ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות יד
גוד או אגוד. נשאלתי פ"א מגאוני ארץ הרב מהר"י הכהן ז"ל בחצר של שני שותפים אשה יורשת ואיש לוקח אם האיש הלוקח מצי למיכף להאשה היורשת לדון בדינא דגא"א או לא וטעמא טעים מהא דקי"ל המוכר לאשה לית ביה דינא דב"מ כמ"ש בטוש"ע סימן קע"ה סס"ט וה"ט משום דאין דרך האשה לחזר אחר הקרקעות ע"ש א"כ ק"ו הדברי' מכר דאתא לה מעלמא פקע חיליה דב"מ כ"ש קרקע דזכתה בו בתורת ירושה והוא בחזקת' דלא מפקי' לה מניה כיון דלאו אורחא לחזר אחר מקח הקרקעות ודין פתקא דשדרית ליה אחדש"ו כי רב הוא אנכי הרואה דמנ"ר נר"ו חדא ועוד קאמר חדא דחד יורש וחד לוקח ואידך דהיא אשה ומה שהובא מנ"ר לבית הספק הא' חיליה ממאי דכת' הטור שם סי' קע"א סל"ג ומטי בה משם מוהר"י הלוי זל דלא דייני' דינא דגוד או אגוד אלא ביורשים או בלוקחים אבל לא בלוקחים ויורשים וכו' ואהמ"ר אי מהא לא איריא דפשיטא דלא אתא מהר' הלוי אלא לאפוקי היכא דנחתו לה תרוייהו וזבנוה אדעתא דליהוו בה שות' דכל חד מנייהו שעבד חלקו לחבריה וכדמסיים בה הטור שם אבל לא לוקח בהדי יורש או מקבל מתנה כיון דליכא ה"ט וא"צ להאריך דכבר מילתא אמורה בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תתקי"ג והביאה מרן בב"י שם דפסיק ותני כיון דיורש מ"ל ללוקח גא"א לוקח נמי מ"ל ליורש שלא תלקה מד"הד דיורש מצי אמר ללוקח גוד או אגוד ולוקח לא מצי א"ל גא"אג והשתא דאתינא להכי הך ספיקא נמי ממילא אפשוט כיון דאשה מצי למימר לאיש גא"אג האיש נמי מצי למימר לאשה גא"אג מטעמא דכתב הרשב"א שלא תלקה מד"הד ומאי דקא גמר לה מנ"ר מדינא דב"מ אהמ"ר לא שמה מתיא דהתם לא היה לו דינא לב"מ אלא משום ועשית הישר והטוב והדבר מסור ביד חכמי' הם אמרו הם אמרו דבאשה הישר והטוב דליקו ארעא בידה אבל גא"אג דינא הוא ובדינא לא שני לן בין איש או אשה אידי ואידי חד שיעור' הוא תדע דדינא דב"מ קליש טפי שהרי השותפים מסלקים וה"נ יש להוכיח מתשו' הרא"ש שהביא הטור שם שנשאל באלמנ' שחלקה בנכסים עם היורשים והיורש רוצה למכור חלקו וחלק אלמנה ביחד שאז שוה ביותר ואומר להאלמנה גוד במעות שנותנים לי בבית שלם או אגוד בשומת הקונה והשיב דאינה טענה דאין אומרים גא"אג אלא כשרוצה לקנות לתשמישו אבל לא להרויח עש"ב. עין רואה דלא זיכה הרא"ש להאלמנה אלא מהנך טעמי דכתב הוא ז"ל ואם איתא דבאשה לא אמרי' דינא דגא"אג למה לי לכל הנך טעמי בפשיטות הול"ל דאין באשה דינא דגוד או אגוד אלא ודאי דסובר הרא"ש דבדינא דגוא"אג דינא הו"ה והשוה הכתוב אשה לאיש ושלא תלקה מד"הד כמ"ש הרשב"א:
שוב מצאתי לה' מהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' רי"א שכ"כ בפשיטות וכן מצאתי לה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' טו"ב דפסק כן ומתשו' הרא"ש דכתי' ועיין להרב משאת משה ח"מ סי' מ' ועד אחרן אנן בדידן הכי דייני' אלא שמערימין וכותב חלק היתר של חבירו לזולתו ואחר כך תובע את חבירו בדינא דגוא"א ואע"פ שאנו יודעים בהערמה והיה העל'מה מעלומי העין כיון דלפום דינא דתלמודא שפיר קא טעין אלא שאם לאחר שתבעו בב"ד בדינא דגוד או אגוד ופסקו לו דלית ליה דינא דג"אא ואח"ך עמד ונתן חלק היתר לזולתו אמרי' ליה דלא אהני לרמאה רמאותיה ואחז"ר מצאתי לה'זקן שמואל בנמוקיו לסי' קע"א ס"ט שתפס על ה' הלבוש מהך דק"ל לר' אבא: