ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
אל"ף · אות עד
אסמכתא מה שנוהגים שמי שקונה מהגוי שור או כשב לשחי' וחושש לו שמא ימצא בה דבר המטריף נותן לחברו סך מה שיאותו ביניהם ע"מ שאם ימצא בה דבר המטריף עליו לשלם במיטבא דמי השור או כשב אי אית ביה משום אסמ' ע"ד זה נשאל הרא"ש ז"ל כלל ס"ז סי' ט' והביאו הטור סי' כ"ז סל"ד והשיב דהויא אסמכתא והמבטיח פטיר ועטיר ע"ש:
וראיתי להרשב"ש ז"ל בקונ' תיקון סופרים דף ס"ז ב' שכתב דאין בו דין אסמכתא כיון שאינו תולה בדעת עצמו אלא בדעת אחרים וגם אינו קנס ולא גזים אלא דבר ידוע הוא והרא"ש ז"ל שנשאל על מי שרצה לשחוט פרה ומתפחד שמא תצא טריפה וכו' ונטרפה ורוצה לחזור ודן שיכול לחזור בו אין זה הנדון דומה למ"ש לפי שהוא רצה לקנות ממנו הבשר אם תטרף וכו' ומסיק שם הרב ז"ל דאפי' בלא קנין מהני משום שכך נוהגים והו"ל כסמיטותא דפ' הרבית ופסקה מרן בש"ע סי' ר"א ע"ש ופה מתא יע"א מימי קדם כך נוהגי' בלי שום קנין ומתחייב המבטיח ואין פוצה פה ומצפצף ובודאי דע"ד הרשב"ש ז"ל סמכו ואם עדין לא נדפס בימיהם לא נעלם מהם דין האסמכתא דקי"ל כמ"ד קונה קנין גמור כמדובר: