יום עשרים
עניני היצר הרע ומלאך המות:
אות א:
כתב (בספר בראשית) [תיקוני זהר דף קל"ז ע"ב], חציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה. רמז, כי האדם שהוא בעולם הזה חציו עבד של היצר הרע וחציו בן חורין ממנו ועובד ליצר הטוב, זה האיש בזמן שנפטר מן העולם, נשמתו אין לה רשות לראות פני שכינה, ואינה נראית לפניו, ולזה באה בגלגול. ומי שיבא בגלגול פעם אחת, אם יהיה צדיק נתקיים בו (ישעיה א,יח) אם יהיו חטאיכם כשנים. ובמה יודע האיש שהוא בגלגול, פעם ראשונה, אם קולו כשברים או כתרועה וגופו ופניו לבנים. אם קולו כשברים, הוא מפעם שניה. ואם קולו כתרועה, הוא מפעם שלישית. ואם גופו ירוק ופניו ירוקים וקולו תקיעה, הוא מפעם ג'. ואם חוזר למראהו, קולו כתקיעה וגופו לבן ופניו לבנים, הוא מפעם אחת. וכן פניו אדומים וקולו כשברים או פניו ירוקים וקולו כתרועה הרי נתקן:
אות ב:
וכתב בספר בראשית דף ק"ט ע"א, מדרש הנעלם (בראשית יט,ל) ויעל לוט מצוער וכו', לוט רמז ליצר הרע. מצוער, זה גיהנם, כי ירא לשבת בצוער, רואה הרשעים שנדונים בגיהנם ומתירא וחושב שהוא גם כן יהא נידון שם, וכיון שרואה שאינו נידון, חוזר לפתות בני האדם. והקשה רבי יצחק, אם מתירא מעונש גיהנם, היאך מפתה בני אדם. והשיב, שכן דרך כל עושי רשעה, כשרואים העונש מתיראים לפי שעה ואחר כך חוזרים לרשעם. והרוצה לעיין כל עניני הנשמה צאתה ובואה ורוב עניני היצר הרע, יעיין מדרש הנעלם מהזוהר מפרשת וירא עד פרשת ויצא:
אות ג:
וכתב בספר בראשית דף קל"ז ע"ב, לעתיד יבטל היצר הרע ולא יתעורר רק לענין חבור האדם עם אשתו בלבד, שנאמר (יחזקאל לו,כו) ונתתי לכם לב בשר, לב להוציא בשר ולא לדבר אחר. והביא מעשה מרבי יצחק בר' יוסי, שהיה הולך מקפוטקיא ללוד, ופגע בו רבי יהודה, אמר לו מה אמרו חברינו בעלי המשנה מענין יצר הרע לעתיד, אמר לו חייך, כך יצטרך היצר הרע לעתיד כמטר לענין הטוב, שאלמלא יצר הרע, לא נמצא שמחת הלמוד וההלכה בעולם:
[אמר הכותב, הגם כי בספר אהבת עולם כתבתי באור על מאמר היצר הרע לעתיד, שהצדיקים בוכים, אבל בזה מיושב, כי מה שהצדיקם בוכים הוא שחושבים שלא ימצא עוד יצר הרע לשום דבר, ולכן בוכים, איך יתבטל שמחת ההלכה והלמוד]:
אות ד:
וכתב בספר בראשית דף ק"צ ע"ב, בפסוק (בראשית לט,יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, רמז, כי היצר הרע מפתה לאדם בשעה שבא לטהר עצמו ולעשות תשובה:
אות ה:
וכתב בספר בראשית דף קצ"ח ע"ב קצ"ט, בפסוק (בראשית מב,ח) ויכר יוסף. אמר רבי אלעזר, כי מה שכתוב (תהלים מט,ו) למה אירא בימי רע, הוא שיש ליצר הרע שנקרא רע ימים ידועים, והוא שולט עליהם שניתן לו רשות לכל מי שמטמא עצמו להשטין עליו, ואלו נקראים ימי רע והם ממונים על עונות שאדם דש בעקביו:
אות ו:
וכתב בספר בראשית דף ר"ב ע"א, חקר במה שאמרו ז"ל, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, אי אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, דכיון שאמרו ז"ל, הוא יצר הרע הוא מלאך המות, אם כן, אם יזכיר המיתה לפני מלאך המות, איך ילך אדרבה זו היא שמחתו. והשיב, כי היצר הרע אינו שולט אלא במי שיש בו שמחת הלב, לזה יערים האדם להזכיר לעצמו יום המיתה, ועל ידי זה ישבר גופו של אדם ולא ישלוט היצר עליו, נמצא לדבריו כי מלת לו חוזר לאדם:
אות ז:
כתב בספר שמות דף קס"ג ע"א, במה שאמרו ז"ל, בכל לבבך בשני יצריך. הקשה, כי אחר שהיצר הרע מסית לאדם לחטוא, היאך יוכל עמו לעבוד את ה'. והשיב, במה שהקשה עוד, כי אחר שהכל ברא לכבודו אם כן מה ראה לברוא היצר הרע, אלא צריך לומר, כי רצונו יתברך ביצר הרע כמו ביצר הטוב ויותר, וצריכים הצדיקים להחזיק לו טובה, והיצר הרע עצמו אין כוונתו הפך רצונו יתברך, אלא אדרבה רצונו עושה. והמשיל הדבר, למלך שהיה לו בן יחיד וצוהו שלא יתקרב לאשה זונה, ואם יתקרב לא יכנס שוב לפלטרין שלו. אמר המלך, אראה אם בני עושה רצוני. קרא לזונה ואמר לה לכי ופתי את בני, מה עשתה הזונה, הלכה ומבקשת אותו ונשקה לו, אם אותו הבן צדיק גוער בה ואז המלך נותן לו מתנות, נמצא כי משני צדדים אותה זונה יש לה שבח, האחד שעשתה רצון המלך וצוויו שצוה אותה לפתות את בנו, השני מצד בן המלך כי בסבתה שלא נגע בה, נתן לו המלך מתנן ונבזבן, כך היצר הרע, הוא כמו האשה זונה שצוה לו הקדוש ברוך הוא, לכי ופתי את בני האדם:
אות ח:
וכתב בספר במדבר דף רל"ח ע"א, היצר הרע נקרא (תהלים כב,כא) כלב, מיד כלב יחידתי. נקרא נחש, נקרא אריה, נקרא דוב, שנאמר (איכה ג,י) דוב אורב הוא לי. נמשל כבהמות, נמשל לכל החיות הטמאות הדורסות. נקרא חמור נוער, לפי שמרכיב עליו הנפש, ומיד שמכיר הרוכב עליו ערמתו מיד כתיב (בראשית מט,יז) ויפול רוכבו אחור. ומלך המשיח ששולט עליו, כתוב בו (זכריה ט,ט) ורוכב על חמור:
אות ט:
וכתב בספר בראשית דף פ' ע"א, בפסוק (בראשית יב,ו) ויעבור אברם בארץ, רמז ליצר הרע שנקרא כנעני, לפי שהוא סוחר את הגוף לדינים רעים, וכשיוצאת הנשמה מן העולם, אם זוכה הולכת אל מקום המזבח, פירוש מזבח של מעלה ששם מיכאל הכהן הגדול מקריב נשמותיהם של צדיקים:
אות י:
וכתב בספר בראשית דף קס"ה ע"ב, יצר הרע אינו זז מן האדם מיום שנולד ועד עולם, אבל יצר הטוב נכנס באדם מבן י"ג ומעלה. כשהאדם בן י"ג נמצאו שניהם בגופו, זה מימין וזה משמאל, ואלו הם ב' מלאכים ממש:
אות יא:
וכתב בספר בראשית דף רנ"ח ע"א, כי הקדוש ברוך הוא הרים מכשול מבני אדם, ולכך לאדם הראשון נתן לו כל עשב לאכול ולא נתן לו רשות לאכול בהמות וחיות ועופות, לפי שהיה גלוי לפניו שהיה עתיד להתפתות מן הנחש שהוא חיה ולחטוא, אמר הקדוש ברוך הוא, ארחיקנו מהם שלא יהא לו עסק עמהם, כדי שלא יחטא בהם:
אות יב:
וכתב בספר בראשית דף קי"ח ע"ב, שאל ר' אלעזר, כיון שאין בית דין של מעלה עונשין עד עשרים שנה, אם כן מי שמת קודם זה למה נענש. ואם תאמר, בעון אביו מי שמת מבן י"ג ואילך שאין אביו נענש עליו למה מת. והשיב, שהקדוש ברוך הוא צפה בו שיהיה רשע, אמר ימות זכאי ואל ימות חייב:
אות יג:
וכתב בספר שמות דף רס"ג ע"א, שבע שמות יש ליצר הרע, כמו שמנו בגמרא. רע, טמא, שטן, שונא, אבן מכשול, ערל, צפוני, וכנגדן יש שבעה מדורי גיהנם בור, שחת, דומה, טיט היון, שאול, צלמות, ארץ תחתיה:
אות יד:
וכתב בספר במדבר דף קצ"ב ע"א, למה נקרא (במדבר כב,ה) בלעם בן בעור פתורה, על שם (ישעיה סה,יא) העורכים לגד שולחן, שהיה מסדר שולחן לסטרא אחרא, שכך היא דרכה, מסדרין לפניה שולחן עם מאכל ומשתה ומתוך כך מגדת עתידות:
אות טו:
וכתב בספר בראשית דף י' ע"ב, כי בשעה שאדם ישן, פרחה רוחו ממנו, ושורה עליו רוח טומאה, ושורה על ידיו, לכך צריך לברך על נטילת ידים. ואם תאמר ביום שאין האדם ישן רק נכנס לבית הכסא, למה צריך נטילת ידים. והשיב, כי בכל בית הכסא יש רוח אחד ששוכן שם ונהנה מאותו טנוף ושוכן בידי האדם:
אות טז:
וכתב בספר בראשית דף ס' ע"ב וס"א ע"א, כי אם האדם היה מוציא תולדות מגן עדן, לא היו מתים לעולם, ואפילו מלאכי השרת היו מתיראים מהם. הקשה רבי יצחק, והלא אם האדם לא היה חוטא לא היה מוליד, וכן ישראל אם לא חטאו בעגל. והשיב, כי אם לא היה חוטא היה נשאר בגן עדן והיה מוליד בנים שלא היו מצד יצר הרע, כי הבנים שאדם מוליד בעולם הזה לפי שהם מצד היצר הרע אין מתקיימים: