פרק ב
א בימים ההם קם מתתיהו בן יוחנן בן שמעון כהן מבני יהויריב מירושלים וישב במודיעים:
ב ולו חמישה בנים יוחנן הנקרא גדי:
ג שמעון הנקרא תרסי:
ד יהודה הנקרא מקבי:
ה אלעזר הנקרא חורן
ו יונתן הנקרא חפושׂ:
ז וירא את הנאצות אשר נעשו ביהודה ובירושלים ויאמר אוי לי למה יולדתי לחזות בשוד עמי ושוד עיר הקודש ולשבת בה בהינתנה ביד אויבים בית המקדש ביד נכרים:
ח היה היכלה כ[בית] איש נקלה:
ט כל תפארת בשבי הובלו ילדיה הורגו ברחובותיה בחוריה בחרב אויב:
י אי זה עם לא ירש במלכותה ולא תפש משללה:
יא כל הדרה לוקח תחת חפשיה הייתה שפחה:
יב והנה קדשנו והדרנו ותפארתנו השם ויחללוה גוים:
יג [אם - - - - ] למה לנו עוד חיים:
יד ויקרע מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שקים ויתאבלו מאוד:
טו ויבואו אנשי המלך המאלצים על המעל למודיעים העיר לזבוח:
טז ורבים מישראל באו אליהם ומתתיהו ובניו נאספו:
יז ויענו אנשי המלך וידברו אל מתתיהו לאמור ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת ונתמך בבנים ובאחים:
יח עתה קרב ראשון ועשה מצוות המלך כאשר עשו כל העמים ואנשי יהודה והנשארים בירושלים והיית אתה ובניך מאוהבי המלך ואתה ובניך תכובדו בכסף ובזהב ובמתנות רבות:
יט ויען מתתיהו ויאמר לו יסורו כל איש מעבודת אבותינו ויבחרו במצוותיו:
כ ואני ובני ואחי מלך בברית אבותינו:
כא חלילה לנו לעזוב תורה ומצוות:
כב לדברי המלך לא נשמע לסור מעבודתנו ימין ואו שמאל:
כג וככלותו לדבר את הדברים האלה קרב איש יהודי לעיני כולם לזבוח על הבמה במודיעים כמצוות המלך:
כד וירא מתתיהו ויקנא וישתונן כליותיו וישלח חרונו כמשפט וירץ ויזבחהו על הבמה:
כה ואת איש המלך המאלץ לזבוח המית בעת ההיא ואת הבמה הרס:
כו ויקנא לתורה כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא:
כז ויקרא מתתיהו בעיר בקול גדול לאמור כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי:
כח וינס הוא ובניו אל ההרים ויעזבו כל אשר היה להם בעיר:
כט אז ירדו רבים מבקשי צדק ומשפט אל המדבר לשבת שם:
ל הם ובניהם ונשיהם ומקניהם כי רבו הרעות עליהם:
לא ויגד לאנשי המלך ולחיל אשר היו בירושלים בעיר דוד כי ירדו אנשים אשר עברו את מצוות המלך למחבואים במדבר:
לב וירדפו אחריהם רבים וישיגום ויחנו עליהם ויערכו עליהם מלחמה ביום השבת:
לג ויאמר להם רב לכם צאו ועשו כדבר המלך וחיו:
לד ויאמרו לא נצא ולא נעשה דבר המלך לחלל את יום השבת וימהרו לעשות איתם מלחמה:
לה ולא ענו להם ולא השליכו עליהם אבן ולא סתמו את המחבואים:
לו באמרם נמות כולנו בתמנו עדים לנו השמים והארץ כי בלא משפט תספנו:
לז ויערכו עליהם מלחמה בשבת וימותו הם ונשיהם ובניהם ומקניהם כאלף נפש אדם:
לח וידע מתתיהו ואוהביו ויתאבלו עליהם עד מאוד:
לט ויאמרו איש אל רעהו אם נעשה כולנו כאשר עשו אחינו ולא נלחם בגוים על נפשנו ועל תורתנו עתה מהרה ימחו אותנו מעל פני הארץ:
מ וייוועצו ביום ההוא לאמור כל אדם אשר יבוא אלינו למלחמה ביום השבת נלחם בו ולא נמות כולנו כאשר מתו אחינו במחבואים:
מא אז נאסף אליהם קהל חסידים גיבורי חיל מישראל כל המתנדב לתורה:
מב וכל הבורחים מפני הרעות חברו אליהם ויהיו להם למשען:
מג ויערכו חיל ויכו את הרשעים בקצפם ואת האנשים הפושעים בחמתם והשרידים נסו אל הגויים להינצל:
מד ויסב מתתיהו ואוהביו ויהרסו את הבמות:
מה וימולו את הבנים אשר לא נימולו אשר מצאו בגבול ישראל בחזקה:
מו וירדפו את בני זדון ויצלח הדבר בידם:
מז ויגאלו את התורה מיד הגויים ומיד המלך ולא הניחו קרן לרשע:
מח ויקרבו ימי מתתיהו למות ויאמר לבניו עתה גבר זדון ותוכחה ויום מהפכה וחרון אף:
מט ועתה בנים קנאו לתורה ותנו נפשותיכם על ברית אבותיכם:
נ זכרו מעשי אבות אשר עשו בדורותיהם ונחלתם כבוד גדול ושם עולם:
נא אברהם הלא בניסיון נמצא נאמן ותחשב לו לצדקה:
נב יוסף בעת מצוקתו שמר מצווה ויהיה אדון למצרים:
נג פנחס אבינו בקנאתו קנאה קיבל ברית כהונת עולם:
נד יהושע במלאתו דבר אדני היה שופט בישראל:
נה כלב בהעידו בקהל קיבל ארץ נחלה:
נו דוד בחסדו נחל כיסא מלכות לעולם:
נז אליהו בקנאתו קנאת התורה הועלה לשמים:
נח חנניה מישאל ועזריה הבוטחים נצלו משלהבת:
נט דניאל בתומו ניצל מפי אריות:
ס וכן בינו דור ודור כי כל המקווים לו לא יכשלו:
סא ומדברי אדם רשע אל תראו כי כבודו לדומן ורימה:
סב היום יגבה ומחר לא ימצא כי ישוב לעפרו ועשתונותיו יאבדו:
סג חזקו בני והתאוששו בתורה כי בה תכבדו:
סד והנה שמעון אחיכם ידעתי כי איש עצה הוא אליו תשמעון כל הימים הוא יהיה לכם לאב:
סה ויהודה המקבי גיבור חיל מנעוריו הוא יהיה לכם שר צבא ונלחם מלחמת העם:
סו ואתם תאספו אליכם כל שומרי מצוה ונקמו נקמת עמכם:
סז השיבו גמול לגוים והחזיקו במצות התורה:
סח ויברך אותם וייאסף אל אבותיו:
סט וימת בשש וארבעים ומאה שנה וייקבר בקברות אבותיו במודיעים ויבכו אותו כל ישראל בכי גדול: