ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
בי"ת · אות כו
בכור קי"ל שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואפי' מת הבן הבכור בחיי האב בני הבן הבכור יורשים בנכסי הזקן פי שנים כמו שהיה ראוי אביהם לירש שבניו עומדים במקומו כמ"ש בטוש"ע סי' זר"ע ע"ש ובסי' רפ"א נתבאר דאין האב יכול למעט בחלק הבכורה ע"ש וכ' הרמב"ן ז"ל בפי' על התורה ע"פ לא יוכל לבכר וכו' על פני וכו' וז"ל ממ"ש הכתוב על פני בן השנואה הבכור יראה לי שאין המצוה הזאת והדין נוהג אלא בחיי הבכור אבל אם מת הבכור בחיי אביו אע"פי שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישו מן הדין אל בניו אם רצה הזקן ואמר ירשו בני כ"וך בנכסי דבריו קיימין כדרך שהן קיימין כשאין שם בכור וכן אינו עובר בלאו הזה אם לא הכיר הבכור לאחר מותו כי לא שייך מצות על פניו רק בחייו ע"פ אהרן אביהם ע"פ תרח וכן כולם עכ"ל הרב ז"ל:
ושמעתי מקשים ומטו בה משמיה דה' מהר"י ברוך ז"ל ובמדר' בס' במדבר פ' כ"ג מייתי התם פלוגתא בהא דר"י אמר בחייו ורחב"א אמר במותו ויליף לה מדכתיב ויקם אברהם מע"פ מתו ע"ש א"כ ה"נ גבי לא יוכל לבכר ע"פ בן השנואה הבכור לרחב"א אפי' במותו ע"כ שמעתי ורשום בזכרוני ותרתי בלבי דל' פני נופל על החי ועל המת דאלת"ה תק"ל לכל חד מהנך קראי דמייתי אידך בר פלוגתיה אלא ודאי בהא ל"פ אלא גבי אהרן הוא דפליגי דמ"ס במותו דוקא דאי בחייו איך שמשו בכהונה בחיי אביהם ולדעתיה משום דהתם אירעה טומאה לאהרן ושמש אלעזר ואירעה טומאה לאלעזר ושמש איתמר ומייתי תו התם מעשה דקמחית ע"ש ולמ"ד בחייו לא ניחא ליה למימר במותו משום דאין ב' בנ' מתמנים ואיהו מתרץ למילתיה דשמש אלעזר תחת אביו ומת אלעזר ושמש איתמר תחת אביו ע"ש אבל לעולם אין הכרע בדבר ע"פ דמשמע הכי ומשמע הכי ומעתה זוהי שקשה בדברי הרמב"ן ז"ל מנ"ל לפרש דע"פ דהכא בחייו דוקא דילמא במותו נמי קאמר כמו ויקם אברהם מע"פ מתו למימרא ל"ש בחייו ל"ש במותו איתיה בלאו דלא יוכל לבכר והנלע"ד דכוונת הרמב"ן ז"ל עכ"פ מלת פני משמע חדא מתרתי או בחייו כמו ע"פ תרח אביו או במותו כמו ויקם אברהם מע"פ מתו דלא אשכחן בשום דוכתא דפני קאי אתרוייהו בין בחיים בין במות ולהכי מסתבר לאוקמי קרא בחייו דקאי אבכור גופיה אלא שהדבר מתמיה דבר שלא נדרש בדברי רז"ל אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה למיעקר לאו ועשה מן התורה בדבר שלא נמצא לו יסוד מוסד בש"ס הגם דרב גובריה ורב חיליה מי כמוהו מורה צדק ובתשו' מהר"ם מפדווא שהביא דברי הרמב"ן ז"ל הללו לא כתב אלא שלפי דברי הרמב"ן יוכל האב לחלק את בנות הבכור שמת בחיי דוד אביו וכו' ולא לפסקא דדינא הוו אלא לפי דברי וכו' דוק ותשכח:
וראיתי לה' כנ"הג ז"ל סי' רפ"א בהגה"ט אות ל"ח שהביא תשו' מוהר"ם מפדווא מ"ש משם הרמב"ן וכ' ע"ז שרבו ה' מהרימ"ט ז"ל סי' ע"ז חולק ע"ז ע"ש אע"ג דבעלמא אמרי' הילכתא כבתראי מ"מ דוקא היכא דחזו לקמאי ופלגן בהדייהו אבל אי לא חזו לס' דקדמאי אמרינן אלו חזו להו הוו מורו כוותייהו ואזלי אלא דהכנ"הג אאידך טעמא אחרינא מיסתמיך ואזיל דכ' וכן משמע מסתמיות כל הפוסקים שלא הזכירו על דל שפתותיהם דבר גדול בזה ובעלמא אמרינן אם איתא להא מילתא הוו שתקי מינה קמאי וכמ"ש הרי"ף ז"ל ע"ד הבה"ג ומ"ש עוד הכנ"הג וע"ע בתשובתי וכו' הלא היא בס' בעי חיי סי' קי"ח כי שם הקיף את ה' מוהר"א די בוטון ז"ל בתשו' במה שרצה לפ' דלא כ' הרמב"ן אלא לענין איסור הלאו ע"ש ועיין לה' עדות ביעקב סי' פ"ב שהביא תשו' ה' כנ"הג דהאומר לסמוך ע"ד הרמב"ן בזה מגן שויא עש"ב וה' עדות ביעקב ד' ר"י השיב על דבריו:
מיהו לענין דינא תמ"ה תמ"ה יקרא מהמדרש שכתבנו מפי השמועה ומספרי ג"כ ע"ש ואחרי מופלג נר' בעליל ס' הבהיר חיים שאל ח"ב למו"ד ה' מהרח"א זיע"א ובסי' ר"ג עמד ע"ז ע"ש ובשנת התקס"ה בא מעשה לידינו והסכמנו לבטל צוואת הזקן והורינו לדון הבכור שמת בחיי האב בחלק הבכורה ונתוועדנו ע"ז פעם אחר פעם וכך עלתה הסכמתנו וכעת מצאתי לה' מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' ע"א שנשאל בבכור שמת בחיי אביו והאב צוה שיחלקו נכסי עזבונו בנו ונכדו לחצאין ובטל הצוואה מטעמא דאינו יכול לרבות. ולמעט בחלק הירושה ע"ש ולא זכ'ר שר האל"ף דברי הרמב"ן ז"ל הניתנים למעלה: