ספר מכלול· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פעלים · ועתה אבאר לך חסרי הפ"א על הסדר
כפי מחלקותם, איש על דגלו באותות לבית אבותם.
וזה לך האות בשרש נגשׁ
העוברים: נָגַשׁ, נָגַשְׁתָּ, נָגַשְׁתִּי, נָגְשׁוּ, נְגַשְׁתֶּם, נָגַשְׁנוּ, נָגְשָׁה, נָגַשְׁתְּ, נְגַשְׁתֶּן.
הבינונים: נוֹגֵשׁ, נוֹגְשִׁים, נוֹגְשָׁה או נוֹגֶשֶׁת, נוֹגְשׁוֹת. ואין בו פעול, כי הוא מהפעלים העומדים, והפועל הוא הפעול. אבל בנוֹגֵשׂ בשׂי"ן יש בו פעול.
המקור: נָגוֹשׁ, ובהפקד פ"א-הפֹעל ותוספת תי"ו באחרונה: גֶּשֶׁת. וכן יבא בחסרים ובנחים בחסרון פ"א-הפֹעל ותוספת תי"ו באחרונה. ועם אותיות בוכל"ם: בְּגֶשֶׁת, כְּגֶשֶׁת, הבי"ת והכ"ף בשוא, וכן הו"ו. ויתכן הו"ו בקמץ אם תעמוד המלה, כמו שכתבנו בשער אותיות השמוש בטור הראשון לעיל מט ב. והלמ"ד בקמץ: לָגֶשֶׁת. ותבא הלמ"ד בשוא בהסמך הענין: "לְשֶׁבֶת אַבְרָם" (בראשית טז ג), "לְשֶׁבֶת עָר" (במדבר כא טו), וכן יאמר לְגֶשֶׁת. ואם למ"ד-הפֹעל גרונית יהיו פתחין העי"ן והלמ"ד, כמו "לָגַעַת בָּךְ" (ש"ב יד י), "עֵת לָטַעַת" (קהלת ג ב). וכתב רבי יונה כי מצא בספר דמשקי מדוייק "לַטַּעַת" בדגש הטי"ת. והמ"ם בחירק והגימ"ל בדגש לחסרון נו"ן מִן, כמו שכתבנו בשמוש המ"ם לעיל לח א: מִגֶּשֶׁת. ובכלם עי"ן-הפֹעל ולמ"ד-הפֹעל בסגול. ובהפסק עי"ן-הפֹעל בקמץ: "לָבוֹא לָרָֽשֶׁת" (נחמיה ט כג), "יְיַשֶּׁר לָֽכֶת" (משלי טו כא), "שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת" (קהלת א ז), "הַמַּגְבִּיהִי לָשָֽׁבֶת" (תהלים קיג ה). ונשארו עם הסגול: "וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶ֑כֶת" (ש"א טו כז), "שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶ֑ת" (יחזקאל א כ), "וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶ֑דֶת" (שופטים ז י), "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶ֑דֶת" (בראשית כה כד), ובא "וַתֵּלֶךְ לָקַ֑חַת" (מ"א יז יא) בפתח באתנח. ועם הכנויים: בְּגִשְׁתּוֹ, לְגִשְׁתּוֹ, כְּגִשְׁתְּךָ, וְגִשְׁתָּם, מִגִּשְׁתּוֹ, אותיות השמוש בשוא, זולתי המ"ם שהיא בחירק, ועי"ן-הפֹעל בחירק. ונשאר בסגול: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (דברים ו ז), "וּבְלֶכְתָּם" (דה"ב כד כה), "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי" (ירמיהו ב ב). ונָגוֹשׁ בהתחבר עם בוכל"ם בשוא, כמו שכתבנו בשלמים לעיל לח א: "דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל" (תהלים קיח יג), "בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין" (ש"א יא ב). ועם הלמ"ד מצאנו רז"ל שנשתמשו בחסרון פ"א-הפֹעל, באמרם לִטּוֹל, לִמּוֹל, לִפּוֹל וזולתם.
העתידים: הצווי, והאותיות הנוספות שהם אית"ן. ותפקד פ"א-הפֹעל מהם, ואמרו הצווי: "גַּשׁ פְּגַע בּוֹ" (ש"ב א טו) בפתח, והוא לגזרת פָּעַל, וכן "שַׁל נַעַלְךָ" (יהושע ה טו). או בצרי – גֵּשׁ, ובמקף בסגול – "גֶּשׁ־הָלְאָה" (בראשית יט ט), והוא לגזרת פָּעֵל. או הסגול מקום פתח. ובתוספת ה"א: "גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי" (בראשית כז כו). גְּשׁוּ, גְּשִׁי, גַּשְׁנָה. או בחולם: "גֹּשִׁי הֲלֹם" (רות ב יד), "גֹּשׁוּ הֵנָּה" (יהושע ג ט), וכן גֹּשְׁנָה בחלם.
אית"ן: אֶגַּשׁ, יִגַּשׁ, תִּגַּשׁ, נִגַּשׁ, יִגְּשׁוּ, תִּגְּשׁוּ, תִּגַּשׁ, תִּגְּשִׁי, תִּגַּשְׁנָה.
והנפעל, ואיננו ממנו, אבל הוא כמוהו, כמו הָלַךְ ונֶהֱלַךְ, כאשר הודעתיך בביאור סבת הטור השני לעיל כא ב; העוברים: נִגַּשׁ, נִגַּשְׁתָּ, נִגַּשְׁתִּי, נִגְּשׁוּ, נִגַּשְׁתֶּם, נִגַּשְׁנוּ, נִגְּשָׁה, נִגַּשְׁתְּ, נִגַּשְׁתֶּן.
הבינונים: נִגָּשׁ, נִגָּשִׁים, נִגָּשָׁה או נִגֶּשֶׁת – "הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת" (ירמיהו ז כ), ואם למ"ד-הפֹעל גרונית בפתח: "וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם" (יחזקאל לד ד), "מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת" (ירמיהו ח ה) פתח באתנח. נִגָּשׁוֹת.
המקור: הִנָּגֵּשׁ, ובתשלום נו"ן הבנין וחסרון פ"א-הפֹעל בחולם: נִגּוֹשׁ, כמו "אַךְ נִגּוֹף נִגָּף" (שופטים כ לט).
העתידים, הצווי: הִנָּגֵשׁ, הִנָּגְשׁוּ, הִנָּגְשִׁי, הִנָּגַשְׁנָה.
אית"ן: אֶנָּגֵשׁ, יִנָּגֵשׁ, תִּנָּגֵשׁ, נִנָּגֵשׁ, יִנָּגְשׁוּ, תִּנָּגְשׁוּ, תִּנָּגֵשׁ, תִּנָּגְשִׁי, תִּנָּגַשְׁנָה.
ובא בזה הבנין לגזרת פָּעוֹל: "נִמֹּלוּ אִתּוֹ" (בראשית יז כז), "כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים" (בראשית לד כב).
הִפְעִיל: הִגִּישׁ, הִגַּשְׁתָּ, הִגַּשְׁתִּי, הִגִּישׁוּ, הִגַּשְׁתֶּם, הִגַּשְׁנוּ, הִגִּישָׁה, הִגַּשְׁתְּ, הִגַּשְׁתֶּן.
הבינונים, הפּוֹעֵל: מַגִּישׁ, מַגִּישִׁים, מַגִּישָׁה או מַגֶּשֶׁת, מַגִּישׁוֹת.
הפָּעוּל: מֻגָּשׁ, מֻגָּשִׁים, מֻגָּשָׁה או מֻגֶּשֶׁת, מֻגָּשׁוֹת.
המקור: הַגִּישׁ,98 "לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר" (תהלים קו כו), "מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ג ו). ובא המקור שלם פ"א-הפֹעל וחסר ה"א הבנין: "וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (במדבר ה כב), משפטו עם הה"א: וּלְהַנְפִּיל. ובצרי: "הַשֵּׂג תַּשִּׂיג" (ש"א ל ח), וכן הצווי: "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כא ב).
העתידים, הצווי: הַגִּישׁ, הַגִּישׁוּ, הַגִּישִׁי, הַגֵּשְׁנָה.
אית"ן: אַגִּישׁ, יַגִּישׁ, תַּגִּישׁ, נַגִּישׁ, יַגִּישׁוּ, תַּגִּישׁוּ, תַּגִּישׁ, תַּגִּישִׁי, תַּגֵּשְׁנָה. או בצרי: הַגֵּשׁ, אַגֵּשׁ, יַגֵּשׁ כולי. ובא בפתח בסוף פסוק: "וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ" (שופטים ו יט). ואם למ"ד-הפֹעל גרונית: אַבִּיעַ, יַבִּיעַ – "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר" (תהלים יט ג). או בפתח: אַבַּע, יַבַּע וכולי – "יַסַּע קָדִים" (תהלים עח כו), "וַיַּסַּע מֹשֶׁה" (שמות טו כב). והנקבות לעולם בפתח, כמו שהוא בזולת אות גרונית בצרי לעולם, ומפני האות הגרונית יהיה פתח מקום הצרי, כמו "תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה" (תהלים קיט קעא). ובא גם כן באתנח בפתח: "מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח" (קהלת י ד).
הֻפְעַל: הֻגַּשׁ, הֻגַּשְׁתָּ, הֻגַּשְׁתִּי, הֻגְּשׁוּ, הֻגַּשְׁתֶּם, הֻגַּשְׁנוּ, הֻגְּשָׁה, הֻגַּשְׁתְּ, הֻגַּשְׁתֶּן.
הבינוני:99 הֻגָּשׁ, הֻגָּשִׁים, הֻגָּשָׁה או הֻגֶּשֶׁת, הֻגָּשׁוֹת.
המקור: הֻגֵּשׁ בצרי, כמו "הֻגֵּד הֻגַּד לִי" (רות ב יא).
העתידים: אֻגַּשׁ, יֻגַּשׁ, תֻּגַּשׁ, נֻגַּשׁ, יֻגְּשׁוּ, תֻּגְּשׁוּ, תֻּגַּשׁ, תֻּגְּשִׁי, תֻּגַּשְׁנָה – "תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ" (ויקרא יא לה), "וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה" (יחזקאל יט יב), ו"כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ" (יחזקאל כב כב) בשוא.
וכנוי חסרי הפ"א ילכו אחרי השלמים. כי אשר הם לגזרת יִפְעֹל בחולם יהיו בהתחברם עם הכנויים העי"ן בשוא כמו שיהיה השלם, יאמר מן אֶקֹּב – "יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם" (איוב ג ח), ומן יִצֹּר – "וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ" (ישעיהו מד יב). וכן יאמר הצווי: קְבֵהוּ, קְבוּהוּ, צְרֵהוּ, צְרוּהוּ וכן כלם. וכן הלכו עתידי נָתַן שהם בצרי על דרך יִפְעֹל בחולם, ואמרו מן תֵּן – "וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים" (נחמיה א יא), ומן יִתֵּן – "לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי" (איוב ט יח). ואשר הם לגזרת יִפְעַל בפתח יאמר גם כן הצווי והאית"ן כמו שיהיה שלם, יאמר מן קַח, אֶקַּח, יִקַּח – "קָחֶנּוּ וָבֹאָה" (ש"א כ כא), "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ" (בראשית לז כד); ומן נָשָׂא – שָׂא, "שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ" (במדבר יא יב), "שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר" (איוב כא ג), וכן כלם על דרך זה; ומן יָדַע – דַּע, "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג ו).
ועתה אזכיר לך שאר הפעלים שפ"איהם נו"ן הבאים בחסרון
והשלמים אין צריכין להזכיר, נָאַם, נָאַף, נָאַץ, נָאַק, נָאַר, שלמים הם אתנו.100 והנִפְעַל [מן] נָאַר בחסרון: (מן) נֵאַר, נֵאַרְתָּ, נֵאַרְתִּי, "בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים" (מלאכי ג ט) – הצרי תמורת הדגש בנִגַּשׁ, נִגַּשְׁתָּ, נִגָּשִׁים.
נבח – העתידים: אֶנְבַּח, יִנְבַּח. או בחסרון: אֶבַּח, יִבַּח, תִּבַּח, נִבַּח.
הצווי – אחר שלא מצאנוהו, ורוב חסרי הנו"ן לא יבא הצווי מהם בחסרון, אין הדבר ברור אם נאמר אותו בחסרון. ואפשר שנאמר אותו בחסרון: בַּח, בְּחוּ. כי הנה שרש נָפַל, הצווי ממנו לא מצאנוהו במקרא חסר, ורז"ל נשתמשו בו בחסרון באמרם: "פּוֹל תחתי לאוצר" (עבודה זרה עא א עי"ש), וכן משרש נָדַר אמרו: "דּוֹר לי בחיי ראשך" (משנה סנהדרין ג ב), וכן יתכן לכל הדומים, אחר שנמצאו שאר העתידים בחסרון, נאמר גם הצווי בחסרון. אבל המקור בחסרון נו"ן ותוספת תי"ו לא נאמר אם לא מצאנוהו, לא נאמר מן נָפַל – פֶּלֶת, ומן נָדַר – דֶּרֶת, וכן השאר שאינם נמצאים. והמקור מזה: נָבוֹחַ, ובאות השמוש: "לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ" (ישעיהו נו י).
נבט – אין בו בנין קל, וההִפְעִיל ממנו הִבִּיט, כמו הִגִּישׁ.
נבל – כמו נָגַשׁ. והנִפְעַל ממנו מצאנו מלה קשה מעט, והיא "וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ" (ישעיהו סד ה), ונפלה ממנו נו"ן השרש, ומשפטו וַנִּנָּבֶל, ובהעדרה הוטלה תנועתה על נו"ן הנוספת כמשפט. ויש אומרים כי הוא מבנין הִפְעִיל, ומשפטה וַנַּבֵּל בדגש, ובא הנח תמורתו, כמו "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" (בראשית כה כט).
נבע, נגהּ, נגח – כמו נָגַשׁ. והמקור: נָבוֹעַ, נָגוֹהַּ, נָגוֹחַ.
נגע – כמו נָגַשׁ. והמקור נָגוֹע, "וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ" (שמות יט יב); או גַּעַת, "לָגַעַת בָּךְ" (ש"ב יד י).
נגף – כמו נָגַשׁ. והמקור "נָגֹף וְרָפוֹא" (ישעיהו יט כב).
נגר – אין בו בנין הקל, והנִפְעַל והכבד בו כמו נָגַשׁ.
נגשׁ – כבר ביארנוהו. וכן נגשׂ כמוהו. ובא באית"ן ממנו שלם: "וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ" (ישעיהו נח ג).
נדד, נדב, נדח, נדר – כמו נָגַשׁ. והמקור: נָדוֹד, נָדוֹב, נָדוֹחַ, נָדוֹר, "וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר" (דברים כג כג), "לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן" (דברים כ יט).
נדן – כמו נָגַשׁ. והמקור נָדוֹן. ומלת "לֹא יָדוֹן רוּחִי" (בראשית ו ג), הנח תמורת הדגש. ויש אומרים שהוא מנחי העי"ן.
נדף – כמו נָגַשׁ. והמקור נָדוֹף. ובא ממנו אית"ן שלם ושם-הפֹעל מן הכבד: "כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף" (תהלים סח ג)
נזד – אין בנין הקל ממנו. וההִפְעִיל ממנו בא "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" (בראשית כה כט), הנח תמורת הדגש.101
נזל, נזר – כמו נָגַשׁ. והמקור: נָזוֹל, נָזוֹר.
נחם – הנִפְעַל: נִחַם, נִחַמְתִּי.
נחת – המקור נָחוֹת. העתידים: אֵחַת, יֵחַת וכו' – "מִי יֵחַת עָלֵינוּ" (ירמיהו כא יג). ואפשר שיהיה "וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָֽתּוּ" (איוב כא יג) מזה, ונדגש התי"ו מפני ההפסק. ובא ממנו אית"ן שלם: "וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ" (תהלים לח ג). והנִפְעַל: נִחַת, "כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי" (שם).
נטל – כמו נָגַשׁ. והמקור נָטוֹל.
נטע – כמו נָגַשׁ. והמקור נָטוֹעַ, "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם" (ישעיהו נא טז), או טַעַת, "עֵת לָטַעַת" (קהלת ג ב).
נטף – כמו נָגַשׁ. והמקור נָטוֹף.
נטר, נטשׁ – כמו נָגַשׁ. והמקור: נָטוֹר, נָטוֹשׁ. ובא אית"ן שלם מן נָטַר: "הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם" (ירמיהו ג ה).
נכל – כמו נָגַשׁ. והמקור: נָכוֹל. והאית"ן: אֶנְכֹּל, יִנְכֹּל, או בחסרון: אֶכֹּל, יִכֹּל.
נכר – הנִפְעַל נִכַּר, כמו נִגַּשׁ.
נכת – אפשר שיהיה מעקר זה "וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן" (דברים ט כא), וכן יִכֹּת, תִּכֹּת וכולי. והמקור נָכוֹת.
נמל – כמו נָגַשׁ. והמקור נָמוֹל. העתידים: אֶמֹּל, יִמּוֹל בחולם – "אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (בראשית יז יד); או בפתח: "וּמִמַּעַל יִמַּל קְצִירוֹ" (איוב יח טז). והנִפְעַל בו לגזרת פָּעוֹל: "נִמֹּלוּ אִתּוֹ" (בראשית יז כז), "כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים" (בראשית לד כב).
נסג – כמו נָגַשׁ. והמקור נָסוֹג.
נסח – כמו נָגַשׁ. והמקור נָסוֹחַ. והנִפְעַל נִסַּח, כמו נִגַּשׁ.
נסך – כמו נָגַשׁ. והמקור נָסוֹךְ, "וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי" (ישעיהו ל א).
נסע – כמו נָגַשׁ. והמקור: נָסוֹעַ – "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (בראשית יב ט). והעתידים בפתח מפני העי"ן: סַע, סְעוּ וכולי, אֶסַּע, יִסַּע וכולי.
נסק – כמו נָגַשׁ. והמקור: נָסוֹק.
נפח – כמו נָגַשׁ. והמקור: נָפוֹחַ, או פַּחַת, "לָפַחַת עָלָיו" (יחזקאל כב כ).
נפל – כמו נָגַשׁ. והמקור נָפוֹל, "לִנְפֹּל בַּחֶרֶב" (במדבר יד ג).
נפץ – כמו נָגַשׁ. והמקור "וְנָפוֹץ הַכַּדִּים" (שופטים ז יט).
נפשׁ – הנִפְעַל כמו נִפַּשׁ, נִפַּשְׁתָּ וכולי, "שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא יז).
נצב – הנִפְעַל ממנו: נִצַּב, נִצַּבְתָּ, ואין בו הכרע.102
נצג – ההִפְעִיל ממנו: "הִצִּיגַנִי כְּלִי רִיק" (ירמיהו נא לד), "אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ" (בראשית לג טו), "וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת" (בראשית ל לח).
נצל – הנִפְעַל ממנו: נִצַּל, נִצַּלְתָּ וכולי.
נצר – כמו נָגַשׁ, והמקור נָצוֹר. ובא אית"ן ממנו שלם: "וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ" (דברים לג ט), "מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי" (תהלים קמ ב), "תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה" (משלי ב יא) – ונכתב בו הנח אשר אחר כ"ף הכנוי, כמו "וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם" (מ"א יח מד) והדומים להם.
נצת – הקל ממנו: "וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר" (ישעיהו ט יז), "בָּאֵשׁ יִצַּֽתּוּ" (ישעיהו לג יב) – ודגש התי"ו מפני ההפסק. והנִפְעַל: "וְנִצְּתָה חֲמָתִי" (מ"ב כב יז). והכבד: "לָמָּה הִצִּיתוּ" (ש"ב יד לא).
נקב, נקם, נקף, נקר, נקשׁ – כלם כמו נָגַשׁ, והמקור בהם שלם לגזרת פָּעוֹל.
נשׁב – כמו נָגַשׁ, והמקור נָשׁוֹב.
נשׂג – ההִפְעִיל ממנו הִשִּׂיג, כמו הִגִּישׁ.
נשׁך, נשׁל, נשׁף, נשׁק – כמו נָגַשׁ. והמקור בהם שלם לגזרת פָּעוֹל.
נשֹק – הנִפְעַל ממנו נִשַּׂק, כמו נִגַּשׁ.
נשׂר – "וַיָּשַׂר בַּמְּגֵרָה" (דה"א כ ג), בא הנח תמורת הדגש, כמו שבא גם כן "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" (בראשית כה כט), לפי שעיקר המלה מחסרי הנו"ן מענין נְסָרִים, כמו שאנו עתידים לבאר בחלק הענין במקומו בעזרת האל (שרשים אות הנון).
נתך – כמו נָגַשׁ, והמקור נָתוֹךְ. ובבנין הִפְעִיל ממנו בא מקור שלם: "לָפַחַת עָלָיו אֵשׁ לְהַנְתִּיךְ" (יחזקאל כב כ). והשם: "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף" (יחזקאל כב כב).
נתס, נתץ, נתק, נתר, נתשׁ – כמו נָגַשׁ, והמקור בהם לגזרת פָּעוֹל.
חסרי הפ"א ונחי הלמ"ד נכתבם על עיקרם בשער נחי הלמ"ד בע"ה לקמן קכב א