אור ברסלב
ספר משכנות הרועים אל"ף › אות עו

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף · אות עו

אות עה

אפותיקי נשאלתי בראובן שהיה נושה י בשמעון מנה שבשטר ולבטחון בידו משכן לו שדהו בתורת אפותיקי ומת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה אם גובה בשטר זה מהיתומים או לא:

תשובה בר"פ אעפ"י אמרי' יחד לה ארעא אפי' בחד מצרא גביא בלא שבועה וכת' עלה הרא"ש ז"ל משם הראב"ד ז"ל דדוקא בכתובת אשה אבל לא בב"ח ושכן כתב הר"ר יונה ז"ל ע"ש וכ"כ ברמזיו ע"ש ומעתה נובין ונדון בשטר אפותיקי דאיהו יחוד בעלמא כדפרש"י והר"ן בב"ח להראב"ד והר"ר יונה והרא"ש ז"ל לא גבי אלא בשבועה אבל בשטר משכונת קרקע דנחת לה ואכיל פרי דידה נר' דאלים טפי דנהי דמצי מסלק בזוזי מ"מ כל כמה דלא סלקיה לוה בחזקת מלוה קיימא ולא רמינן עילויה שבועה. שו"ר להבע"ה שי"ד ח"ג דמייתי פלוגת' דרבו ואת' בהא מילת' דלהראב"ד בר"י ז"ל במשכונה שאינה מוחזקת שלא דר בה או שלא אכל פירותיה בכתובת אשה גביא בלא שבועה והיינו הך דיחד לה ארעא אבל בב"ח דוקא עד שירד ויחזיק בה ואוכל פירותיה או דר בה ולהר"י הלוי ז"ל כיון דמצו לסלקו בזוזי הויא כשאר שט"ח דעלמא דלא גבי אלא בשבועה עש"ב ועיין כנ"הג סי' פ"ב בהג"הט אות ט"ו ואתה דע לך דלהר"י הלוי ז"ל דלא ק"ל מהך דיחד לה ארעא דאפי' ביחוד בעלמא אמרי' דגביא בלא שבועה ובב"ח אפי' במשכונה מוחזקת אמר מר דלא גבי אלא בשבועה ש"מ דודאי דשאני כתובת אשה וכדמשנו הנך רבוואתא ז"ל אלא דהראב"ד כר"י ס"ל דבמוחזקת לא אמרי' דגבי בשבועה וביחד דוקא לא גבי אלא בשבועה ובכתובת אשה הוא דגביא בלא שבועה ולהר"י הלוי ז"ל ס"ל דבכתובת אשה אפי' יחוד גרידא מהני ובב"ח אפי' משכונא מוחזקת כדחזי לא גבי אלא בשבועה ולפיכך אם מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה לא גבי כלל:

אבל אין נר' לפ' דבהא פליגי דלהראב"ד בר"י ז"ל מוקי להך ביחד לה ארעא באפותיקי סתם וכ"נ שהיא דעת רש"י ז"ל שכתב גבי מטלטלין וליתנהו שנגנבו ונאבדו דבאפותיקי מפורש ודאי דלא גבי תו מידי דנסתחפה שדהו ומ"ה שני ליה בין כתובת אשה לב"ח אבל הר"י הלוי ז"ל מוקי לה ביחד באפותיקי מפו' אבל במשכונת קרקע אע"ג דהחזיק בה באפותיקי סתם וכן מתבאר לקמן בס"ד ומפ' ז"ל במאי דקאמר הש"ס וליתנהו בעינייהו כשי' רבו והרא"ש והטור א"הע ס"סי יעו"ש ומצינן למימר דלהר"י הלוי ז"ל אין לחלק בין כתו' אשה לבע"ח וביחד לה ארעא שאני דמיירי בעשאה אפותיקי מפורש כמדובר וכד דייקנא אשכחנא דליכא לפרושי הכי שכל עיקר טעמו של הר"י הלוי ז"ל הוא דלוה מצי מסלק למלוה בזוזי ובאפותיקי מפורש נמי נהי דלוקח לא מצי מסלק ליה למלוה בזוזי מיהו לוה גופיה ודאי דמצי מסלק ליה וכמו שנתבאר בסי' קט"ו וקי"ז ע"ש אלא מחוורתא כדאמרן מעיקרא דלכ"ע שני לן בין כתובת אשה לב"ח:

איברא דחזיתיה לה"ה ז"ל בפח"י מה' מלוה דין ג' שכתב אפותיקי סתם כגון משכנתא וכו' ומשמע שאפותיקי סתם הוא שמשכן שדהו לאכילת פירות בב"ד או נוכייאתא וכו' עכ"ל ולפ"ז הא דיחד לה ארעא דמסתמא מיירי בעשאה אפותיקי סתם גרידא ואפ"ה כתב ה"ה שסתם אפותיקי הוא שמשכן לו לאכילת פירות וזה ודאי שלא כדעת הראב"ד בר"י ז"ל ועיין להבע"הת ז"ל שמ"ג ח"ב וט"ו ולהרב"י ז"ל בסי' קי"ז ע"ש וא"כ לפ"ז לדעת אשלי רברבי שכתב ה"ה ז"ל דביחוד שהוא סתם אפותיקי דאכיל פירי הוא דגבי בלא שבועה אפי' בכתו' אשה מיהו בב"ח אכתי לא מיכרעא דאפי' דסברי מרנן כדעת הר"י הלוי ז"ל ואפשר דהנך רבוואתא מפרשי להך דיחד לה. ארעא שהתנה עמה שלא יהיה לה שום זכיה בו אלא יחוד גרידא ולא בתורת אפותיקי סתם ולא בתורת משכונא ובסתם אפותיקי מודה הראב"ד בר"י ז"ל להנך רבוואתא וה"ה ז"ל:

אשו"רה נא ואראה להריב"ש ז"ל בתשו' סי' ע"ח שנשאל בשטר משכונה ומת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה אי איתי' לדינא דרב ושמואל או לא והשיב דלא גבי בלא שבועה ומייתי מהך דיחד לה ארעא דלא הוי אלא יחוד וכ"ש במשכו' מוחזקת והאריך עיין עליו ואנכי לא ידעתי מה ראיה מייתי מהך דיחד דלכולהו רבוואתא דוקא בכתובת אשה ולא בשאר ב"ח ומאי וכ"ש במשכו' מוחזקת שכתב ולא הול"ל אלא ואע"ג דהתם גבי כתובת אשה מ"מ היא מוחזקת בידו וע"ק בדבריו ז"ל שכתב וכ"כ הרא"ש דאדרבא הרא"ש ז"ל לשם ביחד הביא דעת הראב"ד והר"ר יונה ז"ל דמחלקי בין כתו' אשה ולדבריו שכתב וכ"ש נראה דלא מחלק ודלא כהרא"ש ז"ל ואם נאמר דמ"ש וכ"ש לאו דוקא וגם הרב"י ז"ל בסי' ק"ח סכ"ג העתיק לתשו' הריב"ש ז"ל ולא העתיק למ"ש וכ"ש ע"ש מ"מ מנ"ל דדעת הרא"ש כדעת הראב"ד בר' ז"ל שכתב הבע"הת ז"ל אי משום דמחלק בין כתובת אשה לב"ח הלא גם לדעת הר"י הלוי ז"ל צריך לחלק טפי וכדכתי' וכד דייקנא אשכחנא דאי מהא ל"ק עליו דלהר"י הלוי דס"ל דכיון דהוה לוה מצי מסלק למלוה הו"ל כשאר חוב דעלמא מינה סבר דבשטר משכונה צריך כתי' ומסי' כשאר ש"ח דעלמא כמבואר בסי' ס"ו ס"ח וכן לענין אם חזר ומחלו ס"ל דמחול והרא"ש ז"ל ס"ל דאינו מחול כמ"ש הטור בשמו שם סעיף ל' ע"ש ש"מ דלא ס"ל כהר"י הלוי ז"ל אלא כיון דמוחזקת בידו הו"ל כמאן דמטא לרשותיה ולא מצי מחיל ומינה נמי דבע"ח גובה בלא שבועה וכדעת הראב"ד בר"י ז"ל וכן הסכים בנו הת"הד לשם אבל בשאר גמגם דבריו דעדין צ"ע ומ"ש ה' גיד"ת ז"ל לשם כבר עלה בדעתי תלי"ת ואין זה מספיק ועיין להרש"ך ז"ל וגם אין נר' לומר דדעתו ז"ל כדעת הרא"ה ז"ל שהביא רב"א ז"ל באסיפתו לשם בפ' אעפ"י דלא מחלק דכתובת אשה נמי חיישי' לפרעון שעה א' קודם מיתה אלא דהאי כיון דיחד בחובו תו לא מיתפיס צררי ע"ש ולהגיה הרא"ה במקו' הרא"ש חדא דהרא"ה גופיה לא פסיקא ליה וכתב דהדבר צריך תלמוד ועוד מה ראה הרב ז"ל לפסוק כהרא"ה ז"ל נגד כל חכמי ישראל ואע"ג דאיכא למימר משום דבנ"ד היתה משכו' מוחזקת כמ"ש ולדרך ב"ש כתב ס' הרא"ה ז"ל מ"מ דוחק גדול הוא:

ודע דמרן ז"ל בש"ע סי' ס"ו ס"ח הביא דעת הר"יז הלוי ז"ל ודעת הגאונים החולקים עליו באחרו' ובסעיף ל' סתם כדעת הראב"ד ז"ל וכתב עליו ויש מי שחולק ובסי' ק"ח סתם כדעת הראב"ד ודעמיה ז"ל ולא הזכיר לדעת הר"י הלוי כלל וצ"ע:

אמור מעתה דבמשכו' מוחזקת פליגי בה רבנן ובאינה מוחזקת בכתובת אשה. הוא דמהני אבל לא בב"ח וגם מדברי הריב"ש ז"ל בפשטן דסבר לה מר דאפי' בב"ח מהני יחוד בעלמא יחיד הוא בדבר ועיין ש"ות הרשב"א ז"ל סי' תתקל"ט דמיירי במוחזקת מ"ה פסק דגבי בלא שבועה ובסי' אלף ק"ס מיירי באינה מוחזקת ע"ש וגם כתב דיוק מליש' שלא ידעו בה ע"ש וע"ע בה' בע"הת ז"ל ש' נ"א ח' ו':

ומעתה אשו"רה נא ואראה מאי דגרסי' בפ' השולח דף ל"ז אהא דתנן ה"ז משמטת את המלוה בין בשטר בין שלא בשטר רב ושמואל דאמרי תרוייהו בשטר שיש בו אחריות נכסים שלא בשטר שאין בו אחריות נכסים וכ"ש מלוה ע"פ ור"י ור"ש דאת"ר בשטר שאין בו אחריות נכסים שלא בשטר מלוה ע"פ אבל שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמע ע"כ אני טרם אחלה לדבר את זו אגיד מה שהוק' לענ"ד בפשטא דשמעתא דבשלמא לרב ושמואל דס"ל דשעבו' לאו דאוריי' כדאית' בסוגיא דב"ב אמטו להכי מלוה בין בשטר בין בע"פ משמטת דאפי' מלוה בשטר נמי דאוקמה אדין תורה אלא לר"י ור"ש דס"ל שעבו' דאוריי' כדאיתא התם מ"ל מלוה בשטר מ"ל מלוה ע"פ הא מדאורייתא שפיר משתעבדין ליה נכסי דלוה ובשלמא מלוה ע"פ דמשמט מצי' למימר דהשתא דתקון רבנן במלוה ע"פ אינו גובה מנכסים משועבדים אהני נמי דלישתמיט אלא מלוה בשטר אע"ג דלית ביה אחריות נכסים אמאי משמט הא מדאורייתא ומדרבנן א"ל למלוה שעבודא אנכסי דלוה וא"ת א"כ לר"י ולר"ש היכי משכחת לה שמיטת כספים מדאורייתא ודוחק לומר דמשכחת לה בדלית ליה ארעא לכן נראה דנהי דאמר ר"י ור"ש שעבודא דאוריי' מ"מ היינו לענין להיות טורף מהלקוחות להיותם כקנוים אצלו לפרעון חובו אבל הא מיהא דאכתי מחוסר גובייאנא הוא ואיכ' משום לא יגוש עד דקאי לדינא ודייני לנחותיה אארעא אבל כי כתב ליה שעבוד נכסים אמרי' דלהכי כתב ליה בפי' אחריות נכסים ולא סגי ליה בשעבוד דא"ל מדאו' ליפות כחו למיחת לארעא בכ"ד ותו לא קרינן ביה לא יגוש וכ"כ התוס' בד"ה שטר אלא דקשה לענ"ד שלא הכריחו כן מגופה דברייתא כיון דסברי דש"ד מ"ל כתב ללא כתב וכ"ש דר"י גופיה א"ל אחריות ט"ס כדאיתא במציעא דף י"ג ועיין בפירש"י ז"ל בד"ה ממשע' ע"ש ובמ"ש ז"ל ניחא דש"ד ואחריות ט"ס מ"מ אינו דומה סתם למפרש השעבוד בהדיא בשטר ולרב ולר"י אחר האמת לא ועיין להרב בית דוד ז"ל ח"המ סי' טו"ב ע"ש:

שבתי וראה הא דגרסי' בשבועות דף ל"ז דאמר ר"י התם הכופר בממון שיש עליו עדים חייב בשטר פטור כיון דר"י גופיה א"ל דש"ד א"כ אפי' בע"פ ובהא ליכא לשנויי כדמשנינן לגבי הך דמשמט וראיתי להתוס' דק"ל מאי דק' לעניותינו וכן שבועה למודה במקצת משום דמשכחת לה כשמחל השעבוד ע"ש ודבריהם תמוהים דנהי דמצי' לאוקמי קראי בשבו' העדות ושבועת הפקדון ומודה במקצת בשמחל מיהו אמילתיה דר"י גופיה דאמר בשטר פטור מקרבן וגבי שביעית דסבר בשטר משמט הא ליכא לאוקמה בשמחל ונראה דמ"ה לא תי' נמי דמיירי בדלית ליה ארעא ועיין מה שהגיה מהרש"ל ז"ל דאכתי לא איפרוק מילתיה דר"י גופיה ולא נחתי התוס' אלא למסבר קראי למ"ד ש"ד ומנו למימר נמי דמיירי בדלית ליה ארעא וכ"ה בתוס' הרא"ש ז"ל ואם דבריו ז"ל כפשוטן דקאי אמילתיה דר"י גופיה אין לו שחר כיון דלית ליה ארעא מ"ל ע"פ מ"ל בשטר בשגם לתי' התו' יש להעמיס מה שנלע"ד וכמ"ש מורנו הרב ז"י זיע"א מ"מ לדברי הרא"ש ז"ל לא יתכן שום חד שינוייא מהנך ולפי מ"ד בדעת מוהרש"ל ז"ל ניחא והתו' במציעא דף ד' ע"ב בד"ה אין דק"ל למ"ד ש"ד למה נשבע במ"מ ותי' דמיירי במחל או בדלית ליה ארעא אפי' משועבד' אבל לר"י ע"כ מיירי בדאית ליה ארעא דמשעבד' ומ"ה בשטר פטור מקרבן דכיון דמצי למיטרף ממשעבדי ולגבות חובו הו"ל כפרת שעבוד קרקעות ע"ש ולפ"ז לא ידענא מ"ט בשטר משמט לר"י כיון דא"ל ש"ד ואם נאמר דדעתם ז"ל לתרץ כדכתי' כגון דא צריכים צווכוף אנו ועיין בתו' בסו' ג"פ לשם ועיין להרא'ש ז"ל בפסקיו לשבועות ובחי' הריטב"א לשם והתם מייתי ברייתא דמסייעא לר"י דקתני סיים לו את השדה בהלואתו אינו משמע ופירש"י ז"ל סיי' לו לוה למלוה שיחדה לו לגבות ממנה וכו' דכגבוי ממש דמי עכ"ל וק' לכל 'לכל הנהו רבוואתא ז"ל. דס"ל דיחוד ריע וגריע ממשכנת' ומ"ה מוקמי להך דפ' אע"פ בכתו' אשה דוקא והכא קתני סיים וכו' ולא עוד אלא אפי' כת' לו נכסיו אחראין וכו' משמ' דסיים אלים טפי מכתב לו נכסי אחראין ואין לומ' דהתם כשעבד לו דוקא אבל במשכנת' אלים טפי אפילו מסיים לו שדה שהרי פסק רבי' בפ"ז מה' מלוה דין ב' וז"ל המשכונה במקום שמסלקים וכו' וה"ז משמטתה עכ"ל וע"ש בפ' הרבית ד' ס"ז ובסיים לו שדה פסק בפ"ט מה' שמיטה דאינו משמט ע"ש אלמא דסיים את השדה דהיינו יחוד אלים טפי דליהוי כגבוי יותר ממשכנת' וא"כ למ"ד דבמשכונה ונה מוחזק' ב"ח גובה בלא שבו' דחשי' כגבוי אמאי ז' משמט' ולמ"ד דיחוד לא מהני אלא בכתוב' אשה א"כ א אמאי בסיים ס"ל דאינו משמט ואם נאמ' דהך משכנתא דמיירי בה הש"ס בפ' הרבית בשלא ירד והחזיק בה והך דסיים מיירי בירד והחזיק וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לפ' השולח שם אין זה מבואר בדברי רבינו ז"ל וראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' לשם דמוקי להך דסיים את השדה דמשכנו אצלו באפותיקי מפו' ע"ש וגם זה אינו נזכר בדברי רבינו ז"ל וצ"ע כעת ועיין להסמ"ע ז"ל בסי' ס"ז ס"ב מ"ש בשם הר"ן ז"ל והם דברי הרשב"א ז"ל שכתבתי ולא הבינותי טעם לדבר לטפויי כח הסיום מכח השיעבוד והמשכונה ומה בין יחוד לסיום ועיין בש"מ למציעא רי"ג גבי שטר שיש בו אחריות גובה בו ממשעבדי וכו' שהק' מדתנן ס"פ ג"פ הוציא עליו כת"י גובה מב"ח ומה שתי' שם ע"ש ועיין להש"ך סי' ק"ח ס"ק כ"ה שהכריע דאפילו במשכונה מוחזקת אינו גובה אלא בשבו' הא מיהא לא אמרי' בה אין אדם מוש"ל ע"ש ומיהו באינה מוחזקת מודה דאמרי' בה אין אדם מוש"ל כמו שסיים שם ועיין מ"ש לעיל בדין אין אדם מוש"ל וכן העלה הרב מוהרש"א ז"ל בס' משחא דרבותא בח"מ סי' ק"ח סי' א' ע"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה