אור ברסלב

ספר מצוות גדול· רבנו משה מקוצי

עשין

לאוין

הקדמה

הקדמה לרבינו משה מקוצי זצ"ל על העשין:

מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי.

שמרה נפשי עדותיך ואהבם מאוד.

הנה תאבתי לפיקודיך בצדקתך חיינו.

הנני משה בן יעקב כבר הקדמתי בספר מצות לא תעשה עניין ספר הזה כי הוא לידע יסוד המצות על פי הקבלה ולא חילוקיהם באורך ויש מצות שאין נוהגים לדורות ולא היו כי אם לפי שעה ואין ראוי למנותם כגון ברכות וקללות דהר גריזים והר עיבל וסיד אבנים גדולות ועשיית המשכן וכיוצא באלו וגרסינן בפרק במה אשה (שבת דף ס"ג) כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות ואפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה שנא' באשר דבר המלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה וסמוך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע ויש מהמון עם שאומרין מה לנו ולמצות סדר קדשים קל וחומר למצות סדר זרעים ולמצות סדר טהרות ולדברים שאין נוהגין בזמן הזה אל יאמר אדם כן כי המצות אשר צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אף על פי שאינם צריכין עתה כי על כל המצות נצטוינו ולמדתם אותם ונאמר שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגומר ונאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם הא למדת שהשמירה והעשייה שני דברים הם כי אין שמירה אלא בלב שנא' כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך וכן אמרו רבותינו (בת"כ פרשת אמור פ"ט) ושמרתם זו המשנה ועשיתם זו העשייה ויש אדם שילמוד כל ימיו ולא יכול להשיג לדעת מצוה אחת כמאמרה בעל פה מחמת אורך הגמ' ופלפולה ומצוה אחת מפוזרת הנה והנה והתורה הזהירה ושננתם לבניך שיהו מצות התורה מחודדין בפיך ובפי בניך כחרב שנון שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא אמור לו מיד. עוד אמרו רבותינו בסוף מסכת מנחות (דף ק"י) זאת תורת העלה זאת תורת המנחה זאת תורת החטאת זאת תורת האשם כל העוסק בתורת עולה אינו צריך עולה כל העוסק בתורת מנחה אינו צריך מנחה וכל העוסק בתורת חטאת אינו צריך חטאת וכל העוסק בתורת אשם אינו צריך אשם וכן אמר הכתוב ונשלמה פרים שפתינו:

כשברא הקב"ה את העולם בראו ביום הראשון והמלאכים נבראו ביום השני שנאמר (תהילים קד, ג) המקרה במים עליותיו וכתוב אחריו עושה מלאכיו רוחות ומלאכת המים היתה ביום שני, ואחר כך נבראו הבהמות בששי בטרם נברא האדם. והמלאכים יש להם דעת לעבוד את בוראם ואין להם [דעת] יצר הרע והבהמות יש להם [דעת] יצר הרע אבל אין להם דעת לעבוד את בוראם. וחשב יוצר הכל [כי] המלאכים אם יעבדוהו אינם ראוין לקבל שכר שאחר שאין להם יצר הרע והבהמות אם לא יעבדוהו אינם ראוים לקבל עונש מאחר שאין להם דעת לכן ברא האדם בששי אחר הבהמות שלא יתגאה ועוד שלא יהא קנאה במעשה בראשית [ברא בריאה באדם מכל מה בעליונים ובתחתונים והוא נקרא עולם קטן] וחבר בגופו דעת המלאך והבהמה. כיצד כי בשר האדם כבשר הבהמה לאכול ולשתות ולישן ושאר עניינים ונתן בו מצד העליונים את הנשמה שמאירה לאדם לדעת נתיבות של עבודת הבורא כמלאך ועל כן נקרא נר שנאמר (משלי כ,כז) נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם:

ולפי שהמלאך והבהמה אין תולדותם שוה על כן יתעוררו מלחמות גדולות בגוף האדם כל ימי חייו כי בשר הבהמה שבגופו יתאוה לתענוגי העולם והבליו, לאכול ולשתות ולישן בהנאת גופו בלבד ובזה כל מחשבותיו. והמלאך שבתוך גופו נלחם כנגדו ומראה לו שלא נברא האדם לאכול ולשתות ולישן בלבד כי קודם שנברא האדם נבראו הבהמות שמנהגם בדברים אלו. וכשאדם הולך לאכול ולשתות ולישן תהא כוונתו כדי שיהא גופו חזק ובריא ללמוד תורה ולהתפלל ולעשות מעשים טובים שהיא עבודת הבורא. ולא יוודע גמר הנצחון עד יום המיתה כי לפעמים שיהא אדם רשע בתחילתו וצדיק בסופו או להפך, אבל לאחר מותו שמראין לו כל מעשיו נכתבין בספר אם כל ענייני הבהמה עשה לשם עבודת בוראו כאשר אמרנו הה עבודתו מקובלת לפי בוראו יותר מעבודת המלאך שאין לו יצר הרע בגופו ואם חס ושלום נצח יצר הרע שבגוף הבהמה את המלאך ויטוש אלוה עשהו הרי הוא נחשב כבהמה ויותר ברע מן הבהמה כי הבהמה שאין בה נר ה' אינה ראויה לקבל עונש אבל האדם שיש בו יקר [נר ה' בתוכו ולא לן באותו יקר] נדון בגיהנם. וזה מה שאמר הכתוב (תהילים מט, יג) [ו]אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמה, כלומר כל האדם שיש לו יקר נר ה' בתוכו וכשאינו לן באותו יקר נמשל כבהמות. ונדמה כתיב ונדמו קרי מפני שהמלאך ו[ה]בהמה גוף אחד כשהוא בחיים ולאחר מותו הם שנים שהמלאך היא הנשמה נפרד מן הבהמה ולאחר מיתה הקב"ה מזווגן יחד לדון אותו בגיהנם:

ועל זו המלחמה שבארנו ברא הקב"ה את עולמו ונתן תורה לעמו ישראל על ידי משה בחירו נאמן ביתו ועטרם בשש מאות ושלש עשרה מצות והוציאם תחילה ממצרים במסות ובאותות ובמופתים גדולים [ו]קרע להם את הים והוריד להם את המן מתחדש לבקרים כל ארבעים שנה הוא האות המופלא בעיני כל חכמי האומות ונזונו בו ארבעים שנה. וכאשר רצה אדון הכל ליתן תורה הטה השמים ושמי השמים על הר סיני בקולות ולפידים נוראים וקרא למשה בחירו ואמר לו (שמות יט, ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ולמה הוצרך לזה והלא כבר כתוב על הים (שמות יד, לא) ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אלא כך אמר הקב"ה למשה אני רוצה שיאמינו בך ישראל שאתה נביא על ידי אותות ומופתים שעשיתי אבל בתורה שאני רוצה ליתן איני רוצה שיאמינו בך על ידי שום אות או מופת אלא על ידי שישמעו באזניהם שאני מדבר עמך. ולכך עשה הקב"ה את הדבר הזה שכשיהיו ישראל בגולה אם יאמר להם גוי או ישמעאל לעזוב תורתם ולעבוד אלהים אחרים ויתן להם אות או מופת יכולין ישראל לענות לו אפילו הרבהי אותות ומופתים כמשה בן עמרם לא נאמין אותך בחילוף תורתינו אלא אם כן נשמע באזנינו שידבר השם עמך כמו שדיבר עם משה כי אפילו משה בחירו נאמן ביתו לא רצה שנאמינהו בתורה אלא על ידי מה ששמענו שדבר עמו, ולאחר שנתן את התורה אמר (שמות יט, ד) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, כלומר אין לכם להאמין עוד לשום אדם שיאמר שהחלפתי תורה זאת אם לא תראו שאדבר עמכם מן השמים להחליפה (עי' רמב"ם יסוה"ת פ"ח הל' א-ג):

ולפי שאמרנו שאין לנו להאמין שום גוי או ישמעאל באות או מופת שיעשה להחליף תורתינו פירש בתורה היאך יש לו יכולת לעשות אות או מופת. שנאמר (דברים יג, ב-ד) כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת וגומר ובא האות והמופת וגומר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וגומר כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, הרי פירש לך שזה האות והמופת אינו מכח עבודה זרה שלד אלא הקב"ה עושה זה האות לנסות בו את ישראל (ע"פ סנהדרין צ, א). ואחר פטירת משה רבינו עמדו נביאים לישראל ודברו בחידות ומשלים ודברים סתומים ועל ידי כך אמרו הגוים כי הנביאים נתנבאו בתורה חדשה שלהם, לכך שלח להם הקב"ה ביד מלאכי שהוא אחרון לכל הנביאים ואמר שני דברים בסוף דבריו לחתום כל הנבואות (מלאכים ג, כג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, כלומר הנני אחרון לכל הנביאים וממני עד שיבא אליהו לא יעמוד נביא והנני אומר לכם בשם הקב"ה, זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים (פסוק כב), כלומר אל יעלה על לבבכם שהנביאים שעמדו לפני נתנבאו כלל בחילוף תורת משה כי כולם לחזק תורת משה באו. זאת ההקדמה דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד ולשאר גליות אדום להמשיך לבם לעבודת אלהי ישראל ואחר כך הייתי דורש להם בעניין המצות:

רמזים

מצות עשה להאמין כי אותו שנתן לנו את התורה בהר סיני על ידי משה רבינו הוא ה' אלקינו שהוציאנו ממצרים שנאמר (יתרו) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים:

להאמין ולשמוע הוא הקבלה שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות שנאמר (ואתחנן) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד:

[ואתחנן] ואהבת את אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך:

ליראה את השם הנכבד והנורא שנאמ' (עקב) את ה' אלהיך תירא:

לקדש את שמו הגדול שנאמר (אמור) ונתקדשתי בתוך בנ"י:

לעשות מצות נביאי האמת שנ' (שופטים) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון:

ללכת בדרכיו שנא' (תבא) והלכת בדרכיו ונאמר (ראה) אחרי ה' אלהיך תלכו לעשות חסד משפט וצדקה בארץ:

לדבקה בו שנאמר (עקב) ובו תדבק:

להתנהג עם חבירו כאשר יראה שחבירו מתנהג עמו שנאמר (קדושים) ואהבת לרעך כמוך:

לאהוב הגר שנאמר (עקב) ואהבתם את הגר:

להוכיח שנאמר (קדושים) הוכח תוכיח את עמיתך:

שחייב אדם ללמד את בנו תורה ומצות שנא' (עקב) ולמדתם אותם את בניכם:

(קדושים) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

לאבד ע"ז וכל משמשיה שנאמר (ראה) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים:

להרוג עיר הנדחת ולשרוף העיר וכל השלל שנ' (ראה) הכה תכה את יושבי העיר וגומר:

שישוב החוטא מחטאו ויתוודה שנאמר (נשא) כי יעשו מכל חטאות האדם והתוודו:

לצדק הדין על כל מאורע ויחשוב כי הכל לטובתו שנ' (עקב) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך:

לקרות שמע ב' פעמים בכל יום שנ' (ואתחנן) בשכבך ובקומך:

להתפלל בכל יום שנאמר (עקב) ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה ושם בארנו הל' תפילה ובית הכנסת ודין קריאת הפרשיות:

שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר (נשא) כה תברכו וגומר:

לקשור תפילין ביד שנאמר [ואתחנן] וקשרתם לאות על ידך:

לקשור תפילין בראש שנ' (ואתחנן) והיו לטופות בין עיניך:

לקבוע מזוזה שנאמר (ואתחנן) וכתבתם על מזוזות ביתך:

שיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנא' (וילך) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת:

שיכתוב המלך ספר תורה יתר על ספר שהיה לו כשהיה הדיוט שנאמר (שופטים) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו'. שם בארנו הלכות ספר תורה:

תצא ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם:

לברך אחר אכילת לחם שנאמ' (עקב) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו'. ואכלת ושבעת וגו'. שם בארנו הלכות כל הברכות בין של מיני מאכל בין לפניהם בין לאחריהם בין ברכת הריח בין ברכת ההודאה והלכות נטילת ידים:

למול את הזכרים ביום השמיני שנאמר (תזריע) וביום השמיני ימול בשר ערלתו:

זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בקידוש היום:

לשבות בו ממלאכה שנאמר (משפטים) וביום השביעי תשבות ומ"ע מדברי הנביאים לעשות כבוד לשבת ועונג שנ' (ישעי') וקראת לשבת עונג:

לשבות ביום הכפורים ממלאכה שנאמר (אמור) שבת שבתון הוא לכם:

להתענות ביום הכפורים שנא' (אמור) תענו את נפשותיכם. שם בארנו מה הן עינוי יום הכפורים:

לשבות בראשון של פסח שנאמר (אמור) ביום הראשון מקרא קודש:

לשבות בשביעי בו שנא' (אמור) וביום השביעי מקרא קדש:

לשבות בחג השבועות שנא' (שם) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש:

לשבות בראש השנה שנא' (שם) ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש:

לשבות בראשון של חג הסוכות שנאמר (שם) ביום הראשון מקרא קדש:

לשבות בשמיני בו שנאמר (אמור) וביום השמיני מקרא קדש:

להשבית חמץ בי"ד שנאמר (בא) ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. שם בארנו הלכות ביעור חמץ:

לאכול מצה בליל חמשה עשר שנא' (בא) בערב תאכלו מצות:

לספר בלילה ההוא ניסי יציאת ממצרים שנא' (בא) זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים. ונאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ' לי בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך:

לתקוע בשופר בראש השנה שנ' (פנחס) יום תרועה יהי' לכם:

אמור בסכות תשבו שבעת ימים:

אמור ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:

ליתן מחצית השקל בכל שנה שנאמר (תשא) זה יתנו כל העובר על הפקודים:

שיקדשו בית דין את החדש שנאמר (בא) החדש הזה לכם:

לחשב תקופות ומזלות ומולדות ולעבר השנים להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה כדי שיהא פסח בחדש האביב וסכות בזמן אסיף שנא' (ואתחנן) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ונאמר (ראה) שמור את חדש האביב ונאמר (תא) חג האסיף תקופת השנה:

‪‬אלו הן מצות עשה מסדר נשים
לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה שנ' (תצא) כי יקח איש אשה ובעלה שם בארנו הלכות קידושין. ודין הלכות כתובה. ודין הדברים שחייב האיש לעשות לאשה והדברים שאשה חייבת לעשות לאיש ודין מתי מארסין ומתי נושאין. ודין מה היא נדוניא. ודין מה הן נכסי צאן ברזל, ומה נכסי מלוג. ודין ממה האלמנה תגבה כתובתה ועד כמה שנים תגבה כתובתה. ודין מי שהיה עליו שטר חוב וכתובה איה מהם קודם. ודין בעל שמכר מנכסיו ואחר כך הסכימה האשה למכור. ודין כתובת בנין דיכרין. ודין דברים הנקנים באמירה. ודין המזנה והעוברת על דת ודין נושא אשה ונמצאו עליהם נדרים או מומין או האיש נולדו בו מומין:

לפרות ולרבות שנאמר (בראשית) פרו ורבו:

לגרש אשה בשטר ש' (תצא) וכתב לה ספר כריתות בארנו שם הלכות גיטין והלכות מיאון. ודין אשה שנתארמלה או נתגרשה כמה צריכין להמתין להינשא לאחרת ודין מי שנאמן להעיד על ארשה שמת בעלה:

לייבם אשת את מאב כשמת אחיו בלא זרע שנא' (תצא) ובן אין לו יבמה יבא עליה:

לחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר (תצא) וחלצה נעלו:

לדון במפתה בחמשים שקל כסף עם שאר דינין כמו שאומר בפרשה (משפטים) וכי יפתה איש בתולה:

שישא האונס את אנוסתו עם שאר דינים שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה:

שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר (תצא) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו:

לעשות לסוטה כל הכתוב בפרש, קנאות שנאמר (נשא) ועשה לה הכהן:

שישא כהן גדול נערה בתולה (אמור) והוא אשה בבתוליה יקח:

שיהיו הכהנים מטמאים לקרוביהם כשאר ישראל שנא' (אמור) לשארו הקרוב אליו וגו' ולאחותו וגו' לה יטמא:

אלו הם מצות עשה של הכשר מאכלות
לבדוק בסימני בהמה וחיה שנאמר (ראה) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' (קדושים) והבדלתם בין הבהמה וגו':

לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור שנא' (ראה) כל צפור טהור תאכלו:

לבדוק בסימני חגבים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) אשר לו כרעים ממעל לרגליו:

לבדוק בסימני הדגים עד שידע הטמא מן הטהור שנ' (שמיני) את זה תאכלו ועוד נאמר להבדיל בין הטמא ובין הטהור:

שישחוט מי שירצה לאכול בהמה חיה או עוף כהלכותיו ואחר כך יאכל שנאמר (ראה) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך שם בארנו הלכות שחיטה. ודין בדיקת טריפות הריאה ושאר טריפות אף על פי שעיקר אזהרת טרפות הריאה בספר מצות לא תעשה:

לכסות דם שחיטת העוף וחיה הנאכלים שנאמר (בהר) חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר:

לשלח את הקן שנאמר (תבא) שלח תשלח את האם וגו':

אלו הן מצות עשה של נזיקין
לדון בנזקי קרן

לדון בנזקי שן ורגל. והן שתי מצות עשה בשתי פרשיות שנ' כי יגח שור את איש ונאמר (משפטים) כי יבער איש את שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר:

לדון בנזקי הבור שנאמר (משפטים) כי יפתח איש בור שם בארנו דין הרחקת נזיקין שלא יבא לבני אדם היזק לא על ידי שפיכות מימיו של אדם ולא על ידי קוציו ולא על ידי דברים אחרים:

לדון בנזקי האש שנאמר (משפטים) כי תצא אש וגו':

לדון בנזקי אדם המזיק חבריו שנאמר (משפטים) כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו' שם בארנו כל דין מזיק חבירו בין בגופו בין בממונו ודין המסור ודין הרודף ודין שבר כלים:

לדון בגניבה במיתה ובתשלומין שנאמר (משפטים) כי יגנוב איש שור או שה וגומר אם במחתרת ימצא הגנב שם בארנו דין גניבה ודין שומר שגנב או נגנב מביתו ודין המסיר כליו או ספריו ביד אחר:

לצדק המאזנים עם המשקלות שנ' (תצא) מאזני צדק אבני צדק:

שחייב אדם להחזיר הגזילה שגזל שנאמר (ויקרא) והשיב את הגזילה אשר גזל שם בארנו הלכות גזילה. ודין הדר בחצר חברו שלא מדעתו. ודין שולח יד בפקדון. ודין שואל מדעת. ודין טוען מחבירו שגזלו. ודין מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. ודין שאסור לקנות דבר הגזול ודין הגזלן שמת. ודין המוכסין והלסטין והנדרים שנדרוס להם. ודין המלכות. ודין דברים ששטפו נהר או לקחו גייס. ודין שנתחלפו כליו בבית המשתה. ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. ודין גוזל דבר שבמצודה. ודין כופר בפקדון ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם. ודין מחזיר גזילה ודין גזל הגר. ודין גוזל שדה מחברו או בונה ביתו שלא ברשות:

להשיב אבידה לישראל שנאמר (תצא) השב תשיבם לאחיך שם בארנו דיני השבת אבידה. ודין המשיב אבידה ונתבטל ממלאכתו ודין אומר לחבירו להציל ממונו ומתנה עמו יותר מן הראוי. ודין שיירא שטרפה גייס. ודין ספינה שהקילו ממשאה מפני הנחשול. ודין באיזה עניין מחזירין אבידה. ודין שומר אבידה אם הוא כשומר חנם או כשומר שכר. ודין לשמור האבידה שלא תתקלקל ודין באיזה מציאה יזכה האדם ובאיזה עניין. ודין מציאות בני ביתו של אדם באיזה יזכה. ודין מוצאי שטרות:

להגלות רוצח ההורג בשגגה שנא' (מסעי) וישב שם עד מות הכהן:

להפריש ערי מקלט שנאמר (שופטים) שלש ערים תבדיל לך:

להציל הנרדף מיד הרודף שנאמר (תצא) וקצותה את כפה:

לערוף העגלה ערופה כמצותה שנאמר (שופטים) וערפו שם את העגלה:

לעשות מעקה שנאמר (תצא) ועשית מעקה לגגיך שם בארנו הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות:

לעזור המשא מעל חברו או מעל בהמתו שנאמר (משפטים) עזוב תעזוב עמו:

להקים המשא מעל הבהמה שנאמר (תצא) הקם תקים עמו שם בארנו דין הולכין במקום צר אחד טעון ואחד ריקם:

לדון בדן מקח וממכר בדברים שהוא מתקיים בהן ודברים שאינו מתקיים בהן שנאמר (בהר) וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגומר. שם בארנו במה יקנה אדם מטלטלין. ובמה יקנה עבדים ובהמות. ובמה יקנה קרקעות. ודין נוטל מחבירו דבר למכור או לבקרו ונאנס מידו. ודין קניין המטבע. ודין מלוה ופקדון שנקנין במעמד שלשתן. ודין קניין שטרות. ודין מוכר וחוזר. ודין נותן מעות לחברו לקנות לו דבר והלך חבירו וקנאו לעצמו במעות שלו. ודין שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות וקנה במקצת הדמים לאחד מהם. ודין מוכר דבר וקבל מקצת הדמים. ודין מוכר שטעה במניין המעות ודין מתנה למכור כמה שישומו שלשה. ודין בארבעה זמנים מעות קונות ודין מי שאנסוהו למכור. ודין אסמכתא. ודין מוכר אומר במנה ולוקח אומר בחמשים והלך כל אחד לביתו ואחר כך לקחו סתם ודין שנים החולקים על המקח אחד אומר לקחתיו וזה אומר לקחתיו. ודין לוקח שטוען לחנווני שפרען. ודין מוכר בהמה ונמצאת טרפה: ודין מוכר מקום לחברו לעשות לו בית. ודין מקנה דבר שלא בא לעולם. ודין המקנה לעניים. ודין הפרש בין קונה שדה לפירותיהם לשוכר שדה מחברו. ודין מוכר אילנות ופרדס ובית וחצר ועיר. ודין איזהו שמקחו קיים ואיזהו שמקחו בטל. ודין מחזיק בנכסי הגר ודין נותן מתנה באיזו עניין תתקיים המתנה. ודין כותב נכסיו לאחרים או לבניו או לאשתו בין בריא בין שכיב מרע. ודין חלוקת קרקעות בין השותפין והרחקת נזקי השכנים. ודין בעל המיצר ודין שלוחו של אדם ושותפות ומשפטיהן במקחן ובממכרן ובהפסדן ובשכרן:

לדון בדיני קניין עבד עברי שנאמר (משפטים) כי תקנה עבד עברי:

להעניק לעבד עברי ולאמה העבריה שנאמר (ראה) הענק תעניק לו:

לפדות אמה העבריה שנאמר (משפטים) והפדה:

לייעד אמה העברייה שנאמר (משפטים) אשר לו יעדה והפדה ואם לבנו יעדנה וגומר:

לעבוד בעבד כנעני לעולם שנ' (בהר) לעולם בהן תעבודו:

לדון בדיני שומר חנם ש' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו:

לדון בדיני נושא שכר והשוכר שנא' (משפטים) כי יתן איש אל רעהו חמור וגומר. במצות אילו בארנו הלכות פקדון ושכירות הפועלים ושכירות בהמות ושכירות בתים. ודין האומן שקלקל. ודין מראה דינר לשולחני ואמר לרע טוב:

לתת שכר השכיר בזמנו שנאמר (תצא) ביומו תתן שכרו שם בארנו דין טענת שכיר עם בעל הבית:

שיניח בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירותו שנאמר (תצא) כי תבא בכרם רעך וגומר שם בארנו דין הפועל שאין לו להתענות פן יכשל כחו:

לדון בדין השואל שנא' (משפטים) וכי ישאל איש וגו':

להלות לעני שנאמר (משפטים) אם כסף תלוה את עמי אם זה אינו רשות אלא מצוה שנא' (ראה) העבט תעביטנו שם בארנו דין מלוה עם הלוה היאך יגבה חובו ומאיזה דבר יגבה:

הממשכן חברו בבית דין מצוה שיחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו שנאמר (תצא) השב תשיב לו העבוט. במצות אילו בארנו משפט הלואה בין מלוה בשטר בין מלוה בעל פה. ודין מלוה שבא ליפר' מנכסי יתומים. ודין בא להפרע שלא בפני הלוה. ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון או חולקין זה על זה במנין מעות המלוה. ודין מלוה חברו ביישוב ותבעו במדבר ודין הנשבעין ונוטלין. ודין לוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו. ודין מודה בשטרו שכתבו אם צריך לקיימו. ידין שטר שלוה בו ופרעו. ודין הלוה שטוען ואומר פרעתי. ודין המלוה שאומר זרוק לי חובי והפטר. ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחייב לו ובא לחזור בו. ודין אומר לחברו תן מנה לפלוני שאני חייב לו. ודין טענת פרוע בפטר שביד שליש ודין טענת יורשין. ודין מוצי' שטר חוב שהיה כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל. ודין שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר. ודין אחריות טעות סופר הוא בכל השטרות. ודין משעבד מטלטלים שלו. ודין עשה שדהו או עבדו אפותיקי. ודין בעל חוב שבא לטרוף במה יסלקוהו. ודין מי שיש עליו חובות הרבה איזה יקדים. ודין טריפת שדה ופירות בין בנגזל בין בבעל חוב. ודין סדר גביית החיוב. ודין שטרי חוב המוקדמין והמאוחרין. ודין מי שאבד שטרו או נמחק. ודין מי שפרע מקצת חובו. ודין בא לחלוק שטר אחד לשנים. ודין השטרות שנכתבין לאחד לבדו. ודין מי נותן שכר הכתיבה. ודין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת בענין שטרותיהן. ודין מדות הערבות ודין מחקים שבשטר. ודין מקום חתימת העדים. ודין להזהר באותיות. ודין שטר שכתוב בו סכום אחד מלמטה ולמעלה מכחישו:

לדון בדין תובע ונתבע מודה במקצת או כופר שנ' (משפטים) על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה שם בארנו דין שבועות שמן התורה. ודין הנשבעין ונוטלין שהוא מדבריהם. וכן הנשבעין בטענת ספק. ודין שבועת היסת. ודין להפך השבועה. ודין צידי ערעור שבין אדם לחברו בין במטלטלין בין בקרקעות בין בשטרות:

לדון בדיני נחלות שנאמר (פנחס) והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שם בארנו דין הנכסים בנחלה. ודין שבוי שנשבה. ודין האפוטרופסין:

להעמיד דיינים בכל עיר ועיר ושוטרים הרודים בעם. שנאמ' (שופטים) שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך שם בארנו הלכות הדיינים. ודין ברירתן. ודין טעותן:

ללכת אחרי הרוב אם נחלקו הדיינין שנא' (משפטים) אחרי רבים להטות שם בארנו מה בין דיני ממונות לדיני נפשות:

להיות בית דין הורגין בסייף שנא' (משפטים) נקום ינקם:

להיות בית דין הורגין בחנק שנא' (קדושים) מות יומת הנואף:

להיות בית דין שורפין באש שנאמר (קדושים) באש ישרופו:

להיות בית דין סוקלין באבנים שנ' (שופטים) וסקלתם באבנים:

לתלות מי שנתחייב תלייה שנאמר (תצא) ותלית:

לקבור הנהרג ביומו שנא' (תצא) כי קבור תקברנו ביום ההוא:

להלקות הרשע שאמר (תצא) והפילו השופט והכהו:

להשוות הבעלי דינין שלא יכבד זה יותר מזה שנא' (קדושים) בצדק תשפוט עמיתך:

מדבר שקר תרחק שם בארנו שמותר לשנות בדבר שלום. ודין של יאמר הדיין אני מאמין זה כשנים. ודין שלא יבא אדם עם חברו בערכאות של עכו"ם:

היודע עדות לחברו שיעיד לו בבית דין שנא' (ויקרא) והוא עד או ראה או ידע:

לדרוש ולחקור העדים שנ' (ראה) ודרשת וחקרת שם בארנו דין עדות. ודין קיום שטרות:

לעשות לעדים זוממים כאשר זממו לעשות שנאמר (שופטים) ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו:

לשמוע לבית דין הגדול שיעמדו להם שנאמר (שופטים) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה:

יתרו כבד את אביך ואת אמך:

(קדושים) איש אמו ואביו תראו:

להעמיד להם מלך שנא' (שופטים) שום תשים עליך מלך:

להכרית זרעו של עמלק שנ' (תצא) תמחה את זכר עמלק:

לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריכתו בדרך שנא' (תצא) זכור אשר עשה לך עמלק בדרך:

להחרים שבעה עממים שנאמר (שופטים) כי החרם תחרימם:

(שופטים) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

לתקן מקום אחד מחוץ למחנה להפנות בו ויהיה לו יתד תקועה על כלי מלחמתו שיחפור באותו יתד גומא אחת לצאת בו יחפור ויכסה שנאמר (תצא) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגומר ויתד תהיה לך וגו' עניין עשה אחד הוא:

שיהיה כהן אחד משוח לדבר אל העם בשעת מלחמה שנא' (שופטים) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן:

כי יקח איש אשה חדשה וגו' (תצא) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח:

לעשות ליפת תואר ככתוב בפרשה שנ' (תצא) וראית בשביה (אל יעתיק אדם הלכות אבל בכאן כי אין זה מקומו אלא בסוף כל רמ"ח מצות עשה שאינן אלא מדברי סופרים כאשר הוכחנו שם):

‪‬אלו הם מ"ע התלויות בנדרים ובשבועות
שישבע בשם מי שנתחייב שבועה בבית דין שנאמר (ואתחנן) ובשמו תשבע שם בארנו היאך בית דין משביעין והיאך מאיימין:

שיקיים אדם שבועתו ונדר שנ' (תצא) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ונא' (מטות) ככל היוצא מפיו יעשה:

לדון בהפרת נדרים ככל הכתוב בפרשה שנ' (מטות) אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה:

שיגדל הנזיר שער ראשו שנ' (נשא) גדל פרע שער ראשו:

שיגלח הנזיר על קרבנו כשישלים נזירותו או כשיטמא שנא' (נשא) כי כמות מת עליו:

לדון בערכי אדם שנ' (בחקותי) כי יפליא נדר בערכך וגו':

לדון בערכי בהמה שנ' (בחקותי) ואם בהמה אשר יקריבו:

לדון בערכי בתים שנ' (בחקותי) ואיש כי יקדיש את ביתו וגו':

לדון בערכי שדות שנ' (בחקותי) ואם משדה אחזתו יקדיש וגו':

לדון בדין מחרים נכסיו שנאמר (בחקותי) היאך כל חרם אשר יחרים איש וגו' שם בארנו דין ההקדש באיזה עניין יחול ובאיזה עניין פודין אותו ודין מי שהחרים בזמן הזה:

להפריש תרומה גדולה לכהן שאמר (שופטים) ראשית דגנך תתן לו שם ברנו המקומות החייבות בתרומות ומעשרות והדברים הפוטרים מתרומה ומעשרות:

להיות הלוים מפרישין תרומת מעשר מן המעשר שלקחו מישראל שנ' (קרח) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר גם המצוה זו בארנו משפט התרומה וחילוקיה:

להיות ישראל מפרישין אחר תרומה גדולה אחד מעשרה. מן הנשאר ונתנו ללווים שנאמר (קרח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' שם בארנו הלכות מעשר הדברים המחייבים במעשר. ודין הדברים הפוטרין ודין תרומת מעשר של דמאי. ודין מעשר שני של דמאי:

להפריש מעשר שני שנא' (ראה) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' שם באנו דין מעשר שני ופדיונו:

להיות נטע רבעי קדש שנאמר (קדושים) ובשנה הרביעית יהיה וגו' שם בארנו דין נטע רבעי ופדיונו:

להתודות וידוי מעשר שנא' (תבא) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו':

להביא ביכורים למקדש שנ' (משפטים) ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך:

לקרות על הביכורים במקדש שנאמר (תבא) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך:

להפריש חלה לכהן שנאמר (שלח) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה שם בארנו חלוקי הארצות לחלה:

לתת לכהן הזרוע והלחיים והקיבה שנאמר (שופטים) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה:

לתת ראשית הגז לכהן שנ' (שופטים) ראשית גז צאנך תתן לו:

לפדות בכור אדם שנ' (בא) וכל בכור אדם בבניך תפדה:

לפדות פטר חמור שנאמר (בא) ופטר חמור תפדה בשה:

לערוף פטר חמור שנא' (בא) ואם לא תפדה וערפתו שם בארנו עשרים וארבע מתנות כהונה:

שתשבות הארץ בשנה השביעית מעבודת קרקע שנאמר (בהר) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ:

שיפקיר אדם פירות שביעית שא' (משפטים) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל השדה ונאמר (בהר) לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך:

תוכן העניינים

ספר מצוות גדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה