אור ברסלב
ספר מצוות גדול עשין › רמזים

ספר מצוות גדול· רבנו משה מקוצי

עשין · רמזים

הקדמה

מצות עשה להאמין כי אותו שנתן לנו את התורה בהר סיני על ידי משה רבינו הוא ה' אלקינו שהוציאנו ממצרים שנאמר (יתרו) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים:

להאמין ולשמוע הוא הקבלה שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות שנאמר (ואתחנן) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד:

[ואתחנן] ואהבת את אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך:

ליראה את השם הנכבד והנורא שנאמ' (עקב) את ה' אלהיך תירא:

לקדש את שמו הגדול שנאמר (אמור) ונתקדשתי בתוך בנ"י:

לעשות מצות נביאי האמת שנ' (שופטים) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון:

ללכת בדרכיו שנא' (תבא) והלכת בדרכיו ונאמר (ראה) אחרי ה' אלהיך תלכו לעשות חסד משפט וצדקה בארץ:

לדבקה בו שנאמר (עקב) ובו תדבק:

להתנהג עם חבירו כאשר יראה שחבירו מתנהג עמו שנאמר (קדושים) ואהבת לרעך כמוך:

לאהוב הגר שנאמר (עקב) ואהבתם את הגר:

להוכיח שנאמר (קדושים) הוכח תוכיח את עמיתך:

שחייב אדם ללמד את בנו תורה ומצות שנא' (עקב) ולמדתם אותם את בניכם:

(קדושים) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

לאבד ע"ז וכל משמשיה שנאמר (ראה) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים:

להרוג עיר הנדחת ולשרוף העיר וכל השלל שנ' (ראה) הכה תכה את יושבי העיר וגומר:

שישוב החוטא מחטאו ויתוודה שנאמר (נשא) כי יעשו מכל חטאות האדם והתוודו:

לצדק הדין על כל מאורע ויחשוב כי הכל לטובתו שנ' (עקב) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך:

לקרות שמע ב' פעמים בכל יום שנ' (ואתחנן) בשכבך ובקומך:

להתפלל בכל יום שנאמר (עקב) ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה ושם בארנו הל' תפילה ובית הכנסת ודין קריאת הפרשיות:

שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר (נשא) כה תברכו וגומר:

לקשור תפילין ביד שנאמר [ואתחנן] וקשרתם לאות על ידך:

לקשור תפילין בראש שנ' (ואתחנן) והיו לטופות בין עיניך:

לקבוע מזוזה שנאמר (ואתחנן) וכתבתם על מזוזות ביתך:

שיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנא' (וילך) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת:

שיכתוב המלך ספר תורה יתר על ספר שהיה לו כשהיה הדיוט שנאמר (שופטים) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו'. שם בארנו הלכות ספר תורה:

תצא ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם:

לברך אחר אכילת לחם שנאמ' (עקב) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו'. ואכלת ושבעת וגו'. שם בארנו הלכות כל הברכות בין של מיני מאכל בין לפניהם בין לאחריהם בין ברכת הריח בין ברכת ההודאה והלכות נטילת ידים:

למול את הזכרים ביום השמיני שנאמר (תזריע) וביום השמיני ימול בשר ערלתו:

זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בקידוש היום:

לשבות בו ממלאכה שנאמר (משפטים) וביום השביעי תשבות ומ"ע מדברי הנביאים לעשות כבוד לשבת ועונג שנ' (ישעי') וקראת לשבת עונג:

לשבות ביום הכפורים ממלאכה שנאמר (אמור) שבת שבתון הוא לכם:

להתענות ביום הכפורים שנא' (אמור) תענו את נפשותיכם. שם בארנו מה הן עינוי יום הכפורים:

לשבות בראשון של פסח שנאמר (אמור) ביום הראשון מקרא קודש:

לשבות בשביעי בו שנא' (אמור) וביום השביעי מקרא קדש:

לשבות בחג השבועות שנא' (שם) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש:

לשבות בראש השנה שנא' (שם) ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש:

לשבות בראשון של חג הסוכות שנאמר (שם) ביום הראשון מקרא קדש:

לשבות בשמיני בו שנאמר (אמור) וביום השמיני מקרא קדש:

להשבית חמץ בי"ד שנאמר (בא) ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. שם בארנו הלכות ביעור חמץ:

לאכול מצה בליל חמשה עשר שנא' (בא) בערב תאכלו מצות:

לספר בלילה ההוא ניסי יציאת ממצרים שנא' (בא) זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים. ונאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ' לי בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך:

לתקוע בשופר בראש השנה שנ' (פנחס) יום תרועה יהי' לכם:

אמור בסכות תשבו שבעת ימים:

אמור ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:

ליתן מחצית השקל בכל שנה שנאמר (תשא) זה יתנו כל העובר על הפקודים:

שיקדשו בית דין את החדש שנאמר (בא) החדש הזה לכם:

לחשב תקופות ומזלות ומולדות ולעבר השנים להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה כדי שיהא פסח בחדש האביב וסכות בזמן אסיף שנא' (ואתחנן) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ונאמר (ראה) שמור את חדש האביב ונאמר (תא) חג האסיף תקופת השנה:

‪‬אלו הן מצות עשה מסדר נשים
לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה שנ' (תצא) כי יקח איש אשה ובעלה שם בארנו הלכות קידושין. ודין הלכות כתובה. ודין הדברים שחייב האיש לעשות לאשה והדברים שאשה חייבת לעשות לאיש ודין מתי מארסין ומתי נושאין. ודין מה היא נדוניא. ודין מה הן נכסי צאן ברזל, ומה נכסי מלוג. ודין ממה האלמנה תגבה כתובתה ועד כמה שנים תגבה כתובתה. ודין מי שהיה עליו שטר חוב וכתובה איה מהם קודם. ודין בעל שמכר מנכסיו ואחר כך הסכימה האשה למכור. ודין כתובת בנין דיכרין. ודין דברים הנקנים באמירה. ודין המזנה והעוברת על דת ודין נושא אשה ונמצאו עליהם נדרים או מומין או האיש נולדו בו מומין:

לפרות ולרבות שנאמר (בראשית) פרו ורבו:

לגרש אשה בשטר ש' (תצא) וכתב לה ספר כריתות בארנו שם הלכות גיטין והלכות מיאון. ודין אשה שנתארמלה או נתגרשה כמה צריכין להמתין להינשא לאחרת ודין מי שנאמן להעיד על ארשה שמת בעלה:

לייבם אשת את מאב כשמת אחיו בלא זרע שנא' (תצא) ובן אין לו יבמה יבא עליה:

לחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר (תצא) וחלצה נעלו:

לדון במפתה בחמשים שקל כסף עם שאר דינין כמו שאומר בפרשה (משפטים) וכי יפתה איש בתולה:

שישא האונס את אנוסתו עם שאר דינים שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה:

שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו:

לעשות לסוטה כל הכתוב בפרש, קנאות שנאמר (נשא) ועשה לה הכהן:

שישא כהן גדול נערה בתולה (אמור) והוא אשה בבתוליה יקח:

שיהיו הכהנים מטמאים לקרוביהם כשאר ישראל שנא' (אמור) לשארו הקרוב אליו וגו' ולאחותו וגו' לה יטמא:

אלו הם מצות עשה של הכשר מאכלות
לבדוק בסימני בהמה וחיה שנאמר (ראה) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' (קדושים) והבדלתם בין הבהמה וגו':

לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור שנא' (ראה) כל צפור טהור תאכלו:

לבדוק בסימני חגבים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) אשר לו כרעים ממעל לרגליו:

לבדוק בסימני הדגים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) את זה תאכלו ועוד נאמר להבדיל בין הטמא ובין הטהור:

שישחוט מי שירצה לאכול בהמה חיה או עוף כהלכותיו ואחר כך יאכל שנאמר (ראה) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך שם בארנו הלכות שחיטה. ודין בדיקת טריפות הריאה ושאר טריפות אף על פי שעיקר אזהרת טרפות הריאה בספר מצות לא תעשה:

לכסות דם שחיטת העוף וחיה הנאכלים שנאמר (בהר) חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר:

לשלח את הקן שנאמר (תבא) שלח תשלח את האם וגו':

אלו הן מצות עשה של נזיקין
לדון בנזקי קרן

לדון בנזקי שן ורגל. והן שתי מצות עשה בשתי פרשיות שנ' כי יגח שור את איש ונאמר (משפטים) כי יבער איש את שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר:

לדון בנזקי הבור שנאמר (משפטים) כי יפתח איש בור שם בארנו דין הרחקת נזיקין שלא יבא לבני אדם היזק לא על ידי שפיכות מימיו של אדם ולא על ידי קוציו ולא על ידי דברים אחרים:

לדון בנזקי האש שנאמר (משפטים) כי תצא אש וגו':

לדון בנזקי אדם המזיק חבריו שנאמר (משפטים) כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו' שם בארנו כל דין מזיק חבירו בין בגופו בין בממונו ודין המסור ודין הרודף ודין שבר כלים:

לדון בגניבה במיתה ובתשלומין שנאמר (משפטים) כי יגנוב איש שור או שה וגומר אם במחתרת ימצא הגנב שם בארנו דין גניבה ודין שומר שגנב או נגנב מביתו ודין המסיר כליו או ספריו ביד אחר:

לצדק המאזנים עם המשקלות שנ' (תצא) מאזני צדק אבני צדק:

שחייב אדם להחזיר הגזילה שגזל שנאמר (ויקרא) והשיב את הגזילה אשר גזל שם בארנו הלכות גזילה. ודין הדר בחצר חברו שלא מדעתו. ודין שולח יד בפקדון. ודין שואל מדעת. ודין טוען מחבירו שגזלו. ודין מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. ודין שאסור לקנות דבר הגזול ודין הגזלן שמת. ודין המוכסין והלסטין והנדרים שנדרוס להם. ודין המלכות. ודין דברים ששטפו נהר או לקחו גייס. ודין שנתחלפו כליו בבית המשתה. ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. ודין גוזל דבר שבמצודה. ודין כופר בפקדון ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם. ודין מחזיר גזילה ודין גזל הגר. ודין גוזל שדה מחברו או בונה ביתו שלא ברשות:

להשיב אבידה לישראל שנאמר (תצא) השב תשיבם לאחיך שם בארנו דיני השבת אבידה. ודין המשיב אבידה ונתבטל ממלאכתו ודין אומר לחבירו להציל ממונו ומתנה עמו יותר מן הראוי. ודין שיירא שטרפה גייס. ודין ספינה שהקילו ממשאה מפני הנחשול. ודין באיזה עניין מחזירין אבידה. ודין שומר אבידה אם הוא כשומר חנם או כשומר שכר. ודין לשמור האבידה שלא תתקלקל ודין באיזה מציאה יזכה האדם ובאיזה עניין. ודין מציאות בני ביתו של אדם באיזה יזכה. ודין מוצאי שטרות:

להגלות רוצח ההורג בשגגה שנא' (מסעי) וישב שם עד מות הכהן:

להפריש ערי מקלט שנאמר (שופטים) שלש ערים תבדיל לך:

להציל הנרדף מיד הרודף שנאמר (תצא) וקצותה את כפה:

לערוף העגלה ערופה כמצותה שנאמר (שופטים) וערפו שם את העגלה:

לעשות מעקה שנאמר (תצא) ועשית מעקה לגגיך שם בארנו הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות:

לעזור המשא מעל חברו או מעל בהמתו שנאמר (משפטים) עזוב תעזוב עמו:

להקים המשא מעל הבהמה שנאמר (תצא) הקם תקים עמו שם בארנו דין הולכין במקום צר אחד טעון ואחד ריקם:

לדון בדן מקח וממכר בדברים שהוא מתקיים בהן ודברים שאינו מתקיים בהן שנאמר (בהר) וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגומר. שם בארנו במה יקנה אדם מטלטלין. ובמה יקנה עבדים ובהמות. ובמה יקנה קרקעות. ודין נוטל מחבירו דבר למכור או לבקרו ונאנס מידו. ודין קניין המטבע. ודין מלוה ופקדון שנקנין במעמד שלשתן. ודין קניין שטרות. ודין מוכר וחוזר. ודין נותן מעות לחברו לקנות לו דבר והלך חבירו וקנאו לעצמו במעות שלו. ודין שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות וקנה במקצת הדמים לאחד מהם. ודין מוכר דבר וקבל מקצת הדמים. ודין מוכר שטעה במניין המעות ודין מתנה למכור כמה שישומו שלשה. ודין בארבעה זמנים מעות קונות ודין מי שאנסוהו למכור. ודין אסמכתא. ודין מוכר אומר במנה ולוקח אומר בחמשים והלך כל אחד לביתו ואחר כך לקחו סתם ודין שנים החולקים על המקח אחד אומר לקחתיו וזה אומר לקחתיו. ודין לוקח שטוען לחנווני שפרען. ודין מוכר בהמה ונמצאת טרפה: ודין מוכר מקום לחברו לעשות לו בית. ודין מקנה דבר שלא בא לעולם. ודין המקנה לעניים. ודין הפרש בין קונה שדה לפירותיהם לשוכר שדה מחברו. ודין מוכר אילנות ופרדס ובית וחצר ועיר. ודין איזהו שמקחו קיים ואיזהו שמקחו בטל. ודין מחזיק בנכסי הגר ודין נותן מתנה באיזו עניין תתקיים המתנה. ודין כותב נכסיו לאחרים או לבניו או לאשתו בין בריא בין שכיב מרע. ודין חלוקת קרקעות בין השותפין והרחקת נזקי השכנים. ודין בעל המיצר ודין שלוחו של אדם ושותפות ומשפטיהן במקחן ובממכרן ובהפסדן ובשכרן:

לדון בדיני קניין עבד עברי שנאמר (משפטים) כי תקנה עבד עברי:

להעניק לעבד עברי ולאמה העבריה שנאמר (ראה) הענק תעניק לו:

לפדות אמה העבריה שנאמר (משפטים) והפדה:

לייעד אמה העברייה שנאמר (משפטים) אשר לו יעדה והפדה ואם לבנו יעדנה וגומר:

לעבוד בעבד כנעני לעולם שנ' (בהר) לעולם בהן תעבודו:

לדון בדיני שומר חנם ש' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו:

לדון בדיני נושא שכר והשוכר שנא' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו חמור וגומר. במצות אילו בארנו הלכות פקדון ושכירות הפועלים ושכירות בהמות ושכירות בתים. ודין האומן שקלקל. ודין מראה דינר לשולחני ואמר לרע טוב:

לתת שכר השכיר בזמנו שנאמר (תצא) ביומו תתן שכרו שם בארנו דין טענת שכיר עם בעל הבית:

שיניח בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירותו שנאמר (תצא) כי תבא בכרם רעך וגומר שם בארנו דין הפועל שאין לו להתענות פן יכשל כחו:

לדון בדין השואל שנא' (משפטים) וכי ישאל איש וגו':

להלות לעני שנאמר (משפטים) אם כסף תלוה את עמי אם זה אינו רשות אלא מצוה שנא' (ראה) העבט תעביטנו שם בארנו דין מלוה עם הלוה היאך יגבה חובו ומאיזה דבר יגבה:

הממשכן חברו בבית דין מצוה שיחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו שנאמר (תצא) השב תשיב לו העבוט. במצות אילו בארנו משפט הלואה בין מלוה בשטר בין מלוה בעל פה. ודין מלוה שבא ליפר' מנכסי יתומים. ודין בא להפרע שלא בפני הלוה. ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון או חולקין זה על זה במנין מעות המלוה. ודין מלוה חברו ביישוב ותבעו במדבר ודין הנשבעין ונוטלין. ודין לוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו. ודין מודה בשטרו שכתבו אם צריך לקיימו. ידין שטר שלוה בו ופרעו. ודין הלוה שטוען ואומר פרעתי. ודין המלוה שאומר זרוק לי חובי והפטר. ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחייב לו ובא לחזור בו. ודין אומר לחברו תן מנה לפלוני שאני חייב לו. ודין טענת פרוע בפטר שביד שליש ודין טענת יורשין. ודין מוצי' שטר חוב שהיה כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל. ודין שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר. ודין אחריות טעות סופר הוא בכל השטרות. ודין משעבד מטלטלים שלו. ודין עשה שדהו או עבדו אפותיקי. ודין בעל חוב שבא לטרוף במה יסלקוהו. ודין מי שיש עליו חובות הרבה איזה יקדים. ודין טריפת שדה ופירות בין בנגזל בין בבעל חוב. ודין סדר גביית החיוב. ודין שטרי חוב המוקדמין והמאוחרין. ודין מי שאבד שטרו או נמחק. ודין מי שפרע מקצת חובו. ודין בא לחלוק שטר אחד לשנים. ודין השטרות שנכתבין לאחד לבדו. ודין מי נותן שכר הכתיבה. ודין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת בענין שטרותיהן. ודין מדות הערבות ודין מחקים שבשטר. ודין מקום חתימת העדים. ודין להזהר באותיות. ודין שטר שכתוב בו סכום אחד מלמטה ולמעלה מכחישו:

לדון בדין תובע ונתבע מודה במקצת או כופר שנ' (משפטים) על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה שם בארנו דין שבועות שמן התורה. ודין הנשבעין ונוטלין שהוא מדבריהם. וכן הנשבעין בטענת ספק. ודין שבועת היסת. ודין להפך השבועה. ודין צידי ערעור שבין אדם לחברו בין במטלטלין בין בקרקעות בין בשטרות:

לדון בדיני נחלות שנאמר (פנחס) והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שם בארנו דין הנכסים בנחלה. ודין שבוי שנשבה. ודין האפוטרופסין:

להעמיד דיינים בכל עיר ועיר ושוטרים הרודים בעם. שנאמ' (שופטים) שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שם בארנו הלכות הדיינים. ודין ברירתן. ודין טעותן:

ללכת אחרי הרוב אם נחלקו הדיינין שנא' (משפטים) אחרי רבים להטות שם בארנו מה בין דיני ממונות לדיני נפשות:

להיות בית דין הורגין בסייף שנא' (משפטים) נקום ינקם:

להיות בית דין הורגין בחנק שנא' (קדושים) מות יומת הנואף:

להיות בית דין שורפין באש שנאמר (קדושים) באש ישרופו:

להיות בית דין סוקלין באבנים שנ' (שופטים) וסקלתם באבנים:

לתלות מי שנתחייב תלייה שנאמר (תצא) ותלית:

לקבור הנהרג ביומו שנא' (תצא) כי קבור תקברנו ביום ההוא:

להלקות הרשע שאמר (תצא) והפילו השופט והכהו:

להשוות הבעלי דינין שלא יכבד זה יותר מזה שנא' (קדושים) בצדק תשפוט עמיתך:

מדבר שקר תרחק שם בארנו שמותר לשנות בדבר שלום. ודין של יאמר הדיין אני מאמין זה כשנים. ודין שלא יבא אדם עם חברו בערכאות של עכו"ם:

היודע עדות לחברו שיעיד לו בבית דין שנא' (ויקרא) והוא עד או ראה או ידע:

לדרוש ולחקור העדים שנ' (ראה) ודרשת וחקרת שם בארנו דין עדות. ודין קיום שטרות:

לעשות לעדים זוממים כאשר זממו לעשות שנאמר (שופטים) ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו:

לשמוע לבית דין הגדול שיעמדו להם שנאמר (שופטים) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה:

יתרו כבד את אביך ואת אמך:

(קדושים) איש אמו ואביו תראו:

להעמיד להם מלך שנא' (שופטים) שום תשים עליך מלך:

להכרית זרעו של עמלק שנ' (תצא) תמחה את זכר עמלק:

לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריכתו בדרך שנא' (תצא) זכור אשר עשה לך עמלק בדרך:

להחרים שבעה עממים שנאמר (שופטים) כי החרם תחרימם:

(שופטים) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

לתקן מקום אחד מחוץ למחנה להפנות בו ויהיה לו יתד תקועה על כלי מלחמתו שיחפור באותו יתד גומא אחת לצאת בו יחפור ויכסה שנאמר (תצא) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגומר ויתד תהיה לך וגו' עניין עשה אחד הוא:

שיהיה כהן אחד משוח לדבר אל העם בשעת מלחמה שנא' (שופטים) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן:

כי יקח איש אשה חדשה וגו' (תצא) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח:

לעשות ליפת תואר ככתוב בפרשה שנ' (תצא) וראית בשביה (אל יעתיק אדם הלכות אבל בכאן כי אין זה מקומו אלא בסוף כל רמ"ח מצות עשה שאינן אלא מדברי סופרים כאשר הוכחנו שם):

‪‬אלו הם מ"ע התלויות בנדרים ובשבועות
שישבע בשם מי שנתחייב שבועה בבית דין שנאמר (ואתחנן) ובשמו תשבע שם בארנו היאך בית דין משביעין והיאך מאיימין:

שיקיים אדם שבועתו ונדר שנ' (תצא) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ונא' (מטות) ככל היוצא מפיו יעשה:

לדון בהפרת נדרים ככל הכתוב בפרשה שנ' (מטות) אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה:

שיגדל הנזיר שער ראשו שנ' (נשא) גדל פרע שער ראשו:

שיגלח הנזיר על קרבנו כשישלים נזירותו או כשיטמא שנא' (נשא) כי כמות מת עליו:

לדון בערכי אדם שנ' (בחקותי) כי יפליא נדר בערכך וגו':

לדון בערכי בהמה שנ' (בחקותי) ואם בהמה אשר יקריבו:

לדון בערכי בתים שנ' (בחקותי) ואיש כי יקדיש את ביתו וגו':

לדון בערכי שדות שנ' (בחקותי) ואם משדה אחזתו יקדיש וגו':

לדון בדין מחרים נכסיו שנאמר (בחקותי) היאך כל חרם אשר יחרים איש וגו' שם בארנו דין ההקדש באיזה עניין יחול ובאיזה עניין פודין אותו ודין מי שהחרים בזמן הזה:

להפריש תרומה גדולה לכהן שאמר (שופטים) ראשית דגנך תתן לו שם ברנו המקומות החייבות בתרומות ומעשרות והדברים הפוטרים מתרומה ומעשרות:

להיות הלוים מפרישין תרומת מעשר מן המעשר שלקחו מישראל שנ' (קרח) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר גם המצוה זו בארנו משפט התרומה וחילוקיה:

להיות ישראל מפרישין אחר תרומה גדולה אחד מעשרה. מן הנשאר ונתנו ללווים שנאמר (קרח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' שם בארנו הלכות מעשר הדברים המחייבים במעשר. ודין הדברים הפוטרין ודין תרומת מעשר של דמאי. ודין מעשר שני של דמאי:

להפריש מעשר שני שנא' (ראה) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' שם באנו דין מעשר שני ופדיונו:

להיות נטע רבעי קדש שנאמר (קדושים) ובשנה הרביעית יהיה וגו' שם בארנו דין נטע רבעי ופדיונו:

להתודות וידוי מעשר שנא' (תבא) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו':

להביא ביכורים למקדש שנ' (משפטים) ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך:

לקרות על הביכורים במקדש שנאמר (תבא) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך:

להפריש חלה לכהן שנאמר (שלח) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה שם בארנו חלוקי הארצות לחלה:

לתת לכהן הזרוע והלחיים והקיבה שנאמר (שופטים) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה:

לתת ראשית הגז לכהן שנ' (שופטים) ראשית גז צאנך תתן לו:

לפדות בכור אדם שנ' (בא) וכל בכור אדם בבניך תפדה:

לפדות פטר חמור שנאמר (בא) ופטר חמור תפדה בשה:

לערוף פטר חמור שנא' (בא) ואם לא תפדה וערפתו שם בארנו עשרים וארבע מתנות כהונה:

שתשבות הארץ בשנה השביעית מעבודת קרקע שנאמר (בהר) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ:

שיפקיר אדם פירות שביעית שא' (משפטים) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל השדה ונאמר (בהר) לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך:

להשמיט כספים בשביעית שנא' (ראה) שמוט כל בעל משה ידו:

שימנו בית דין שנות היובל שבע שבע שנאמר (בהר) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים:

לקדש שנת החמשים בשביתה שנ' (בהר) וקדשתם את שנת החמשים שנה:

לתקוע שופר בעשרה בתשרי כדי לצאת עבדים לחפשי שנא' (בהר) וביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגומר וקראתם דרור:

שתחזור אחוזה ביובל שנא' (בהר) ושבתם איש אל אחוזתו:

להיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה שנאמר (בהר) והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו:

לתת ללוים ערים לשבת וגם הם קולטות שנ' (מסעי) ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת:

להניח פיאה:

להניח לקט:

להניח עומר השכחה:

להניח עוללות:

תוכן העניינים

ספר מצוות גדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה