פרק ד
א ויקח גרגיאס חמשת אלפים איש ואלף פרשים בחור ויסע המחנה לילה:
ב לנפול על מחנה היהודים ולהכותם פתאום ובני המצודה היו לו למורי דרך:
ג וישמע יהודה ויסע הוא והגיבורים להכות את חיל המלך אשר בעמאוס:
ד עד החיל מפוזרים היו מחוץ למחנה:
ה ויבוא גרגיאס אל מחנה יהודה לילה ולא מצא איש ויחפש אותם בהרים כי אמר נסים הם ממנו:
ו וכאור הבוקר נראה יהודה בשפלה בשלושת אלפי איש אך מגינים וחרבות לא היו להם כאשר חפצו:
ז וייראו מחנה הגוים חזק ומבוצר ופרשים סובבים אותו והם מלומדי מלחמה:
ח ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו אל תראו מהמונם ומעברתם אל פחדו:
ט זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה בחיל:
י ועתה נקרא לשמים אם יחפץ בנו ויזכור ברית אבות והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום:
יא וידעו כל הגוים כי יש פודה ומציל לישראל:
יב וישאו הנכרים את עיניהם ויראו אותם באים מנגד:
יג ויצאו מן המחנה למלחמה ויתקעו אשר עם יהודה:
יד ויתגרו ויגפו את הגוים וינוסו אל הבקעה:
טו והמאסף כולו נפל בחרב וירדפו אחריהם עד גזר ועד שדות אדום ואשדוד ויבנה ויפלו מהם כשלושת אלפים איש:
טז וישב יהודה והחיל מרדוף אחריהם:
יז ויאמר לעם אל תחמדו את השלל כי מלחמה נגדנו:
יח וגרגיאס והחיל בהר קרוב לנו ואתה עמדו בפני אויבינו והלחמו אותם ואחרי כן תקחו שלל קוממיות:
יט עד יהודה מדבר אלה וירא חלק נשקף מן ההר:
כ וירא כי נגפו ושורפים את המחנה כי העשן הנראה גילה את אשר נהיה:
כא וכאשר ראו את אלה ויבהלו מאוד:
כב וכאשר ראו את מחנה יהודה בעמק נכון לקרב ויברחו כולם אל ארץ פלישתים:
כג ויהודה שב לבוז את המחנה ויקח זהב רב וכסף ותכלת וארגמן-ים ורכוש גדול:
כד ובשובם שרו והללו לשמים "כי טוב כי לעולם חסדו":
כה ותהי תשועה גדולה בישראל ביום ההוא:
כו ואשר נמלטו מן הנכרים ויבואו ויגידו ללוסיאס את כל הקורות:
כז וכשמעו נבהל מאוד ויחר לו כי לא היה כחפצו לישראל ולא נעשה אשר ציווה לו המלך:
כח ומקץ שנה אסף לגדודים שישים אלף איש בחור וחמשת אלפים פרשים להלחם אותם:
כט ויבואו ליהודה ויחנו בבית צור ויפגשם יהודה בעשרת אלפים איש:
ל וירא את המחנה הכבד ויתפלל ויאמר ברוך אתה מושיע ישראל המשבית עברת הגיבור ביד דוד עבדך והמוסר מחנה פלישתים בידי יהונתן בן שאול ונושא כליו:
לא סגר נא את המחנה הזה ביד עמך ישראל ויבושו בחילם ובסוסיהם:
לב תן להם מורך ושבור אומץ חזקם ורעדו בשברם:
לג הפילם בחרב אוהביך ויהללוך כל יודע שמך בתודה:
לד ויתגרו ויפלו ממחנה לוסיאס כחמשת אלפים איש ויפלו לפניהם:
לה וכראות לוסיאס את המכה אשר הייתה בצבאו ואת האומץ אשר היה ליהודה וכי נכונים הם אם לחיות אם למות בגבורה ויסע לאנטיוכיה וירב לאסוף חיל שכירים לעלות עוד הפעם ליהודה:
לו ויהודה אמר לאחיו הנה נגפו אויבנו נעלה לטהר את המקדש ולחנכהו:
לז ויקהל כל המחנה ויעלו הר ציון:
לח ויראו את המקדש שומם והמזבח מחולל והשערים שרופים ובחצרות גדלים סבכים כמו ביער או כמו באחד ההרים והלשכות שוממות:
לט ויקרעו את בגדיהם ויבכו בכי גדול ויעלו אפר [על ראשיהם]:
מ ויפלו על פניהם ארצה ויתקעו בחצוצרות התרועה ויצעקו אל השמים:
מא אז אמר יהודה לאנשים להלחם את אשר במצודה עד אשר יטהר את המקדש:
מב ויבחר כהנים תמימים חפצי תורה:
מג ויטהרו את המקדש ויוציאו את אבני השיקוץ למקום טמא:
מד ויועצו על מזבח העולה המחולל מה לעשות לו:
מה ותצלח עליהם מחשבה טובה לנתוץ אותו לבלתי היות להם למוקש כי הגויים טמאוהו ויתצו את המזבח:
מו ויניחו את האבנים על הר הבית במקום מיוחד עד בוא נביא להורות עליהן:
מז ויקחו אבנים שלמות על פי התורה ויבנו מזבח חדש כראשון:
מח ויבנו את המקדש ואת פנים הבית ואת החצרות קדשו:
מט ויעשו כלי קודש חדשים ויביאו את המנורה ואת מזבח הקטורת ואת השולחן להיכל:
נ ויקטרו על המזבח ויעלו את הנרות אשר במנורה ויאירו בהיכל:
נא וישימו על השולחן לחם ויורידו את הפרוכת ויכלו את כל המעשים אשר עשו:
נב וישכימו בבוקר בחמישה ועשרים לחודש התשיעי הוא חודש כסליו בשמונה וארבעים ומאה שנה:
נג ויקריבו קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש אשר עשו:
נד בעת וביום אשר טמאוהו הגויים בעצם היום ההוא נחנך בשירים ובנבלים ובכנורות ובמצלתיים:
נה ויפלו כל העם על פניהם ויתפללו ויברכו לשמים אשר הצליח להם:
נו ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה ויקריבו עולות בשמחה ויקריבו זבח שלמים ותודה:
נז ויפארו את פני ההיכל בעטרות זהב ובמשבצות ויחנכו את השערים והלשכות ויעשו להם דלתות ותהי שמחה גדולה בעם מאוד ותסר חרפת גויים:
נח ויקיים יהודה ואחיו וכל קהל ישראל להיות ימי חנוכת המזבח נעשים במועדם שנה בשנה ימים שמונה מיום חמישה ועשרים לחודש כסליו בשמחה וגיל:
נט ויבנו בעת ההיא את הר ציון מסביב חומה גבוהה ומגדלים חזקים בל יבואו הגויים וירמסום כאשר עשו בראשונה:
ס וישם שם חיל לשמרו ויבצר לשמור אותו את בית צור להיות לעם מבצר בפני אדום: