יום תשעה עשר
אות יג:
כתב בספר שמות דף קמ"ח ע"ב, אמר ר' (שמעון) [יוסי], אור של יום הראשון נגנז ולא שמש אלא יום אחד. ורבי יהודה חלק ואמר, שאילו נגנז מכל וכל, לא היה יכול העולם לעמוד אפילו שעה אחת, ואין לך יום ויום שאינו יוצא ממנו בעולם ומקיים הכל ועמו זן העולם, ובכל מקום שלומדים שם בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליה חוט של חסד מאותו אור הגנוז:
אות יד:
וכתב בספר בראשית דף כ"ח ע"ב, כי מזוהמת הנחש שהטיל בחוה, יצא קין שהרג הבל שהיה בכור אדם הראשון, וזהו (בראשית ו,ג) בשגם, הוא משה, ולכן משה לכסות ערות אביו לקח בת יתרו לאשה שכתוב בו (שופטים א,טז) ובני קני חותן משה, ולמה נקרא קני, שנפרד מקין וגם רצה לכסות עליהם להחזיר ערב רב לקבלם בתשובה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא, לא תקבלם שהם גזע רע, ועליהם אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות לב,לג) אמחנו מספרי, לפי שהם מגזע עמלק שכתוב בהם, (דברים כה,יט) תמחה את זכר עמלק:
אות טו:
וכתב בספר בראשית דף כ"ה ע"א, ה' מיני ערב רב הם, עמלקים גבורים רפאים נפילים ענקים. בלעם ובלק הם מצד עמלק, טול ע"ם מן בלעם ב"ק מן בלק ונשאר בלל (בראשית יא,ט) כי שם בלל ה':
אות טז:
וכתב בספר בראשית דף רס"ג ע"ב, בשם ספר הבהיר, נשמת הזכר מן הזכר ונשמת הנקבה מן הנקבה, וזהו שהלך הנחש אחרי חוה, אמר, הואיל ונשמתה מן הצפון אסיתנה מהרה, ומה הסיתה שבא עליה. שאלו תלמיד, והיאך היה מעשה, אמר להם ס"מ הרשע קשר עם כל צבאות מעלה על רבו, לפי שאמר הקדוש ברוך הוא (בראשית א,כח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים, אמר היאך אוכל להחטיאו, ירד עם כל חילותיו ובקש לו בארץ חבר כמותו ולא מצא אלא נחש, ומצא נחש והיה לו דמות גמל ורכב עליו ובא לו אצל האשה, אמר לה (בראשית ג,א) אף כי אמר אלהים, לא תאכלו מכל עץ הגן, אמר, אבקש יותר ואוסיף כדי שתגרע, היא אמרה לא מנענו אלא מעץ הדעת והוסיפה שני דברים, אחד מפרי העץ ולא מן העץ. וכן היא אמרה, לא תגעו ולא נאמר רק לא תאכלו, מה עשה ס"מ הרשע, הלך ונגע באילן והיה האילן צווח ואומר (תהלים לו,יב) אל תבואני רגל גאוה, הלך ואמר לאשה הרי נגעתי ואני חי, אף את תגעי ולא תמותי. הלכה האשה ונגעה באילן, ראתה מלאך המות בא כנגדה, אמרה עכשיו אני מתה והקדוש ברוך הוא מזמין לו אשה אחרת, אלא הריני גורמת שיאכל עמי, אם נמות נמות יחד:
אות יז:
וכתב בספר ויקרא דף ע"ט ע"א, קכ"ה מיני טומאה ירדו לעולם, שנאחזים מצד טומאת נחש הקדמוני, וכל זה טומאות הגדולות נאחזות בנשים הנדות. אוי למי שנתקרב אצלן כ"ד מיני טומאות, כמנין ואיב"ה הטיל בחוה:
אות יח:
עוד כתב [שם] אלף וארבע מאות וחמש מיני טומאה נאחזים באותה זוהמה של נחש שהטיל בחוה, וכלם מתעוררים בזוהמת הצפורן, ומי שדורך ברגליו או מנעליו עליהם יוכל להנזק:
אות יט:
וכתב בספר ויקרא דף ע"ו ע"ב, ק"ל שנה שפירש אדם מחוה היה מוליד רוחין ושדים, ואלו נקראים נגעי בני אדם. ולכך אמרו, שהשדים יש בהם מבני אדם ויש בהם ממלאכים. וכן כשבא נחש על חוה, יצאו משם רוחין, וכל אלו מסטינים לאדם בפתח הבית ובבורות ובבתי כסאות, וכל מי שיש בפתח ביתו מזוזה עם שדי לא יוכלו להתקרב אצלו, אלו המזיקין הנקראים נגעי בני אדם, ועליהם נאמר (תהלים צ,י) ונגע לא יקרב באהלך:
אות כ:
וכתב עוד שם דף ע"ו ע"ב וע"ז ע"א, ענין (בראשית ד,כב) אחות תובל קין נקראת נעמה, וטעו אחריה מלאכי מעלה, ויצאו ממנה רוחין ושדים, והם תלויים באויר ומודיעים דברים לבני האדם, ומדור נעמה עוד היום הוא בים הגדול, ויוצאת בלילה והיא מתחממת מבני אדם בחלום ונדבקת בהם, ומתוך אותה התאוה מתעברת מבני אדם ומוציאה רוחות לעולם, ואלו הרוחות שמוציאה הם נמצאים בלילה אצל הנשים להוליד מהם גם כן רוחין, וכולם הולכים ללילית והיא מגדלתן, ולילית הולכת ויוצאה לעולם ורואה תנוקות של בני אדם ומתדבקת בהם להרגם, והקדוש ברוך הוא מזמין עמהם ג' מלאכים קדושים, ופורחים לפניה ונוטלים אותו רוח של תינוק ממנה ומחליפים אותו, ואמר, כי אותם התינוקות שיש כח ללילית להורגם, הם בזמן שראה האדם בחלום את נעמה ונתאוה לשכב עמה ונעור משנתו וישכב עם אשתו, וכונתו היתה באותה צורה שראה בחלום, אז הבן הנולד מכיר אותו לילית שבא מצדה:
אות כא:
כתב בספר שמות דף קי"א ע"א, שתי נשים הן בעולם שקול נחש הקדמוני דבק עם קולן. האחת, האשה שאינה שומרת הנדה ומקדמת לטבול. השנית, האשה המצערה את בעלה ומאחרת לטבול. ואם תאמר, מה לנו אם קול הנחש נדבק בקולה, יש לומר, כי בשעה שלילית יוצאה לשוטט בעולם, פוגעת בשתי קולות אלו, קול האשה הרעה וקול האשה שנדבק בה, האשה מתחממת מהן ואחר החמום נכנס הרוח בגוף האשה, וכשיולדת משחקת עם הנולד והרגו:
אות כב:
וכתב בספר שמות דף קי"ב ע"א, כי צד הטומאה הוא הפך מכל מה שבעולם, כי כל הדברים אפילו הרשעים כשמוצאים מינם הם שמחים ומתדבקים עמו ועושים לו טובה, אכן סטרא אחרא כשרואה מי שעזב סטרא דקדושה של הקדוש ברוך הוא ועושה כמעשיה, רוצה לכלותו ולהוציאו מן העולם:
אות כג:
וכתב בזהר חדש דף ק"א ע"ב, מדרש רות מפי אליהו זכור לטוב, שאמר מאי דכתיב (בראשית ד,א) והאדם ידע את חוה, שכשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ומאותה זוהמא יצא קין, מה נחש ממית אף קין המית, שנאמר (ישעיה יד,כט) כי משרש נחש יצא צפע, נחש זה נחש הקדמוני, צפע קין. ואם תאמר אחר שמזוהמת הנחש יצא קין, היאך כתיב והאדם ידע את חוה, והלא לא היה אלא נחש. יש לומר, שהיתה זוהמת הנחש במעי חוה, ולא היה כדאי להוציא קין לעולם, כיון שלא היה לו גוף עד שבא אדם על אשתו, נתעוררה הזוהמא של הנחש באותו זרע, ונעשה גוף לאותו רוח של זוהמא:
אות כד:
וכתב בספר בראשית דף קכ"ה ע"ב, שכל מיני זוהמות שבעולם מקורם הוא נחש הקדמוני, ועל שמו נקרא ניחוש. וכתב, כי האדם כדי שישיג לעשות הנחושים, צריך לטמא עצמו כדי להמשיך עליו רוח הטומאה של נחש הקדמוני, ויעשה הכשופים והנחושים. והראיה מבלעם, שהיה שוכב עם אתונו לידבק הרבה עם הטומאה ולידע בטיב הכשופים:
אות כה:
כתב עוד בספר בראשית דף קכ"ה ע"ב, ענין הנחוש. בתחלה כך היה עושה, היה נוטל נחש ובוקע ראשו ומוציא לשונו ולוקח עשבים ידועים ושורף הכל, ועושה משם קטרת. אחר כך לוקח ראש הנחש ההוא ובוצעה לארבעה צדדים, ועושה ממנו קטרת אחד, ועושה עיגול אחד ואומר עליו דברים, עד שממשיך עליו רוחים טמאים ומודיען לו:
אות כו:
וכתב עוד בספר בראשית דף קכ"ו ע"א, ששאל רבי יוסי, כי למה הכשופים והנחושים נמצאים יותר בנשים מן האנשים. והשיב לו רבי יצחק, כך למדנו, כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, בה הטיל ולא בבעלה. ואם כן כיון שהכשופים מקורם מהנחש הקדמוני, לכך הם בנשים. והקשה לו רבי יוסי, הרי אמרו, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ואם כן בנשים ישראליות לא היה ראוי להמצא כשוף ונחוש. והשיב לו רבי יצחק, שהתורה לא ניתנה אלא לזכרים, ומהם פסקה הזוהמא, אבל לנקבות לא ניתנה, שפטורות מן המצות. ועוד שבעגל חזרה הזוהמא:
אות כז:
וכתב בספר שמות דף רל"ז ע"ב, אף על פי שאנו מצווים לכפות סטרא אחרא, מכל מקום יש סוד גדול ואין להקל כנגדו, לפי שהקדוש ברוך הוא נתן לו שולטנות לשלוט בעולם, ואנו צריכים להשמר ממנו שלא יקטרג עלינו בתוך קדושנו, ועל זה צריכים אנו לתת לו חלק אחד. וזהו רמז שאנו נותנין (בתפלה) [בתפילין] שער אחד של עגל שהוא מצד סטרא אחרא, כדי שיתראה בחוץ מעט, שיראה שאנו נותנין לו חלק בתוך קדושתנו ולא יקטרג: