אור ברסלב
ספר משכנות הרועים אל"ף › אות לה

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף · אות לה

אות לד

אונאה קיי"ל דבעה"ב המוכר כליו אין בהם אונאה כמ"ש בטוש"ע סי' רכ"ז סכ"ו ודעת התוס' דוקא בשתות אבל ביותר משתות יש בו אונאה והרא"ש ז"ל הביא דבריהם ובתשו' כלל ק"ב סי' ג' פסק כן להדיא בפשיטו' והשיג על השואל ע"ש וצ"ע כיון דהרמב"ם ז"ל ס"ל אפי' ביותר משתות מדכת' שאלולי הרבה לו הדמים לא היה מוכר לו וכמו שהוכיח ה"ה ז"ל שם א"כ השואל שסמך ע"ד הרמב"ם אין להשיג עליו אלא לומר שדעת ר"י דוקא בשתות אמנם אנכי הרואה מלשון הטו' דלא שמיע ליה הכי בדעת הרמב"ם שהוא ז"ל העתיק לשון הרמב"ם בדמותו כצלמו ואח"כ כת' ומיהו פי' ר"י דדוקא וכו' ואם איתא דס"ל כד' הרמב"ם ז"ל אפי' ביותר משתות כך הול"ל אבל דעת ר"י דדוקא וכו' אבל האי ליש' מ"ש דהרמב"ם לא פי' הדבר ומיהו ר"י פי' ומ"ש שהרבה לו הדמים ר"ל עד שתות דמהנך עובדי גמר לדיניה והתם בשתות הוא כדאית' התם גם מרן בב"י לא החליט הענין לומר דהרמב"ם ס"ל אפי' ביותר משתות אלא שכת' אבל אין נר' כן מדברי הרמב"ם וכו' דמשתמען מילוהי אפילו הרבה לו יותר משתות ונהי דעובדא כי הוה הכי הוה הא מיהא רבו ור"ח דפסקו ותנו דאין לו עליו אונאה שמיע ליה אפי' ביותר משתות והתימא על הטו' ז"ל אחר שהביא דברי ר"י למה לא כת' עליו שכ"ד א"א הרא"ש מפסקיו שהעתיק דברי ר"י ושתיק ולא אמר ולא מידי ש"מ אודוי אודי ליה ומתשו' שכתבתי והטו' עצמו הביאה ואי משום דלדידיה ליכא מאן דפליג ע"ד ר"י משו"ה לא הוצרך למימר שכ"ד אביו דמאן פליג על ר"י לתומכו ולסעדו מד' אביו ז"ל אלא שה"ה ז"ל כת' בשם המפרשים דס"ל ל"ש שתות או יותר ע"ש ואין דעת מרן כן שהרי בש"ע סכ"ד פסק בסתם דדוקא בשתות ואח"כ כת' ויש חולקים ונלע"ד דדעתו כדעת הרמב"ם דדוקא בשתות כמו שהביא הטו' כדכתי' וכן הוא ז"ל בש"ע סכ"ג העתיק לשון הרמב"ם ואח"כ כת' ודוקא וכו' כלשו' הטו' ומנ"ל לאפושי פלוגתא ביני רבוותא ועובדי הכי מוכחי כמ"ש התו' ז"ל ומ"ש וי"ח היא דעת ה"ה ז"ל בדעת הרמב"ם והמפרשים שהביא שם שוב מצאתי למרן ז"ל בבד"ה שכת' בפי' דהרמב"ם ס"ל כהתוס' והרא"ש ע"ש ת"ל:

והרב מח"א ז"ל בה' אונאה סי' כ"ב הק' עמ"ש בעה"ת גבי נתן לו מעות ואשכח בהו טופיאנא בכדי שאין הדעת טועה דקי"ל א"צ להחזיר אי אתי ותבע חייב להחזיר אע"ג דאיכא למימ' דמעיקר' בתורת מתנה יהבינהו ניהליה וה"ט דאיהו טעין בריא דלאו למתנה איכוון והמקבל טוען שמא בתורת מתנה יהבתינהו נהליה ה"נ אי טעין לוקח אנוס הייתי מהימן דבריא קאמ' והמוכר טוען שמא נתרצית ומחלת ולא היה לך אונס ע"ש הן אמת דהרא"ש גופיה מאריה דהאי דינא איהו גופיה סבר הכי לגבי טופייאנא דאי אתי ותבע מהדרינן ליה כמ"ש בפ' הרבית דף ס"ד ע"ש ומרן בר"ס רל"ב כ"כ משם רבי' ירוחם והב"ח ז"ל כת' שם שכ"נ דעת הטו' ע"ש ועיי' בהכנה"ג ז"ל שם אות ג' בהגה"ט אלא דהרב ז"ל הביא לדברי בעה"ת דקיהיב טעמא דמלת' ולעד"ן רב המרחק ביניהם דגבי הונאה כיון דחכמים קבעו' זמן לבדיקה עד שיראה לתגר כל ששהה יותר קים להו לרבנן דנתרצה בקנין אותו חפץ או סחורה אעפ"י שאינה שוה ערך מה שקנאה הילכך כשבא לערער על המקח לאחר זמן המוגבל בטענת אונס אמרי' הביא ראיה לעקור ההקנאה שהיא בא' מדרכי ההקנאה וכבר עבר הזמן שגבלו הראשונים אבל בנתינת מעות יתרים על המכר אחר שכבר קצץ דמיו אין לו לזכות בהם אלא לתלות משום וותור או הבלעה שגזלו וכיוצא הילכך כשחזר וגילה דעתו דלא נתכוון להבלעה או לשום מתנה בגילוי דעתא סגי ושפיר מצי למיהדר ביה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה