ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
אל"ף · אות כא
אומדנא שאלה איש א' מן הרמתי"ם תורה וגדולה יצ"ו ובהיותו מקרב את קרוביו כי מצות המלך היא הביא נערה משרתת יתומת האם בת אחי יונתו והיא בחדרי מלך שנה אחר שנה ולא הרגיש בה בשום דופי ויהי מימים ימימה פשפש בע"הב את כליו פשפש ולא מצא תכשיטין יקר הערך ויצעק צעקה גדולה ואחר החיפוש מחיפוש ומנרות מצא אותו כלאחר יד במקום שהיד שולטת בו וכבר נבדק אותו מקום פעמים רבות על כן היטב חרה לו אדהכי והכי הגד הוגד לו כי הנערה הלזו פשטה ידה להוציא מרשותו של בע"הב ולהביא לרשות רווק א' הדר שם בחצר ודקדקו בדבר והוציאו מרשותו מה שקבל מהנערה מעות בעין ומיני סחורות והודה בפני הב"ד יצ"ו וטענה הנערה יען שכבר הבטיחה להשיאה ע"כ מסרה לו אלו החפצים והמעות והיותר מהמה שכפר בהם הנער ההוא ועוד טענה עליו שבחג הסוכות נמצאת אצלו בעלייה אשר דר בה והוא בא' ואנסה עד שעשאה כלי וא"ל אל תצטערי כי אנכי אישך ואכסה קלונך ושוב בא עליה פ"א ברצונה אחר סמך ההבטחה ההיא שישאנה והנער הרבה הצוחה על דבר זה באמור לא נגע ולא פגע בה אפי' באצבע קטנה רק חמדת הממון אף היא תשיב אמריה העזה פניה ותאמר לו כי ע"מ כן גנבתי מבית קרובתי להיות לו לאשה כי מה חפצי לגנוב וליתן לך יורה המורה שורת הדין להיכן נוטה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב על עסקי ריבה האומרת שאנסה בעלייה והכוונה להיות לו לאשה כל ימיו בע"כ ניחזי אנן אם הנערה אומרת כן והנער אומר לא כי אלא ברצונה הטוב היכי לידיינו דייני הלא בראשי דברי הרמב"ם ז"ל ה' נערה כתב ואיזו הוא מפתה ואיזהו אונס וכו' כל הנבעלת בשדה ה"ז בחזקת אנוסה וכו' עד שיעידו עליה העדי' שברצונה נבעלה וכל הנבעלת בעיר בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו העדי' שהיא אנוסה כגון ששלף לה חרב וא"ל אם תזעקי אהרוג אותך עכ"ל והכא בנ"ד אם היתה צועקת בעלייה ודאי שהקול היה נשמע כמה פתחים למקום ההוא וכלל גדול אמרו בכ"מ דהמע"ה כמ"ש הראב"ד ז"ל ע"ש וא"כ בודאי בדין מפותה היא אפי' לפי דעתה וכיון דדין מפותה היא אם לא רצה המפתה לישאנה ויתן לה קנס והולך ואין כופין אותו לכנוס כמ"ש רבי' ז"ל ובנ"ד נר' דאפי' קנס נמי אין לה דלפי הנשמע שהיא בוגרת ותנן בכתו' ד' מ' הבוגרת אין לה קנס וכו' ופסקה רבינו שם דין ח' ע"ש ומה שטוענת שהבטיחה לשישאנה נראה דאין לחייבו מטעם זה ואפי' אם מודה לדבריה שבא עליה והתנה לשישאנה דמפותה דכתב רחמנא שנשתדל עמה בכל מיני פיתוי והשתדלות באופן שיהיה פשיטא דבכלל נמי ע"מ לשישאנה ואפ"ה לא נתחייב אלא בקנס וכ"ש בנ"ד שהוא כופר אלא דמצד האומדנא שגנבה ונתנה לו באריכות הזמן ידים מוכיחות הויין דקושטא קא טענה אלא דאין לה אלא דין מפותה וגדולה מזו מצאתי למהרי"קו ז"ל שורש קכ"ט שנשאל באשה טוענת שבא עליה פ' בעודה מתעלפת והוא כופר פסק הרב ז"ל ל"מ שהוא כופר אלא אפי' הוא מודה אלא שאומ' שברצונה בא עליה פשי' שהוא נאמן וכת' עוד הרב ז"ל ואשה היא טוענת שהבטיחה לשישאנה וע"מ כן מחלה לו ונתפתית והו"ל מחי' בטעות מ"מ ה"מ היכא שהתנה עמה בשעת בעילה ממש אבל אם קודם לכן הבטיחה ואח"כ בא עליה סתם ולא הזכירה לו באותה שעה שישאנה בכה"ג לא אמרי' דאדעתא דהכי מחלה לו והביא ראיה מזבין ארעא אדעתא למיסק לא"י דאם לא הזכיר בשעת המכר אינו כלום וכת' ואין נר' לחלק דהתם מיירי שמתחי' לא גילה אל הלוקח עצמו אלא לפני עדים מש"ה לא אמרי' דע"מ מכר כיון שלא פי' בשעת המכר ללוקח עצמו אבל הכא סמכה אהא דקאמ' איהו גופיה דהא אין הלשון מ"ש כן עכ"ל וסברה זו קיימה הריב"ש ז"ל בסי' ק"פ ע"ש אבל מדברי מוהרשד"ם ז"ל בח' ח"מ סי' רפ"ט מ"ש דס"ל כמוהריק"ו ז"ל דצ"ל בשעת המכר דוקא ולא מ"ש לו בתחי' עש"ב:
עוד כת' ה' מוהריק"ו ז"ל ובר מן דין ובר מן דין לעד"ן שאפי' התנה עמה בשעת מעשה ממש אפ"ה אינו משלם לא קנס ולא בושת ופגם כיון דמדעתה שהרי בפ"ב דקידושין דף מ"ו מוכיח דעיקר קרא דמפתה מיירי בפתה לשם אישו' אליבא דרב הונא או חייא בר' וכו' עכ"ל וע"ש כתו' בחילוף הגי': כתב עוד הרב ז"ל ולא חשתי להאריך דהא פשי' כביעתא בכותחא דבר מן כל אלין טעמי דלעיל א"א לחייב הנטען הזה מאחר שהוא כופר מכל וכל ואומר שלא בא עליה מעולם ואם שיש אמתלאות רבות מראות על הענין הלא ידוע שפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל והסמ"ג דאין הלכה כר' אחא אלא כרבנן דאמ' אפי' זה מנוגח וזה מועד ליגח אין לומר נגחו וכו' אלא אמרינן המע"ה וה"ה לכל אמתלא שבעולם ואפי' בכגון דשמעון בן שטח שאמר אראה בנחמה אם לא ראיתיו רץ אחריו אל החורבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר דבכ"הג לא מחייבינן ליה וכו' ואין לומר דדוקא בד"נ אבל בד"מ לא וכו' ונחזור לעיקר הדין דודאי ופשי' שאין בידינו לחייב הנטען הזה וכו' ע"ש שהאריך:
ולענין אם הנטען חייב שבועה דאיתרמי האי עובדא בנערה שאינה בוגרת דע לך שאם היא אומרת שנאנסה והוא אומ' שמרצונה ומפותה בזה פסק הר"מ במז"ל בפ"ב שחייב שבועת התורה כיון שהוא מודה במקצת מה שהוא מחוייב לה בדין המפותה ע"ש ואולם מסופקני האידנא דליכ' סמוכין ולא מגבינן קנסות בבבל אי מחייבינן שבועה דאורייתא או לא ואע"ג דכת' הרי"ף ז"ל שהסכימו הר"ץ גאון וסיעת מרחמוהי כמ"ש הר"מ במז"ל בפ"ה מה"ס דמשמתי' ליה עד דמפייס לחבריה הא מיהא לאו תביעת ממון הוא ועיי' בטוש"ע סי' פ"ז ס' כ"ו ובסמ"ע ס"ק כ"ב וש"ך ס"ק ס"א עי"ש שו"ר למוהרח"ש בקו' דעיג"י בתשו' סי' טו"ב שנסתפק בזה והוכיח ממ"ש הטו' ל' הרמב"ם דנשבע שהיא מפותה ש"מ דחייב לישבע ע"ש ואין זה מוכרח וכבר כתבתי דעת הטו' דאיפכא ס"ל וחזיתיה להרדב"ז ז"ל בח"א שבב' סי' ס"ג שנשאל ביתומ' קטנה שאמרה פ' אנסני והוא כופר ופסק דפתוי קטנה אונס הוא ואם יודה חייב לישאנה ואע"ג דאין דנין דיני קנסות לישא אות'דנין ומש"ה חייב לישבע ע"ש שהאריך בפרט האנוסה והמפותה ולמסקנא העלה דישבע היסת ואם ראו הב"ד שיש רגלים לדבר רשאים לאיים עליו עד שיודה עכ"ל עש"ב: וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר מוהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' קל"ז שנשאל בבחורה שנמצאת הרה ואמרה מבחור פ' והוא מכחישה ופסק דהבחור פטור מכל ממון שבעולם ול"מ כשהבחור מכחיש בדבר אלא אפי' הוא מודה או שראו עדים שבא עליה אין עליו שום תביעת ממון לא קנס ולא בושת ולא צער ולא פגם והאריכות בזה מותר גמור ובסו"ד כת' וז"ל וכבר הוכחנו שבחורה הזאת דין מפותה יש לה לכ"ע וא"כ נתברר לנו שאפי' באו עדים שנבעלה לזה אפ"ה פטור מכל וכל והם דברים ברורים אשר אין בהם ספק וגדולה מזו כתב מוהרי"קו וכו' עכ"ל. וחזיתיה להריב"ש ז"ל בסי' מ"א שנשאל על הטוענת מאיש פ' הרה והשיב אינה נאמנת להוציא ממון וצ"ל בנ"ד ש"ש מכחיש שא"כ כל הזונות שתתעברנה תאמרנה שהם מעוברות מגדולי הארץ ע"ש שהאריך:
גם אשו"ר למוהראנ"ח ז"ל בסי' שנשאל באלמנה מינקת דבית ראובן ונמצאת הרה וטוענת שר' נכנס אצלה וחרב בידו וא"ל אם תצעוק אהרוג אותך ואם תשמעי לי אני אשיאך והית' רוצה לצעוק וסתם פיה ואנס אותה וראובן מכחיש' הכחשה גמורה עוד נשאל אם הוא מודה בה שאומר מרצונה ומדעת' היכי לידיינו דייני והביא תשו' מהרי"קו ז"ל העולה היא למעלה וזה הלכה העלה הנכון לפשר ביניהם דרך צדקה ורחמים שיתן לה איזה דבר שיהא לה כסות עינים ואת כל ונוכחת עכ"ל ותבט עיני להרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' רע"ג שנשאל בנמצאת מעוברת ואומרת מאיש פ' והוא מכחישה ואומ'להד"ם והשיב דבוגרת היא ואין לה קנס ולא לישא אותה אלא מרצונו ע"ש שהאריך ועד אחרן ראה ראיתי לה' בית יהודה במנהגים (דף קי"ג ד') ס"ג שכתב משם רבו ז"ל דאין לכופו שישאנה אלא מרצונו ויתן לה שיעור ק' זוזין ע"ש ועיין בתשו' ח"ץ סי' קמ"ה וקמ"ו מה שפלפל בחכמה בדברי הר"ם במז"ל הניתנים למעלה ריש סדרא ואין כאן מקום להאריך:
עלה בק"בץ דהנטען הלזה פטיר ועטיר מהקנס ושאר דברים וכ"ש שהוא מכחיש ועודנו מחזיק בדבריו ונתבאר דאינה נאמנת ועל עצמה נאמנ' שאמ' שפ"ב היה הדבר ברצונה ובת כרת היא וחייבת משום בעלת נדה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשי' שבתורה ואפי' בפ"א דטוענת אנוסה היתה הו"ל תחי' באונס וסופה ברצון דיצרה אלבשא ואע"ג דקי"ל כרבא דאמרי' אין אדם משים עצמו רשע כבר כתב הכנה"ג ז"ל בי"ד סי' קכ"ז אות נ"ו בהגהב"י ז"ל בשם תשו' הגאונים ז"ל דלא אמרה רבא אלא לענין מיתת ב"ד ולא לענין כריתות ע"ש וצריך לעמוד ממ"ש הגאון מוהרא"ם ע"פ וערל זכר וגו' דאע"ג דאין ב"ד של מעלה מענישים עד שיגיע לשנת כ' מ"מ חייבי כריתות חייבי מלקות נינהו והו"ל מחוייב בדיני אדם קרינן ביה עש"ב. ומה שיש לפלפל בדבריו ה"ה כמוס עמדי בס' הקטן חסד ואמת דרוש יע"ש ואין כאן מקום להאריך דודאי האידנא דלית לן סמוכין ליכא מלקות וכל הלוקה בב"ד של ח"ל שאינם סמוכין לא חשיב אלא מכת מרדות ולא מלקות כמ"ש הרמב"ם בפט"ו מה' סנהדרין דין ג' יעו"ש ועוד דאין חיוב מלקות ע"פ הודאת החוטא אלא בעדים כמ"ש רבינו ז"ל שם ובפח"י מה' אלו ע"ש והכל לפי ראות עיני הב"ד יצ"ו ולפי השעה והכל לפי מה שהוא אדם ובלבד שיכוין לבו לשמים:
ועל דבר הגנבה אשר טוען בעה"ב דנאבד ונגנב מאתו יותר ממה שהודה בכפלי כפלים אם ליסרו ולענותו עד אשר יודה או לא בזה ראיתי לה' פנים מאירות ז"ל בח"ב סי' קנ"ו שנשאל בכיוצא בזה והוכיח מכמה עובדי דגמ' דעבוד רבנן עובדא וכפתוהו לנידון וכפתוהו היינו מלקות עיין בבתרא דף קס"ז ובחולין דק"ו וקי"ב ע"ש אך מה שהפריז על המדה לומ' דהרשות נתונה ליסרו ע"י עכו"ם אין מהראיות שהביא שום סמך ליסרו ע"י גוים הא מיהא שמעי' דאע"ג שהגונב לא תבע להלקותו הב"ד יצ"ו מוטל עליהם להלקותו כדמוכח מהני עובדי דב"ב עי"ש. ואולי במקום הרב ז"ל אין הרשות נתונה ביד הב"ד ליסר ולהלקות לשום אדם בלתי הורמנותא דעכו"ם כאשר אזן שמעה הן עתה בערי פראנקיי"א עי"ש ומ"מ בנ"ד שאין הגנב בעצמו רק שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה ונמצאת בידו הגנבה וכ"ש אם הוא המלמדה לגנוב ועיין בתשו' הרדב"ז ז"ל בח"א מהחדשות סי' קל"ב עש"ב אפ"ה יש להקל בדינו כיון שאינו גנב ממש: