אור ברסלב
ספר משכנות הרועים אל"ף › אות נו

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף · אות נו

אות נה

אחים ראובן היה משרת אצל המלך ממונה לגבות הכנסותיו ויציאותיו והיו לו ב' בנים נשואים ונסתלקו מעל שולחנו עודנו חי גם האחים חלוקים בעיסתן וא' מן האחים והוא הקטן היה חריף ביותר מאחיו וכשהזקין האב לא מצא כח ללכת בכל יום בית המלכות והיה שולח במקומו בנו הקטן גם כי האריך האב מחוליו הוא היה נושא ונותן בעבודת המלך כמשפט האב והגיעה השעה ונסתלק האב וחל"ש ומינה המלך את הבן ההוא ועשה והצליח ועכשיו עמד האח הגדול ותבע מאחיו לחלוק במה שהרויח דמכח אביהם קא אתי יורה המורה לצדקה שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב בפ' מי שמת ד' קמ"ד תמן תנינן אחים השותפים שנפל א' מהם לאומנות נפל לאמצע ובגמרא תנא האי אומנות לאומנות המלך ת"ר א' מן האחים שמינהו גבאי או פולסטמוס אם מחמת האחים לאחים אם מחמת עצמו לעצמו ופריך אי מחמת האחים לאחים פשי' ומשני ל"צ בחריף טפי מה"ד חורפיה גרם ליה קמ"ל ע"כ וסוגיא זו הרבה דברים נאמרו בה ע"כ אמרתי אלך אלקטה נא באו'מרים אמרות טהורות שיח סוד שרפי קדש קדישי עליונין לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא בס"ד פי' רשב"ם ז"ל ה"ג בס' המש' האחין השות' וכו' לאומנות המלך שמחמת אביו נפל לאומנות זו שכן מנהג המלך מעמיד מבית זו מוכס חדש ומבית זו חדש א' וכן מכל בתי העיר נפל לאמצע כל זמן שקנו בתפיסת הבית הריוח לאמצע שהרויח זה באומנותיו ובגמ' תנא לאומנות המלך כדפריך אבל אומנות אחרת שנפל בה מעצמו הריוח שלו מחמת אחיו כמנהג העיר לקחת מכל בית שוטר א' לפי הזמן הקבוע לו או לח' או לשנה אם מחמת עצמו מחמת חשיבותו ומחמת חריפותו עכ"ל והנה מ"ש דבאומנות אחרת שנפל בה מעצמו הריוח שלו ר"ל דלהכי מפרש תנא דהאי אומנות דקתני מתני' לאמצע דוקא באומנו' המלך שהיא מחמת האחין שמכללות הבית נוטל א' לעמוד במשמרתו זמן הקבוע לו אבל בשאר אומנות שאינה מכח מנהג העיר שלוקח מכל בית א' אע"פ שהאומנות היא למלך שהריוח לעצמו דמ"ל אומנות המלך מ"ל שאר אומניות שאין הדבר תלוי להיות לאמצע אלא בדבר שהוא מנהג העיר לקחת מכל בית א' כמדובר ואע"פ שהן אחי השות' אפ"ה הריוח לעצמו וכדמייתי התם הא א' מן האחים שנטל ק"ק זוז ללמוד תורה או אומנות וכו' יכולים האחים לומר לו אם אתה אצלנו יש לך מזונות ואם אין אתה אצלנו אין לך מזונות וכו' ואם אית' דריוח האומנות הוא לאמצע אמאי אין לו מזונות וזה פשוט ומ"ש נפל לאמצע כל זמן שקנו בתפיסת הבית וכו' לא ידעתי מה ענין קני' הכא ואולי שצריך ליתן איזה דבר בעבור המינוי מוכס או שוטר ולקמן יתבאר בע"ה ומ"ש מחמת עצמו מחמת חשיבותו ומחמת חריפותו ק' דבגמרא ל"צ דחריף טפי מה"ד חורפיה גרם ליה קמ"ל אלמא אע"ג שהוא חריף טפי קרינן ביה מחמת האחים ולאחים ואפשר דר"ל שאמר המלך כן מחמת חשיבותו וחריפותו ולדעתו ז"ל דגריס האחים השות' נר' שאם כבר חלקו תפיסת הבית אע"פ שמנהג המדינה לקחת א' בית מי שזכה מכל האחים להתמנות זכה לעצמו הריוח:

וראיתי לרב"א ז"ל במקו' לשם שכתב משם עליות רבינו יונה ז"ל שכתב ודוקא לאומנות המלך שהוא מתמנה בסבת בית אביו שהוא ממנה בכל שנה א' מכל בית אבל אם יש אומנות לא' מן האחים מה להם לשאר האחים לחלוק במה שהרויח והיינו דתני עלה לאומנות המלך עש"ב בזה וכת' והרווחתי בזה משום דחזינן בה פירושי דלא דייקי והירוש' יש לפרשו עכ"ל ובאמת שבירוש' אמ' חד בר נש איתעביד ספר בעו אחוהי למפלג עמיה אתא עובדא קומי ר' אמי אמ' כך אנו אומ' אדם מצא מציאה אומ' אחיו חולקים עמו וכן מייתי התם עובדא אחרינא כה"ג ע"ש וק' דאומנות זו אינה מחמת בית אביהם ומאי דעתייהו דבעו למפלג ור' אמי אמאי לא אהדר להו הכי אהא קאמ' הרב והירוש' יש לפרשו ולא זכינו לאורו הן אמת כי בירוש' מייתי הך תוס' באנפא אחריתי וע"ש לה' שדה יהושע ז"ל ואני מצאתי לה' העיטו' ז"ל באות שתוף דף כ"ו ע"ב שפי' שהמעשיות הללו דאיתעביד ספר בחיי אביהם וסמוך על שולחן אביו דהוי הריוח לאביהם ובחיי האב לא נתן לו הבן מה שהרויח באומנותו ע"כ בעו למפלג עמיה וא"ל ר' אמי כיון שהאב בחייו לא תבע ממנו אחולי אחיל גביה והו"ל כמי שמצא מציאה וכו' עש"ב ובס' תמים דעים סי' נ"ח פי' שהאב היה נותן לזה הבן פרס למזונותיו והיינו דאמרי' התם בירוש' א"ר אמי בן שנראה חלוק בחיי אביו מה שסגל סגל לעצמו כהדא חד בר נש וכו' ומפ' ליה דהיינו שקבע לו פרס למזונותיו שאע"פ שהוא ניזון משל אביו כיון דקבע לו פרס אם קמץ מעיסתו זכה בה לעצמו ומייתי הך עובדא וסא"ד דאחי כיון דניזון מנכסי אביו הו"ל כסמוך על שולחן אביו ומה שקמץ לאביו ויחלוקו עמו ואשמעי' ר' אמי תרתי חדא אע"פי שמציאתו לאביו כיון שקבע לו פרס המותר לעצמו ועוד דאפי' דאחי שותפי בכל דבר המציאה לעצמו ע"ש ואפשר שזהו כוונת רבי' יונה ז"ל שכת' והירוש' יש לפרשו ובשיירי המקו' אשר הובאו בסו' חי' הרמ"ה ז"ל כת' משם הראב"ד ז"ל דמספ"ל הא דקתני במתני' נפל לאמצע אם במחמת האחין קאמר כעין הברייתא או שמא אפי' מחמת עצמו משום דשותפי נינהו וכשנעשו שותפים קאמ' לכל דבר ובברייתא דמפליג בין מחמת אחין למחמת עצמן כשאינן שותפים ואפ"ה כיון דמכח אביהם קאתי להו האחים חולקים עמו בין לריוח בין להפסד ובלבד שלא יפשע בהפסד עכ"ל ולפום מאי דבעי לאוקו' ברייתא בשאינם שותפים אלא משום דקאתי מכח אביהם ק' לענ"ד דמסיים בה חלה ונתרפא יתרפא משל עצמו רשב"ג אומ' בד"א בחולה שיש לו קצבה אבל חולה שאין לו קצבה מתרפא מן האמצע כדאיתא בתוספות וכיון דאינם אלא אחים בעלמא אמאי מתרפא מן האמצע ומאי אמצע איכא ועוד סיפא דקתני ואם מחמת עצמן לעצמן מאי קמ"ל פשי' כיון דחלוקים ועומדים ותו דמאי פריך תלמודא אם מחמת האחים לאחים פשי' מאי קו' הא קמ"ל אע"ג דלאו שותפי נינהו אפ"ה כיון דמחמת אביהם קאתי לאחים כמ"ש הרב ז"ל והכי ס"ל לרבינו יונה ז"ל שכתב וז"ל ודוקא השותפים אבל חלקו אמרי' שלא נתכוונה המלכות אלא להרויח לזה עכ"ל ע"כ נלע"ד דכוונת הרב ז"ל דמתני' מיירי באחים שהם שותפים לכל דבר שאינם באים לכלל חשבון כלל זולת אם פשע וחלה שאז מתרפא משל עצמו אמטו להכי אפילו מחמת עצמו נפל לאמצע וברייתא כשאינם שותפים לכל דבר אלא שעדין שותפים בתפיסת הבית ואחד המרבה וא' הממעיט יבא לכלל חשבון ומשלמין זל"ז במותר וכההיא דתניא התם בתוס' נשאו להם נשים והכניסו להם פירות זה נוטל מה שהוא שלו וזה נוטל מה שהוא שלו ואם היתה ההוצאה מן האמצע הרי אלו מביאין לאמצע ע"כ אלמא דאיכא תרי מיני שותפ' בתפיסת הבית בין האחים אלא דמ"ש הרב ז"ל ואפ"ה כיון דמכח אביהם קאתי וכו' ר"ל שאינם שותפים לכל דבר הו"א דנפל לעצמו קמ"ל כיון דמכח אביהם קאתי יחלוקו:

וכתב עוד הרב ז"ל וראיתי בירושלמי דגריס הכי האחים השותפים שנפל א' מהם בעסקי המדינה בזמן שבא מכח האחים נוטלי' מכח האחים אם מכח בעה"ב נוטלים מכח בעה"ב קתני הכא נוטל מכח בעה"ב משמע הכא שאפילו מחמת עצמו כיון שהם שותפים כולם נוטלים עכ"ל נר' דהרב ז"ל מפ' מכח בעה"ב ר"ל א' מן האחים שנפל שיחדוהו וא' מן האחים שלא ביררוהו אלא שאמר תנו לנו א' מכם והכל לאמצע והיינו דק"ל בתר הכי אמאי לא קתני הכי בין מכח האחים בין מכח בעה"ב האחים נוטלים ולע"ד אי לאו דמסתפינא אמינא דכוו' התוספות לומ' לענין מנהג המדינה בעסקי המדינה מפסידים משלהם בני המדינה והיינו דקתני אם מחמת האחים נפל נוטלים ההפסד בני המדינה מן האחים ואם מכח בע"ה ר"ל מכח עצמו וכמו שפי' הרב גופיה נוט' בני המדינה ההפסד מכח בעה"ב ויש סיוע לפי' זה דעלה קאמ' בירושלמי כהדא דר"ן ב"ש נתפס לכוליה מתא וכו' ופי' הרמב"ן ז"ל בתשו' סי' ז"ן לענין הפסד הוא ע"ש:

וכ"ע הרב ז"ל ואם ישאל שואל א"כ דמשום שות' הוא ואפי' בא מכח עצמו מאי שנא אומנות המלך משאר אומנות דלאו שותף לכל דבר הן ואפילו במציאות איכ"ל רבותא קאמר דאפילו אומנות המלך שהיא כמו שררה אל משא מלך כך אנו אומרים שיחלוק להם המלכות אתא למימר שיחלוק להם הריוח עכ"ל מ"ש כך אנו אומרים בתמיהא והוא ירוש' דמייתי בתר הכי דקאמר כך אנו אומרים אדם שמצא מציאה אחיו חולקים עמו והוא ל' תמיהא כמ"ש ה' העיטור ז"ל שם והרב גופיה ולפ"ד ז"ל הא דקאמר בגמרא תנא לאומנות המלך לא אתא לפרושי מאי אומנות דקתני מתני' אומנות המלך דמתני' כיון דאיירי שנעשו שות' לכל דבר ואפילו במציאתם פשי' דכל האומנות בכלל אלא דאתא לאשמועינן תנא דאפי' באומנות המלך דסד"א כשם שא"א למלכות והשררה שתחלק כך הריוח אינו מתחלק קמ"ל דבריוח חולקים ובגי' הגמ' תנא האי אומנות אומנות למלך ע"כ ולפ"ז משמע דפרושי קמפ' דהאי אומנות דקתני היינו אומנות המלך אמנם הרב ז"ל כשהביא ל' הגמרא תנא אומנות המלך ואפשר לפרשו דה"ק ואפילו אומנות המלך ובאמת שהלשון מוכיח שאינו מל' התוס' דקאמר האי אומנות ואין מל' התוס' למימר הכי דהוא לשון בבלי גם רבינו יונה שהביא ל' הגמ' תנא לאומנות המלך:

וכ"ע הרב ז"ל דהך תוס' דקתני אם מכח בעה"ב נוט' וכו' דדוקא משום שהם שות' לכל דבר ואפילו במציאות דאי לא"ה תק"ל אהך ברייתא דקתני א' מן האחים שנט' ק"ק זוז ללמוד אומנות וכו'. וכמו שהכרחנו בעניותי' והביא הך עובדא דהירוש' ופי' קרוב לדברי שכתבתי משם ס' תמים דעים כיון דחלוק במזונותיו מציאותיו ואומנות לעצמו ולא לאמצע:

עוד הביא הרב ז"ל הך ירוש' דר"ן ב"ש איתפס וכו' ופי' דאי אית ליה נכסי לב"ה אז ההפסד או ירויח לעצמו והיינו דקתני אם מחמת האחים לאחים כלומר מחמת הממון המשות' ביניהם עכ"ל ולשו' הירוש' אחר שהביא התוס' דאי מכח בעה"ב נוט' מכח בעה"ב ופי' הרב ז"ל בין מכח בעה"ב בין מכח האחים נוט' הריוח האחים והיינו באחים השות' לכל דבר כדכתי' ועלה קאמר בירוש' כהדא דר"ן ב"ש איתפס לכולי וכו' והתם עכ"ל באינם שות' לכל דבר דאי הוו שותפים לכל דבר בין אית ליה נכסי בין לית ליה וכדמסיים בה הרב ז"ל והיינו דקתני מחמת אחים להאחים והך ברייתא אוקמה הרב ז"ל באינם שות' לכל דבר ונראה דהרב ז"ל לא גריס כהדא אלא עובדא באנפי נפשה:

ע"ב רב"א ז"ל במקו' שם משם מוהר"י א"ן מיגאס ז"ל וז"ל ודוקא לאומנות המלך אבל שלא לאומנות המלך כיון שאין האחים מתעסקים עמו באותו אומנות וכו' אע"ג דמנוהו מחמת אחים לעצמו וכ"ש אם מנוהו בשביל עצמו עכ"ל ולא ידעתי מה בא ללמדנו ומה הוסיף על השמו' ומ"ש אומנות המלך משאר אומניות דאי באומנות המלך מתעסק לבדו אמאי אחיו חולקים עמו ואי משום מחמת האחים א"ה בשאר אומניות נמי ומשם רבי' יאונתן ז"ל כתב שם מפני שאומנות המלך הרוחה גדולה בלי טורח שהוא נעשה גבאי לגבות מנת המלך ומתעסק באותו ממון שיגבה מן הא' עד שיגבה מן האחרות עכ"ל אבל רבינו א"ן מיגאס לא חדש בה דבר בענין אומנות המלך ואדרבה לפי הטעם שנתן בשאר אומנים תק"ל מ"ש אומנות המלך וכדכתי' בעניותי:

ע"ב הר' רבינו יונה ז"ל בעליות שם ע"ב מתני' דקתני נפל לאמצע בנפל מחמת אחים דאי מחמת עצמו אמאי לאמצע א"כ אמאי לא ק"ל לתלמוד' פשי' כדק"ל בברייתא ואפש' לענ"ד משום דבברייתא קתני להדיא אי לאחים לאחים אבל אי הוה מק' אמתני' הוה צריך לפרושי דע"כ בנפל מחמת האחים שצריך טרחא ועוד הק' הרב ז"ל דמ"ש מתני' דקתני האחים השות' וברייתא לא קתני אלא א' מן האחי' ותי' דמתני' באחים שהיו שות' בכל מה שירויחו בכל עניינם ואצ"ל דודאי הריוח לאמצע אלא כי איצטריך לאשמו' כגון שנפל לאומנות המלך שאין זה ביד האדם אלא כפי מה שיעלה רוח המושל וסד"א במלתא דלא שכיחא שאין בידו לא אסיק אדעתיה קמ"ל דאפ"ה נפל לאמצע והיינו דתני עלה לאומנות המלך ומתני' כגון שנפל לאומ' מחמת עצמו והא דתניא אם מחמת האחים לאחים מיירי באחים שלא נשתתפו בכל ריוח דהא ברייתא לא קתני השות' ואפ"ה כיון שהדבר ידוע שמנהו המלכו' שכך דרכו למנות מכל בית ובית בשביל כל האחי' והגיע זמן בית זה למנות א' מהן אע"ג דהוא חריף טפי לא אמרי' חורפיה גרם ליה וחולקים עכ"ל נראה מדבריו ז"ל דאומ' המלך דמיירי בה תנא דמתני' אינו מחוק. המלכות למנות מכל בית ובית והגיע זמן בית זה ובכה"ג לא איצטריך לאשמועינן דודאי אסיק אדעתייהו וכיון שהם שות' בכל דבר והאי לאמצע והיינו דתני עלה לאומ' המלך דלהכי איצטריך לאשמועינן דאע"ג דנפל מחמת עצמו לאמצע וברייתא אע"ג דמיירי בשאינם שות' בכל דבר כיון שחק וזמן קבוע לכל בית ובית וזה הבית הגיע זמנו מ"ה נפל לאמצע:

וחזיתיה להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סי' ה' שכתב האחים השותפים וכו' האי אומ' אוקי' באומנות המלך והוא שנפל מחמת אביהם שהיה קרוב למלכות וגמלו חסד בעבורו לבניו ואצ"ל בזמן שנפל מחמת האחים אבל אם לא נפל אלא מחמת עצמו שהיה ראוי לכך יותר מהאחרים או שהליץ אדם בעדו שלא מחמת אביו ושלא מחמת אחיו ה"ז לעצמו וכו' ודוקא שלא חלקו אבל חלקו אפי' מחמת אביהם לעצמו דייקא נמי דקתני האחים השות' וכו' עכ"ל אלא שעדין הלב מהסס לפום מאי דטעמא טעים רבי' דהכל לאמצע משום דרוצה לגמול חסד עם בניו וכו' א"כ בשותפים דליכא למיתלי בה"ט אמאי הכל לאמצע ואם נפשך לומר שהתנו כן שכל מה שירויח יהיה לאמצע היכי מהני האי תנאה אפי' בדקנו מיניה כיון דהוי דבר שלב"ל כמ"ש רבי' ז"ל בפ"ה מה' שותפין ופסקו הטוש"ע בר"ס קע"ו האומנים שנשתתפו במלאכתם דאפי' בקנין אינו מועיל דאין הקנין מועיל להקנות זה לזה דבר שלב"ל ואחים שאני דאיכא טעמא רבא שהמלך רוצה לגמול חסד עם בניו והו"ל כירושה הבאה מחמת אביהם אבל בשות' דליכא האי טעמא במה יזכה לדעת רבינו ז"ל והסמ"ע ז"ל בר"ס קע"ז תלה דין זה דשות' בפלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן ז"ל דלהרמב"ן בשות' שהתנו בכל הרוחים נפל לאמצע כמו האחים אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דתלי טעמא משום שהמלך רוצה לגמול חסד עם הבנים בשביל אביהם איכא למימר הכי בשות' ע"ש ולא זכר ש'ר האלף דברי רבינו הניתנים למעלה מראש מקדמי אר'ש וכבר הושג מההי"ט ז"ל ותי' כדעת רבי' דגם בשות' משכחת לה כגון שהיו ידועי' לו ורצה לגמול חסד עמהם ע"ש ולפ"ד ז"ל מיתרצא שפיר חקירתנו נהי דע"י קנין אינו מועיל דהוי דבר שלב"ל הא מיהא מודה שאם המלך מינה א' מהשותפין באיזה מינוי והרויח שאם מחמת השות' מינהו כמדובר נפל הריוח לאמצע ולקמן יתבאר בס"ד וד' הרמ"ה ז"ל שאינם שותפין בכל דבר רק בתפיסת הבית מ"ה דוקא אם מחמת אביהם ודקתני השות' לאשמועי' דאם חלקו אפי' אם מחמת אביהם לעצמו ומ"ש והאי אומ' אוקי' באומנות המלך לפי שהוא ז"ל גורס מאי אומ' תנא אומ' המלך כמ"ש בסי' ר"ן וכתב עוד ז"ל שם ודוקא לאומ' המלך וכיוצא בה אבל לשאר אומניות כיון דלא מיעסקי אחים בהדיה אפי' נפל מחמת האחים לעצמו ואמטו להכי אוקי' מתני' באומ' המלך וכו' דאומ' דלית בה טרחא היא ומאי דיהבי ליה בתורת נדיבות יהבי ליה וכיון דמחמת אחים נפל כמאן דיהיב להו לכולהו דמי וכו' עכ"ל ולפי שיטה זו לא תק' קושית רבי' יונה דמתני' בנפל מחמת אביהם ולא מחמת האחי' וקמ"ל דיורשים האחי' נמי מכחו וכמאן דיהיב לכולהו אבל מחמת האחי' פשי' ולא איצטריך תנא לאשמועינן והיינו דק"ל לברייתא דקתני אם מחמת האחים לאחים וכו' והרב כת' ואצ"ל אם נפל מחמת האחים והיינו דק"ל לתלמודא כיון דאצ"ל גם מה שהק' אמאי במתני' תני השות' ולא בברייתא הא נמי מיתרצא שפיר דתנא נחית לאשמועינן מילתא אחריתי דאם חלקו אפי' מחמת אביהם לעצמו וברייתא לא איצט' לאשמו' א"נ ס"ל להרב ז"ל דאם מחמת האחי' אפי' חלקו לאמצע ומדברי רבי' יונה ז"ל משמע דס"ל שאם חלקו אפי' נפל מחמת האב והאחים לעצמו דוק ותשכח:

והרי"ף ז"ל העתיק המש' ומאי דתני עלה לאומ' המלך והעתיק ג"כ הברייתא בצורתה ולא ידעתי אמאי השמיט מאי דאיתמ' עלה דאפילו חריף טפי לא אמרי' חורפיה גרם ליה גם הרא"ש ז"ל הלך לדרכו דרך הקדש אלא שהביא הגי' במ"ש האחים והשות' דמשמע דס"ל אחים אעפ"י שאינם שות' ושות' אע"פ שאינם אחי' נפל לאמצע וס"ל כיון דמחמת האחי' או מחמת השות' אע"ג דאינם שות' לכל דבר וכדעת הרמ"ה ז"ל דס"ל דהא דקתני השות' לאשמו' דאם חלקו אפי' אם מחמת האחי' לעצמו כדבר האמור:

גם אשו"ר להר"מ במז"ל בספ"ח מה' שות' שכת' וז"ל א' מן האחים או מן השות' שנפל לאומ' המלך הריוח לאמצע עכ"ל נראה דרבי' סמיך אמ"ש בסמוך האחים וכו' שלא חלקו ירושת מורישן אלא כולן משתמשי' בו ביחד הרי הן כשות' לכל דבר עכ"ל ש"מ דס"ל כל שלא חלקו יש להם דין שות' לכל דבר וכיון שהן כשות' לכל דבר ועלה קאמר האחי' או מן השות' ר"ל שהם שות' לכל דבר ולפ"ז אין לחלק בין מחמת אחים או מחמת עצמו דבכולהו הריוח לאמצע ואעפ' שפשט הלשון שכת' הרי הן כשותפין לכל דבר אין זה פשוטו להיות שות' לכל דבר ר"ל בכל רווחים ובלשו' הראב"ד ור"י ז"ל הניתנים למעלה מ"מ ליישב דברי רבינו יש לפרשו בכך וכדאוקמוה הראב"ד ורבי' יונה למתני' אלא דאינהו ז"ל מוקמו לה הכי מדקתני האחים השותפים דר"ל האחים שהם שותפים שנשתתפו בכל דבר אמנם רבי' ז"ל מפ' דהאחים דקתני מתני' בכה"ג שהם השות' לכל דבר והשות' מלתא באנפי נפשה ור"ל כשות' לכל דבר וברייתא דמפליג בין מחמת האחים למחמת עצמו מיירי באחין שחלקו וע"ז השיגו הראב"ד ז"ל על מה שקצר ולא ביאר דמיירי קודם שחלקו ובפ"ט מה' נחלות דין ז' שכתב א' מן האחים שמינהו המלך גבאי וכו' אם מחמת אביהן מינהו וכו' לכל האחים ואם מחמת עצמו מינהו הרי זה לעצמו עכ"ל צ"ל לפ"ז דמיירי בשכבר חלקו והיינו דינא. דברייתא והוכרח רבי' לפ' כן משום דק"ל תנא דמתני' אמאי סתמא סתים נפל לאמצע וברייתא מפליג בכך אהא מתרץ דמתני' דקא מתני בהדר והשות' עכ"ל דאחים נמי דקתני בשלא חלקו דאכתי בשות' לכל דבר ותרי מיני שות' הא' באה מאליה במות אביהם נעשו שות' מאליהם עד שיחלוקו והב הנעשית ע"י איש אל רעהו כנלע"ד לדחוק ולפרש כדברי רבי' ז"ל וה"ה שם בה' נחלות כתב ע"ד רבי' מ"ש ובריי' עכ"ל דעתו ז"ל כפשט דברי רבי' דמש' וברייתא בחדא גוונא נינהו ולפ"ד מ"ש בהל' שות' א' מן האחים וכו' הריוח לאמצע ר"ל דמיירי שנפל מחמת אביהם וכמ"ש בה' נחלות ושע"ז כתב הראב"ד ז"ל קצר מאד ולדעת ה"ה ז"ל צ"ל דסמך עמ"ש בה' נחלות ובודאי שהוא דוחק גדול וע"ז כת' הכ"מ ז"ל שם שאיני יודע למה השמיטה רבי' ר"ל שם בה' שות' ולסמוך על מה שיכתוב אח"ך בה' נחלו' והרל"ם ז"ל כת' שסמך עמ"ש בה' נחלות ע"ש וזה מדוקדק בדברי הרמב"ן ז"ל שהביא מרן בב"י וזהו ששנו לאומ' המלך וכו' כלומ' דוקא לאומ' המלך וכו' עכ"ל שבא לשלול פי' הראב"ד ורבינו יונה ז"ל וזולתם דלא כמו שפי' הרי' הלוי ז"ל:

והטור בסי' קע"ז כת' האחים השות' או שאר שות' נר' דגריס כגי' אביו הרא"ש ז"ל האחים והשות' דר"ל אחים שעדין לא חלקו ועומדים בשות' או שאר שתו' ולא הבינותי דהא מסיים בה אם דרך המלך ליקח מכל בית וכו' וזה לא שייך בשאר שות' ואם יש מנהג ג"כ שהמלך נוטל א' מכל חברת שות' א"כ כך הי"ל לבאר ליטול א' מכל בית או מכל חברת שות' ולא להעלימה וכת' עוד הטו' וכת' הר"י הלוי דוקא לאומ' המלך אבל לאומ' אחרת אע"פ שמינהו מחמת אחיו לעצמו ולא ידעתי למה תלה דבר זה בהר"י הלוי והוא תלמוד ערוך בידינו אשר הונף ואשר הורם ראשית מאמר והתימא ממרן הקדוש. ז"ל שלא העיר בזה איברא לפי מה שנתברר מדברי הראב"ד ורבינו יונה דסבירא להו דהא דתניא לאומנות המלך לרבותא תניא דלא תימא אומנות המלך מלתא דלא שכיחא הוא ולא אסיק אדעתייהו דליהוי בכלל השות' כמו שנתבאר לעיל אהא מייתי מפי' הר"י הלוי דלא נחית תנא אלא לאפוקי שאר אומנות ושלא כדעת הראב"ד ורבינו יונה דשאר אומנות פשי' דהוי בכלל אלא דאשמו' תנא דאפילו אומ' המלך והרב"ח נדחק בזה יען כי בימיו ז"ל לא נראו מראות אלהים ספרן של צדיקים ומור"ם ז"ל שכתב וי"א דוקא לאומ' המלך וכו' אפשר דסמך אהימנו' דרבי' הטו' או אפשר שנמצא אתו שיט' הראב"ד ורבינו יונה ז"ל ומה מאד תמהתי על הסמ"ע ז"ל שלא נתעורר בזה ולא בפו"ד ומרן בב"י ג"כ אפשר שנגלו אליו ספרן של צדיקים הללו ומרן בש"ע שם העתיק לשון הרמב"ם וטעמו וכתב הסמ"ע אבל הרמב"ן כתב טעם אחר מפני שאנו רואים שהאחים כ"ז שלא חלקו תפיסת הבית כאלו הן א' וכאלו היה אביהם קיים וכו' וכתבתי בפר"י וכו' בשאר שותפי שנשתתפו בפי' שיהיו כל הרווחים ומעשה ידיהם לאמצע וכו' אבל לטעם הרמב"ם וכו' עכ"ל ולפ"ד לדעת הרמב"ן ז"ל גם במציאה שמצא א' מן האחים היא לאמצע אבל לדעת הרמב"ם ז"ל היא לעצמו וכמ"ש הרמב"ם ו"ל שם בה' נחלות דין ז' וז"ל אחד מן האחים וכו' עכ"ל דעת עליון דאפי' בשותפים שאינם חלוקים בעסקן המוצא מציאה זכה בה לעצמו ולפ"ד הרמב"ן זכו בה כל האחים כאלו מצא אותה האב בחייו ולפמ"ש במער' אות ש' בדיני שות' דהאי מלתא תליא באשלי רברבי דלדעת הרמב"ם אפילו קנו מידם לא מהני דאין אדם מקנה דבר שלב"ל אבל לדעת הראב"ד ז"ל מהני כמ"ש בר"ס קע"ז וכמו שהארכתי שם ולעיל בס"ד ולפ"ד הסמ"ע בדברי הרמב"ן ז"ל דבשות' מצו להקנות דבר שלב"ל כדעת הראב"ד אמנם לפי פשוטן של דברים דהרמב"ן דשלל תי' והשות' אלא השות' גרסי' דס"ל דדין זה לא שייך אלא באחים שהם שות' בנכסי אביהם דאנו רואים כאלו אביהם היה קיים אבל בשאר שות' לא איכא למימר דבמציאה נמי יסבור ולומר ידע דעת עליון הרמב"ם דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ומציאה הוי דבר שלב"ל ואינם יכולים להקנות זה לזה ודע שנלע"ד רשב"ם והר"י הלוי ז"ל פלגו בהדייהו דלרשב"ם אפי' באומ' אחרת דוקא בנפל בעצמו אבל אם מחמת האחים ה"נ לאמצע ממ"ש אבל באומנות אחרת שנפל בה מעצמו עכ"ל אבל דעת הר"י הלוי שהביא הטו' ס"ל שאפי' מינהו מחמת אחיו לעצמו ע"ש וכן מצאתי דבריו מפורשים בשיירי המקו' אשר בסוף חי' הרמ"ה ז"ל וז"ל והרא"ם כתב וז"ל ודוקא לאומנות המלך אבל שלא לאומנות המלך כיון שאין האחים מתעסקים עמו באותה האומנות אלא. הוא לבדו המתעסק בה אע"ג דמינהו מחמת אחים. לעצמו וכ"ש אם מינהו מחמת עצמו עכ"ל ולפ"ז ק' על הטו' דלא חש להביא ס' רשב"ם כלל ואם דעתו נטתה לדעת הר"י הלוי הי"ל להביא ב' הדעות ולהכריע כס' אשר ישרה בעיניו כמנהגו הטוב ונר' דס"ל להטו' דגם רשב"ם מודה לס' הר"י הלוי דכיון דטעמא דאומנות המלך לקנות א' מכל בית מ"ה נפל לאמצע אבל שאר אומנות דלא רמיא ע"כ בית מהיכא תיתי שהוא יתעסק ואחיו חולקים עמו וכמ"ש הר"י הלוי ומ"ש מעצמו לאו דוקא דלא הוה גריס לה ולפי שבדברי הר"י הלוי בפי' איתמר ולפ"ז מה שתלה הדבר הטור בהר"י הלוי ודוקא לאומנות המלך והוינן בה לימוד ערוך הוא בידינו וכדוקיין לק"מ דלא נחית הטור אלא למ"ש דלשאר אומנות אפי' מחמת אחיו לעצמו ולשון הר"י הלוי הוא כמו שהעתקתי והר"י הלוי פסקא דדינא קאמר והעתיקו הטור ותמהתי קצת על הטור ז"ל דשמועות הרמ"ה ז"ל כל יומא בפומיה אמאי לא יחס ס' זו דאפי' מינהו מחמת אחיו כל שאינו מאומנות המלך לעצמו כמ"ש שם בחי' סי' ה' וסי' ד"ן ע"ש אמנם מדברי מור"ם ז"ל שכתב וי"א דוקא לאומנות המלך אבל לאומנות אחרת הכל לעצמו טור בשם הר"י הלוי והרמב"ן עכ"ל נראה שאינו מפרש כן דלפי מאי דכתי' עיקר מה שהביא הטור דברי הר"י הלוי א"א לאשמועי' דבאומנות אחרת אפי' מינהו מחמת האחים לעצמו ומור"ם לא גילה רז זה שהוא עיקר הלימוד מדברי הר"י הלוי ועוד דבדברי הרמב"ן לא נתבאר דאפי' מינהו מחמת האחים לעצמו ע"ש בדבריו בתשו' שהביא מרן ז"ל בב"י שם ואחר זמן נמצא אתי ס' תורת חסד לה' מוהר"ח כהן ז"ל ובסי' רס"ד עמד בענין וכעת אין הפנאי מסכים עמי לעמוד על דבריו וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו ית' כיר"א ועיין לרבינו הגדול מוהרמ"א זיע"א בס' משחא דרבותא בחלק ח"מ סי' מ"ו דף ד' ע"ד ע"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה