ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
בי"ת · אות לט
ב"ח ראובן נושה בשמעון וטען שמ' שאין לו במה לפרוע ושמעון אומן במלאכת נקיבת האלמוגים וא"ל ראובן בא ועשה אצלי אותה מלאכה ואני אמציא לך האלמוגים כדי לעשות בהם המלאכה ומראשית כל תטול מזונות והיה הנשאר אגבה אותו בחובי ושמ' ממאן בכתף סוררת עמד השואל ושאל אם יכול לכופו או לא ויבא שכ"מה:
זאת אשיב הלא הרא"ש המעוז בכלל ע"ט סי' ב' נשאל בראובן שרגיל לעשות מלאכתו בפרקמטי' או בהלואה ברבית וטען שאין לו ממה לפרוע וא"ל המלוה אני אמציא לך מעות ותעשה בהם כמו שאתה רגיל כדי שאקח מהריוח אחר שתטול מזונות והשיב דאין שומעי' לו שלא חייבתו התורה אלא בהוצאת העבוט ולא לשעבד גופו ושכ"כ ר"ת שאינו חייב להשכיר עצמו לפרוע חובו ושגם רבינו אליהו לא כתב שחייב להשכיר עצמו אלא למזונות אשתו דמספר כתו' נלמוד דכתיב ביה ואנא אפלח ואוקיר ואזון וכו' ע"ש והובאה בטור סי' צ"ט ס"חי ולעומת זה ראיתי למוהריק"ש ז"ל סי' צ"ו שהביא משם הרדב"ז ז"ל שאם הב"ח רגיל לעשות מלאכה או להשכיר עצמו ואינו רוצה לעשות כדי שלא יגבה חובו ב"ח כופין אותו ע"ש ומהתימא שיחלוק הרדב"ז על הרא"ש והטור כלאחר יד ומוהריק"ש מביא דבריו בסתם משום דאפילו ברגיל פליג הרא"ש ושכ"ד הר"ן ז"ל: