ספר מכלול· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
שמות · ועתה אבאר לך על מחלקותם, איש על דגלו באותות לבית אבותם
[שמות ללא תוספת אות]
פָּעָל – דָּבָר, זָכָר, אָבָק, [אָטָד,] קָטָן, חָכָם, עָשָׁן, עָנָן, עָתָר, גָּמָל, שָׁפָן, מָחָר, רָעָב, זָהָב, זָקָן, וָלָד, כָּנָף והדומים להם, כלם קמוצים. "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו" (במדבר יב ג) מזה המשקל, והו"ו תמורת ה"א למ"ד-הפֹעל. ויש שמות שמצאנו המחובר מהם ולא מצאנו הנפרד מהם, ונגזור עליהם אל הקרוב והישר למשקלם. "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" (איכה ג כג), נאמר כי אם היה מחובר מן בֹּקֶר היה אומר בֳּקָרִים בחטף-קמץ, כמו מן חֹדֶשׁ – חֳדָשִׁים, ומן קֹדֶשׁ – קֳדָשִׁים, לכך נאמר כי הנפרד ממנו בָּקָר. וכן "כְּפָרִים עִם נְרָדִים" (שה"ש ד יג), אם היה מ"אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר" (שה"ש א יד) היה אומר כֳּפָרִים בחטף-קמץ. וכן "אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי" (שה"ש ה א), אלו היה מחובר מן בֹּשֶׂם היה אומר בׇּשְׂמִי בחטף, ואלו היה מחובר מן בֶּשֶׂם היה אומר בַּשְׂמִי בפתח או בחירק, כמו מן גֶּפֶן – גַּפְנִי ומן שֶׁבֶר – שִׁבְרִי, לכך נאמר כי הנפרד ממנו בָּשָׂם. וכן "וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ" (שמות ז כח) המוכרת ממנו חָדָר, כי חֶדֶר אינו משתנה בסמיכות, כמו גֶּפֶן, אֶרֶץ שלא ישתנו. וכן "וּסְגֹר דְּלָתְךָ" (ישעיהו כו כ) הנפרד ממנו דָּלָת, כי מן דֶּלֶת יאמר דַּלְתְּךָ, כמו "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ" (מ"ב יב י). וכן "הֲבֵל הֲבָלִים" (קהלת א ב) נגזר מן הָבָל, כי הֶבֶל לא ישתנה בסמיכות. ויש אומרים כי השמות כמו שהם, אבל בסמיכות ישתנו, פעם יסמכו כך ופעם יסמכו כך.
וזה המשקל בסמיכות פ"א-הפֹעל בשוא ועי"ן-הפֹעל בפתח: "דְבַר יְיָ" (בראשית טו א), "עֲשַׁן הָעִיר" (יהושע ח כ), "רְחַב נֶפֶשׁ" (משלי כח כה). ויש בצרי, כמו מן חָלָב – "חֲלֵב גּוֹיִם" (ישעיהו ס טז), ומן לָבָן – "וּלְבֶן־שִׁנַּיִם" (בראשית מט יב), והוא בסגול מפני המקף.
ותחבר המשקל הזה עם הכנויים כן, ובהתחברו תשוב פ"א-הפֹעל שואית כמו בסמיכות, ותאמר כנוי הנסתר כן: דְּבָרוֹ – עי"ן-הפֹעל בקמץ, וכן בכל הכנויים, מלבד הנמצאים והנמצאות, שעי"ן-הפֹעל בפתח. ופעמים תבא הה"א בכנוי מקום ו"ו, כמו "אָהֳלֹה" (בראשית ט כא), "וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עֶזְרהֹ" (יחזקאל יב יד), "כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע… כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (ירמיהו ח י) והדומים להם, כמו שכתבנו בשער אהו"י (לעיל פב ע"ב). ופעמים כנוי הנסתר גם בשמות כמו בפעלים בה"א ו"ו: "אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ" (ש"א יד לד), "וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ" (איוב כה ג), "אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ" (נחום א יג), "וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ" (משלי כז יג), "וּדְקָרֻהוּ אָבִיהוּ וְאִמּוֹ" (זכריה יג ג), "אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ" (איוב מא ט), "הִנֵּה בִתִּי (הגדולה) [הַבְּתוּלָה] וּפִילַגְשֵׁהוּ" (שופטים יט כד), "מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ" (תהלים סח כד), "שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד יב), "רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא" (חבקוק ג י), "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי" (בראשית לח יב).
וכנוי הנמצא: דְּבָרְךָ. ואם בהפסק: דְּבָרֶךָ – למ"ד-הפֹעל בסגול. ופעמים כן עם הזקף. ובאו בלי הפסק: "וְלִי אֲנִי עַ֠בְדֶּךָ" (מ"א א כו), "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶ֜ךָ" (דברים כד יט), "וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּ֖ךָ" (ש"א כב יד), "עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּלָה" (תהלים ג ט), "מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם" (תהלים סח ל). ובא בשוא באתנח: "טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּ֑ךָ" (תהלים קיט סה).176 ופעמים ה"א המבטא תכתב אחר הכ"ף, כמו "אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים" (ירמיהו כט כה), "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה" (שמות יג טז) והדומים להם. ובא הכ"ף בצרי עם הה"א: "וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה" (נחום ב יד), כמו מַלְאָכֵכָה.
וכינוי המדבר-בעדו: דְּבָרִי. ויבא כנוי המדבר פעמים בנו"ן ויו"ד, כמו "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי" (ש"ב כב מ), "וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי" (תהלים קלט יא), "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם" (דברים לא כז). ודגש שבנו"ן "בְּעוֹדֶנִּי" לתפארת המלה.
וכנוי הנסתרים: דְּבָרָם. ואפשר שיאמר בה"ם-מ"ם, כמו שאמר "אוֹתְהֶם" (יחזקאל כג מה) כמו אוֹתָם, וכן בא "וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם קִינָה" (יחזקאל כז לב) בה"א מ"ם הכנוי, כי אלו היתה הה"א מן השרש היה אומר בְּנִיהָם בקמץ, כמו עִירָם, שִׁירָם, אבל היא לכנוי, לפיכך היא בסגול כמשפט כל ה"א-מ"ם לכנוי. וכן פִּיהֶם, וכן "מִנְהֶם" (איוב יא כ), וכן "שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן" (בראשית כא כח), וכן "וְאִכְלוּ אֶת פְּרִיהֶן" (ירמיהו כט כח) כמו פִּרְיָן, "הַמִּתְנַבְּאוֹת מִלִּבְּהֶן" (יחזקאל יג יז) כמו מִלִּבָּן, וכן "חֶלְבְּהֶן" (ויקרא ח טז), "וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד ד). ואפשר שיהיה "וּמֵחֶלְבֵהֶן" לרבים, לפי שהבי"ת בצרי, ואף על פי שאין בו יו"ד, הוא חסר יו"ד הרבים, כמו שבא כן במקומות רבים חסר יו"ד הרבים כמו שכתבנו (לעיל יא ע"א). ואפשר שיבא הכנוי הזה במ"ם-ו"ו, כמו שיבא בהדבק ברבים "נְדִיבֵמוֹ… נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב), "פָנֵימוֹ" (תהלים יא ז), וכן בא "פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד" (תהלים כא יא), כמו פִּרְיָם.
וכנוי הנמצאים: דְּבַרְכֶם. אבל "עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ" (יחזקאל לו ח) אינו מגזרת עָנָף, כי היה לו לומר עֲנַפְכֶם בשוא-ופתח, אלא מגזרת אֶרֶץ, גֶּפֶן.
וכנוי המדברים-בעדם: דְּבָרֵנוּ.
וכנוי הנקבה הנסתרת: דְּבָרָהּ.
וכנוי הנקבה הנמצאת: דְּבָרֵךְ. ונוספה יו"ד עם הכ"ף והכ"ף בחירק: "הַסֹּלֵחַ לְכׇל עֲוֹנֵכִי" (תהלים קג ג); ואפשר שהוא לשון רבים, אף על פי שאין בו יו"ד, ונכון הוא לומר כן לפי שאמר "לְכׇל".
וכנוי הנסתרות: דְּבָרָן. ופעמים ה"א נוספת אחר הנו"ן: "אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה" (בראשית כא כט), "אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה" (שמות לה כו), "עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (בראשית מב לו), "וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה" (בראשית מא כא), ובא הבי"ת בסגול שלא כמנהג.
וכנוי הנקבות הנמצאות: דְּבַרְכֶן. ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה" (יחזקאל כג מח), "הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה" (יחזקאל יג כ).
והקבוץ: דְּבָרִים. וכשתסמכנו אל מלה אחרת תסור המ"ם ותשאר היו"ד: "אֵת כָּל דִּבְרֵי יְיָ" (שמות ד כח). ומן חֲכָמִים – חַכְמֵי בפתח מפני אות הגרון. וכן בכל השמות ובכל הפעלים כשיסמך קבוץ הרבים תסור המ"ם ותשאר היו"ד. וכבר בארנו דקדוק היו"ד והמ"ם סימן הרבים בחלק הפעלים בטור הראשון במלת פּוֹעֲלִים באר היטב (לעיל י ע"א ואילך). ופעמים יבאו סמוך על סמוך, כמו "חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה" (ישעיהו יט יא), "נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה" (איוב כ יז), "בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל" (דה"ב לב לא), וכן "אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם" (ש"ב כד ט), "וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ" (ישעיהו כה יב), "מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן" (יחזקאל לא טז), "נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" (יחזקאל לח ב).
ועם הכנויים: דְּבָרָיו – פ"א-הפֹעל בשוא, ועי"ן-הפֹעל ולמ"ד-הפֹעל קמוצים. ופעמים תסור יו"ד הרבים ויהיה הכנוי בה"א-ו"ו מונע בשרק: "מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ" (נחום ב ד) כמו גִּבּוֹרָיו, "וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶם" (איוב כד כג) כמו וְעֵינָיו, וכן "וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים" (יחזקאל מג יז), "בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ" (איוב מב י), "אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ" (משלי יט ז), "וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ" (משלי כט יח). והטעם כי כאשר הכנוי בה"ו-ו"ו מונעת האות שלפני הה"א בצרי, והוא מבטא היו"ד, ואף על פי שאינה נכתבת נאמר כי יו"ד הרבוי חסרה מהמכתב ונשארה במבטא. ובא בה"א-יו"ד בחירק: "כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי" (תהלים קטז יב), ובא על דרך הארמי – יְדוֹהִי, רַגְלוֹהִי, עֲלוֹהִי.
דְּבָרֶיךָ. ופעמים תחסר יו"ד הרבים מהמכתב כמו שכתבנו בטור הראשון במלת פּוֹעֲלִים (לעיל יא ע"א).
דְּבָרָי. ובא זה הכנוי עם נו"ן-יו"ד: "תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי" (ש"ב כב מ), כמו תַּחְתַּי.
דִּבְרֵיהֶם. ובא ה"א נוסף אחר המ"ם: "אֶל הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָה" (יחזקאל מ טז). ויבא במ"ם-ו"ו, כי המ"ם סימן הרבים הנסתרים, והו"ו סימן היחיד הנסתר, ויתחברו שניהם לסימן הרבים, כי הם ידברו עליהם בכלל ובפרט: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ… כָּל נְסִיכֵמוֹ" (תהלים פג יב), "יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" (תהלים יא ז), "תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה" (תהלים קמ ד), "הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח ז), "אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ" (תהלים ב ה), "עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג" (איוב ו טז).
דִּבְרֵיכֶם, דְּבָרֵינוּ, דְּבָרֶיהָ, ונכתב בו הנח שאחר הה"א: "וְאַתִּיקֶיהָא מִפּוֹ וּמִפּוֹ" (יחזקאל מא טו). ויבא זה הכנוי בנו"ן-ה"א כמו ביו"ד-ה"א: "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" (בראשית ב כא), שהוא כמו תַּחְתֶּיהָ. דְּבָרַיִךְ, ונוספה יו"ד עם הכ"ף והכ"ף בחירק: "תַּחֲלֻאָיְכִי" (תהלים קג ג), "חַיָּיְכִי" (תהלים קג ד). דִּבְרֵיהֶן, ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה" (יחזקאל א יא). דִּבְרֵיכֶן, ונוספה ה"א אחר הנו"ן: "הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה" (יחזקאל יג כ).
וכן תחבר כל השמות שהם על משקל זה.
והשנים: כְּנָפַיִם, כְּנָפָיו; "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם" (ויקרא יא כא) "רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו" (שמות יב ט) – האחד כָּרָע בפלס כָּנָף; "דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ" (דברים ג ה) – האחד דָּלָת; "וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם" (משלי כח יח) – האחד דָּרָךְ; "וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם" (ישעיהו לב יא), "יָדָיו עַל חֲלָצָיו" (ירמיהו ל ו) – האחד חָלָץ. אך גָּמָל ושָׁפָן וקָטָן ישתנו בקבוצם מחבריהם, ונדגש למ"ד-הפֹעל בהם ונאמר שְׁפַנִּים, גְּמַלִּים, קְטַנִּים, בדגש תמורת הנח במלת דְּבָרִים, וכשתסמכם תאמר גְּמַלֵּי, קְטַנֵּי, שְׁפַנֵּי, לקיים הדגש בהם. וכן תאמר עם הכנויים: גְּמַלִּי, גְּמַלְּךָ, גְּמַלֶּיךָ, קְטַנֶּיךָ, שְׁפַנֶּיךָ, כלם בדגש.
ונמצאו מזה המשקל עי"ן-הפֹעל פתוחה: "מִקּוֹל פָּרַשׁ וְגַלְגַּל" (יחזקאל כו י), "פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט" (יחזקאל לח ה), "לְכָל חַרְטֹּם וְאָשַׁף" (דניאל ב י). וכן נמצאו בסוף-פסוק פתוחים: "וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר" (ירמיהו כב יד), "חֲקֻקִים בַּשָּׁשַֽׁר" (יחזקאל כג יד).
ויש פעלים נחי האל"ף למ"ד-הפֹעל שלהם נחה על משקל זה, כמו צָבָא, צָמָא, תאמר גם כן צְבָאוֹ, צְבָאֲךָ, צְבָאֲכֶם, צְמָאוֹ, צְמָאָם, צְמַאֲכֶם וכולי.
פְּעָל – כְּתָב, יְקָר, אֱסָר מן "וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ" (במדבר ל ה), "לְיוֹם קְרָב" (איוב לח כג), "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות טז יג), "אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד" (שמות לה יט), "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו" (שה"ש ב יא), "בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ" (יחזקאל כה טו), "אַחֲרֵי הַסְּפָר" (דה"ב ב טז), "כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל" (תהלים פח ה), זְמָן, במוכרת הם קמוצים ובסמוך פתוחים: "יְקָר וּגְדוּלָּה" (אסתר ו ג), "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב" (אסתר ח ח) – קמוצים; "וְאֶת יְקַר תִּפְאֶרֶת" (אסתר א ד), "כְּתַב הַדָּת" (אסתר ד ח עי"ש) – פתוחים. ונמצא בספרים מדויקים "וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת" קמוץ, וכן הביאו בעל המסורת עם הקמוצים סמוכים, וכן "וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ" (יחזקאל יג ט), "בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (דה"ב לה ד), וכן שְׁאָר קמוץ לעולם במוכרת ובסמוך: "שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב" (ישעיהו י כא), "וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ" (ישעיהו י יט), "וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת" (ישעיהו כא יז), "לִשְׁאָר עַמּוֹ" (ישעיהו יא טז).
והקבוץ מהם: יְקָרִים, כְּתָבִים, אֱסָרִים. אבל "וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם" (במדבר יא לא) אינו מחובר מן "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות טז יג), שהיה אומר שְׂלָוִים כמו מן כְּתָב – כְּתָבִים, אבל "שַׂלְוִים" הוא מחובר מן שַׂלֵּו בדגש על משקל מַקֵּל אם המ"ם שרש, וכן מן רַחֵם – רַחֲמִים, וכן קבוץ מַקֵּל – מַקְֿלִים או מַקְֿלוֹת, וכן תאמר מן שַׂלֵּו – שַׂלְֿוִים, והוקל כמו עִוְֿרִים, פִּסְֿחִים. אבל זְמָן ישתנה מהם, כי הוא דגש בקבוצו ובסמיכותו אל הכנוים: זְמַנּוֹ, זְמַנִּים כולי. וכן מְעַט ידגש בקבוצו: "יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה א), אבל הוא מן הפתחים כמו דְּבַשׁ. וכתב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל כי דגש טי"ת "מְעַטִּים" לתפארת, כדגש "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי" (שמות טו יז) וזולתו, לפי שלא בא זה הדגש תמורת הנח כמו בזְמָן וכמו בגָּמָל, שָׁפָן, שיאמר גְּמַלִּים, זְמַנִּים, שְׁפַנִּים, כי אלו קמוצים וזה פתח. ובמסורת: שבעה קמוצים זקפין, וסימניהון "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָ֔ט" (דברים כח סב), "וְאִם מְעָ֔ט וְאֹסִפָה לְּךָ" (ש"ב יב ח), "גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָ֔ט" (הושע ח י), "וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָ֔ט" (זכריה א טו), "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָ֔ט" (חגי א ו עי"ש), "פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָ֔ט" (חגי א ט), "רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָ֔ט" (דה"ב כט לד), וכל אתנח וסוף-פסוק כוותיה.
ובסמיכות: כִּתְבֵי, יִקְרֵי, אִסְרֵי, או אֱסָרֵי, כי אולי הוא מן הדגושים כמו מן זְמָן – זְמַנֵּי לקיים הדגש כמו שכתבנו בגְּמַלֵּי, שְׁפַנֵּי. ועם הכנויים: כְּתָבוֹ, כְּתָבְךָ, "מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ" (אסתר א כב), "וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם" (אסתר ח ט), "וְאֶת כָּל יְקָרָהּ" (ירמיהו כ ה), יְקָרוֹ, יְקָרְךָ וכולי כחבור המשקל שהקדמנו. וזְמָן בדגש: זְמַנּוֹ, זְמַנֶּךָ. ואולי יְקָר שזכרנו לא יקבץ לרבים ולא נאמר יְקָרִים, כי יְקָר הוא שם כולל, כמו כָּבוֹד שלא מצאנו כְּבוֹדִים. אך נאמר יְקָרִים מן יָקָר שהוא שם-תאר. ואם "אוֹר יְקָרוֹת" (זכריה יד ו) שם-דבר, הנה הוא מקובץ, ואולי הוא שם-תאר.
ויש פְּעַל בפתח ואחד הוא בסמוך ובמוכרת, אבל באתנח וסוף-פסוק קמץ – דְּבַשׁ. וכתב רבי יעקב בן אלעזר כי "גְּבַל וְעַמּוֹן" (תהלים פג ח) פתח, אבל "זִקְנֵי גְבָל" (יחזקאל כז ט) קמץ. ואני מצאתי בספרים מדויקים "זִקְנֵי גְבַל" פתח, והמסורת עליו: לית פתח; "גְּבָל וְעַמּוֹן" קמץ, והמסורת עליו: לית קמץ. וכן מצאתי בספר אכלה ואכלה: כל פְּרָת קמץ. וכן בפתח: דְּדַן, "נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ" (בראשית כב יג), וכן "עֶרֶשׂ דְּוָ֑י" (תהלים מא ד), אלא שהוא קמץ מפני האתנח, "גְּבַר תָּמִים" (תהלים יח כו), "תִּרְאוּ חֲתַת" (איוב ו כא), "תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ" (ישעיהו לג יא), "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַ֔ם" (ישעיהו לה ז), אף על פי שהוא זקף הוא פתח, וכן "וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַ֑ס" (ישעיהו נה יג) פתח באתנח. ובמסורת: כל אֲגַג דסמיך למ"ם פתח: "אֲגַג מַעֲדַנֹּת" (ש"א טו לב), "אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק" (ש"א טו ח, כ, לב), "מֵאֲגַג מַלְכּוֹ" (במדבר כד ז); ושאר קמצין, וקְנַז פתחין. "וַיָּמָת הֲדָ֑ד" (בראשית לו לו) קמץ באתנח, קְנָת, קְהָת קמצין. צְפַת פתח אף באתנח: "וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַ֑ת" (שופטים א יז), וכן בתוספת ה"א: "בְּגֵיא צְפַתָה" (דה"ב יד ט) בפתח. ודְּדַן וגְּבַר יקבצו לרבים דְּדָנִים, גְּבָרִים. ועם הכנויים מצאנו חבור דְּבַש כחבור משקל פֶּעֶל: "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" (שה"ש ה א), וכן תאמר כל הכנויים ממנו, וכן תאמר מן גְּבַר – גִּבְרוֹ, גִּבְרִי. אבל אֲגַם, הֲדַס הם דגושין בקבוצם ובהסמכם: אֲגַמִּים, הֲדַסִּים, אֲגַמֵּי, הֲדַסֵּי, וכן עם הכנויים: אֲגַמֵּיהֶם. אבל "אַגְמֵי נָפֶשׁ" (ישעיהו יט י), "וְעַל אַגְמֵיהֶם" (שמות ז יט) אינם מן הדגושים כי אם מן דֶּרֶךְ – דַּרְכֵיהֶם, או הם משקל אחר. ודְּוַי לא מצאנו קבוצו, ואפשר שיהיה "הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי" (איוב ו ז) קבוצו, ויאמר דְּוָיִם כמו דְּדָנִים גְּבָרִים, ובסמיכות דִּוְיֵי, ולהקל נפל יו"ד השרש ונשארה יו"ד הרבים ונשארה תנועתו על דרך היחיד הדל"ת בשוא. ורבי יהודה כתב כי "כִּדְוֵי" תאר סמוך מן דָּוִים.
פְּעֵל בצרי כמו כְּאֵב, זְאֵב, בְּאֵר, שְׁאֵר, פְּאֵר, זְעֵיר, "אֶל גּוֹי שְׁלֵיו" (ירמיהו מט לא). אחד בסמוך ובמוכרת. ויקבצו לרבים זולתי פְּאֵר שהוא שם כלל, אבל "פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת" (שמות לט כח), "הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת" (ישעיהו ג כ) הוא שם לכובעים שעל הראש לפאר. ובְּאֵר מצאנו אותו מקובץ בקבוץ הנקבות: "וְכָל הַבְּאֵרֹת" (בראשית כו טו), ובסמוך לא נשתנה: "אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם" (בראשית כו יח), ונשתנה "בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר" (בראשית יד י), אולי הוא משקל אחר. והאחרים יקבצו בלשון זכרים: זְאֵבִים, כְּאֵבִים, זְעֵרִים, שְׁאֵרִים, ובסמוך: "זְאֵבֵי עֶרֶב" (צפניה ג ג), וכן כְּאֵבֵי, שְׁאֵרֵי, זְעֵרֵי. וכן עם הכנוים לא ישתנו מתנועתם: בְּאֵרוֹ, בְּאֵרְךָ, זְאֵבֵיהֶם, שְׁאֵרְךָ. אבל "פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת" שנשתנה אולי הוא משקל אחר, או נשתנה כמו "בֶּאֱרֹת חֵמָר".
ויש פְּעֶל שיתחבר עם הכנוים במשקל פֶּעֶל, והוא שְׁכֶם, והוא בסגול: "וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" (בראשית מט טו), "עַל שִׁכְמָהּ" (בראשית כא יד). ואולי הוא כן בעבור שהוא פעם על משקל פֶּעֶל: "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא יג) וכולו בסגול, וכן בתוספת ה"א: "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה" (הושע ו ט), כמו מן נֶגֶב – נֶגְבָּה, ומן פֶּתַח – "וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה" (בראשית יט ו), כלם פ"א-הפֹעל בסגול. אבל קֵדְמָה בצרי. אך "וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה" (שופטים ט א) נשאר בשוא כמו שהיה שְׁכֶם טרם התוספת, ונשאר הכ"ף בסגול כמו שהיה, ונשתנה כן לפי שהוא שם עיר, להפריש בינו ובין "דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה".
פֵּעָל – נֵכָר, שֵׂעָר, חֵמָר, עֵנָב, לֵבָב, שֵׁכָר, שֵׁגָל, "צֵלָע אֶל צֵלָע" (יחזקאל מא ו), הֵיכָל. קמצין, וישתנו בסמיכות, כמו שמצאנו "עִם לְבַב דָּוִד אָבִי" (מ"א ח יז), "וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ" (שופטים טז כב). אבל "אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם" (ישעיהו ז כ) הוא משקל אחר. וכן תאמר עֲנַב, חֲמַר, וכן נְכַר, ואף על פי שמצאנו "אֱלֹהֵי נֵֽכַר־הָאָ֗רֶץ" (דברים לא טז) שלא נשתנה בסמיכות, אולי הנסמך חסר,177 או בא מלעיל להורות על הסמיכות, [או בפתח להורות על הסמיכות]. ועם הכנוי הפ"א בשוא: לְבַבְכֶם, וכן יאמר שְׂעַרְכֶם, חֲמַרְכֶם, עֲנַבְכֶם, "וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ" (יחזקאל טז ז), "וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד ח), "וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן" (ויקרא יג ד). אבל "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים" (שה"ש ד א) הוא מחובר מן "וְשַׂעַר". והֵיכָל לא נשתנה בסמיכות – "הֵיכַל יְיָ" (ש"א א ט), אבל נפתח בסמיכות. וכן "וְצֵלַע הָאֶלֶף" (יהושע יח כח) נפתח, אולי הוא סמוך, אלא שנראה שהן שתי ערים במספר, וכן תרגם יונתן: "וְצֵלַע וְאֶלֶף". וכן בקבוץ לא נשתנה: "וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת" (הושע ח יד). ולא נשתנה מפני היו"ד שלא תפול, ואף על פי שאינה עיקרית. ואפשר שהיא עיקרית והוא בן ארבע אותיות.
והקבוץ: עֲנָבִים, נְכָרִים. אבל נָכְרִים הוא מקובץ מן נָכְרִי. והכנוי: עֲנָבָיו, עֲנָבֶיךָ, עֲנָבֵימוֹ. ועם כנוי הנסתרים והנמצאים הפ"א בחירק או בפתח: עַנְבֵיהֶם, עַנְבֵיכֶם, "מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן" (נחום ב ח) והוא חסר יו"ד הרבים, וכן בסמיכות: "וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ" (ויקרא כה ה), "עִנְּבֵי רוֹשׁ" (דברים לב לב), ודגש הנו"ן לתפארת. ואפשר שיהיה מזה המשקל: "בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת" (תהלים עד ו), "וְאֵלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב" (יחזקאל מ ל), יאמר האחד כֵּלָף, אֵלָם, והם דגושים ולא נשתנו בקבוצם. ואפשר שיהיה מזה המשקל אֶחָד, ואף על פי שהאל"ף בסגול, ובסמיכות לא נשתנה מפני החי"ת, אבל נפתח כלו להורות על הסמיכות – "אַחַד הָעָם" (בראשית כו י).178 ומן שֵׂעָר הקבוץ שְׂעָרִים, אף על פי שהקבוץ לא מצאנו כי אם בלשון נקבות – שַׂעֲרוֹת, אחר שמצאנו הנפרד בלשון נקבה "אֶל הַשַּׂ֖עֲרָה וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ טז עי"ש), נאמר כי המקובץ ממנו שְׂעָרוֹת, ובסמוך: "רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (תהלים סט ה), אם כן המקבץ מן שֵׂעָר – שְׂעָרִים. גם יש לומר כי "הַשַּׂ֖עֲרָה" הה"א נוספת לפי שהמלה מלעיל, כמו "הַשַּׁ֜עְרָה אֶל הַזְּקֵנִים" (דברים כה ז), ולא נאמר המקובץ רק בלשון נקבות אחר שלא מצאנו אותו בלשון זכר, ואף על פי שהנפרד בלשון זכר, הנה כמוהו אָב שלא נאמר אָבִים אחר שמצאנו המקובץ בלשון נקבות אָבוֹת. וכן הֵיכָל מזה המשקל יקובץ בלשון נקבות: "וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת" (הושע ח, יד), ויקובץ בלשון זכרים גם כן: "בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג" (ישעיהו יג כב). וכן מן לֵבָב – לְבָבוֹת, ומן צֵלָע – צְלָעוֹת. אבל אחר שמצאנו "תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי" (איוב ד טו), כי נהפכה הה"א לתי"ו מפני הסמיכות, נאמר כי הה"א לנקבה ולא נוספת.
והכנוי מן המקובץ בלשון נקבות: שַׂעֲרוֹתָיו, שַׂעֲרוֹתֶיךָ, שַׂעֲרוֹתַי, שַׂעֲרוֹתֵיהֶם, שַׂעֲרוֹתֵיכֶם, שַׂעֲרוֹתֵינוּ, שַׂעֲרוֹתֶיהָ, (שַׂעֲרוֹתֵךְ) [שַׂעֲרוֹתַיִךְ], שַׂעֲרוֹתֵיהֶן, שַׂעֲרוֹתֵיכֶן. ובאה התי"ו בחירק במלת "וּתְפוֹצוֹתִיכֶם" (ירמיהו כה לד) ומשפטה בצרי על המנהג. וכן רוב כנוי שמות הנקבות נכתב בב' סימני רבוי: בו"ו-ותי"ו שהוא רבוי הנקבות, וביו"ד שהוא רבוי הזכרים. ובאה מלת "וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ" (דברים כח נט) בסימן רבוי הנקבות לבד, וכן "הָיוּ מַכּוֹתָם" (תהלים סד ח), "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב), "וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם" (ישעיהו ל ו), "לְדֹרֹתָם" (בראשית יז ט), "וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם" (הושע ד יט), "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם" (דברים יב ג). ובסימן רבוי הזכרים לבד: "וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ" (יחזקאל טז נה),179 "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ" (ישעיהו מז יג), "וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם" (במדבר יד לג), "בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ" (ירמיהו ג ב), "לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ" (תהלים ט טו), "מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם" (יחזקאל לה יא). אבל בסמיכות בלא כנוי לא יבא כי אם ברבוי אחד: "מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (תהלים מ יג), "צִדְקוֹת יְיָ" (שופטים ה יא), "דֹּרוֹת עוֹלָמִים" (ישעיהו נא ט) וכן כלם. ובא אחד בלא כנוי בשני רבוים: "מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל" (ש"א כו יב), יאמר האחד ממנו רְאָשָׁה על משקל קְעָרָה או רַאֲשָׁה על משקל נַעֲרָה, והקבוץ והסמוך באלה שני המשקלים שוה, ובאה זאת המלה בשני סימני הרבוי, כי הו"ו והתי"ו רבוי הנקבות והיו"ד רבוי הזכרים. ואשר באו מהם בסימני הזכרים לבד כמו "אֲחוֹתַיִךְ", "עֲצָתָיִךְ", יאמר גם כן הסמוך בלא כנוי בסימן הזכרים לבד, ויאמר מן "עֲצָתָיִךְ" – עֲצָתֵי, ומן "אֲחוֹתַיִךְ" – אֲחוֹתֵי, ומן "זְנוּתַיִךְ" – זְנוּתֵי. וכן בא מן "לַיַּרְכָתַיִם" (שמות כו כז) שהוא בתי"ו הנקבה ובסימן השנים, בא הסמוך "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו כב). וכן יאמר מן שִׁבְעָתַיִם בסמוך שִׁבְעֲתֵי. ובא עם סימן רבוי הנקבות ועם סימן השנים: "אֵת כָּל לֻחֹתָיִם" (יחזקאל כז ה), "רִבֹּתַיִם" (תהלים סח יח).
פֵּעֵל מלרע וכלו צרי, כמו "הֵילֵל בֶּן שָׁחַר" (ישעיהו יד יב), "וַיִּחַן בְּתֵבֵץ" (שופטים ט נ), "וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ" (איוב לד יג). ולא יקבץ תֵּבֵל לרבים, כי איננו כמו אֶרֶץ, כי אֶרֶץ אף על פי שהוא כלל, לפעמים הוא פרט, ותֵּבֵל לעולם כלל, והוא שם לכל ארצות הישוב. ואולי הוא שם עצם העולם השפל, ואיננו שם-תואר ולא יתחבר עם הכנוים ולא יקבץ, כמו שלא יתחבר ולא יקבץ שם-אדם ושם-עיר.
פִּעֵל בדגש ובצרי. ורוב המשקל הזה הוא תאר: אִטֵּר, עִוֵּר, פִּסֵּח, אִלֵּם, עִקֵּשׁ, עִלֵּג, "וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" (משלי כג לד), "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב לה), "הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר" (ירמיהו מד כא), "וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם" (ירמיהו ה יג), "תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א ב). חֵרֵשׁ בצרי החי"ת מפני הרי"ש שלא תדגש. ולא ישתנו בסמיכות. ובקיבוץ הרבים עי"ן-הפֹעל בשוא, כמו חֵרְשִׁים, פִּסְחִים, עִוְרִים, עִלְּגִים, עִקְּשִׁים, "כְּלָבִים אִלְּמִים" (ישעיהו נו י), "הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי" (ירמיהו יג י) – האחד מֵאֵן. והוקלו עִוְרִים, פִּסְחִים וְשִׁקְמִים מזה המשקל.
פִּעָל – אִכָּר, כִּכָּר, אִסָּר, קמוצים, וכן "הִנְנִי יִסָּד בְּצִיּוֹן" (ישעיהו כח טז), ובמקצת ספרים מדויקים הוא פתח. ובהסמכם פתוחים. והקבוץ העי"ן בקמץ: "הֹבִישׁוּ אִכָּרִים" (יואל א יא), "אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" (ישעיהו סא ה), "וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת" (דה"ב ג ח). ובסמוך העי"ן בשוא: "עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף" (מ"ב ה ה), והשנים: "הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם" (מ"ב ה כג) בקמץ. ובדרך הסמוך: "וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף" (מ"ב ה כג).
ואפשר שיהיה מגזרה זו פֶּחָם, כֶּחָשׁ מן "בָּנִים כֶּחָשִׁים" (ישעיהו ל ט), וכן מן גֶּחָלִים יאמר האחד גֶּחָל, וכן בסמיכות הרבים "גַּחֲלֵי אֵשׁ" (ויקרא טז יב), כמו "כִּכְּרֵי כֶסֶף", לולי שהחי"ת לא תדגש. ובא פ"א-הפֹעל בהם בסגול לקמצות החי"ת, כמו נֶחָמָה, בֶּהָלָה, בֶּהָרָה, נֶאָצָה, מן בֶּהָרוֹת, נֶאָצוֹת. ואֶחָד היינו אומרים שהוא מזה הגזרה לפי שהוא סגול בשקל פֶּחָם, אבל מפני שנשתנה בקבוץ אֲחָדִים, ידמה שהוא מן הקלים לא מן הדגושים.
פָּעֵל – שָׁכֵן, שָׁמֵן, שָׁפֵל, (מָהֵר,) יָבֵשׁ, חָמֵץ, חָפֵץ, חָצֵר, שָׂבֵעַ, שָׂמֵחַ, יָפֵחַ, שָׁכֵחַ, כָּשֵׁר, זָקֵן, עָצֵל, אָבֵל, כָּבֵד, עָרֵל, יָרֵחַ, "מִטִּיט הַיָּוֵן" (תהלים מ ג), "יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח" (איוב יח ט), כלם קמוצים הפ"א והעי"ן בצרי. ובא אחד העי"ן בסגול: "אָז לָחֶם שְׁעָרִים" (שופטים ה ח).
ובסמוך הפ"א בשוא והעי"ן בפתח: "שְׁכַן שֹׁמְרוֹן" (הושע י ה), "זְקַן בֵּיתוֹ" (בראשית כד ב), "שְׁפַל רוּחַ" (משלי טז יט), "כְבַד פֶּה" (שמות ד י), "עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו יב), "חֲצַר הַמִּשְׁכָּן" (שמות כז ט). ויש שיבאו בצרי על עיקרם: "בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (בראשית כה כו), "חֲמֵשׁ מֵאוֹת" (בראשית ה לב), "בִּיוֵן מְצוּלָה" (תהלים סט ג), "כַּאֲבֶל־אֵם" (תהלים לה יד) והוא בסגול בעבור הסמכו אל מלה זעירא במקף.
והכנוי בצרי: "אֶת בְּצֵקוֹ" (שמות יב לד), "וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ" (שמות יב ד), "וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם" (יהושע ח יג), "בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת" (דה"א טו טו), "וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ" (ש"ב יז יח), "תַּחַת יְרֵכִי" (בראשית כד ב). ו"עֶרֶל לֵב" (יחזקאל מד ט) אינו מזו הגזרה כי אם מגזרת פֶּעֶל שהוא אחד בסמוך ובמוכרת. "וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף" (ישעיהו ס כ), "וִיפֵחַ חָמָס" (תהלים כז יב) מגזרה זו, אך "יֶרַח יָמִים" (דברים כא יג), "גֶּרֶשׁ יְרָחִים" (דברים לג יד) אינו מגזרה זו כי אם מגזרת אֶרֶץ.
והקבוץ מגזרה זו בצרי: שְׁכֵנִים, שְׁמֵנִים, חֲצֵרִים, חֲפֵצִים, ופעמים יקבץ חָצֵר בלשון נקבות: "מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת" (שמות ח ט), ובסמוך "לְחַצְרוֹת בֵּית יְיָ" (דה"א כח יב), וכן מן גָּדֵר – "וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם" (במדבר לב כד), ובסמוך "גִּדְרֹת צֹאן" (במדבר לב טז). ואפשר שהקבוץ הזה מן "וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה" (דה"א ד כג).
וכן המקבץ בלשון זכרים בסמוך הפ"א בחירק או בפתח אם היא גרונית: שִׁכְנֵי, שִׁמְנֵי, חַצְרֵי, "כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ" (תהלים כב ל), "שִׂמְחֵי לֵב" (ישעיהו כד ז), "זִקְנֵי מִדְיָן" (במדבר כב ד), "וְכִבְדֵי לָשׁוֹן" (יחזקאל ג ה), "עִקְּבֵי סוּס" (בראשית מט יז), "גִּדְלֵי בָשָׂר" (יחזקאל טז כו), "עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט כה). ובא "עִקְּבֵי סוּס" הפ"א בחירק אף על פי שהיא גרונית, ודגש הקו"ף לתפארת. ויש שבאו הסמוכים בצרי על עקרם: "שְׂמֵחֵי רָעָתִי" (תהלים לה כו), "חֲפֵצֵי צִדְקִי" (תהלים לה כז), "כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים" (תהלים ט יח), "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן" (ישעיהו סא ג). וכן שהלמ"ד שלו אל"ף: יָרֵא, יְרֵאִים, וסמוך: "יִרְאֵי יְיָ" (מלאכי ג טז). והנקבה: יְרֵאָה כמו שְׁפֵלָה, ובסמוך: "יִרְאַת יְיָ" (משלי לא ל), כמו "שִׁפְלַת קוֹמָה" (יחזקאל יז ו) וכן כלם. אבל טָמֵא שהוא במשקלו מצאנוהו בסמיכות הנקבה נשאר על עיקרו: "טְמֵאַת הַשֵּׁם" (יחזקאל כב ה).
ועם הכנויים: שְׁכֵנָיו, שְׁמֵנָיו, יְרֵאָיו. וכן המקובץ בלשון נקבה: "בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי" (דה"א כח ו), "חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה" (תהלים ק ד), "וְכָל יְתֵדֹתָיו" (שמות כז יט), "פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו" (תהלים פט מא) וכן כלם. אבל עם כנוי הנסתרים והנמצאים ישתנה: "בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם" (בראשית כה טז), "זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם" (דברים כט ט), "אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם" (נחמיה ח טז), "דְּרוּשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם" (תהלים קיא ב) בסגול מפני החי"ת, "לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם" (שמות ה יט). אבל "וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם" (עמוס ד ט) לא נשתנה מפני האל"ף.
ואַחֵר אפשר שיהיה מזו הגזרה, והכלל יוכיח: "בְּגָדִים אֲחֵרִים" (ויקרא ו ד) כמו שְׁמֵנִים, שְׁכֵנִים, ואף על פי שבא פ"א-הפֹעל בפתח, כי כן דרך החי"ת לבוא עליה פתח במקום הקמץ, וזה ימצא בהרבה מקומות, כמו "טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם" (ישעיהו מד יח) פתח ומשפטו קמץ, "וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי" (איוב לא ה) התי"ו פתוחה ומשפטה להיות קמוצה,180 "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (במדבר ל ג), "וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (יחזקאל לט ז), "כָל עֵץ לַח" (יחזקאל כא ג), "לַחִים וִיבֵשִׁים" (במדבר ו ג) – פתוחים ומשפטם קמוצים. ואפשר שיהיה אַחֵר שתי גזרות, אחד ממשקל זה שזכרנו שהוא קל, והכלל ממנו אֲחֵרִים, אֲחֵרוֹת, ואחד ממשקל הדגושים, והנקבה ממנו "בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית יז כא), "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ" (שמות כא י), בפלס עַוֶּרֶת, יַבֶּשֶׁת, כי אם היה מן הקל היה אומר אֲחֵרָה או אֲחֶרֶת האל"ף בחטף-פתח.
ויש פָּעֵל שסמיכתו במשקל אחר, כמו גָּזֵל, כָּתֵף, יָרֵךְ, גָּדֵר, שסמיכתו מבלי הכנויים במשקל אֶרֶץ, גֶּפֶן – "אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת" (מ"א ו ח), "יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא א יא) בשש נקודות, "גֵּזֶל אָח" (יחזקאל יח יח), "וְגֵזֶל מִשְׁפָּט" (קהלת ה ז), "וְגֵדֶר אֲבָנָיו" (משלי כד לא עי"ש), שניהם גֵּזֶל וגֵּדֶר בחמש נקודות, ובהסמכם עם הכנויים הם במשקל פָּעֵל שהקדמנו: יְרֵכוֹ, כְּתֵפוֹ, גְּדֵרוֹ. ולא נשתנה בסמיכות: "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים" (ישעיהו יא יד), ויתכן לפרשו בלתי סמוך כמו שאנו עתידים לפרשו בחלק הענין בשרשו בעזרת האל (ספר השרשים ערך כתף). ובן-אשר כתב כי בא כן מפני פ"א "פְּלִשְׁתִּים" לתקן הקריאה.
פֹּעֵל בצרי מלרע – "יוֹצֵר גֹּבַי" (עמוס ז א) ופירושו אסיפת ארבה, "וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" (ישעיהו ה ב), "עֵין רֹגֵל" (יהושע טו ז), עוֹרֵק מן "וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן" (איוב ל יז), "וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (ש"א טו טו), "וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב" (יהושע ח ז), "וְאֵת כָּל עֹרֵב" (דברים יד יד), "יוֹבֵל הִוא" (ויקרא כה י), "כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת" (בראשית ד כב), והתאר: "רַב הַחֹבֵל" (יונה א ו), אוֹיֵב, עוֹלֵל, יוֹנֵק, רוֹזֵן מן "הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן" (ישעיהו מ כג).
ובקבוץ ובכנוי העי"ן בשוא: "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים" (יהושע ו ד), "וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן" (איוב ל יז), "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים" (תהלים ח ג), "עֹלֲלֵי טִפֻּחִים" (איכה ב כ), "וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ" (ישעיהו יג טז), ו"עֹלְלֵי" ו"עֹלְלֵיהֶם" יתכן גם כן שהם ממשקל פּוֹעָל בקמץ, כמו "כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כב יז) מן כּוֹכָב. ויש מזה המשקל שלא ישתנה לנקבה ולרבים: "שָׂמַנִי שֹׁמֵם" (איכה ג יא) – "הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים" (איכה א טז), "נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת" (ישעיהו מט ח), כלם בצרי, וכן "עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח כו). וכן "צִנָּה וְסֹחֵרָה" (תהלים צא ד), נאמר ממנו גם כן סוֹחֵרוֹת.
פֶּעֶל – אֶרֶץ, [אֶבֶן,] תֶּבֶן, אֶרֶךְ, אֶדֶר, גֶּפֶן, צֶדֶק, שֶׁלֶג, מֶלֶךְ, חֶבֶל, חֶרֶס, דֶּבֶר, קֶסֶם, טֶרֶם, זֶבֶד, זֶכֶר, פֶּרֶד, רֶסֶן, מֶתֶג, שֶׁטֶף, עֶשֶׂר, חֶרֶב, גֶּשֶׁם, אֶמֶשׁ, פֶּטֶר, רֶחֶם, פֶּתַח, פֶּרַח, קֶדֶם, אבל קֵדְמָה בצרי הקו"ף, ופֶּתְחָה ונֶגְבָּה בסגול: "לוֹט הַפֶּתְחָה" (בראשית יט ו), "הַנֶּגְבָּה" (בראשית יג א). יֶשַׁע, שֶׂכֶל ה' מהם בסגול: "יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל" (דה"א כו יד), "אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי" (עזרא ח יח), "וְשׂוֹם שֶׂכֶל" (נחמיה ח ח), "אַךְ יִתֶּן לְךָ יְיָ שֶׂכֶל וּבִינָה" (דה"א כב יב), "וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל" (ש"א כה ג). ובמסורת אחרת מצאתי "נִתַּן הַסֶּכֶל" (קהלת י ו), אבל "אַךְ יִתֶּן לְּךָ יְיָ שֵׂכֶל וּבִינָה" הוא בחמש נקודות, וסימן בלשון ארמית: אתתא יעצת ויהבת לגברא ספרא. שֶׁבַע, צֶלַע, "עֶרֶב וָבֹקֶר" (תהלים נה יח), "וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב" (ירמיהו כה כד), והמסורת: אומייא ורמשא בשלש נקודות, ערוּב ומטוה בשתי נקודות. עֶצֶב, עֶצֶם, שֶׁבֶר, יֶתֶר, נֶתֶק, נֶשֶׁךְ, "נֵבֶל יָיִן" (ש"א י ג), עֶבֶד והדומה להם בסגול הפ"א והעי"ן. ובחלק הענין יתבאר כל אחד ואחד בשרשו, איזה בחמש נקודות ואיזה בשש נקודות. ואשר מהם הפ"א בצרי והעי"ן בסגול, כמו עֵשֶׂב, חֵפֶר, שֵׁבֶט, עֵרֶךְ, עֵדֶר, עֵזֶר, סֵפֶר, סֵתֶר, סֵפֶל, "סֵמֶל הַקִּנְאָה" (יחזקאל ח ג), וכן "זֵבֶד טוֹב" (בראשית ל כ) במקצת ספרים, "נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ" (שמות כט ו), "אֶרֶךְ הָאֵבֶר" (יחזקאל יז ג), אֵפֶר, עֵפֶר, אֵצֶל, אֵצֶר, "וַיָּבֹא הֵלֶךְ" (ש"ב יב ד), "לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה" (זכריה ו יד), "נֵצֶר מַטָּעַי" (ישעיהו ס כא), "לְרֵבֶץ בָּקָר" (ישעיהו סה י), "בְּתֵקַע שׁוֹפָר" (תהלים קנ ג), "בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר" (תהלים קנ ג), "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר" (תהלים לג ב) בצרי, אבל "בִכְלִי נֶבֶל" (תהלים עא כב) בסגול, והמסורת עליו: לית סגול, ואחד עם ו"ו: "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל" (ישעיהו ה יב). "גָּדוֹל יֵתֶר מְאֹד" (ישעיהו נו יב עי"ש), עֵקֶב, (עֵפֶר) [עֵבֶר], עֵמֶק, חֵדֶק, עֵדֶן, ויש מהם ארבעה בסגול והם שם עיר, וסימנם בלשון ארמי: אברם אברהם נטר קרתא,181 וכן הוא המסורת: ארבעה בסגול, וסימנם "וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן" (מ"ב יט יב) וחברו (ישעיהו לז יב), "חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן" (יחזקאל כז כג), "וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן" (עמוס א ה), אבל אשר הוא שם אדם הוא בצרי: "וְעַל יָדוֹ עֵדֶן" (דה"ב לא טו), "וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח" (דה"ב כט יב). חֵשֶׁב, חֵלֶב, חֵפֶץ, שֵׁבֶט, מֵזַח – "אֵין מֵזַח עוֹד" (ישעיהו כג י), מֵצַח, נֵצַח, והמסורת: ארבעה בלישנא בצרי: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל" (ש"א טו כט), "לְנֵצַח נְצָחִים" (ישעיהו לד י), "וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד" (דה"א כט יא), "עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר" (תהלים מט כ), והשאר בסגול. חֵלֶק, חֵדֶר, חֵבֶל – "בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ" (ישעיהו סו ז), תֵּשַׁע, "יָצוּדוּ חֵרֶם" (מיכה ז ב), "אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב" (ויקרא יג מח), "וְגַם עֵרֶב רַב" (שמות יב לח), "וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב" (נחמיה יג ג), "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" (תהלים קיט קל), "בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע" (תהלים כ ז), "אָשִׁית בְּיֵשַׁע" (תהלים יב ו), "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ" (חבקוק ג יג), "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ כג) בצרי, והשאר בסגול והם חמשה: "וְיִפְרוּ יֶשַׁע" (ישעיהו מה ח), "בִּגְדֵי יֶשַׁע" (ישעיהו סא י), "אַלְבִּישׁ יֶשַׁע" (תהלים קלב טז), "שָׂגְבוּ יֶשַׁע" (איוב ה יא), "יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע" (איוב ה ד). נֵסֶךְ שנים מהם בצרי והשאר בסגול: "וְנֵסֶךְ רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד" (שמות כט מ), "וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו" (שמות ל ט), וחד: "וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים" (יחזקאל מה יז). נֵדֶר חמשה מהם בצרי והשאר בסגול, וסימנך בלשון ארמי: נדרא דארמלתא עבדא שלים כספא לא אתקבל – "וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה" (ויקרא כב כג), "וְנֵדֶר אַלְמָנָה" (במדבר ל י), "כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר" (במדבר ל יד), "כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ" (ש"ב טו ח), "וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ" (ישעיהו יט כא). שֵׁבֶר שלשה מהם בצרי והשאר בסגול: "וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים" (ישעיהו ל יד), "וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ" (ישעיהו סה יד), "וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" (עמוס ו ו).
ורוב המשקל הזה ישתנה באתנח וסוף-פסוק וישוב קמץ-גדול תחת פ"א-הפֹעל. ויש שישתנה גם בזקף, כמו "וְסָפוּן בָּאָ֔רֶז" (ירמיהו כב יד), "הוּא יִהְיֶה לִּי עָ֔בֶד" (בראשית מד יז) שנים בענינא (ראה שם מד י), "לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט־גָּ֔בֶר" (איכה ג לה) "וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָ֔לֶץ" (דה"א ב לט), "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּ֔רֶץ" (רות ד יח), "וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָ֔בֶן" (בראשית יא ג). ויש שלא ישתנו אף באתנח וסוף פסוק: מֶלֶךְ, תֶּבֶן, נֶדֶר, עֶדֶן, חֵפֶץ, אֵפֶר, חֵרֶם, קֶדֶם, נֶגֶב, יֶתֶר, צֶדֶק, חֵלֶק, עֵקֶב, מֶלַח, בֶּטַח, לֶקַח, יֶשַׁע – "בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶ֑לֶךְ" (תהלים כא ב), "כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּֽבֶן" (שמות ה יג), "וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶֽדֶר" (תהלים סה ב), "לְעוֹלָם עֵֽקֶב" (תהלים קיט קיב), "תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁ֑כֶם" (תהלים כא יג), "אֹכֵל עֵֽשֶׂב" (תהלים קו כ), "אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב" (ויקרא יג נו), "יִשְׁכָּן בֶּ֑טַח" (משלי א לג), "וְאָכְלָה אֶת הַחֵֽלֶק" (עמוס ז ד). וכֶּסֶף ישתנה, ונמלט אחד שלא נשתנה: "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּ֑סֶף" (תהלים סח יד).182 רֶשַׁע לא ישתנה – "כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶ֑שַׁע" (משלי ד יז), "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע" (ש"א כד יג), ונשתנה "וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע" (קהלת ג טז). דֶּרֶך ישתנה, ולא נשתנה "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּ֑רֶךְ" (תהלים נ כג). שֶׁקֶר ישתנה, ולא נשתנה "עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁ֑קֶר" (תהלים סט ה), "אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי שֶׁ֑קֶר" (תהלים לה יט). חֶסֶד ישתנה, ולא נשתנה "כִּי עִם יְיָ הַחֶ֑סֶד" (תהלים קל ז). לֶחֶם ישתנה, ולא נשתנה "אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶ֑חֶם" (תהלים יד ד). סֵתֶר לא ישתנה – "אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּ֑תֶר" (תהלים קלט טו), ונשתנו "וְשָׂם בַּסָּ֑תֶר" (דברים כז טו), "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּ֑תֶר" (דברים כז כד), "אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּ֑תֶר" (ש"ב יב יב). אֶרֶץ ישתנה, ולא נשתנה בארבע מקומות: "וְעַל רִגְעֵי אֶ֑רֶץ" (תהלים לה כ), "לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶ֑רֶץ" (משלי ל יד), "כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶ֑רֶץ" (תהלים מח יא), "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶ֑רֶץ" (משלי ל כא). ובאו (עשרה) [י"ד] קמצין בזקף וסגלה. ואֶרֶץ יהיה בקמץ כשיכנסו עליו אותיות השמוש ואות השמוש בקמץ, ואף על פי שאינו בהפסק: הָאָרֶץ, בָּאָרֶץ, לָאָרֶץ, וָאָרֶץ. ובתוספת ה"א האל"ף בפתח: "אַרְצָה כְּנַעַן" (בראשית יא לא). ובאו שנים מזו הגזרה בקמץ בטרחא: "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר ט ב), "כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּ֗בֶר" (תהלים קכח ד). ומלת "כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן" (שמות יט יח) מזו הגזרה, כי לא תשתנה בין סמוך למוכרת.
וכשלמ"ד-הפֹעל אות גרונית יפתח עי"ן-הפֹעל, כמו פֶּרַח, צֶמַח, שֶׁמַע, פֶּתַח, מֵזַח, מֵצַח, שֶׁלַח, שֶׁבַע, תֵּשַׁע, ופ"א-הפֹעל מהם בצרי ומהם בסגול כמו שזכרנו. ושֵׁמַע חמשה מהם בצרי: "אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ" (בראשית כט יג), "שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כג א), "אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה" (מ"א י א), וחברו דד"ה (דה"ב ט א), "כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר" (ישעיהו כג ה), "כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם" (הושע ז יב), "לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ" (תהלים יח מה). וכשעי"ן-הפֹעל גרונית יפתח כלו פתח-גדול, כמו טַעַם, זַעַם, (בַּעַר) [נַעַר], רַעַל, (נַעַר) [נַעַל], שַׁעַר, בַּעַר, כַּחַשׁ, פַּחַת, שַׁחַת, לַהַב, רַהַב, "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" (במדבר כג כג), "רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ" (איוב לו טז) והדומים להם כלם פתוחין ומלעיל ולא ישתנו בסמיכות, וכן בתוספת ה"א: "הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים" (דברים כה ז), הפ"א בפתח והעי"ן בשוא ומלעיל, "נַחְלָה מִצְרָיִם" (במדבר לד ה), "נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ" (תהלים קכד ד). ולֶחֶם אע"פ שעי"נו גרונית לא נפתח בפתח-גדול אבל כלו סגול, וכן רֶחֶם במקצת מקומות: "פֶּטֶר רֶחֶם" (שמות יג יב ועוד), "מֵרֶחֶם מִשְׁחָר" (תהלים קי ג). ובהפסק: "זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָ֑חֶם" (תהלים נח ד), ונפתח: "רַחַם רַחֲמָתַיִם" (שופטים ה ל). וכן כשבא בהספק: "בְּהַעֲבִיר כָּל פֶּטֶר רָֽחַם" (יחזקאל כ כו), אבל הרי"ש קמוצה מפני ההפסק.
ובסמיכות הרבים ועם הכנוים ישתנה בהם הפתח והחירק והסגול בפ"א-הפֹעל. ואשר פ"א-הפֹעל בסגול: "חֶבְלֵי יוֹלֵדָה" (הושע יג יג), "אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ" (ישעיהו מז טו), "אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי" (תהלים לח ב), "וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ" (תהלים פה ח), "כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד" (איוב כ ז) שהנפרד ממנו גֶּלֶל, כי מן גָּלָל – "כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל" (מ"א יד י), "בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם" (יחזקאל ד יב) – יאמר כִּגְלָלוֹ. "וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ" (ישעיהו מב טו) – בסגול. "חַבְלֵי מְנַשֶּׁה" (יהושע יז ה), "וּבְיַלְדֵי נָכְרִים" (ישעיהו ב ו), "וְאֶת יַלְדֵיהֶן" (בראשית לג ב), "בְּהַבְלֵי נֵכָר" (ירמיהו ח יט), "נִסְתְּרָה דַרְכִּי" (ישעיהו מ כז), "בְּהַרְרָם שֵׂעִיר" (בראשית יד ו), "גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ" (הושע ב יד) – בפתח. וכן לנקבה: "הַיַּלְדָּה" (בראשית לד ד), "הַמַּלְכָּה" (אסתר א ט) בפתח. "הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע" (ישעיהו נז ד), "סִתְרִי וּמָגִנִּי" (תהלים קיט קיד), "שִׂבְרוֹ עַל יְיָ אֱלֹהָיו" (תהלים קמו ה), "כֶּסֶף שִׁבְרוֹ" (בראשית מד ב), "נֶשֶׁף חִשְׁקִי" (ישעיהו כא ד), "כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ" (ישעיהו ס י) בחירק, שִׁלְחוֹ, מִצְחוֹ בחירק, זַרְחֵךְ בפתח וכן כל הכנויים על זה הדרך. והכלל: מְלָכִים, עֲבָדִים, אֲבָנִים, נְעָרִים, עֲבָדָיו, מַלְכֵיהֶם, וכן כלם.