פרק א
א ויהי אחרי הַכּוׂת אלכסנדר בן פילפוס המקדוני אשר יצא מארץ כיתים [את חיל פרס] ויך את דריָוֶש מלך פרס ומדי וימלוך תחתיו בראשונה בארץ יון:
ב ויערוך מלחמות רבות וילכוד מבצרים וישחט מלכי ארץ:
ג ויבוא עד קצוֹת-הארץ וייקח שְלל-גויים רבים ותשקוט הארץ לפניו וירם ויגבה לבו:
ד ויאסוף חיל כבד מאוד וימלוך על ארצות גוים ורוזנים ויהיו לו למס:
ה ויהיה אחר הדברים האלה ויפול למשכב וידע כי ימות:
ו ויקרא לעבדיו הנכבדים אשר גדלו אתו מנעוריו ויחלק להם את מלכותו בעודנו חי:
ז וימלוך אלכסנדר שתים-עשרה שנה וימות:
ח וישלטו עבדיו איש במקומו:
ט וישימו כולם כתרי מלכות בראשיהם אחרי מותו ובניהם אחריהם שנים רבות וירבו רעות בארץ:
י ויצא מהם שורש רשע אנטיוכוס אפיפנס בן אנטיוכוס המלך אשר היה בן תערובות ברומי וימלוך בשנת מאה ושלושים ושבע למלכות היוונים:
יא בימים ההם יצאו מקרב ישראל בני בליעל וידיחו רבים לאמור נֵלכה ונכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו כי מן היום אשר סרנו מעמהם מצאונו רעות רבות:
יב וייטב הדבר בעיניהם:
יג ויתנדבו אנשים מן העם וילכו אל המלך וישליטם המלך לעשות כחוקי הגויים:
יד ויבנו גמנסיון בירושלים כמשפטי הגויים:
טו ויעשו להם ערלה ויעזבו ברית קודש ויצמדו לגוים ויתמכרו לעשות רע:
טז ותִכּוֹן המלוכה לפני אנטיוכוס ויתנשא למלוך בארץ מצרים למען מלוך על שתי הממלכות:
יז ויבוא מצרימה בעם כבד ברכב ובפילים ובפרשים ובאֳני גדול:
יח ויערוך מלחמה עם תלמי מלך מצרים ויסוג תלמי מפניו וינוס ויפלו חללים רבים:
יט וילכדו ערי המבצר בארץ מצרים וייקח שלל ארץ מצרים:
כ וישוב אנטיוכוס אחרי הכותו את מצרים בשנת מאה וארבעים ושלוש ויעל על ישראל ועל ירושלים בעם כבד:
כא ויבוא אל המקדש בגאווה וייקח את מזבח הזהב ואת מנורת המאור ואת כל כֵליה:
כב ואת שולחן המערכת ואת הקשוות ואת המזרקות ואת כפות הזהב ואת הפרוכת ואת העטרות ואת עדי הזהב אשר לפני ההיכל ויפצל הכול:
כג וייקח את הכסף ואת הזהב ואת כלי החמדה וייקח את אוצרות המטמונים אשר מצא:
כד ובקחתו הכול שב לארצו ויעש הרג רב וידבר בגאוּת רבה:
כה ויהי אבל גדול בישראל בכל מקומותיהם:
כו ויאנחו ראשים וזקנים בתולות ובחורים אומללו ויופי נשים שונה:
כז וכל חתן נשא קינה יושבת בחופה התאבלה:
כח והארץ חלה על יושביה וכל בית יעקב לבש בושת:
כט מקץ שנתיים ימים שלח המלך את שר המוּסים לערי יהודה ויבוא ירושלימה בחיל כבד:
ל וידבר אליהם דברי שלום במרמה ויאמינו לו ויפול על העיר פתאום ויך בה מכה רבה ויאבד עם רב מישראל:
לא ויקח את שלל העיר וישרפהּ באש ויהרוס את בתיה ואת חומותיה מסביב:
לב וישבו את הנשים ואת הטף ואת הבהמה בזזו:
לג ויבנו את עיר דוד בחומה גדולה וחזקה ובמגדלים בצורים ותהי להם למצודה:
לד וישכון שם גוי חוטא אנשי אוֶן ויתבצרו בה:
לה ויצברו נשק ואוכל ובאׇספם שלל-ירושלים שמו שם ויהי למוקש גדול:
לו ויהי למארב לבית המקדש ולשטן רע לישראל תמיד:
לז וישפכו דם נקי מסביב למקדש ויטמאו את המקדש:
לח וינוסו יושבי ירושלים בגללם ותהי מושב זרים ותהי נכריה לזרעה ובניה עזבוה:
לט בית המקדש הוּשם כמדבר חגיה נהפכו לאבל שבתותיה לכלימה כבודה לבוז:
מ כרוב כבודה גדל קלונה וגודלה נהפך לאבל:
מא ויכתוב המלך אל כל מלכותו להיות כולם לעם אחד:
מב ולעזוב כל איש את חוקותיו ויקבלו כל העמים כדבר המלך:
מג ורבים מישראל רצו בעבודתו ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת:
מד וישלח המלך ספרים ביד מלאכים לירושלים ולערי יהודה ללכת אחרי חוקים נכרים לארץ:
מה ולמנוע עולות וזבח ונסך מן-המקדש ולחלל שבתות וחגים:
מו ולטמא מקדש וקדושים:
מז לבנות במות והיכלות ופסילים ולהקריב חזירים ובהמות טמאות:
מח ולהניח את בניהם בלתי מולים ולשקץ את נפשותם בכל טמא ופיגול:
מט לשכוח את התורה ולהחליף כל החוקים:
נ ואשר לא יעשה כדבר המלך ימֹת:
נא ככול הדברים האלה כתב למלכותו ויפקד פקידים על כל העם ויצו לערי יהודה להקריב בעיר ועיר:
נב ויתחברו אליהם רבים מן העם כל עוזב את התורה ויעשו רעות בארץ:
נג וישימו את ישראל במחבואים בכל מנוסם:
נד ובחמישה עשר יום בכסליו בחמש וארבעים ומאה שנה בנו שיקוץ משומם על המזבח ובערי יהודה מסביב בנו במות:
נה ובפתחי הבתים וברחובות זבחו:
נו וספרי התורה אשר מצאו שרפו באש בקורעם:
נז ובכל אשר ימצא בידי איש ספר ברית וכל אשר יחפוץ בתורה דת המלך להמיתו:
נח בתקפם עשו כן לישראל לנמצאים חודש בחודשו בערים:
נט ובחמישה ועשרים לחודש הקריבו על הבמה אשר הייתה על המזבח:
ס ואת הנשים אשר מלו את בניהן המיתו על פי הפקודה:
סא ויתלו את העוללים בצוואריהם ואת בני בתיהם ואת המלים אותם [המיתו]:
סב ורבים בישראל היו אמיצים ויתחזקו לבלתי אכול טמא:
סג ויבחרו למות לבלתי הטמא במאכלים ולבלתי חלל ברית קודש וימותו:
סד ויהיה קצף גדול על ישראל מאוד: