פרק ו
א והמלך אנטיוכוס עבר בארצות העליונות וישמע כי יש עילם בפרס עיר מפוארת בעושר בכסף ובזהב:
ב והמקדש אשר בתוכה עשיר מאוד ושם מסכי זהב ושריונות ונשק אשר השאיר שם אלכסנדר בן פיליפוס המלך המקדוני אשר מלך בראשונה על היוונים:
ג ויבוא ויבקש ללכוד את העיר ולבוז אותה ולא יכול כי נודע הדבר לאנשי העיר:
ד ויתקוממו לו למלחמה ויברח וילך משם בעצב גדול לשוב בבל:
ה ויבוא איש מבשר לו לפרס כי נהפכו לברוח המחנות אשר הלכו לארץ יהודה:
ו ויסוג לוסיאס בחיל כבד בראשונה וינס מפניהם ויתחזקו בנשק ובחיל ובשלל רב אשר לקחו מאת המחנות אשר הכו:
ז ויהרסו את השיקוץ אשר בנו על המזבח אשר בירושלים ואת המקדש הקיפו כבראשונה בחומות גבוהות ואת בית צור עירו:
ח ויהי כשמוע המלך את הדברים האלה ויבהל ויתחלחל מאוד ויפול למשכב וינגף לחלי מן העצבון כי לא היה לו כאשר קיווה:
ט ויהי שם ימים רבים כי התחדשה עליו תוגה גדולה ויחשוב כי ימות:
י ויקרא לכל אוהביו ויאמר להם נדדה שנה מעיני ולבי נפל עליי מיגון:
יא ואומר בלבי עד מצוקה כזאת באתי וסערה גדולה אשר אנוכי בה עתה הלא בעל חסד ואהוב הייתי בתוֹקפי:
יב ועתה אזכור הרעות אשר עשיתי בירושלים וקח את כל כלי הכסף והזהב אשר בה ואשלח להכחיד את יושבי יהודה חינם:
יג ואדע כי בגלל זה מצאוני כל הרעות האלה והנה גווע אנוכי ביגון רב בארץ נכריה:
יד ויקרא לפילפוס אחד אוהביו וישימהו על כל ממלכתו:
טו ויתן לו את כתרו ואת אדרתו ואת טבעתו להדריך את אנטיוכוס בנו ולחנכו למלוך:
טז וימת שם אנטיוכוס המלך בשנת תשע וארבעים ומאה:
יז וייתן לו את כתרו ואת אדרתו ואת טבעתו להדריך את אנטיוכוס בנו תחתיו אשר חינך מילדותו ויקרא את שמו אֶבְפּטוֹר:
יח והאנשים מן המצודה היו סוגרים את ישראל סביב המקדש ומבקשים רעות על כל ומשען לגוים:
יט ויחשוב יהודה להכחידם ויקרא לכל העם לצור עליהם:
כ ויאספו יחד ויצורו עליהם בשנת חמישים ומאה ויעשו עליהם דייק ומכונות:
כא ויצאו מהם מן המצור ויתחברו אליהם אחדים מן הרשעים מישראל:
כב וילכו אל המלך ויאמרו עד מתי לא תעשה משפט ונקמת את אחינו:
כג אנחנו חפצנו לעבוד לאביך וללכת אחרי דבריו ולשמוע למצוותיו:
כד ויצורו עליה בני עמנו בגלל זה ויתנכרו לנו וגם אשר מצאו ממנו המיתו ורכושנו בזזו:
כה ולא נגדנו בלבד שלחו יד כי גם בכל גבולך:
כו והנה הם חונים היום על המצודה בירושלים ללכדה ואת המקדש ואת בית צור בצרו:
כז ואם לא תקדמם במהרה גדולות מאלה יעשו ולא תוכל לעצור בעדם:
כח ויקצוף המלך כשמעו ויאסוף את כל אוהביו שרי חילו ואת אשר על הרכב:
כט וממלכות אחדות מאיי הים באו אליו צבאות שכירים:
ל ויהי מספר צבאותיו מאת אלף רגלי ועשרים אלף פרשים ופילים שלושים ושנים יודעי מלחמה:
לא וילכו דרך אדום ויחנו על בית צור וילחמו ימים רבים ויעשו מכונות ויצאו וישרפון באש וילחמו בגבורה:
לב וייסע יהודה מן המצודה ויחן אל בית זכריה מול מחנה המלך:
לג וישכם המלך בבוקר ויַסַע את המחנה בעברתו בדרך בית זכריה ויערכו הצבאות למלחמה ויתקעו בחצוצרות:
לד ואת הפילים הראו דם ענב ותות להעמיד אותם למלחמה:
לה ויחלקו את החיות לגדודים ויעמידו לכל פיל אלף איש משוריינים בקשקשים וקובעי נחושת על ראשיהם וחמש מאות פרשים בחור הוכנו לכל חיה:
לו אלה היו לפני כן במקום שהייתה החיה ולכל אשר תלך היו הולכים יחדיו לא נפרדו ממנה:
לז ומגדלי עץ עליהם חזקים ומכוסים על כל חיה חגורים עליהם במכונות ועל כל אחד אנשי חיל ארבעה נלחמים מעליהם בן הודו לו:
לח ושאר הפרשים העמידו מזה ומזה משני עברי המחנה מפחידים ומכסים בגדודים:
לט וכזרוח השמש על מגיני הזהב והנחושת הזריחו ההרים מהם ולהטו כלפידי אש:
מ ויפשטו קצת ממחנה המלך על ההרים הגבוהים וקצתם בשפל וילכו לבטח ובמשטר:
מא ויזועו כל השומעים קול המונם וצעדי ההמון וצלצול הנשק כי היה המחנה גדול מאוד וכבד:
מב ויקרב יהודה ומחנהו למלחמה ויפלו ממחנה המלך שש מאות איש:
מג וירא אלעזר חורן אחת החיות משוריינת בשריונות המלך והיא הייתה גבוהה מכל החיות ונראה כי עליה המלך:
מד ויתן את נפשו להושיע את עמו ולעשות לו שם עולם:
מה וירץ אליו בגבורה אל תוך הגדוד ויהרוג על ימין ועל שמאל ויפרדו ממנו הנה והנה:
מו ויבוא אל תחת הפיל ויתקע לו וימיתהו ויפול ארצה עליו וימת שם:
מז ויראו את גבורת המלכות ועברת הצבאות ויטו מעליה:
מח ואנשים ממחנה מהלך עלו לקראתם לירושלים ויחן המלך אל יהודה ואל הר ציון:
מט ויעש שלום עם אנשי בית צור ויצאו את העיר כי לא היה להם שם אוכל להיסגר בה כי שבת הייתה לארץ:
נ וילכוד המלך את בית צור וישם שם מצב לשמור עליה:
נא וייחן על המקדש ימים רבים ויעמד שם דייק ומכונות וקלעי אש וקלעי אבנים ועקרבים לירות חצים וקלעים:
נב ויעשו גם הם מכונות נגד מכונותיהם וילחמו ימים רבים:
נג ואוכל לא היה באוצרות בהיות השנה השביעים ונמלטים ליהודה מן הגויים אכלו את שארית האוצר:
נד וישארו במקדש מתי מספר כי חזק עליהם הרעב ויפרדו איש למקומו:
נה וישמע לוסיאס כי פיליפוס אשר העמיד המלך אנטיוכוס בעודנו חי לחנך את אנטיוכוס בנו למלך:
נו שב מפרס ומדי והחיל אשר הלך עם המלך אתו וכי הוא מבקש לקחת בידו את דברי המלכות:
נז וימהר ויאות לשוב ויאמר למלך ולשרי החיל ולאנשים אנחנו הולכים ודלים מיום ליום ואוכל לנו מעט והמקום אשר אנחנו חונים בו חזק הוא ועלינו דברי המלכות:
נח ועתה ניתן ימים לאנשים האלה ונעשה להם שלום ולכל עמם:
נט וקיימנו להם ללכת בדתיהם כבראשונה כי רק בגלל דתיהם אשר הפרנו קצפו ויעשו כל אלה:
ס ויישר הדבר לפני המלך והשרים וישלחו אליהם להשלים ויקבלו:
סא וישבע להם המלך והשרים אחרי כן יצאו מן המצודה:
סב ויבוא המלך להר ציון וירא את מצודת המקום ויפר את השבועה אשר נשבע ויצו ויהרוס את החומה מסביב:
סג וייסע בחפזון וישב לאנטיוכיה וימצא את פיליפוס מושל העיר וילחם בו וייקח את העיר בכוח: