ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות ז
גודל שאלוני רעיוני ואנשי צדק על אודות הנער מנערי בני ישראל כל שהיה בכלל שישנו בלמידה גמרא גמיר ויצא לידון בדבר חדש נתיב לא ידעו עיט לא שזפתו עין רואה והענין כי שאול נשאל ע"ד הסמוי מן העין להבא ולשעבר השואל כותב על הנייר דברים שחיד'תן כצפו'ן נעשה שואל מלבא לפומא לא גלי וימסור הנייר ההוא סתום וחתום בידו או ביד זולתו ואז ידיו תביאנה ספר המקרא פתח בכ"ד עין רואה מקראות שאין להם הכרע וכ' מאי דבעי ועוד ידו נטויה מדף אל דף ויהי כמלקט האותיות אשר תבאנה ומהם מוציא השאלה בלשון השואל ויהי כמשיב דברים העשויים לישאל ופעמים רבות צודק במאמרו את אשר יאמר. כי הוא זה המעט הוא דעייל ולא נפיק ומעט מזער לא עייל ולא נפיק ויהי אנשים אשר היו תמהי'ם לדעת מה משפט הנער ומעשהו וישאלוהו להודיע ולהודע מהיכן גמר לה ומה שורש דבר נמצא בו אם ע"י השבעות שמות הקדש או ע"י שמות הטומאה חלילה ולא הטה אזן לגלות רז זה כי לא האמין להם ויהי כהגלות נגלות הדבר לאחד המיוחד מעיני העדה יהי אלהיו עמו ויעל חש בראשו משום לתא דאיסורא וחיליה ממאי דאמרי' בספרי תמים תהיה עם ה' אלהיך מכאן שאין שואלין בחוזים בכוכבים ובגורלות ע"כ ונטתה דעתו דעת עליון להרים מכשול מדרך עם קודש לא כאלה חלק יעקב בלתי לה' לבדו ושאל את פי לחוות את דעתי קלה כמות שהיא אם מסכים עמו בדבר הלכה אנא נפשאי מצותו עלי חובה לשמוע דברי חכמים על כן אמרתי אדברה וירוח לי:
זאת אשיב דורשין תחילות בענין שאין שואלים בחוזים וכו' דע לך הידיד דבשלהי פסחים דף קי"ג איתא התם אמ'ר וכו' מנין שאין שואלים בכלדיים שנא' תמים תהיה וכו' ופירש"י ז"ל הכלדיים בעלי אוב ורשב"ם תמה עליו דבעלי אוב בהדייא כתיב קרא אל תפנו אל האובות ואני שמעתי דחוזים בכוכבים משום מעשה דרע"ק ע"ש ואם איתא דבעל אוב הוא אמאי דאיג טובה דכתי' אל תפנו אל האובות והתוס' שם כתבו דבכוליה סוגיין משמע דחוזים בכוכבים ולא כמו שפירש"י בע"פ מנין שאין שואלים בכלדיים וכו' דפי' בעלי אוב וע"ק דבהדיא כתי' אל תפנו וכו' ובספרי דריש מנין שאין שואלין בגורלות שנא' תמים תהיה וכו' וגורל וחוזים בכוכבים חדא מילתא היא עכ"ל נמצאת אומר שדעת רש"י לחלק בין גורל לחוזים בכוכבים חכמת משפט המערכה היא ולא מיעט רחמנא אלא הגורלות ולחלק בין הגורל לחוזים בכוכבים צדיק יודע ואנחנו לא נדע איברא דטעמא דקרא לאסור שאלה בכלדאי משום דכתי' תמים תהיה ופי' רשב"ם ז"ל שם וז"ל להיות בוטח בו בכל קורות ומולדות הבאות לו עכ"ל לפ"ז מ"ל גורלות מ"ל חכמות משפט המערכה מצות המלך היא לשים הבטחון בו ולא בזולתו וכאותה שאמרו בפ"ק דברכות דף י' ובס"פ מקום שנהגו חזקיה מלך יאודה גנז ספר רפואות והודו לו חכמים וקרי ביה והטוב בעיניך עשיתי ופרש"י ז"ל כדי שיבקשו רחמים לפי שלא היה לבם נכנע שמתרפאין מיד עכ"ל והדבר נוגע להסרת ההשגחה ח"ו והנמק"י ז"ל בספ"ד מיתות כ' וז"ל פי' ז"ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבי' היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל כגון פתו נפלה וכו' בצפצוף העופות אין לחוש שדבר חכמה יש למכירים ושרי וכו' וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סי' לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר מערכ' הכוכבים ומהלכם כגון אלו הוברי השמים החוזים בכוכבים אין זה בכלל ניחוש שזו חכמה גדולה וגזי' שגזר הקב"ה מו' ימי בראשית להנהיג עולמו בכך ע"כ יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזי' המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לעשות ולשנות כחפצו ומצינו בר"עק במאי דאמרי ליה כלדאי אבנתיה והוה דאיג טובה ולבסוף נעשה להם נס עז הצדקה ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברי' ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע ואמרי' ע"ז מנין שאין שואלין בכלדיים ת"ל תמים תהיה וכו' והרמב"ם ז"ל כ' שאף חזיון הוברי שמים בדרך חכמה בכלל ניחוש הוא ואינו מחוור עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דלא אסרה תורה אלא לקבוע סי' לעצמו ולנחש בהם לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ודברי. הרב הללו משם המפרשים מצאתים מבוארים יותר בחי' הר"ן ז"ל לשם כמ"ד לד' ס"ה דרמי ומותיב למ"ד מחשב עתים ושעות היינו לעשות איזה מעשה לפי חכמת המשפט בדרך האצטגנינות ממאי דאמרי' בשלהי שבת האי מאן דבחד בשבא וכו' ותי' ה' ז"ל דמאי דאסור משום ניחוש הם דברים בטלים שאין להם עיקר לא בדרך הטבע ולא בדרך החכמה כמו פתו נפלה וכו' ומאי דאמרי' נמי ובכוכבים הם ג"כ ענינים בטלים נתפתו בהם המון אנשים הפחותים ואינם ענין החכמה כמו מאצטגנינות כלל וכו' אבל לענייני חכמת המשפט הם דברים אמתיים שאדם בטבעו נמשך אחר התכונה מהתכונות לפי מזגו וכשלא ירצה למשול על מדותיו מצד שכלו או שפיטת חכמי המשפט היא אמתית אבל מצד היות השכל שליט על זה הסדור לא יתחייבו העניינים ההם וע"ז הצד אמרו בשלהי שבת מי שנולד ביום פ' ובמזל פ' יהיה מוכן מצד מזגו לחכמה ולחסידות או להיות גנב וגזלן וכיוצא באלו וזה הענין מותר לגלותו ושישמר מן הרעה הנכון לבוא עליו ואין סומכין על הנס אבל שישתדל לעשות כל מעשיו על פיהם וכפי מה שיורו חכמי המשפט ע"ז לזה אסרו חז"ל לשאול חכמי המשפט את אשר יקרהו כפי מזל מולדו שיבא קצת להסרת ההשגחה וסילוק הבחירה ולמדו דבר זה מפסוק תמים וכו' עכ"ל ע"ש למדנו מדבריו שלא אסרה תורה בכוכבי' ובגורלות אלא המשתדל לעשות מעשיו על פיהם וכפי מה שיורו חכמי המשפט אבל לשאול מהם באקראי ועראי ומכ"ש להשתמר מאיזה רעה הנכונה לבוא עליו מותר לכתחלה וכ"ש ישראל קדושים הם שעי"ז החי יתן אל לבו ויפשפש במעשיו לתקן את אשר עותו ויבטל גזירת המערכה אשר באמת חכמי המשפט הגידו לו וכההיא דשלהי שבת וכמ"ש ה' ז"ל:
אמנם מצאתי לדברי ה' הללו באו בסגנון אחר בעין יעקב שלהי שבת וז"ל בקיצור אבל דברים שהן בחכמת הטבע אינן אסורין משום שבוש הדעת אלא שמרחיקים האדם מעבודת ה' שבוטח בהם ואינו תמים בבוראו להאמין כי כל טובותיו הן לפי מעשיו וע"ז הזהיר הכתוב תמים תהיה וכו' שחכמת הכוכבים אע"פי שהן אמת שהגלגלים והכוכבים יודעים הם בהנהגת השכלים מ"מ כשנתן הקב"ה התורה לישראל הוציאן מתחת ממשלת הכוכבים כמו שמפ' הפסוק ואתכם לקח ה' וכו' להיות לו לעם נחלה וכו' למי שיודע סודו ולפיכך נצטוו ישראל להחזיק במלכם ולהיותם תמימים בו ולא בדבר אחר ויצא לנו מזה שאם בא ללכת ולשאול בתחלה הכל אסור שהכל מוציא אותו מעבודת בוראו אבל אם הגידו לו אנשי האמונות מעצמן וכו' במה שאין אסורות משום ניחוש אעפ"י שאסור לשאול בהן לכתחילה כמו שאמרנו אם. אמרו האצטגנינות דבר מעצמן. וכו' אם נמנע בשבילם או האמין להם שהוא אמת אינו עובר כלום שהדבר הוא אמת כפי החכמה אלא שהקב"ה מציל את יראיו במעשה נס ואין לו להכנס עצמו לעשות בהפך כדי שיעשה לו נס כי שמא אינו ראוי לכך עכ"ל מסגנון דברים אלו נר' דס"ל להר"ד ז"ל דבכל ענין אסור לשאול בהם אלא אם הגידו לו מעצמן והרמב"ן בתשו' סי' רפ"ב שהביא מרן בי"ד רס"י קע"ט כתב דבאצטגנינות שהם בחוזים בכוכבים. לאו ניחוש הוא ומותר לשמוע להן ולהאמין דבריהם מאא"עה דאמר נסתכלתי באצטגנינות. וכו' ומדר"עק וכו' ומעובדא דרמכי' ש"מ מאמין היה בהם אלא שפעמים עושה הקב"ה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים וכו' לפיכך אין שואלין בהם אלא מהלך בהם בתמימות שנא' תמים תהיה וכו' ואם נראה להם דבר שלא כרצונו עושה מצות' ומרבה בתפלה ואם ראה יום שאינו טוב למלאכתו מלאכאו נשמר ממנו ואינו. סומך על נס וסבור אני שאסור לבוא נגד המזלות וכו' ובגמ' נמי סבור הכי וכו' עכ"ל ע"ש מדברי כולם למדנו שדברי הר"ד שהביא הר"ן ז"ל בשיטת רבו הרמב"ן אמרה ומרן בב"י הביא דברי הרמב"ן ז"ל בתשו' הלזו ודברי הנ"י דליכא לתא דתמים תהיה אלא המשתדל בכל מעשיו על פיהם וסומך עצמו עליהם אבל באקראי לית לן בה והנשאל מהם ריחא דאיסורא לא עדת ביה עד כאן הגיעה שעה מענין החוזים בכוכבים אמור מעתה שדעת רש"י החוזים בכוכבים כיון דחכמה גדולה היא ומתאמתת אצל יודעיה שרי רחמנא לא כן בגורלות דלאו בני סמכא נינהו: ומעתה אשו'רה נא ואראה לשמע אזן שחשדוהו בשדים אי שרי ליה מאריה למעבד הכי והנשאל ממנו אי קעביד איסורא או לא ואומר עם קנ"י תא ואחוינך מאי דגרסי' בפ"ד מיתות דס"ו אמ"ר וכו' בלטיהם אלו מעשה כשפים וכו' אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים וכו' ופרש"י דקפיד אמנא שאינו יכול לעשות דבר בלא כלי עכ"ל ע"ש ואמרי' תו התם אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת וכו' ויש מותר לכתחלה וכו' כדר"ח ור"א דכל מעלי שבתא הוו עסקי בס' יצירה ומברי להו עגלא תלתא ואכלי ליה ופי' רש"י ואין כאן משום מכשפות דמעשה הקב"ה ע"י שם קדושה שלו הוא ע"ש וכ' הר"ן ז"ל בחי' לשם וז"ל מכאן משמע שמעשה שדים אינו בכלל מכשפי' שאסרה תורה וכ' א"כ אמאי לא קחשיב התם מעשה שדים במאי דאמרי' הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהם מותר לכתחלה ומני להתירא הלכות יצירה לחשוב מעשה שדים ואיכא למימר דיותר דמי לכשפים בהלכות יצי' ממעשה שדים שהוא בהקפדת כלי ולא כעין בריאה וכו' וע"ז סמכו חכמי אלמנזיה שהיו משתמשים בכל יום במעשה שדים ועוד סמך ברור יותר מאי דאמרי' בפרק חלק אין שואלין בשרים בשבת ר'יוסי אומר אף בחול אסור דאמרי' דאף ר' יוסי לא קאמר אלא משום סכנה עכ"ל ע"ש דעת עליון להשוות מעשה שדים לשאלה בשדים דכי היכי דשואלין בהם כך עושין מעשה על ידיהם כמו שעושים על ידי ספר יצירה ולא כן אנכי עמדי אלא דמעשה שדים דמי למעשה כשפים ושאני ספר יצירה שנעשית ע"י שמות הקדושים כמ"ש רש"י ז"ל אבל השאלה בעלמא דלית בה מעשה שרו חכימיא אלא שאין משיבי' את האר"י ואח"כ מצאתי להרא"ש שם שהוכיח דמעשה שדים מותרים הם כמו ספר יצירה כדרחב"א ואביי דפירשו לנו מה הן מעשה שדים ומה הן מעשה כשפים ומייתי נמי מהך דפ' חלק ודחי לה דהתם מיירי לשאול על גנבה וכיוצא אבל לעשות מעשה כעובדא דר"ח ור"א לא והדר מספק"ל כיון דע"י שדים לא עבדי' מעשה אלא לכנופי כדאמרי' בסמוך אי מקרי מעשה כה"ג עכ"ל ולע"ד הלשון מגומגם דמעיקרא פשיטא ליה דמעשה ה שדים מותר לעשות' מעשה כמו ס' יצירה כדרחב"א ואביי וא"כ מאי מספק"ל תו במכניף אי מיקרי כה"ג מעשה או לא דא"נ מיקרי מעשה הא אמרת דשרי לכן נר' דלא קא מספק"ל אלא לפום מאי דדחי הך דפ' חלק דשאלה גרידא הוא דשרי אבל למעבד עובדא לא אהא מספק"ל במכניף אי מקרי מעשה כה"ג או לא אבל לפום מאי דמוכח מדרחב"א ואביי דאפי' מעשה גמור מותר כס' יצירה א"כ אי משכחת לה דשדים עבדי עובדא וכמ"ד התם פחות מכשעורה הוא דלא מברו הא גדולה מברו ויראה דהכי שמיע ליה להטור בכונת אביו הרא"ש ז"ל ממ"ש בקיצור פסקי אביו וז"ל לעשות מעשה ע"י שדים וע"י ס' יצירה מותר לכתחלה עכ"ל אלמא דפשי' ליה דדעת אביו דכך לו מעשה שדים כמעשה ס' יצירה דאע"ג דעביד מעשה ומברי בדיה כחדא שריין ומדברי הרא"ש כפשוטן דלעשו' מעשה לא עבדי' ולא מספק"ל אלא במכניף אי מקרי מעשה מהיכא פשיטא ליה להרב בנו דדעת אביו דאפי' לעשות מעשה כעובדא דס' יצירה מותר לכתחילה אלא ש"מ דקי"ל בדעת אביו ז"ל כדכתבי' בעניותינו ולפ"ז נמצא דעת הרא"ש והר"ן ז"ל ס' יצירה ומעשה שדים חדא מילתא היא ומישרא שרו:
איברא שכעת מצאתי להר"ן ז"ל בחי' בספ"ד מיתות שכ' וז"ל מותר לכתחלה כדר"ח ור"א שלא היו מעשה כשפים אלא ע"י קדושת המקום מעין דוגמא של מעלה ומדלא קחשיב ליה למעשה שדים גבי פטור אבל אסור א"נ גבי מותר לכתחלה ש"מ מעשה שדים בכלל כשפים הוא וכי עביד מעשה מחייב עלייהו סקילה והא דפלגינן להו לעיל מהדדי לענין פירושא דקראי בלטיהם להטיהם הוא דפלגי' להו ולעולם כולהו בכלל מכשף נינהו אלא שזה עושה ע"י שדים וזה עושה ע"י כשפים בלבד עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דמעשה שדים ןמעש' כשפי' תרוויהו אסירי ומודה הרמ"ה בשואל דליכא איסורא אלא משום סכנה דהוא ז"ל גריס הלכה כר' יוסי כמו שהאריך שם בפ' חלק וכ' שם דהך דשרי שמן ושרי ביצים היינו לשאול על דבר האבוד דאתיא כת"ק דר"י אבל ר"י אוסר משום סכנה דשואל פן יכריחם לעשות רצונו ויזיקוהו ע"ש והיינו כדדחי הרא"ש אלא דהרמ"ה הפריז על המדה לומר דמעשה שדים בכלל כשפים ומחייב סקילה ולשאול להם מותר לכתחלה אי לאו משום סכנה והטור בסי' קע"ט בי"ד הביא ס' הרמ"ה הלזו ושכן כ' הר' ישעיה וא"א הרא"ש ז"ל כ' שמותר לישאל על הגנבה שאין עושה מעשה אבל לעשות ע"י מעשה היה מסתפק והיה נוטה להתיר גם בזה עכ"ל ולא הבינותי דלישאל בהן הרמ"ה נמי מודה דשרי אלא משום סכנה כר' יוסי כדכתי' והרא"ש נמי בפ' חלק גריס נמי הלכה כר"י והיכי קאמר דמותר לישאל בהן הא איכא איסורא משום סכנה והא גופא קשיא דרב יצחק עבד עובדא לשאול בהן ואיתרחיש ליה ניסא גם מ"ש הטור דלעשות מעשה על ידן היה מסתפק הרא"ש ז"ל ק' טובא דלפום מאי דשמיע ליה מדרחב"א ואביי ואפי' לעשות מעשה מותר ולפום מאי דדחי הך דמייתי דפ' חלק דלשאול שאני ומעשה לא עבדי ובמכניף הוא דמספ"ל אי מקרי מעשה ולא אשכחן דנטה להתיר ע"כ נלע"ד דס"ל בדעת אביו דמעיקרא פשיטא מדרחב"א ואביי דשרי לעשות מעשה ע"י וכי הדר מייתי מהך דפ' חלק נמי ודחי לשאול שאני ובעובדא מספק"ל והך דרחב"א איכא למידחי כמ"ש התוס' בהך דאביי ופי' הרמ"ה לחד פי' דתרוייהו במכשף נינהו ע"ש ומשו"ה מספ"ל במכניף ודן בדעת אביו ז"ל דמדאביי דפי' לנו מעשה כשפים ומה הן מעשה שדים שמיע ליה דדעתו ז"ל מסכמת להנך ראיות ומכריעות ולא מספק"ל אלא לפום מאי דדחי דהך דפ' חלק וכדכתי' ואין אנו צריכין למה שנדחק מרן בב"י דשמיע ליה להטור מפומיה דאביו הרא"ש ועיין להרב"ח ז"ל שם מה שפלפל בדברי הרמ"ה ואנן בדידן שזכינו בהגלות נגלות שי' של הרמ"ה מתורתו של ר"מ למדנו דברי' כהוייתן ות"ל ודלא כמו שהעלה ה' ז"ל בדעת הרמ"ה דבעושה מעשה ע"י שדים ליתיה בחיוב סקילה דהא חזי' להרמ"ה דקרי בחיל דבסקילה הוא ונפשט לשון הטור שכ' דדינו כמכשף וכ"ש לפום מאי דמסיק הב"ח דמעשה שדים ליכא איסור אלא משום סכנה ע"ש דאין זה דעת הרמ"ה ולא פשטן של דברי הטור וכדכתי' והרמב"ן בתשו' שהביא מרן בב"י שם הביא ג"כ מעשה עשה אלמא שעושים מעשה ע"י שדים ומשתמשים בהם ומסיק שפשטי השמועות ומדרשי אגדה מורים כן ע"ש וע"י השבעות ולימודים כבר מילתא אמור בדברי מרן הב"י בשם רבינו ירוחם דליכא לתא דאיסורא ובנ"ד הגד הוגד לנו מפי מגידי אמת דאין לו שום שייכות עם השדים ולא בחוזים בכוכבים כי אם בתורת השם שפתי רננות מזמורי תהלים ותפלה קצרה עיניו יחזו רובי' מקראות ומצרף האותיות וע"י מוציא השאלה והתשובה כפי מה שיבין מהצרוף וכבר למד דעת לגבר שלים דחיל חטאין צניע ומעלי גברא דשפיר חזי ועינוהי מטייפי חכמת צירוף האותיות דברים כהוייתן וכל כה"ג הרשות נתונה כמ"ש ה' ברכי יוסף בשיורי ברכה משם ה' מהר"א הכהן: