"ד בתשו' בנסכא דר"א כ' הכי וכו' עכ"ל והריטב"א ז"ל בחי' לכתו' אייתי לראיית הרמ"ה הלזו וכת' עלה הדין דין אמת אבל אין מכאן ראיה דאנן לא פרכינן וליתני אלא במלתא דשכיחי ודמיין לכתו' דאיירינן בה אבל בגזל לא פרכינן דליתני וכו' עכ"ל איברא דחזיתי להרא"ש ז"ל בתוספתיו לכתו' שם בד"ה משום דבעי למיתני וכו' שכ' הקשה ר' מאיר ז"ל ליתני גזלתיך ופרעתיך נאמן וכו' ואם יש עדים שגזלו ממנו ואמר פרעתיך אינו נאמן כדמוכח בפ' כל הנשבעין וכן בנחבל שאמר חבלתיך ופרעתיך ותי' דלא בעי למתני מילתא דלא שכיחא דגזלו' וחבלות לא שכיחי ועוד הק' וכו' ותי' וכו' עכ"ל והשתא לא ידענא דעתיה דר' מאיר הי מנייהו קדים אמרה דהרמב"ן והריטב"א קי"ל בגויה דס"ל דהגוזל את חברו בעדים אצ"לה בעדים ודחייה שדחה הריטב"א לראייתו הרא"ש קמסהיד עילויה דהוא מותיב ומפרק לה ומסתברא דשמעתיה דהרא"ש היא משנה האחרונה מדקא מותיב מגזלן ונחבל ומשני והדר מותיב ומשני ש"מ דבהכי סלקא ליה שמעתיה ותו דמלישנא דקא מותיב משמע דפשיטא ליה דאינו נאמן משום דצ"לה בעדים ומוכח למילתיה מפ' כל הנשבעין והיה נראה דמעובדא דנסכא דר"א דקאמר ואי איכא תרי סהדי וכדכתי' ולא נחה דעתי בזה דאי הכי אמאי נטיר לה עד הכא ולא מייתי לה מפ' שבועת העדות דל"ב דמייתי התם נמי הך עובדא דנסכא דמקדמא ואתיא לכן נרא' דמוכח למילתיה מדתנן התם בפ' כל הנשבעין שני כלים גזלתני וגזלן אומר לא כי אלא כלי א' נשבע הנגזל ונוטל ואם איתא דנאמן לו' החזרתי נאמניה דאמר לא נטלתי אלא כלי א' מגו דאי בעי הוה אמר החזרתי אלא ש"מ דאינו נאמן והא דלא מייתי מנסכא דר"א משום דאיכא לאוקומה דמיירי כשראו העדים הגזילה בהדיה גזלן כשבאו לב"ד וכמ"ש הרמב"ם ועוד דממתני' עדיפא ליה לאוכוחי דא מילתיה דאמתניתי' ש'וטר תלמודא וליתני הכי וכו':
גם אשו"ר לרב"א ז"ל במקו' לכתו' שם שהביא משם הרשב"א שכתב ויש מרבותינו שדקדקו מכאן מדלא אקשי' ולתני ומודה ר' יהושע באומר גזלתיך וכו' ודחה לראייה זו דלא ניחא ליה למנקט הא דרישא באיסורא והאריך עוד וכתב משם הרשב"א דיש לדחות הראיות והדבר צריך תלמוד ומשם תלמידי ר' יונה כתב שבדין זה נחלקו בו רבני פרווינצא ורבני גרונדא והרמב"ן הוא מרבני גרונדא ושאלו את הרמ"ה והכריע מהך דכתו' ודחו לראיה זו משום דהוה מצי לאקשויי תלמודא פשיטא דאם יש עדים דאינו נאמן כדפריך נמי התם ע"ש והיינו מטעמא דכתי' כיון דאוקי נפשיה בחזקת גזלנא וכו' ואכתי איכא למידק בין למאי דאייתי הרמ"ה ראיה מדלא פריך וליתני ובין למאי דדחו לה הרשב"א והריטב"א דלא ניחא ליה לתנא למיתני מילתא דלא שכיחא או דאיסורא דאכתי לא איפרוק מחולשא דתק"ל למ"ד מלוה את חבירו בעדים צ"לפ בעדים א"כ ליתני ומודה ר' יהושע באומר הפקדת אצלי וכו' נימא אם יש עדים אינו נאמן למאן דמוקי מתני' דפרק כל הנשבעי' בשכרו שלא בעדים כדאיתא התם דמ"ה אלא דמהא לא איריא דהתם לא פליגי אלא לענין שבועה אבל לשלומי ליכא מאן דפליג. והתו' בכתו' שם תי' פלוגתא היא בשבועות ור"ל דלהכי לא פריך הכי משום דמצי למידחי דר"י ס"ל כרבנן דריב"ל והא דנקט תלמודא והא קי"ל לאו משום דהכי אפסיקא הילכתא אלא לאלומי לשנויה דפלוגתא דתנאי היא ואיכא למי' דר"י סבר דאין צ"לפ בעדים וכ"ש דהכי קי"ל ואכתי קשה דהניחא מאי דתני רב יוסף במילתיה דרב אסי אמר רב ושמואל אבל ללישנא קמא דסבר דבהא ל"פ ר"וש אלא תליא בפלוגתא דתנאי הדרא קושיא לדוכתא וא"נ סתמא דתלמודא דס"ל כאידך לישנא אכתי תק"ל ללישנא קמא דליתני הכי ועוד תי' התוס' דלא חשיב ליה פריכא דניחא ליה לאשמועי' דאין מחזיקין בנכסי קטן עכ"ל ולפ"ד ז"ל המקשה דפריך וליתני ומודה ר' יהושע במלוה את חברו וכו' וס"ד דאם יש עדי הלואה אינו נאמן עכ"ל דס"ל דטפי ניחא ליה לתנא לאשמועי' דהמלוה א"ח בעדים צ"לפ בעדים מלאשמועינן דאין מחזיקין בנ"קט דאע"ג דהמניה צ"לפ בעדים אלא משום דקי"ל אין צ"לפ בעדים א"כ לדידיה אכתי מצי למיפרך הניחא למ"ד אצ"לפ בעדים אלא למ"ד צ"לפ בעדים ליתני ומודה ר' יהושע באומר הלויתני וכו' ואם יש עדים אינו נאמן דטפי הוי חידושא מדאין מחזיקי' בנ"קט לדידיה כמדובר. איברא דאי הוה קי"ל צ"לפ בעדים הוי רבותא לאשמועי' תנא דאף על גב דהימניה והלוהו ולא א"ל אל תפרעני אלא בפני עדים אפ"ה אם יש עדים אינו נאמן אע"ג דבהיתרא אתא לידיה ההלואה טפי מלאשמועינ' דאין מחזיקין בנ"קט וכ"ש בגוזל את חבירו בעדים דחציף כולי האי דהו"ל לאהדורי באפי סהדי לאפוקי נפשיה מחשדא דגזלנותא דודאי הך חידושא דאין מחזיקי' בנ"קט הוי רבותא טפי וכ"ש לפמ"ש תלמידי ר' יונה דל"מ למפרק וליתני מודה ר' יהושע בגזלתיך וכו' משום דמילתא דפשי' היא ע"ש א"כ ג' הרועים הרמ"ה והרשב"א והריטב"א כיון דלא מתרצא שמעתא למאי דס"ד דהמקשה ל"מ למאן דצל"פ בעדים אלא בהך דמשנו התוס' ממילא אזדא לה הך ראיה ול"צ תו להנך שנויי דמש'נו רבנן בדבורייהו הרשב"א והריטב"א אי לאו דסמכי רבנן הך שנויא קמא דהתוס':
והרמב"ם בפ"ד מה' גזילה הי"ד העתיק הך עובדא דנסכא דר"א וכ' ההמ"מ ז"ל ונר' בדברי ה' ז"ל שהגוזל את חבירו בעדים צ"לה בעדים עכ"ל ונר' דשמיע ליה ז"ל מדלא כ' רבינו שראו העדים בידו הגזילה כשבא לב"ד וכדאוקמו' רבוותא בעלי הסברא דאמרי נאמן לו' החזרתי א"נ כשבא החוטף והגוזל והעדים ביחד קמי בי דינא ממ"ש רבי' ובא החוטף נר' בדלא אתו לבי דינא בהדי הדדי אלא שאח"ך באו לב"ד ועיין בדברי המ"מ ז"ל פ"ד מה' טוען הלכה ח' ומרן בכ"מ כ' דה"נ שמיעא להו לר' ירוחם והריב"ש כדשמיע ליה לה' המגיד ואיני יודע מהיכן למדו שהוא סובר כן וכדכתי' מאי דנלע"ד והרל"ם כ' ע"ד ה"המ דאין זה הכרח ע"ש ולא ראה ז"ל דברי הרמב"ן בחי' הנאמרים באמת דהכי אוקמוה רבוותא ומשום דרבוותא ש'וטר במילתיה דנסכא דר' אבא קבע למילתיה ה' המגיד בהך עובדא ועל מה שהביא ראיה הרמ"ה תי' דעת רבינו דס"ל כמ"ש התוס' למ"ד בהלואה בעדים צ"לפ בעדים וכבר כתי' מה שעלה במצודתינו ודחיית ראיה זו כבר מילתא אמור' לפום רבנן ז"ל ומ"ש ז"ל ע"ד ה' המגיד ז"ל דאין ראיה משם ומאידך עדיפא. כעת חמות'י ראיתי אור להבעה"ת שער מ"ט חי"ב סי' ג' דאוקים לכל הנך מילי בעדי ראיה ואבוהון דכולהו עובדא דנסכא דר' אבא דקאמר נימא ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי וכדכתי' וה"ט דה' המגיד לא קבע למילתיה אלא בהך עובדא דנסכא כמדובר ואח"כ הביא הבעה"ת תשו' הראב"ד ותשו' הרמ"ה וראייתו שהביא הרמב"ן בח"י ומה שהקשה הגד"ת למ"ד המפקיד אצל חברו צ"לה בעדים כבר היא מתורצת במאי דכתי' וכדברי התוס' וכדמסיק הוא ז"ל ועיין שם במקו' מ"ש בשם הרא"ה דק"ל טובא וליתני הכי וליתני הכי ומה שהק' הגד"ת על הרל"מ שכ' דהך דצ"לפ בעדים הוי רבותא טפי מדאין מחזיקין בנ"קט ה"נ מה שתי' התוס' וכו' לא הבינותי דבריו דודאי סתמא דתלמודא ס"ל דהך רבותא דצ"לפ בעדים עדיף מדאין מחזיקין בנ"קט מיהו הך מ"ד דצ"לפ בעדים ס"ל דהך רבותא דאין מחזיקין בנ"קט הוי רבותא טפי וה"נ בגזלן דצל"ה בעדים אין רבותא כל כך מטעמא דכתי' והך דאין מחזיקי' הוי רבותא טפי ולסתמא דתלמודא נמי פשיטא ליה דבגזלן צ"לה בעדים מילתא דפשיטא היא כיון דבאיסורא אתא לידיה קשה להשיב כדכתבו ז"ל אבל בהלואה דלפירעון קיימא אי ס"ל דצ"לפ בעדים ודאי דהוי רבותא טפי מדאין מחזיקין אלא דלמ"ד בהלואה נמי צ"לפ בעדים ס"ל דלא הוי רבותא טפי דכיון דלא הימניה ואוזפיה קמי סהדי מסתמא דצ"לפ בעדים משו"ה ס"ל דהך דאין מחזיקין דהוי רבותא טפי גם מ"ש הגד"ת ז"ל בעיקר הרגשו וכו' כבר נתבאר ממאי דכתי':
וקול הטו'ר נשמע בסי' ע"ה ס"ג וסי' צ' סכ"ב וסי' שס"ד סג"ד הך עובדא דנסכא דר' אבא ודדמי לה בצביונם ובקומתם עמדו ולא גילה אזן הקורא דמיירי בעדי ראיה שראוהו ביד הגזלן כשבא לב"ד ובעדי ההלואה שלא זזה יד העדים משעת ההלואה ועד עכשיו כדתרגמוה סבי הרמב"ן ובעה"ת כדכתי' ומרן בב"י סי' ע"ה וצ' הביא דברי בעה"ת גם בש"ע העתיק הדברים כהוייתן משמע דס"ל כדעת האומרים דהגוזל את חברו בעדים צ"לה בעדים עוד בה דבסס"י ש"ס הביא האי פלוגתא בשם י"א וי"א וכלל מסור בידינו דדעתו ז"ל כי"א בתרא והכי הילכתא והיא דעת האומרים צל"ה בעדים ואע"גב דמרן ז"ל פקפק בדברי המ"מ דמהיכא שמיע ליה כדעת רבי' דסובר כן מ"מ לא מלאו לבו לחלוק אלא שתלה הדבר בהעלם ידיעה ומה גם שהעד מרן ז"ל דרבי' ירוחם והריב"ש הכי ס"ל וה' הפרישה ובסמ"ע והש"ך השיאו דעת הטור דס"ל כמ"ד אצ"לה בעדים והש"ך השיא גם דעת הרמב"ם וכבר נתב' דרבני פרובינצא הכי ס"ל ויפה דן הריב"ם דון דון המובא בס' ה' תומת ישרים סי' קע"ו דצ"ד ע"ב אחר שהביא דעת המוכיחין דצ"לה בעדים וכ' דברי הרמ"ה דאוקים הך נסכא בכשראו אותה העדים שעדין היא ביד החוטף ב' ומיהו נר' דעת רוב הפוסקים כסברא א' מדלא חלקו בין כשהנסכא יוצאה לפנינו או לא עכ"ל וכדדייקי רבנן ה' המגיד ורבינו ירוחם והריב"ש מדברי הרמב"ם וה"נ איכא למידק בדברי הטור והש"ע כדכתי' בעניותי' וכ' הכנה"ג סי' צ' אות י"א בהגהב"י שכן דעת מוהר"ם בתשו' דצ"לה בעדים אמנם ה' מוהרש"ך כ' זולתי הרמב"ם ותמה עליו מתשו' מהר"ם ע"ש ולא ראה הכנה"ג מ"ש תלמידי ר' יונה שכן דעת רבני פרובינצא כי בימיו ז"ל לא נגה אור המקו' לכתו' ובמה שנסתפק ה' מהרש"ך ח"א סי' פ"ו למ"ד הגוזל בעדים אצ"לה בעדים ואם טען החזרתי ושוב לקחתיו ממך והכנה"ג שם אות ט' פשיטא ליה דאינו נאמן דלדידהו עכ"ל שהנסכא אכתי ביד החוטף כי היכי דלמ"ל החזרתי ואם איתא דנאמן לומ' החזרתי וחזרתי ולקחתיה אכתי לא איפרוק והדרא קושיא לדוכתא וזה נעלם מה' מחנה אפרים ה' גזילה סי' ל"ג וע"ע מ"ש הכנה"ג במהדורא בתרא שם ולפמ"ש במקו' משם הרשב"א ושאר רבוותא ונהי דלכל כת מרבוותא יש לו פנים צהובות מיהו לענ"ד דלא מכרעא לחד מינייהו טפי מאידך: