פרק ז
א בשנת אחת וחמישים ומאה יצא דמיטריוס בן סלבקוס מרומי ויעל עם מתי מספר לעיר על הים וימלוך שם:
ב ויהי כאשר בא אל בית מלכות אבותיו ויאחזו בני החיל את אנטיוכוס ואת לוסיאס להביאם אליו:
ג וייוודע לו הדבר ויאמר אל תראוני את פניהם:
ד וימיתום החיל וישב דמיטריוס על כיסא מלכותו:
ה ויבואו אליו כל האנשים הפושעים והרשעים מישראל ואלקימוס היה מנהיגם מחפצו לכהן:
ו ויאשימו את העם אל המלך לאמור איבד יהודה ואחיו את כל אוהביך וגם אותנו זרה מארצנו:
ז ועתה שלח איש אשר תאמין לו והלך וראה את כל החרמה אשר עשה לנו ולמדינת המלך וענש אותם ואת כל אשר עזרו להם:
ח ויבחר המלך את בקחידס מאוהבי המלך המושל בעבר הנהר והגדול במלכות ונאמן למלך:
ט וישלח אותו ואת אלקימוס הרשע ויקיים לו את הכהונה ויצווהו לעשות נקמה בבני ישראל:
י ויסע ויבוא בחיל גדול לארץ יהודה וישלח מלאכים אל יהודה ואל אחיו בדברי שלום במרמה:
יא ולא שמעו לדבריהם כי ראו אשר באו בחיל גדול:
יב ויאספו אל אלקימוס ובקחידס קהל סופרים לדרוש צדק:
יג וראשונים החסידים היו בבני ישראל ויבקשו מהם שלום:
יד כי אמרו איש כהן מזרע אהרון בא בחיל ולא יעשה לנו עוולה:
טו וידבר אליהם דרי שום וישבע להם לאמור לא נבקש לכם רעה ולאוהביכם:
טז ויאמינו לו ויקח מהם שישים איש וימיתם ביום אחד כדבר אשר כתב:
יז בשר חסידך ודמם שפכו סביבות ירושלים ואין קובר:
יח ויפול פחדם ואימתם על כל העם כי אמרו אין בהם צדק ומשפט כי עברו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו:
יט וילך בקחידס מירושלים ויחן בבית זית וישלח ויאסוף רבים מן האנשים הנמלטים אשר אתו ואחדים מן העם וישחטם אל הבאר הגדולה:
כ ויקיים את הארץ לאלקימוס וישאר אתו חיל לעזר לו וילך בקחידס אל המלך:
כא וילחם אלקימוס על הכהונה הגדולה:
כב ויקבצו אליו כל עוכרי עמם ויתפשו ארץ יהודה ויעשו רעה רבה בישראל:
כג וירא יהודה את כל הרעה אשר עשה אלקימוס ואשר אתו בבני ישראל הרעו מן הגויים:
כד ויעבור בכל גבולות יהדוה מסביב ויעש נקמה באנשים הנמלטים ויעצרו מעבור בארץ:
כה וכאשר ראה אלקימוס כי חזק יהודה ואשר אתו ויוודע כי לא יוכל לעמוד בפניהם וישב אל מלך ויאשימם רעות:
כו וישלח המלך את ניקנור אחד משריו הנכבדים והשונא והאויב לישראל ויצו עליו להשמיד את העם:
כז ויבוא ניקנור לירושלים בחיל גדול וישלח אל יהודה ואחיו במרמה בדברי שלום לאמר:
כח אל נא תהי מריבה ביני וביניכם אבוא במתי מעט למען אראה את פניכם בשלום:
כט ויבוא אל יהודה וישראל איש לשלום רעהו והאורבים היו נכונים לחטוף את יהודה:
ל ויוודע הדבר ליהודה כי בא אליו במרמה וימהר לשוב ממנו ולא חפץ עוד לראות את פניו:
לא וידע ניקנור כי נגלתה עצתו ויצא לקראת יהודה במלחמה אל כפר שלמה:
לב ויפלו מאשר עם ניקנור כחמש מאות איש וינוסו אל עיר דוד:
לג ואחר הדברים האלה עלה ניקנור אל הר ציון ויצאו מן הכהנים מבית המקדש ומזקני העם לשאול לו לשלום ולהראותו את העולה המקרבת בעד המלך:
לד ויהתל בהם וילעג להם ויטמאם וידבר בגאון:
לה וישבע באפו לאמור אם לא ימסר יהודה ומחנהו בידי עתה והיה כאשר אשוב בשלום ושרפתי את הבית הזה ויצא בחרי אף גדול:
לו ויבואו הכהנים ויעמדו לפני המזבח וההיכל ויבכו ויאמרו:
לז אתה בחרת את הבית הזה למען יקרא שמך עליו להיות בית תפילה ותחינה לעמך:
לח עשה נקמה באיש הזה ובמחנהו ונ]לו בחרב זכור חרפותיהם ואל תתן להם תקומה:
לט וילך ניקנור מירושלים ויחן בבית חורון ויבוא לקראתו חיל ארם:
מ ויהודה חנה בחדשה בשלושת אלפים איש ויתפלל יהודה ויאמר:
מא כאשר חרפו אשר באו מעם מלך אשר יצא מלאכך ויך בהם מאה ושמונים וחמישה אלף:
מב כן תגוף את המחנה הזה לפנינו היום וידעו הנשארים כי רעה דיבר אל מקדשך ושפוט אותו כרשעתו:
מג ויאסרו המחנות במלחמה כשלושה עשר לחודש אדר וינגף מחנה ניקנור ויפול הוא ראשון במלחמה:
מד וכראות מחנהו כי נפל ניקנור וישליכו את נשקם וינוסו:
מה וירדפו אותם דרך יום אחד מחדשה עד לבוא גזר ויריעו אחריהם בחצוצורות התרועה:
מו ויצאו מכל כפרי יהידה מסביב ויסובו אותם ויפנו אלה נוכח אלה ויפלו כולם בחרב ולא נשאר בהם עד אחד:
מז ויקחו את השלל ואת הביזה ואת ראש ניקנור כרתו ואת ימינו אשר שלח בגאון ויביאום ויתלום על יד ירושלים:
מח וישמח העם מאוד ויעשו את היום ההוא ליום שמחה גדולה:
מט ויקיימו לעשות שנה שנה את היום הזה בשלושה עשר לאדר:
נ ותשקוט ארץ יהודה ימים מעטים: